דנה בננה סיפור לידה

[אנונימי]

דף סיפור לידה
דף סיפור לידה בבית חולים
דף סיפור לידה קיסרית

[דנה_בננה*]

..עברו כבר שלושה חודשים, ואני עדיין נזכרת והופכת שוב ושוב בחוויה שעברתי. אולי דרך הכתיבה על זה אלמד עוד משהו.
זו הלידה הראשונה שלי.
נורא רציתי לידה טבעית. בהתחלה שקלנו לידת בית.. קניתי בריכה מתנפחת ונפגשנו עם ד"ר שיפטן.. אני הייתי מאוד בעניין, אבל בן זוגי חשש . הלכנו ל"לוחשות לתינוקות" רוזי ורותי בנווה עובד לראות את המקום. השיקול היה להיות קרובים לב"יח אבל עם תנאים של בית. המקום היה מושלם. בעיקר התרגשתי למראה הבריכה בחדר.. שתיהן היו מקסימות והרגשתי שיש חיבור. סיכמנו שנלך על זה..
בשבוע 40, 7 בבוקר, התעוררתי, ואיך שנעמדתי -ירדו המים! איזו שמחה! התקשרתי לרוזי.. קבלתי הנחיה להשאר בבית עד לצירים ארוכים ותכופים..ולהתקלח במים זורמים בלבד.. ככ התרגשתי ושמחתי! אני ובן זוגי ניצלנו את הזמן לנקות ולסדר את הבית, ראינו סרט והתפנקנו לנו.. ישנו..
הצירים היו חלשים ובמרחק של רבע שעה בערך אחד מהשני. בערך בשמונה בערב נסענו להיבדק אצל רותי. עדיין הצירים היו במרחק גדול מידי ולא ארוכים מספיק..( אני מודה שעשיתי פרצופים מוגזמים מידי של כאב, כי נורא רציתי שהיא תגיד שהגיע הזמן..קיבלתי אנטיביוטיקה כדי למנוע זיהום.
חזרנו הביתה מאוכזבים, עם הוראה לחכות לחמש דקות בין ציר לציר.. חזרנו והלכנו לישון קצת. בחצות התעוררתי עם צירים של דקה כל שלוש דקות. הייתי לחוצה שלא נגיע בזמן- מרחק של כמעט שעה נסיעה.. טסנו לאוטו, וכל הדרך עשיתי קולות ו"רקדתי" ברכב. הגענו כשאני כמעט מעולפת..
רוזי אמרה לי להרגע מכל הריקודים והמחולות, ובדקה אותי. היתה לי פתיחה בקושי של 2 ס"מ.. איזה ייאוש!
עשיתי המון מקלחות. כאב לי נורא.. לקחתי רסקיו ועוד משהו הומאופטי שרוזי נתנה לי.. בכל ציר התנועעתי ובן זוגי לחץ לי בגב התחתון.. זה קצת עזר, אבל הייתי בפאניקה.
הפתיחה התקדמה בקושי ובכיתי מכאבים..בשבע בבוקר, 24 שעות אחרי ירדת מים, התחננתי לאפידורל, ובקשתי שנסע לב"יח. רותי קבלה אותי בחדר הלידה, ונשארה איתי , צמודה אליי עד שביתי היתה בחוץ..
זמן רב עבר עד שהגיע המרדים.. מכיוון שאני שמנה, התקשה לשים את המחט במקום. אחרי זמן מה, הבנו שזה לא זה.. הכאבים החזקים המשיכו, אבל בינתיים היו הרבה ניתוחים נוספים ולא היה מי שיסדר את המחט.
בשתיים בצהריים רותי הביאה את המומחה המרדים של בית החולים. כאבי תופת עברו עד שהוא הצליח לשים את המחט במקום. תודה לאל שהצליח בסוף.
עם כל כמה שרציתי לידה טבעית, ברכתי את אלוהים וכל מי שהיה באזור על המצאת האפידורל. הייתי כבר גמורה..
וואו.. זה ככ ארוך, ומתיש אותי לכתוב הכל..
מהרגע שהייתי מחוברת, הכל נרגע.
הפתיחה התקדמה בעצלתיים וגם המחיקה, אבל הייתה התקדמות. כאב לי בשלפוחית השתן, ולא הצלחתי להשתין. בסוף חיברו אותי לקטטר- תוך 3 דקות השקית היתה מלאה-ואז גם הכל התקדם.
אבל לא מספיק.. כמובן גם שהמוניטור לא היה טוב ( כל הזמן אמרתי להם שזה בגלל שאני זזה) רצו לחבר לה אלקטרודה לראש- ולא הסכמתי..
בשש בערב, היה כבר יותר לחץ.. הפחידו אותי שיש זיהום, ושחייבים לנטר יותר טוב. בסוף הסכמתי.חיברו לה מוניטור..
אחכ, רותי נכנסה ואמרה שיש לי שעתיים לנסות להוציא אותה, ואם לא יילך, אז יעשו קיסרי..
רקדתי, זזתי, חלצתי, מתחתי, שרתי, נשמתי, צעקתי.. ושוב ושוב..
בשמונה בערב נכנסנו לקיסרי. מסתבר שהיא היתה תקועה.. הראש לא היה מסודר טוב..
בתשע היא היתה בחוץ. 37 שעות אחרי ירידת מים.
מילי.
איזה יצור מופלא.
עשינו כמיטב יכולתנו.. נכון לאז. אין ספק שהייתי מאוכזבת,אבל ידעתי שלא אהפוך להיות אדם אחר בלידה.. גם ביומיום קשה לי לקבל כאבים.. והיא הרי היתה במצוקה בסופו של דבר..
העיקר שהיא בחוץ, וככ נהדרת..
תודה לאל על זה..
זהו.
עד לפעם הבאה

[רגעים_של_אושר*]

_העיקר שהיא בחוץ, וככ נהדרת..
תודה לאל על זה.._

מזל טוב!
אח.....איזה נעים להרגיש תינוק רך עם ריח מתקתק-חמצמץ משכר.....אח.... זכרונות נעימים שלי.....
שיהיה לכם כיף ביחד - תקראי כאן, באתר, יש אחלה אמהות חכמות - בהצלחה ומזל טוב לכל המשפחה.