בזמן האחרון, נריה שהיה תינוק מאוד שקט ומרוצה שכמעט ולא בכה (חוץ מכשצריך להתלבש.....) מקטר יותר ואפילו מגיע לפרצי בכי קורעי לב (אם כי קצרים) לרוב די ברור מה הוא רוצה. אם אפשר אני נותנת לו והוא נרגע מיד ואם לא אז הסחת דעת לרוב עובדת. הוא גם בוכה לפעמים כשניסה משהו ולא הצליח כמו לעבור מעמידה בעזרת השולחן אל ארגז הצעצועים וכד'. די ברור שהבכי לא מכאב הנפילה - אלא מתסכול.
האמת שכבר התחלתי להרגיש רגשות אשם מתחילים לבצבץ - אני אמא לא טובה, התינוק שלי פתאום התחיל לבכות- אבל הדברים שבשמת כתבה גרמו לי לחשוב שאולי התשובה היא שהתינוק שלי כבר לא תינוק הוא פעוט.....
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
זה עורר אותי לחשוב מה בעצם ההבדל ואיפה עובר הקו בין תינוק לפעוט.
). גם הבכי כבר אינו אותו הדבר, יותר צווחני מיילל, הקטנה שלי שכמעט ולא בכתה עד היום ניראית די מסכנה פעמים רבות במהלך היום, נשכבת מתוסכלת על הרצפה ומחכה שאבוא לקחת אותה, אני באה מרימה, מלטפת , מזדהה ומנחמת. הצעתי לה לקרוא לי כשהיא מרגישה שהיא צריכה אותי במקום לבכות אני חושבת שהיא הבינה.
)
משתמשת