בן שלוש ודילמות חברתיות

ש_י_ר_י*
הודעות: 599
הצטרפות: 18 יולי 2008, 15:29
דף אישי: הדף האישי של ש_י_ר_י*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי ש_י_ר_י* »

שלום לכולם
כבר הרבה זמן אני חושבת איך לנסח את המחשבות שלי, ולא מצליחה. אחלו לי בהצלחה, אני הולכת לנסות בכל זאת... :-) חשבתי גם לכתוב בתור אלמונית אבל אולי דווקא אנשים שמכירים אותנו כאן (אפילו אם היכרות שטחית) יוכלו לחלוק תובנות משמעותיות.

אז ככה - הקטן שלנו כמעט בן שלוש. בבית איתנו. ילד... אפילו בחלומות הכי ורודים לא איחלתי לעצמי ילד כזה. אין יום שעובר בלי שאומרים לנו כמה הוא מדהים, גאון, מפותח לגילו. גם אנשים שהוא סתם משוחח איתם לרגע באוטובוס או ברחוב. לא משנה. לא רלוונטי ואני גם לא אוהבת את זה (פוחדת להגיע למצב של הלך-הפלא-נשאר-הילד).

מנסים כמה שיותר לצאת איתו ולהיות בחברת ילדים- יש חוג פעם בשבוע, שעת סיפור, בני דודים. ניסינו גם להגיע למפגש חינוך הביתי הכי קרוב אלינו כמה פעמים (עניין פשוט של 2 אוטובוסים ושעה וחצי) אבל לא כ"כ הולך.

ובכל המפגשים הללו, כשהוא מנסה לדבר עם ילדים אחרים בני גילו פחות או יותר, לרוב הם לא עונים לו, בוהים בו, והוא לא מצליח ליצור אינטראקציה איתם בכלל.
עם ילדים קצת יותר גדולים יש לו אינטראקציה טובה, אבל הוא לא עומד בקצב ולרוב נזנח.

לפי דעתי הוא פשוט מדבר אליהם כמו מבוגר שמדבר לילד: "שלום!" "מה אתה עושה?" "איך קוראים לך?" בטון שבד"כ מבוגרים משתמשים בו עם ילדים...
גם עם בני הדודים, שמכירים אותו, אני רואה מין אי-נעימות כזאת. כאילו לא יודעים איך לאכול אותו. הרבה פעמים מפגשים כאלה נגמרים במפח נפש, כשהוא שואל משהו שוב ושוב, הבן דוד לא עונה, והקטן שלי שואל "למה אתה לא עונה לי? למה אתה לא עונה לי?" :-(

ברור לי שגן לא יפתור את הבעיה, אבל מחשבות כפירה מכרסמות בי על בסיס יומי. הוא כל הזמן בחברת מבוגרים, הוא מדבר כמו מבוגר, הוא לא יודע איך לשחק עם ילדים אחרים, אנחנו לא מצליחים להתחבר עם ילדי משפחות אחרות בחינוך ביתי או בכלל...

ולפני שתגידו לי בצדק לבדוק את עצמי - בדקתי. גם אני וגם הזוגי ביישנים, קשה לנו במצבים חברתיים, אנחנו מכפרים על זה בדרכים שונות, ואני כן פוחדת שתהיה לו בעיה חברתית כמו שלי הייתה, אבל הוא בדיוק ההיפך. אובר-חברותי. אין לו בעיה בכלל להתחיל לדבר ולשחק עם מישהו שהוא לא מכיר, הוא לא ביישן ואין לו בעיה עם קבוצות גדולות. אני פשוט חוששת שהדחייה הנשנית וחוזרת הזו תוריד לו את הביטחון בסוף.

יצא ארוך ומבולבל. אוף. אשמח לכל תובנה בכל זאת.
POOH_והתוספות*
הודעות: 1091
הצטרפות: 19 ספטמבר 2004, 11:38
דף אישי: הדף האישי של POOH_והתוספות*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי POOH_והתוספות* »

אולי להתחיל במפגשים של אחד על אחד?

אם הוא לא רגיל לסיטואציות חברתיות לפעמים קשה להבין את הקודים והכללים שלהן וקשה להשתלב.
אולי הוא צריך יותר תיווך שלכם בהתחלה?
אולי מפגשים של אחד על אחד עם ילדים מהמפגש יעזרו ואז כשיגיע למפגש כבר יכיר יותרטוב ילד או שניים וזה יעזור לו להשתלב?
ש_י_ר_י*
הודעות: 599
הצטרפות: 18 יולי 2008, 15:29
דף אישי: הדף האישי של ש_י_ר_י*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי ש_י_ר_י* »

כן, מפגשים של אחד על אחד יכולים לעבוד. רק שבשביל זה אני צריכה לעבוד... ביישנית כבר אמרתי?... :-)
חוץ מזה אחת הבעיות המרכזיות שלנו היא שאנחנו גרים רחוק מהמפגש, ולידנו אין הרבה ילדים שאנחנו מכירים.
קוראת*
הודעות: 1643
הצטרפות: 26 מאי 2003, 23:12

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי קוראת* »

שירי יקרה,
האם מותר להיות כנה?
לדעתי, לא טוב לילד להיות רק בחברת מבוגרים ולהפוך ל"מבוגר קטן". ולהגיד את האמת, ואנא אל תיפגעי, יש משהו מאוד מעצבן בילדים כאלה (מעצבן את הילדים, אבל לפעמים גם מבוגרים).

היה לי בן זוג כזה (בזוגיות מאוד רצינית של שנים רבות). הוא לא היה כמעט במערכת החינוך, ולא דאגו לו לחברת ילדים. הוא בעיקר בילה עם הוריו ועם חבריהם. ההורים שלו דווקא לא שתקנים ודי תוססים. הוא בנאדם מקסים, אבל ממש רואים שחסרות לו מיומנויות חברתיות. קשה להסביר. הוא תמיד נראה מוזר קצת, הסביבה תמיד איכשהו לא מתאימה לו. לי אין ספק שזה נובע מחוסר תרגול בילדות. יש לו את כל הנתונים להיות "רגיל", אבל הוא לא תרגל את זה.

שלא תחשבי שאני חושבת שצריך לשלוח ילדים לבית הספר או לעשות אותם רגילים וכן הלאה. ממש לא!
כן צריך ליצור איזון כשרואים שהאיזון מופר.
נשמע שהוא לא מכיר את שפת הילדים.

