דף בלוג
שיחות מורחבות
שיחות מורחבות
-
צחי_אליאס*
- הודעות: 45
- הצטרפות: 01 נובמבר 2004, 21:52
שיחות מורחבות
ומתוך כך, בא לו יומן מסע זה, שמשקף בתוכי תהליכים רבים ומנסה להעלות על הרובד התבוננות רחבה כתובה.
מתוך כך, נכתב יומן מסע זה מנקודת ראות או מבט רחוקה, קרי מדיטציה ערנית. שבמסע מופלא מורחב זה נפתח הפתח לשיחות ביני לביני מתוך אחדות מרחבית בין כל הזהויות לעצמי. ומתוך ידיעה והבנה שמשקף ומשתקף כתהליך עצמי ויעודי, מאפשר בזאת, לכל קורא וקוראת לקרוא הדברים הנכתבים מתוך ידיעה ואפשרו, שאי שם בתוך המילים משתקף לו מסר מיוחד ובמיוחד, למי שאת, שאתה. ויוציא הפרשנות מתוכן, לכל העולה מתוכו להנחיל את המסר שבתוכו.
ומכאן מזמין השתתפות פעילה על פני לא פעילה, לא מתוך מתן קבלת פרשנות, אלא מתוך קריאה קולקטיבית משותפת. שהרבדים הנחשפים פה, חושפים אותי במלאם, ללא הסתר, ללא פחד. ביודעין שדף מסע זה עיני כולם קוראות אותו, ויכולו לזהות הנפש הכותבת עם האדם עצמו. וזאת בידיעה שהפחד מהחשיפה הוא מעכב רציני.
ובידיעה זו, ומתוך היסוס שהתבשל זמן רב, כותב אני בידיעה מורחבות לעצמי ולכולם, כשיקוף עצמי וראי, לכל המתבונן. כמנסה להגשים את יעודו המקורי, ללמד ולחנך ולהשכיל את כל הרוצה והמבקש בזאת. למען ידע שמורהו אף הא חשוף, אף הוא בן אנוש אשר עובר שעורים ותיקונים תמותיים.
ובזאת עולה על הכתב פתיח זה, מתוך ידיעה שהכל צפוי והרשות נתונה. ואין הכתוב מתכנן את הנכתב, אלא כותב ומתמלל את רחשי ליבו וקולו הפנימי, את שיחותיו המורחבות, ועל כן שמו.
באתי לפני עצמי בוש ונכלם בידיעה זו שעתיד אני לגלות ידיעות מופלאות וקסומות כי הוא חלק מהתהליך הכולל של כלל הנשמות בעולם מתוך הבנה עמוקה של למידה מתוך בחירה להתרחב. והבושה והכלימה היא הפחד הנוראי העומד מאחורי החשיפה. והיא התגלית הראשונה לריפוי. והיא הממלאת את הלב באור מואר, ומנקה המחשכים עד לזיו השכינה.
וכך הוא וכך היה וכך ימשיך להיות.
אני הוא אני.
צחי.
<מורחב>
מתוך כך, נכתב יומן מסע זה מנקודת ראות או מבט רחוקה, קרי מדיטציה ערנית. שבמסע מופלא מורחב זה נפתח הפתח לשיחות ביני לביני מתוך אחדות מרחבית בין כל הזהויות לעצמי. ומתוך ידיעה והבנה שמשקף ומשתקף כתהליך עצמי ויעודי, מאפשר בזאת, לכל קורא וקוראת לקרוא הדברים הנכתבים מתוך ידיעה ואפשרו, שאי שם בתוך המילים משתקף לו מסר מיוחד ובמיוחד, למי שאת, שאתה. ויוציא הפרשנות מתוכן, לכל העולה מתוכו להנחיל את המסר שבתוכו.
ומכאן מזמין השתתפות פעילה על פני לא פעילה, לא מתוך מתן קבלת פרשנות, אלא מתוך קריאה קולקטיבית משותפת. שהרבדים הנחשפים פה, חושפים אותי במלאם, ללא הסתר, ללא פחד. ביודעין שדף מסע זה עיני כולם קוראות אותו, ויכולו לזהות הנפש הכותבת עם האדם עצמו. וזאת בידיעה שהפחד מהחשיפה הוא מעכב רציני.
ובידיעה זו, ומתוך היסוס שהתבשל זמן רב, כותב אני בידיעה מורחבות לעצמי ולכולם, כשיקוף עצמי וראי, לכל המתבונן. כמנסה להגשים את יעודו המקורי, ללמד ולחנך ולהשכיל את כל הרוצה והמבקש בזאת. למען ידע שמורהו אף הא חשוף, אף הוא בן אנוש אשר עובר שעורים ותיקונים תמותיים.
