רוצה שתכבדי את כנות כוונותי. גם אם אני לא מצליחה תמיד ליישם עד הסוף את מה שאני מאמינה בו אני בהחלט מתכוונת לכך. ומחפשת דרך ללמוד איך לעשות טוב יותר. אנא כבדי את זה.

סליחה פיצה אם הרגשת אי כבוד מדבריי.
באמת צר לי.
איני יודעת איך דבריי נקראים, אני יודעת רק מה התכוונתי לומר באותה שאלה, ואני אנסה להרחיב:
כשכתבתי
רוצה לשים סימן שאלה ליד המשפט הזה שלך התכוונתי לומר שאני נוהגת (ומעלה הצעה עבורך, אם לא מתאים לך - גם טוב) לשים סימני שאלה כאלה על כל מיני "אין בריר-אים" שרצים לי בראש. כי ברגע שאני שמה את סימן השאלה הזה, אני מגלה שלרוב
יש ברירה.
לא ירדתי לסוף דעתך איך הבנת שאיני מכבדת את כנות כוונותייך. אני בעצם מנסה לומר כאן, שאני מתרשמת כי יש לנו (לי לפחות) כל מיני הנחות שאנחנו מסתובבים איתם, הנחות שמבוססות על הדרך שבה גודלנו, על החברה שבה אנו חיים וכו'. הרבה מההנחות האלה, לאו דווקא מתאימות למי שאנחנו היום. וודאי וודאי שלאנשים שמחפשים דרך שאינה דרך האוטומט התרבותי המערבי שיש מסביבנו.
אני מרגישה שזה טבוע בכולנו, ושכדי לצאת מאותן הנחות תרבותיות, אם רוצים בכך, כדאי לשים סימן שאלה. לי לפחות זה עזר.
וזה מה שניסיתי לומר.
מקווה שעכשיו הצלחתי להבהיר את עצמי.
מרגישה זלזול במשפט הזה. זאת גם לא המציאות שאני מתארת ואני גם לא מתכוונת להכנס לויכוח איתך עם יש או אין לי ברירה
תראי, גם לי אין עניין להיכנס לשום ויכוח. התרשמתי מדברייך:
ה"לאים" שמורים למקרי אין ברירה. או לפחות משתדלים כך. ובכל זאת הלאים מתרבים. שהמקרים שתיארת בפתח דברייך, הם מקרי אין ברירה עבורך.
כנראה שלא הבנתי נכון.
אגב, גם אם כן, זה לגיטימי. לכל אחד יש את הדברים החשובים לו, והשאלה שלי לא באה ממקום שיפוטי שמבקר אותך על הבחירות שלך.
השאלה שלי באה ממקום ששואל אותך: האם באמת חשוב לך, עד כמה חשוב לך, והאם יש דרך לעזור לך למצוא פתרון לשמור על מה שחשוב לך, לצד כל מה שאת רוצה לאפשר לבתך.
בכל אופן, חשוב לי שתדעי, שבסה"כ ניסיתי לחשוב
יחד איתך על הנושא ולא יותר מכך.
<ותודה קומהג' על התוספת>