כשאני חושבת על זה, אח שלי גם היה כזה קצת. הוא כן הלך לבית הספר, אבל לא היו לו חברים כמעט, ולא עבדו על זה. עד היום הוא מאוד מגושם ביחסים עם העולם. הוא מאוד יפה וחכם מוכשר, אז "סולחים" לו. אבל מחברים שלי שמאוד כנים איתי, אני שומעת שהוא פומפוזי ונפוח ושזה בלתי נסבל. הוא יכול "להתנפל" על נושא שבכלל לא מתאים לסיטואציה. או להפוך את השיחה רק על הנושא הזה כשנשמע שהוא הכי חכם בעולם. הוא בכלל לא מתאים את עצמו לסביבה. הוא לא יודע איך. יש לו בסך הכל חיים טובים, אבל הוא אכל הרבה מאוד דחייה לאורך כל הנעורים ובצבא למשל. פתאום הוא גילה שכולם כתבו במבחן החברתי שהוא בלתי נסבל.
אני בעצמי הייתי חנונה לא קטנה וידענית ולמדנית, אבל מאוד ידעתי ויודעת להסתדר בחבר'ה. אני תמיד נחשבת קצת סנובית, אבל יש לי עדיין מיליון חברים. ועל אף שכן מתאים לי שהוא למדן כזה, בעצמי הרבה פעמים אין לי סבלנות אליו.
תפוח_אדמה*
הודעות: 1235
הצטרפות: 01 יולי 2008, 21:51
דף אישי: הדף האישי של תפוח_אדמה*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי תפוח_אדמה* »

הי שירי,
גם לי יש ילד בן שלוש בחינוך ביתי. לדעתי חלק מהגדרות התפקיד של הורה בחינוך ביתי בגיל הזה הוא למצוא לילד חברה, רצוי קבועה ואם אפשר גם מגוונת. בתחילת שנת הלימודים הנוכחית שקלתי לרשום את בני לגן בדיוק מהסיבה הזו, של חוסר בחברה. גם אני ביישנית מטבעי, אבל עם השנים התגברתי על זה קצת, ואני יוצאת מגדרי כדי לייצר לילד שלי אפשרויות חברתיות.
אפילו אם המפגשים רחוקים, יש עוד אפשרויות לחברה, כמו למשל דרך הרשימה הלבנה (או הצהובה), ולראות אם יש מישהו באיזור, שכנים (אצלנו למשל זו אופציה בעייתית, אבל יש אנשים שזה עובד להם) ועוד כל מיני.
וגם אני מסכימה, שבהתחלה צריך לתווך הרבה, ולהיות שם בשבילו, ולהכיר בינו לבין הילדים האחרים, כל מיני דברים.... זו היכרות וזה לוקח לפעמים זמן להתחבר. גם ילדים הם אנשים.
תפוח_אדמה*
הודעות: 1235
הצטרפות: 01 יולי 2008, 21:51
דף אישי: הדף האישי של תפוח_אדמה*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי תפוח_אדמה* »

וגם, ממה שראיתי, בגיל שלוש יש קפיצה מטורפת ביכולות החברתיות. לבן שלי יש שתי חברות ותיקות, ותמיד היינו צריכות לתווך ביניהם. פתאום, לקראת גיל שלוש, גילינו שאנחנו יכולות לשבת בנחת (ולטפל בתינוקות, אבל זה כבר סרט אחר).
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43436
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

לא יודעת...
הבת שלי כבת גילו, בבית ובמפגשי חינוך ביתי על בסיס קבוע ואינטנסיבי, ועדיין- תארת היטב את הרגשתי, שלא הצלחתי להגדיר במילים:
לפי דעתי הוא פשוט מדבר אליהם כמו מבוגר שמדבר לילד: "שלום!" "מה אתה עושה?" "איך קוראים לך?" בטון שבד"כ מבוגרים משתמשים בו עם ילדים...
והקטן שלי שואל "למה אתה לא עונה לי? למה אתה לא עונה לי?" ובנוסף נדמה שהיא מעדיפה את חברת המבוגרים במפגש, אולי על רקע דחיה, אולי כי הם מראים לה יותר חיבה, או אולי, כמו שכתבת, היא מדברת בצורה מבוגרת.
אך מאחר והלכתי לבדוק את עצמי, חשבתי שזו אני והדרישות המוגזמות... או שבמקום מסויים נעים לי לחשוב שהיא "בוגרת לגילה" (על אף שתמיד סלדתי מהגדרות כאלו שנראות לי מתנשאות ומחפות על דבר אחר).

עתה, כשאת כותבת, אני מבינה שאולי היה עלי להישמע לאינטואיציה שלי ולהבין שאולי יש קושי. רק קושי: בכוונה אני לא נותנת לו תיאור. כך שראשית, תודה לך על פתיחת הדף.

מה שבעצם רציתי לומר הוא שלא בטוח, כמו שכתבו מעלי, שהקושי הוא רק בזמינות הנמוכה של מפגשים עם ילדים. וכמו שתיארו כאן נוספים, גם בן זוגי- תוצר של מערכת חינוך מלאה- הוא כן הלך לבית הספר, אבל לא היו לו חברים כמעט, ולא עבדו על זה. עד היום הוא מאוד מגושם ביחסים עם העולם_

יחד עם זאת: ראיתי פעמים רבות ש"בעיות" נוטות להיעלם מעצמן עם הגיל (רק כדי לפנות מקום לאחרות ;-)). ולכן, אם זה לא נראה כפוגע נורא או מחליש- שווה לתת לו (ולבתי :-)) זמן לפני שנכניס אותם תחת הגדרות. ומה שאני עושה- בודקת האם יש גם אינטראקציות אחרות, האם לעיתים נוצר קשר, יש משחק משותף וכו'. בנוסף באמת משתדלת לעשות יותר מפגשים של אחד על אחד- יותר ע"מ לחזק קשרים (גם אנו קצת רחוקים) ופחות כדי ללמד אינראקציות חברתיות.
אשמח ללמוד כאן עוד.
ש_י_ר_י*
הודעות: 599
הצטרפות: 18 יולי 2008, 15:29
דף אישי: הדף האישי של ש_י_ר_י*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי ש_י_ר_י* »

קוראת,
בוודאי שמותר להיות כנה :-) זו המטרה של הדף. לא רוצה לייפות ולכסות ואח"כ לגלות שהכל לא בסדר.
לדעתי, לא טוב לילד להיות רק בחברת מבוגרים ולהפוך ל"מבוגר קטן".
בדיוק מה שאני מרגישה. המצב שנוצר הוא לא משהו שרצינו. ילדי המשפחה שלנו יחסית רחוקים, אין שכנים עם ילדים, אין הרבה ילדי חינוך ביתי, אין מפגשים קרובים... אפילו במפגשים שהלכנו אליהם הוא לא ממש שיחק עם ילדים אחרים, או שרצה לשחק ולא נתנו לו. אני מודה שזה די הוציא לי את הרוח מהמפרשים, לבוא במיוחד כ"כ רחוק ובסוף הוא שוב משחק לבד. בעייתי.
תפוח אדמה,
זה משמח לשמוע שעכשיו הם משחקים ביחד בלי תיווך. האמת שיש מישהי פה מהאתר שקרובה אלינו מאוד, והילדה שלה הייתה משחקת עם הקטן על בסיס קבוע בשנה שעברה, כשעוד היה צריך לתווך. עכשיו היא לא פנויה והם כמעט לא רואים אחד את השנייה.