ובזאת עולה על הכתב פתיח זה, מתוך ידיעה שהכל צפוי והרשות נתונה. ואין הכתוב מתכנן את הנכתב, אלא כותב ומתמלל את רחשי ליבו וקולו הפנימי, את שיחותיו המורחבות, ועל כן שמו.
באתי לפני עצמי בוש ונכלם בידיעה זו שעתיד אני לגלות ידיעות מופלאות וקסומות כי הוא חלק מהתהליך הכולל של כלל הנשמות בעולם מתוך הבנה עמוקה של למידה מתוך בחירה להתרחב. והבושה והכלימה היא הפחד הנוראי העומד מאחורי החשיפה. והיא התגלית הראשונה לריפוי. והיא הממלאת את הלב באור מואר, ומנקה המחשכים עד לזיו השכינה.
וכך הוא וכך היה וכך ימשיך להיות.
אני הוא אני.
צחי.
<מורחב>
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43436
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
שיחות מורחבות
מנת יתר או פיצול של הפיצול
-
עדי_ל*
- הודעות: 2010
- הצטרפות: 06 ספטמבר 2004, 01:58
- דף אישי: הדף האישי של עדי_ל*
שיחות מורחבות
דווקא מעניין . כתוב יפה. בהצלחה בדרך.
-
תבשיל_קדרה*
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
שיחות מורחבות
מעניין . כתוב יפה. בהצלחה בדרך.
גם.
גם.
-
צחי_אליאס*
- הודעות: 45
- הצטרפות: 01 נובמבר 2004, 21:52
שיחות מורחבות
ושוב מצאתי המקום והזמן לשיחה מורחבת נוספת. והרי היא בבחינת התבוננות מוכתבת. שכן אין הכותב יודע ולו לרגע אחד מה יצא על הכתוב ומה יעלה בדעתו לכתוב, שכותב קול העולה בדעתו. ואין זו טעות.
והוא בחשיפתו מעלה שאלה ברורה מהנכתב קודם לכן בסוגיית החינוך. שהוא רוצה לחנך, ובפועל אין זה מתאפשר באמת. כי לא ניתן לחנך באמת אלא לשקף. כשם שכל אדם/חי/צומח/דומם משקף אותך. כך אם רוצה בשינוי אחר, יצטרך לשקף לאחר את השינוי המתבקש. וישנם פעמים רבות שמשקף במודע או לא במודע לאחרים, מתוך מודעות שכעס שעולה, רטינה שעולה, ציחקוק שעולה, התעניינות כזו באות לא מתוך עניין אישי אלא מתוך קול השכינה אשר מבקש לטפל דרך בסוגייתו של האחר.
וזהו מתוך הסכם עתיק יומין בינך לבין הבריאה, מתוך בחירה והתנדבות לשקף מתוך קולך.
כל שעליך ללמוד ולהבין בזו ההתבוננות הכתובה, שמלאכת החינוך מחביאה בתוכה אלמנט של שליטה. וככל שאתה מפשפש בשליטה לסוגיה מגלה אתה, שאין אתה בשליטה, וככל שרוצה בשליטה היא אינה זורמת באופן טהור ונקי עם החיים. שהחיים הם לא בשליטה, מאחר והם כבר נוצרו, למרות היותם נוצרים. כפי שנאמר, הכל צפוי והרשות נתונה.
ובזאת עולה למידה חדשה, שתופעת השליטה, היא מלאכותית לחלוטין. כי אין אתה באמת בשליטה, ומה שצריך להתרחש יתרחש בין אם תרצה או לאו, ואין זה מגביל כלל וכלל את הבחירה החופשית. שהיא בעיקרה לזרום עם הזרם של החיים או לכפות עליו שליטה ולהתנגד לו. שהוא מחביא אף הוא בתוכו מסר עמוק יותר, והוא מבחן האמונה.
מאחר ואם אינך באמונה, דורש אתה לשלוט במצב. אין סומך על הבריאה שכך צריך להיות. וככל שיתן אמון בעצמו ובאלוהים בכלל, יזכה להתגלויות רבות. כי הנסתר, נסתר מחסרי האמונה השטלתנים. וככל שיקטין עצמו, ויזיז עצמו הצידה, ויסכים להתבונן ללא תגובה או שליטה יהיה מדוייק יותר ובהיר יותר ויבין את התרחשות הדברים.
