רגעים של אושר

[חוה_ש*]

היום ילדתי הקטנה בת 4 חודשים נרדמה בזרועותי. זה אחד האירועים הכי פשוטים ומרגשים כאחד להורה, כפי שיסכימו איתי ודאי עוד רבים וטובים. ואני חשבתי שאני חייבת לנצור את הרגע הזה. כי הנה עוד מעט, כל כך מה,ר זה כבר לא יהיה. היא תהיה גדולה, וכבר לא תלך לישון אצלי על הידיים. ומשם הפלגתי עוד רחוק יותר לימים שהיא תהיה ממש גדולה, ואפילו אמא, ואיזה מן קשר יהיה לנו ואז? חזרתי ממש אחורה לילדות שלי, ולאמא שלי, ונסיתי להבין מחדש את הקשר שיש לנו היום על רקע הקשר של אז, דרך הפרספקטיבה של ההורות החדשה שלי. ניסיתי להבין אותה יותר טוב, לראות מה עבר עליה עם המעבר להורות, וכמה חשוב לי שהדברים ביני לבין ילדתי יקרו אחרת. חשבתי על אמא שלי שהיא גם בת. אני רואה איך הקשר שלי עם אמא שלי יותר טוב מהקשר שלה עם אמא שלה, אבל עדיין זה לא מספיק טוב ואני רוצה ליצור עם הבת שלי משהו אחר, יותר קרוב יותר שלם שהאהבה בו יותר ברורה לשתינו שיש בו פחות הסתייגויות. האם זה אפשרי? איך עושים את זה?

[ברונית_ב*]

עוד חודש אנחנו צריכים לפנות את הדירה שלנו. בעלי הבית חוזרים לגור פה ועוד לא מצאנו דירה אחרת )-:
בתוך כל ים הדאגות שזה מייצר הלכנו השבוע אני והפונפון שלי הקטון לטיול אחר הצהריים, בקצב האיטי של הכלבה הקשישה שאיתנו. יש יתרונות באיטיות. רואים כמה יפה הטבע בעונה הזו, העשב רך, הסביונים קורנים, פתאום הגענו לגן שעשועים ריק לגמרי בשכונה מרוחקת מהבית. הילד קפץ מהעגלה והתחיל לרוץ בין המתקנים. עלינו ביחד על הקרוסלה. הוא ביקש לינוק. התכרבלנו אחד בשני, הקרוסלה הסתובבה לאט לאט, עצמתי עיניים, נותנת לכתום של השמש השוקעת ללטף לי את הפנים עם כל סיבוב. ללא ספק רגעים של אושר .

[טלי*]

היום בבוקר, שמעתי את השמיכות שלו זזות, ושמעתי אותו מתיישב במיטה שלו. רגע של היסוס ואז טפיפות רגליים קטנות ומהירות ואז קפיצה גדולה עלי. איזה כיף!

[טרה_רוסה*]

היום שקילה, והאפרוחית עלתה עוד קילו בחודש! והכל מהחלב של אמא!
אני אפילו לא יודעת למה זה ממלא אותי באושר, אין לי שום גנים פולניים

[ה_עוגיה*]

הדף הזה הוא רגע של אושר.
תודה. @}

[חוה_ש*]

החזרתי את הדף למה חדש. ניראה לי שזקוקים פה לקצת רגעים של אושר. @}

[טרה_רוסה*]

רק אתמול חשבתי על הדף הזה! @}

צלילי הפלאץ'-פלאץ' של כפות הידיים הקטנות של הבת שלי זוחלת על הרצפה, הולכת אחרי מחדר לחדר, ומופיעה מעבר לפינה בחיוך.

[בועז_חן*]

מיליונים! איזה עוד דבר יכול לגרום לך לחייך חצי שעה עד שפתאום אתה מרגיש שכואב בפה?!
לא מזמן חזרתי מ-10 ימים בחו"ל. 7 בבוקר ואני פורק מזוודה ופתאום צעדים, ובלי אויר "אה-אה-אבא" ריצה, חיבוק, והעולם עוצר!!!

[נועה*]

אתמול בן זוגי ויונתן הלכו לים אחהצ. חזרו ב -2100 עם אש בעיניים וחיוך מאוזן לאוזן. יונתן כ"כ נהנה שאפילו לא רצה לאכול כלום, רק לרוץ ולהשתולל בתוך המים.

[זוג_צעיר*]

דף להחייאה, הוא עושה טוב לנשמה.

היום הילדה הקטנטונת שלי ישנה שעה רצוף בעריסה, לראשונה בחייה, ולי הייתה ארוחת בוקר זורמת ונעימה. אחר כך היא חזרה לידיים ולציצי, המבטים שלה לגמרי גורמים אושר (כשהיא לא סובלת מתהליכי העיכול הלא בשלים שלה).

ואתמול היו פה סבתא, סבא ועוד סבתא וזוגי ואני השארנו איתם את הקטנה אחרי הנקה ויצאנו יחד לפאב השכונתי, יציאה זוגית (קצרה) ראשונה מאז שהתינוקת נולדה. (כבר יצאנו קודם, אבל איתה). ובפעם הראשונה מזה 9 חודשים סיימתי שליש ליטר בירה לגמרי בעצמי!
דילגתי כל הדרך לפאב, חייכתי המון והלכנו שלובי ידיים את רוב רובה של הדרך, בשדרה המקסימה שליד הבית.

לא ברור אם תחושת החופש והשחרור באה משעה וחצי בלי הילדה או מכך שהשארתי בבית גם את אמא שלי, שהגיעה לביקור נחוץ אך כרגיל לא פשוט.