פלונית,
שמחה שהדף מועיל גם לך. אני כל הזמן בלבטים עם עצמי - יש בעיה? אין בעיה? אני מגזימה בתגובות שלי? אני יותר מדי רוצה שהוא יהיה "כוכב חברתי"?

נראה לי שחלק גדול מבעיה זה שהוא באמת לא רואה ילדים על בסיס קבוע. בשעת סיפור לדוגמה, שאנחנו הולכים כל שבוע, כל פעם יש ילדים אחרים. בחוג אין זמן לאינטראקציות. את הילדים שהוא כן מכיר הוא רואה פעם בכמה שבועות.
אני די מיואשת... אולי בכל זאת נמשיך במפגשי החינוך ביתי שרחוקים לנו.
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
הודעות: 8400
הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* »

אפילו במפגשים שהלכנו אליהם הוא לא ממש שיחק עם ילדים אחרים, או שרצה לשחק ולא נתנו לו. אני מודה שזה די הוציא לי את הרוח מהמפרשים, לבוא במיוחד כ"כ רחוק ובסוף הוא שוב משחק לבד. בעייתי.
זה כבר משהו שיכול להיות (גם) קשור לגיל. מבאס, אבל ככה זה. אצלנו לא היה כמעט שום חיבור במפגשי באופן בזמנו (אני התחברתי עם האמהות :-) אבל בני כמעט שלא התחבר בכלל עם הילדים. הקבוצה בכלל הטילה עליו אימה...). רק אחרי גיל 4 התחיל לצאת קצת מהשבלול שלו, להתחבר לקבוצות וכולי. בעצם זה לא שבלול, זו התנהלות חברתית אחרת. היום בגיל 5 - ההבדל הוא שמים וארץ מבחינת היכולות שלו לתקשר עם ילדים אחרים. זה תהליך שכיח.

במפגשי אחד על אחד הוא כן שיחק יפה עם ילדים אחרים. אבל זו בעיה כשהמפגשים הללו מועטים כל כך, לדברייך - לא בגלל שהם מועטים, אלא מפני שכל הגעה למפגש כזה שמה מצדך לחץ סמוי (בלי כוונה שלך) על הילד ש"עכשיו תשחק איתם". זה לא עובד ככה, לא לפי הזמנה שלנו.

אני דווקא לא חושבת שלרוץ למפגשים מרוחקים זה פתרון, כאמור כי קשה ליצור אינטראקציות טובות של אחד על אחד בתוך מפגש קבוצתי, כשלא מכירים היטב מקודם.
אבל אין לי פתרון אחר חוץ מלחפש, אולי דרך הרשימה הלבנה , מישהו שגר לידכם, ולראות אם יש כימיה. זה לא חייב להיות ילד בדיוק בגילו.
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
הודעות: 8400
הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* »

הרבה פעמים מפגשים כאלה נגמרים במפח נפש, כשהוא שואל משהו שוב ושוב, הבן דוד לא עונה, והקטן שלי שואל "למה אתה לא עונה לי? למה אתה לא עונה לי?"
בן כמה הבן דוד? יש גילאים שהילדים מרגישים עצמם cool מכדי לענות לקטנים מהם... זה לא כייף גדול לקטנים אבל אולי עדיף שתתמללי לו את זה, בלי להפריז, רק כדי להקטין את העלבון. למשל, "X מאוד שקוע במשחק שלו ולכן קשה לו להתרכז ולענות לך".
בכלל, מה הוא שואל שם בגיל שלוש? נראה שהוא מאוד מילולי :-) אולי להפגיש עם בנות מעט גדולות ממנו דווקא, ואז ייווצר חיבור? ... <על סמך הכללה פראית לגבי הבדלי ג'נדר>.
ש_י_ר_י*
הודעות: 599
הצטרפות: 18 יולי 2008, 15:29
דף אישי: הדף האישי של ש_י_ר_י*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי ש_י_ר_י* »

זה לא ממש שהוא מאוד מילולי, אלא שהוא צריך מאוד להיות בקונטרול ולדעת מה הולך ומה כולם עושים.
אנחנו כבר רגילים, אבל יכול להיות שהשאלות המרובות שלו גם מפריעות? ילדים באמת לא אוהבים ששואלים אותם דברים כל הזמן...

הבנדוד המדובר גדול ממנו ב-9 חודשים, ילד מאוד מפונק ומאוד ממורכז (על אף שיש לו אחים תאומים P-: ). יש גם בעיה של קנאה מצד הבנדוד, כי הקטן יודע מספרים ואותיות ובנוסף מדבר אנגלית, וההורים של הבנדוד מאוד מתלהבים מזה. כל פעם מבקשים ממנו להדגים ואומרים לבנדוד "תראה איזה יפה הקטן יודע!" ודברים כאלה |אוף| ככה שהבנדוד כל הזמן מדגיש שהקטן קטן מדי בשביל זה ובשביל זה, למרות שעם האחים הקטנים שלו הוא משחק באותם משחקים.

אלא מפני שכל הגעה למפגש כזה שמה מצדך לחץ סמוי (בלי כוונה שלך) על הילד ש"עכשיו תשחק איתם".
לא חשבתי על זה.
מש*
הודעות: 2
הצטרפות: 17 ינואר 2010, 17:23

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי מש* »

רציתי רק להוסיף בעניין של המפגשים שלדעתי ההתמדה מאוד מאוד חשובה. אם הולכים פעמיים בשבוע במשך חודשיים אז פתאום מכירים את הילדים והאינטראקציה נוצרת לאט לאט. חוץ מזה, זו גם באמת שאלה של גיל, הרבה פעמים משהו פתאום משתחרר בהם והם מגלים הרבה יותר עניין.
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
הודעות: 8400
הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* »

הבנדוד המדובר גדול ממנו ב-9 חודשים
כלומר גם הוא פעוט בעצמו :-) לא הייתי מצפה ליותר מדי מילד באותו הגיל. ילד בן שש למשל היה מתייחס לשאלות אחרת.
אום_אל_קיצקיצ*
הודעות: 1231
הצטרפות: 21 ינואר 2007, 22:53
דף אישי: הדף האישי של אום_אל_קיצקיצ*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי אום_אל_קיצקיצ* »

הי שירי, עוד לא קראתי את כל מה שכתבו, אבל בינתיים...
כמו שאמרת בעצמך וכמו שאמרו לך, חשוב למצוא חברה. אז אם אתם גרים במקום שזה לא מתאפשר, אולי פשוט תעברו דירה? (לא זכור לי שאתם גרים במקום שאתם מחוברים אליו בכל נימי נפשותיכם) או תקנו איזה אוטו טרנטה קטן?
<חיבוק>
מיכל_א*
הודעות: 126
הצטרפות: 14 נובמבר 2009, 14:10
דף אישי: הדף האישי של מיכל_א*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי מיכל_א* »

אנחנו בקבוצה של בני 3.5 בערך. ממש בחודשים האחרונים אפשר לשים לב לשינוי באיטראקציות בינהם. אני מבינה ששלך עדיין לא בן 3? תחת הרושם הכללי ש"ילד צריך ללכת לגן כי הוא צריך חברה בגיל 3 חודשים", גם אנו טועים לחשוב שהילדים משחקים כמו שאנו מדמיינים שמשחק בין ילדים צריך להיות. אך ממה שראיתי עד לא מזמן הם שיחקו אחד ליד השני ורק בזמן האחרון יש ממש חיבור ושיחה. כך שיתכן שצריך לתת לו ולחבריו עוד זמן. גם בגילאים האלו יכול להיות הבדל גדול באינטראקציות החברתיות בעוד חודשים ספורים.

כמובן, אלא אם את חשה שזה עמוק יותר, מתמשך, קבוע. אך מדבריך זה לא עולה. אני מבינה
ממך שנוצרות איטראקציות (גם עם הילדים הגדולים יותר) אך לזמן קצר. וזה מתאר היטב את היחסים בקבוצה הקטנה שלנו.
דניאלה*
הודעות: 1197
הצטרפות: 21 ינואר 2002, 15:27

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי דניאלה* »

שלום לך (-:
גם אני רציתי רק להוסיף בעניין של המפגשים שלדעתי ההתמדה מאוד מאוד חשובה
אנחנו ניסינו מגון של מפגשים כי גרים באזור מאוד "פורה" וגם ניידים.
התוצאה הייתה שהמפגש שהכי התמדנו בו, זה שאנחנו מרגישים בו הכי בבית,
הוא גם הכי טוב מבחינת ההשתלבות החברתית של הילדה (בת 3 וחצי פלוס).
ולא רק זה - אמהות אחרות ואני שמנו לב שעצם החשיפה מובילה לאינטראקציות חדשות כל הזמן ולדינמיקה משתנה בין הילדים - 2 ילדים שבכלל לא מגלים עניין זה בזה במשך זמן רב, פתאום יום אחד כן משחקים ביחד.
בקיצור, אני חושבת ששווה להתמקד במפגש קבוע וגם באחד על אחד ולראות מה נותן מענה למצב.
חוץ מזה גם רציתי לומר שהוא עדיין ממש קטן ויכול להיות שהעניין זמני או שפשוט הוא עוד צריך לרכוש מיומנויות חברתיות מסוימות שטרם רכש.
גם הבת שלי נשמעת לפעמים כמו מבוגרת כשהיא מדברת.
אצלה זה בא בעיקר מחיקוי של המבוגרים, לא בהכרח מתוך בגרות פנימית אמיתית,
ובכל זאת אני חושבת שזה מקשה על האינטראקציה שלה עם ילדים אחרים לפעמים.
וגם במצב הזה - כמה חודשים עושים הבדל עצום אצלה, פשוט כי היא גדלה ומתפתחת כל הזמן.
נשמח לראות אתכם אצלנו, בבית ובמפגשים (-:
דניאלה*
הודעות: 1197
הצטרפות: 21 ינואר 2002, 15:27

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי דניאלה* »

ובעניין אולי פשוט תעברו דירה?
אם זו אופציה בשבילכם, ולא רוצים לקנות אוטו,
תשקלו בחום את רחובות.
לא ידעתי את זה אבל מסתבר שהיא ממש בירת החינוך הביתי של ישראל...
תפוח_אדמה*
הודעות: 1235
הצטרפות: 01 יולי 2008, 21:51
דף אישי: הדף האישי של תפוח_אדמה*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי תפוח_אדמה* »

2 ילדים שבכלל לא מגלים עניין זה בזה במשך זמן רב, פתאום יום אחד כן משחקים ביחד.
אני לא מסכימה שהם לא גילו עניין. הם היו ממש עוינים.
דניאלה*
הודעות: 1197
הצטרפות: 21 ינואר 2002, 15:27

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי דניאלה* »

אני לא מסכימה שהם לא גילו עניין. הם היו ממש עוינים.
כנראה יש לנו הגדרות קצת שונות לעוינות...
העיקר שהם משחקים!
ש_י_ר_י*
הודעות: 599
הצטרפות: 18 יולי 2008, 15:29
דף אישי: הדף האישי של ש_י_ר_י*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי ש_י_ר_י* »

סיוט עד שהצלחתי להיכנס לדף... P-:
איזה כיף, פגישת מחזור של בלי חיתולים כאן! :-)

באיזור שלנו אין מפגשים נקודה. בתל אביב כרגע יש 2 מפגשים, כמעט באותו מקום. אולי ננסה גם את השני למרות שיש בו בעיקר ילדים שקטנים ממנו.
אנחנו מתים לעבור אבל זה לא אפשרי בגלל העבודות שלנו. אנחנו עוד חודש עוברים למקום אחר באותה עיר, לאיזור יותר "צעיר", ומקווים שגם זה יעזור קצת.

גם אנו טועים לחשוב שהילדים משחקים כמו שאנו מדמיינים שמשחק בין ילדים צריך להיות
כן, זה מאוד נכון לגביי, ואף על פי שאני מודעת לזה אני עדיין רוצה לראות אותו "משחק". צריכה לשחרר לשחרר לשחרר.

בינתיים גם החלטתי שאני צריכה להפסיק לחשוש להיות נודניקית, והתחלתי לקבוע עם אנשים. עכשיו ממש באה אלינו החברה הותיקה שלו, אחרי הרבה זמן שלא התראו, הבנדוד כבר ביקש לבוא אלינו, וקבענו עם עוד ילד שהכרנו באיזור אחר של העיר. נראה איך הולך :-) אני צריכה לזכור גם להמשיך עם זה ולהיות עקבית...

נשיקות לכולן! תודה.
אילה_בשדה_הדגן*
הודעות: 880
הצטרפות: 16 אוקטובר 2006, 18:24
דף אישי: הדף האישי של אילה_בשדה_הדגן*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי אילה_בשדה_הדגן* »

אני שמחה שיצאת מעודדת.
חיזקי ואימצי.

רציתי להוסיף מהניסיון שלי:
אולי הילדים שלי יכלו להשלח למני המוסדות בהם היו פוגשים כל יום 20-30 ילדים, בקביעות.
אבל זה לא זה.

אחרי הרבה תהיות והתחבטיות ,
ואיך נראה ילד שמשחק בלי שיגידו לו :'לכו תהיו חברים ותשחקו יפה',
(שזה בדיוק שהכרטיסן ברכבת יגיד לי שאספר את סיפור חיי לאיש/ה במושב שלימיני.פאטתי)

כשילד מוצא נפש תאומה - זה הדבר הכי מקסים שיש.
זו ילדות.

הם מוצאים להם בדיוק את האנרגיה שהם צריכים.

ואם הילד שלך מחפש את הילד או הילדה שיענו על השאלה שלו:'שלום, מה אתה עושה ?'
ב:'מערבב את החול הזה עם האבנים האלה, רוצה לעשות גם?'
בלי להתבלבל בכלל,כבר אפשר לראות שעם אותו אור בעינים הם מעימסים את התרמילים על הגב ,מתכוננים לטפס על ההימלאיה בטיול של אחרי צבא , ביחד..
ניצן_אמ*
הודעות: 6808
הצטרפות: 28 נובמבר 2005, 19:35
דף אישי: הדף האישי של ניצן_אמ*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי ניצן_אמ* »

אני דווקא רוצה לחשוב על כיוון אחר. :-)
לי נראה שהילדים האלה הם לא מבוגרים קטנים, אלא ילדים עם סגנון תקשורת יותר נוח ופחות מתגונן מאשר הרבה ילדי מסגרות או ילדים זרים או ילדים שמתקשרים הרבה עם ילדי מסגרות.
שירי מעידה שהוא יותר חברותי וחביב מהילדים שהוא פוגש ולאו דווקא מסוגר או מתגונן.
הראש שלי הולך בכיוון של הרשימה הורודה (בחרי צבע). לחבר ביניהם במקום ליצור בכח אינטראקציה שלאו דווקא מתאימה להם. שירי, פלוני אלמונית החליפו טלפונים :-)

זהו.
אני משאירה בובת קרטון של עצמי, היהנו מהסקילה.
ש_י_ר_י*
הודעות: 599
הצטרפות: 18 יולי 2008, 15:29
דף אישי: הדף האישי של ש_י_ר_י*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי ש_י_ר_י* »

_כשילד מוצא נפש תאומה - זה הדבר הכי מקסים שיש.
זו ילדות._
כל כך רוצה שיהיה לו את זה, חברים שהוא באמת-באמת יהנה וירצה להיות לידם, כי הם אנשים טובים. כנראה שלא הייתי מוכנה לקבל את העובדה שנדרש פה חיפוש, ממש כמו למצוא בן-זוג...
יש לי נטייה לפנטזיות לא הגיוניות, יודע מי שמכיר אותי P-: והייתי בטוחה שהחברים המושלמים בשבילו פשוט יהיו שם. למה תמיד בספרים זה ככה?

לי נראה שהילדים האלה הם לא מבוגרים קטנים, אלא ילדים עם סגנון תקשורת יותר נוח
הייתי רוצה לחשוב ככה גם כן :-)
ואז אני צריכה לשאול את עצמי - האם אני מקבלת את העובדה שיש ילדים שהסגנון הזה מרחיק אותם, כנראה הרוב, או שאני "עובדת" איתו על הדרכים היותר מקובלות לתקשר בהן?
יש לו נטייה לדוגמה לשאול את אותה שאלה שוב ושוב עד שהוא מקבל תשובה. אני יכולה לראות שזה יעזור לו בקריירה עיתונאית עתידית, אבל אנחנו מנסים לחיות בהווה, אז... :-)
מש*
הודעות: 2
הצטרפות: 17 ינואר 2010, 17:23

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי מש* »

לדעתי דוקא לא כדאי לצפות לחברות נפש אצל ילדים בני שלוש. לרוב אלו שאני נתקלתי בהם אין כאלה. אני חושבת שהדרך היחידה ליצור לו חברויות זו התמדה במפגשים עם ילדים ספציפיים. הם צריכים זמן להכיר אחד את השני, ובהתחלה הם לפעמים צריכים גם הרבה עזרה. אולי כדאי להביא חפצים ולהציע לילדים אחרים משחק משותף (כדור, בועות סבון וכו'), קחי בחשבון שאולי תצטרכי להיות מוערבת ולא תוכלי לשבת בצד ולקשקש. אם אין מפגשים באזורך, אולי יש דרך אחרת ליצור חברה קבועה כמו גני שעשועים קבועים או ספרייה או קרובי משפחה.
תפוח_אדמה*
הודעות: 1235
הצטרפות: 01 יולי 2008, 21:51
דף אישי: הדף האישי של תפוח_אדמה*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי תפוח_אדמה* »

לדעתי דוקא לא כדאי לצפות לחברות נפש אצל ילדים בני שלוש. לרוב אלו שאני נתקלתי בהם אין כאלה. אני חושבת שהדרך היחידה ליצור לו חברויות זו התמדה במפגשים עם ילדים ספציפיים. הם צריכים זמן להכיר אחד את השני, ובהתחלה הם לפעמים צריכים גם הרבה עזרה. אולי כדאי להביא חפצים ולהציע לילדים אחרים משחק משותף (כדור, בועות סבון וכו'), קחי בחשבון שאולי תצטרכי להיות מוערבת ולא תוכלי לשבת בצד ולקשקש.
מסכימה מאד מאד. גם לדעתי זו הדרך העיקרית בגיל הזה.
קוראת*
הודעות: 1643
הצטרפות: 26 מאי 2003, 23:12

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי קוראת* »

כנראה שלא הייתי מוכנה לקבל את העובדה שנדרש פה חיפוש, ממש כמו למצוא בן-זוג...
גם בגן זה קורה. צריך להזמין הביתה, צריך לבקר, כדי לקרב את הלבבות. אני משקיעה די הרבה בחיי החברה של הבן שלי שהוא "רגיל" לחלוטין בעניין החברותי (סליחה אם אני מעליבה, אין פה שום עניין ערכי). כי למשל בשנה שעברה היה לו קצת קשה להתאקלם בגן חדש ופגישות אחר הצהריים עזרו מאוד. צריך ללכת לגינה עם החבר'ה אחרי הגן, להיפגש, ללכת לחוגים יחד. לא כל יום, וכל פעם לזמן די קצר, אבל זה בהחלט עוזר.
ושוב, שיהיה ברור. אני ממש רוצה מאוד חינוך ביתי, ומנסה להיות עם הילד שלי כל דקה אפשרית. כשיש חברים, אני הולכת איתו או מזמינה. אני אומרת את זה כדי שלא יחשבו שאני מהאמהות שמוכנות לא לראות את הילד שלהם כל היום. להיפך. אני רוצה להיום עם ילדי כמה שרק אפשר.

אז אני צריכה לשאול את עצמי - האם אני מקבלת את העובדה שיש ילדים שהסגנון הזה מרחיק אותם, כנראה הרוב, או שאני "עובדת" איתו על הדרכים היותר מקובלות לתקשר בהן?
אני חושבת על הדבר הזה המון. ו... כן. כדאי להקל על הילדים. כדאי. קשה להם? מנסים להקל, ללמד, להנחות. ואם רואים ששהות תמידית בחברת מבוגרים קצת מונעת מהילד להיות ילדותי, אז כדאי לערבב אותו עם יותר ילדים.
אני פשוט חושבת על אח שלי. הוא היה מבוגר קטן. הוא היה חכם ורהוט, ומבוגרים תמיד התפעלו ממנו. חברים לא היו לו כמעט. ההורים שלי לא דאגו לזה. והוא סבל ממש. הם תמיד אמרו שהוא עבר המון בתי ספר בגיל צעיר כי הם עברו מעיר לעיר. וככה הוא לא הספיק לרכוש חברים לאורך זמן. כשהיה בן 10 הם השתקעו במקום אחד. וזה לא התרומם. שוב. עד היום הוא נתפס כמישהו שלא מתנהג מאוזן בשיחות. יש לו כמה חברים מצוינים היום, בחיים בוגרים ממש, אבל גם הם מתלוננים עליו. ראיתי אותם גם "יורדים" עליו שהוא מעצבן. וגם אני שומעת על הרבה שלא רצו להיות חברים שלו בחיים הבוגרים. ושוב, הוא יפה וחכם במיוחד ומלא קסם, אז הוא מסתדר. אבל, הרבה הרבה שנים זה היה ממש לא סבבה.
אום_אל_קיצקיצ*
הודעות: 1231
הצטרפות: 21 ינואר 2007, 22:53
דף אישי: הדף האישי של אום_אל_קיצקיצ*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי אום_אל_קיצקיצ* »

_לי נראה שהילדים האלה הם לא מבוגרים קטנים, אלא ילדים עם סגנון תקשורת יותר נוח
הייתי רוצה לחשוב ככה גם כן_
הבת שלי גם פונה באופן מאוד ישיר לילדים שהיא לא מכירה. בעלי חשב שהיא לא יודעת לתקשר בשפת הילדים כי לא הלכה לגן, ואני חשבתי שזה קישקוש. פשוט, ילדים שהולכים לגנים הם יותר חשדנים כלפי ילדים שהם לא מכירים מהגן. בנוסף, כן, ילדה מאוד בוגרת לגילה, ועד לא מזמן הילדים בגילה פשוט לא התאימו למשחק איתה. הרבה יותר התאימו לה ילדות גדולות ובאמת למזלנו המאוד גדול החברה הכי טובה שלה היא השכנה שגדולה ממנה בשלוש וחצי שנים (יש גם בעיות עם הפער הזה אבל מילא) והמשחק ביניהם זורם להפליא. עכשו היא בגן והילדים האחרים בגן (היא בין הקטנים) כבר מסוגלים למה שהיא היתה מסוגלת מזמן (עם כל הצניעות...) מבחינת משחק משותף. וגם בגן השעשועים יותר קל לחבור לילדים אחרים למשחק, לא כי משהו בתקשורת שלה השתנה, אלא כי הם מכירים מהגן...
קוראת*
הודעות: 1643
הצטרפות: 26 מאי 2003, 23:12

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי קוראת* »

פשוט, ילדים שהולכים לגנים הם יותר חשדנים כלפי ילדים שהם לא מכירים מהגן.
?????????
זאת הכללה שלא קשורה כלל למציאות. יש לי הרבה דברים נגד גנים. אבל ילדים בגנים הם לא חשדניים במיוחד כלפי ילדים שלא מהגן. פשוט לא נכון. לצערי, אני מכירה עשרות ילדי גנים. יש ביניהם עשרות ילדים ידידותיים להפליא ולא חשדנים כלל. אני דווקא מכירה שלושה ילדי חינוך ביתי שהם מאוד ביישנים ושתקנים. עד שהם משתלבים במשחק או בסיטואציה כלשהי, לוקח המון זמן. ועדיין אני לא חושבת שזה אופייני לילדי חינוך ביתי. זה אופייני להם בלבד.
אום_אל_קיצקיצ*
הודעות: 1231
הצטרפות: 21 ינואר 2007, 22:53
דף אישי: הדף האישי של אום_אל_קיצקיצ*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי אום_אל_קיצקיצ* »

אוקיי, אני אחדד את דברי: ילדת גן באה לגן שעשועים ורואה את ילדה א אותה היא מכירה מהגן ואת ילדה ב שאותה היא לא מכירה אם כי ראתה אותה פה ושם. באופן טבעי יהיה לה קל יותר וזורם לשחק עם הילדה שהיא מכירה מהגן, ויש סיכוי טוב שהיא "תתבייש" לשחק עם ילדה ב. (ילדה ב לא הולכת לגן ולכן אין בכלל ילדים שהם פחות נגישים מאחרים. היא רגילה לפנות לילדים שהיא רואה לראשונה בחייה כי היא התנסתה בזה המון פעמים בעבר). שנה חלפה לה והנה ילדה ב הצטרפה לגן. עכשו הילדה שלנו כבר מכירה אותה ובגן שעשועים הרבה יותר קל להן להגיע ללשחק ביחד. האם זה עדיין נראה הכללה מוזרה? אם כן אז אני מתנצלת בפני מי שנעלב, זה הניסיון שלי. אולי בכל זאת מופרך.
תפוח_אדמה*
הודעות: 1235
הצטרפות: 01 יולי 2008, 21:51
דף אישי: הדף האישי של תפוח_אדמה*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי תפוח_אדמה* »

אני מסכימה עם אום אל קיצקיצ, ואני חושבת שזה משהו שיותר קורה בישובים קטנים. בעיר, במקום שמיילא כל אחד הולך לגן אחר ולא בהכרח מכירים מהגן, יש יותר התחברות בגני שעשועים. אני שמעתי על המשחק הסלקטיבי בגן שעשועים מכמה אמהות שגרות בישובים קטנים.
קוראת*
הודעות: 1643
הצטרפות: 26 מאי 2003, 23:12

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי קוראת* »

אני מסכימה עם אום אל קיצקיצ, ואני חושבת שזה משהו שיותר קורה בישובים קטנים. בעיר, במקום שמיילא כל אחד הולך לגן אחר ולא בהכרח מכירים מהגן, יש יותר התחברות בגני שעשועים. אני שמעתי על המשחק הסלקטיבי בגן שעשועים מכמה אמהות שגרות בישובים קטנים.
אולי זה באמת אופייני ליישובים קטנים. כי אני מדי יום רואה ילדים מתערבבים בשתי גינות שאני מבקרת בהן. גם כמה מהחברים הכי טובים של הבן שלי הם בכלל לא מהגן.
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

דף מאוד מעניין. אני קוראת ולומדת.

הבן שלי בן שנתיים, אז אין לי המון מה לתרום, אבל כן התחלתי להתמודד עם דילמות חברתיות, ובא לי לספר על זה.
הקטן שלי היה לפעמים בלתי נסבל כשבאות אלי חברות עם ילדים. נתלה עלי ולא מדבר ולא זז.
היתה לי שיחה ארוכה עם חברה שלי, על חיברות, עברית, אנגלית (אנחנו באוסטרליה), שפת אם, התפתחות שפה ותקשורת וחברתיות ובטחון והצד של האמא (שכמובן מאוד חשוב במשוואה) ועוד...

יצאתי מזה עם כמה תובנות:

אחד - התפקיד שלי כאמא הוא גם ליצור מצבים חברתיים (להפגיש ולהיפגש), אבל גם לתווך יחסים ותקשורת בזמן אמת. "ללמד" את הילד מגע חברתי דרך דוגמה אישית ועידוד, וגם לתמוך בו כשהוא עושה את זה.
גם לי זה קשה! ביישנות וכו'... "אני לא יודעת איך מתחברים" (קשקוש, אני יודעת טוב מאוד, אבל זה שריד של העבר שיכול להפיל אותי). כן נכון שיש בי מתח בסיסי כשאני מתקשרת ומתחברת עם אנשים באנגלית, כי זו לא שפת האם שלי ואני מתאמצת יותר להקשיב ולעבד.

אז יצאתי מהשיחה עם "שעורי בית" - לתווך לפשוש מפגש חברתי. טוב. הלכנו לגינה (כל פעם יש שם ילדים אחרים - חסרון גדול, אבל זה מה שיש), ואז התחלתי לאתר ילדים פוטנציאליים, ופשוט להזמין אותם לשחק אתנו.
היה משעשע! פעם איתרתי ילד בן שנתיים וחצי עם כדור, חשבתי יופי! לשחק בכדור, מה יותר אלמנטרי מזה. אז שאלתי אותו אם בא לו לשחק אתנו, הילד נכנס למגננת "זה שלי!!!" חיבק את הכדור אל החזה והלך על כל המשחק :-D:-P. מה שמאוד הרגיע אותי, כי ראיתי שהבן שלי, עם כל "חסרונותיות", לפחות יודע שכדור נוצר בשביל לזרוק, לא בשביל לשמור אותו לעצמך...

אחר כך התחלתי ללכת לגינה עם כדור קטן או שניים בתיק, קבוע. פעם ראינו שם ילדה בת שלוש, הזמנתי אותה לשחק אתנו בכדורים. התביישה התביישה, בסוף הסכימה. נוצר מין משחק שבו הילד שלי ואני ישבנו עם המגלשה, הוא זרק את הכדורים במורד המגלשה והיא רצה ותפסה אותם. בשלב מסוים היה לי קצת לא נעים - כאילו הוא מכריח אותה לרוץ אחרי הכדור, והוא יושב שם כמו מלך. אבל עצרתי את עצמי, אמרתי: זה משחק שלהם, אם טוב להם עם זה, שיישאר כך.

שתי הסיטואציות האלה שחררו אותי, לימדו אותי שאני יכולה "לתווך" (מילה כללית ומעצבנת, שלא אומרת כלום ומשוועת לפירוט) לבן שלי מגעים חברתיים.

ש י ר י, אצלך זה אחרת, כי הבן שלי עוד לא מדבר כמעט בכלל (בייחוד לא עם דוברי אנגלית, ושפה מאוד גולמית אתנו), אז אני עושה קצת במקומו את החלק של הדיבור, כדי שהוא יוכל לשחק עם אחרים.
אם לדעתך הבן שלך מדבר קצת יותר מדי, או באופן שאינו מתאים, אולי את יכולה להתערב כך שתדגישי את החלק של המשחק, או להדגים דיבור שכן מתאים יותר. אולי הבן שלך מנסה יותר מדי "לשוחח" עם ילדים אחרים, ומה שאת יכולה לעשות זה לשבת אתם, ולהסיט את "הדיון" ליוזמה משחקית, למשל: לשאול את הילד האחר אם הוא רוצה לשחק אתכם ב... (משהו שהילד שלך אוהב) וכך לכוון אותם בעדינות לשחק זה עם זה. ואז לשחרר להם קצת חבל כשהם מתחילים לשחק.

כשאני התנסיתי ביוזמה האמהית הזאת, בתפקיד האמהי הזה, גיליתי שזה יותר קל ממה שחשבתי. רק הייתי צריכה להיות מודעת ולאלתר משחקים עם ילדים אחרים...
זה לא הרגיש לי כמו "לעזור לבן שלי עם הקושי שלו, אוי אוי הוא צריך לפתח מיומנויות חברתיות, מה יהיה" אלא משהו בסגנון: כמו שאת מגלה עם הבן שלך תחומים אחרים, כמו שאת מחזיקה לו את היד כשהוא הולך על גדר, תומכת טיפה את הרגל שלו כשהוא מטפס על סולם, תומכת קצת את בקבוק המים כשהוא רוצה למזוג לכוס, מכוונת את היוזמה שלו כשהוא מנסה "לנקות" את השירותים עם המברשת, לוקחת את המשפט הגולמי שלו "סיר חומוס" ל"נכון, זה הסיר של החומוס" או "נכון, אנחנו תמיד מבשלים חומוס בסיר הזה" וכך הולכת אתו בשביל של התפתחות שפתית -
כך גם את מלווה אותו בשביל של התפתחות חברתית, תוך כדי הדגמה ישירה ו"עבודת צוות" יחד אתו. אני שואלת את הבן שלי אם הוא רוצה לשחק עם ילד אחר בכדור - הוא עונה שכן - אני הולכת להזמין את הילד לשחק.
או למשל, הוא אומר לי שהוא רוצה להתנדנד עם עוד ילד, ואני מנסה למצוא ילד שרוצה להתנדנד.

ואז (בשבוע שעבר, למשל), אני לא מצליחה, חוזרת אליו ואומרת לו "תשמע, הילדים האחרים עסוקים במשחקים אחרים, לא בא להם להתנדנד עכשיו". בלי דרמה! לא הולך? בסדר. זה חלק מהעניין. לפעמים מוצאים מישהו ברגע מסוים, לפעמים לא. אתה יכול להתנדנד לבד או אתי או ללכת למקום אחר.

וכל זה מרגיש כמו... התפתחות. פתאום אין לילד שלי "בעיה בתקשורת / התנהגות עם ילדים אחרים", אלא זה "הבן שלי צריך ללמוד לשחק ולהיות עם אנשים וילדים אחרים. זה תהליך שלוקח שנים, מדרך הטבע, ואנחנו עושים עכשיו את הצעדים הראשונים בכיוון. בגלל שזו התחלה, אז אני צריכה להיות יותר נוכחת ומעורבת, אחר כך אולי התפקיד שלי ישתנה"
מרגע שנהייתי יותר מעורבת, והיו לי יותר רעיונות איך להתערב, הפוקוס השתנה מ"בעיה" או "קושי" ל"התפתחות", ומיותר להגיד עד כמה הפוקוס הזה מיטיב עם ההרגשה שלי... :-)

נקודה שניה: גיל.
יש לנו קונספציה ותיקה שכבר נדונה בהרבה דפים, כל הקשקוש בדבר קבוצת השווים, והנטייה לסווג את הילדים לפי גיל. אני חושבת שיש מקום לגמישות בעניין הזה, גמישות גדולה. למשל, במקרה שלי ברור לחלוטין שהבן שלי נתרם יותר ממשחק עם ילדים יותר גדולים ממנו (ולא בני שלוש! גילאי 7-8 אידיאליים בשבילו, אם הילדים מעוניינים. ותתפלאי כמה מהם מעוניינים, בעיקר בנות), למרות שזה משחק שמווסת על ידי הילדים הגדולים, כי ברור שהוא לא "כוחות" אתם ולא יכול להשתלב כשווה. מצד שני, הוא נהנה גם להיות במגע עם תינוקות קטנים, להתסכל עליהם ולהסביר להם שרכבות ומכוניות. וגם לשחק ליד ילדים בגילו זה לא רע בכלל. אבל משחק עם ילדים בגילו או שקרובים אליו מחייב יותר מעורבות שלי.

בקיצור, הניסיון (המועט) שלי וגם ההיסטוריה הפרטית שלי מראים לי שעם ילדים, בכל גיל, כשמנסים לבדוק חיברות והתחברות ופוטנציאל למשחק, שווה לבדוק את כל טווח הגילאים, עד עשר שנים לכל כיוון. כן! לא שנה-שנתיים למעלה או למטה, אלא עשר. לפעמים מגלים דברים מפתיעים.

(אני זוכרת כשהפעוט היה ממש פעוט, רק התחיל ללכת, יום אחד היינו בגן משחקים ובאו שתי ילדות, אולי בנות חמש או שבע, וארגנו אתו השתוללות לא נורמלית, גלשו ביחד במגלשה, ישר על הראש שלו! ואחת על השניה, וצחקו כל הזמן. הוא היה צריך את עזרתי בלהרים אותו במקום שהוא לא היה יכול לטפס לבד, והן כל פעם חיכו לו שיגמור לטפס, ויתגלש הראשון. וכל זה בלי מילה אחת. כולנו נהנינו משהו לא נורמלי. אז איפה זה ואיפה "קבוצות גיל"? התאמה גילאית בנעליים שלי).

(כילדה, לאורך כמה וכמה שנים, הקשרים הכי טובים שלי היו מצד אחד עם זוג אחים שהיו קטנים ממני ב- 3 ו- 5 שנים, ומצד שני עם זוג צעיר שהיו מבוגרים ממני בעשר שנים. היה נפלא. רק חבל שהקונספציה החברתית שהפנמתי אמרה ש"זה לא בסדר" שאין לי (כמעט) חברים בגילי, שמשהו לא בסדר אתי, וגרמה לי לא לספור את החברויות האלה ולא להחשיב אותן!!!! :-()
ש_י_ר_י*
הודעות: 599
הצטרפות: 18 יולי 2008, 15:29
דף אישי: הדף האישי של ש_י_ר_י*

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי ש_י_ר_י* »

וואו, תמרוש רוש, אני שמחה שהצטרפת!

_כמו שאת מחזיקה לו את היד כשהוא הולך על גדר, תומכת טיפה את הרגל שלו כשהוא מטפס על סולם, תומכת קצת את בקבוק המים כשהוא רוצה למזוג לכוס, מכוונת את היוזמה שלו כשהוא מנסה "לנקות" את השירותים עם המברשת, לוקחת את המשפט הגולמי שלו "סיר חומוס" ל"נכון, זה הסיר של החומוס" או "נכון, אנחנו תמיד מבשלים חומוס בסיר הזה" וכך הולכת אתו בשביל של התפתחות שפתית -
כך גם את מלווה אותו בשביל של התפתחות חברתית, תוך כדי הדגמה ישירה ו"עבודת צוות" יחד אתו._
אני מדפיסה וקוראת כל לילה לפני השינה! מחדד לי את הנקודה יפה וברור.

לקטני שלי צריך הרבה להזכיר שיש הרבה דרכים לשחק. הוא מאוד נעול על צורות משחק מסוימות, ואם הוא יראה ילד משחק בצורה אחרת, רוב הסיכויים שהוא יצעק עליו "לא ככה! לא ככה!"... תמיד הרגעתי אותו והסברתי, אבל באמת חיכיתי כמה פעמים לראות אם הילד השני יעשה או יגיד משהו. לא עשה P-:
עכשיו אני ארגיש פחות מתערבת ויותר מכוונת :-)

הקטן שלי היה לפעמים בלתי נסבל כשבאות אלי חברות עם ילדים. נתלה עלי ולא מדבר ולא זז.
זה מזכיר לי, שכשהוא היה קטן יותר (כאילו עכשיו הוא לא P-: ) הייתי בטוחה שהוא לא אוהב אנשים וחברה. באירועים משפחתיים הוא לא היה מסכים ללכת לאף אחד, וכשגדל קצת היה משחק לבד, או מקסימום משחק לצד מישהו אחר. כל ניסיון של הילדים הגדולים לשחק איתו בד"כ לא עבד.
היום זה כל כך שונה... שמיים וארץ. עדיין לא ברור לי איך ומתי זה עבר, אבל זה עבר :-) נראה לי שקצת אחרי שנתיים וחצי הוא פתאום נפתח, יחד עם הכישורים המילוליים. אולי זה קשור.
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

בן שלוש ודילמות חברתיות

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

כשהוא היה קטן יותר (כאילו עכשיו הוא לא) הייתי בטוחה שהוא לא אוהב אנשים וחברה
לדעתי הבחור שלי עה את זה דווקא בגלל שהוא כן החשיב אנשים וחברה, ובגלל שהמודעות שלו לאנשים וחברה עלתה פתאום. בגיל שנה לא היה אכפת לו - היה משחק עם עצמו בחדר מלא אנשים וילדים ונהנה מהבלגן, נהנה להסתכל בהם אבל בלי להרגיש מחויב לשום דבר - כאילו, מה לו ולהם? אבל אז הוא צמח, ולדעתי פשוט הרגיש יותר מעורב, יותר יכול או רוצה או נדרש לתקשר עם הזולת (נדרש, מבחינת הדחף הפנימי שלו, לא לחץ מבחוץ) ואז הוא היה הרבה יות רגיש לסיטואציות שלדעתו דרשו ממנו יותר מדי צפייה, עיבוד ו/או שותפות באינטראקציות חברתיות מורכבות.

(ברכבת לא היתה לו בעיה להידחס עם שמונים מיליון אנשים בשעת העומס, כי כמעט אפחד מהם לא דיבר עם השני. אבל כשניסיתי להכניס אותו לחדר עם ישיבת צוות של 13 נשים בעבודה - ווי ווי ווי איזה לחץ)
שליחת תגובה

חזור אל “אלימות והתעללות בזוגיות”