ולכן באה המלצה מבחוץ, להתבונן מבפנים ללא תגובה, שהיא שליטה. ועל כך אני מודה בהבנה עמוקה זו.
ונאמר הודיה ואמן.
אמן. <מורחב>
והוא בחשיפתו מעלה שאלה ברורה מהנכתב קודם לכן בסוגיית החינוך. שהוא רוצה לחנך, ובפועל אין זה מתאפשר באמת. כי לא ניתן לחנך באמת אלא לשקף. כשם שכל אדם/חי/צומח/דומם משקף אותך. כך אם רוצה בשינוי אחר, יצטרך לשקף לאחר את השינוי המתבקש. וישנם פעמים רבות שמשקף במודע או לא במודע לאחרים, מתוך מודעות שכעס שעולה, רטינה שעולה, ציחקוק שעולה, התעניינות כזו באות לא מתוך עניין אישי אלא מתוך קול השכינה אשר מבקש לטפל דרך בסוגייתו של האחר.
וזהו מתוך הסכם עתיק יומין בינך לבין הבריאה, מתוך בחירה והתנדבות לשקף מתוך קולך.
כל שעליך ללמוד ולהבין בזו ההתבוננות הכתובה, שמלאכת החינוך מחביאה בתוכה אלמנט של שליטה. וככל שאתה מפשפש בשליטה לסוגיה מגלה אתה, שאין אתה בשליטה, וככל שרוצה בשליטה היא אינה זורמת באופן טהור ונקי עם החיים. שהחיים הם לא בשליטה, מאחר והם כבר נוצרו, למרות היותם נוצרים. כפי שנאמר, הכל צפוי והרשות נתונה.
ובזאת עולה למידה חדשה, שתופעת השליטה, היא מלאכותית לחלוטין. כי אין אתה באמת בשליטה, ומה שצריך להתרחש יתרחש בין אם תרצה או לאו, ואין זה מגביל כלל וכלל את הבחירה החופשית. שהיא בעיקרה לזרום עם הזרם של החיים או לכפות עליו שליטה ולהתנגד לו. שהוא מחביא אף הוא בתוכו מסר עמוק יותר, והוא מבחן האמונה.
מאחר ואם אינך באמונה, דורש אתה לשלוט במצב. אין סומך על הבריאה שכך צריך להיות. וככל שיתן אמון בעצמו ובאלוהים בכלל, יזכה להתגלויות רבות. כי הנסתר, נסתר מחסרי האמונה השטלתנים. וככל שיקטין עצמו, ויזיז עצמו הצידה, ויסכים להתבונן ללא תגובה או שליטה יהיה מדוייק יותר ובהיר יותר ויבין את התרחשות הדברים.
ולכן באה המלצה מבחוץ, להתבונן מבפנים ללא תגובה, שהיא שליטה. ועל כך אני מודה בהבנה עמוקה זו.
ונאמר הודיה ואמן.
אמן. <מורחב>
-
צחי_אליאס*
- הודעות: 45
- הצטרפות: 01 נובמבר 2004, 21:52
שיחות מורחבות
ומתוך בדק בית. וככל שמעמיק נמצא ההפניה אל הפנימיות כנכונה ביותר. בדיקות חיצוניות מאפילות. אך גם דרכן ניתן להתבונן. ושוב סובב לו הגלגל וחוזר חלילה לאותו נקודה פנימית שהיא הטהורה הזכה והמוארת, אשר אין מנוס ממנה. כל נחלים זורמים לים הפנימי ושם ממנו יפרוץ החוצה כמעיין.
וככל שחוקר בעולמות הרוח ובפנימיותו של האדם רואה ומגלה עד כמה יותר לא יודע, וככל שמעמיק יותר כך מגלה שהרזים והנסתרים הנגלים לו מול עיניו פותחים פתחים לאינוף עולמות ומימדים ומידעים ואינסופי הוא. וככל שיודע בעצם לא יודע כלום. כי הכלום בחסדי השם יתברך הרי הוא מציל כל נפש חיה ומכה בה את ידיעותיו. וככל שיתמסר לדיבר האלוהי כך ידע התמסרות מהי. וכשם שחתן נושק לכלה. כך בורא כל העולמות נושק לילדיו הרי זהו מעשה האהבה. מעשה הבריאה.
שכן בתוכי מצוי שקט פנימי. שגם כאן עליי להיזהר כפל כפליים. אותו השקט שבא לאחר ימים ארוכים של מלחמות בשיחות פנימיות, מאבקים פנימיים, תסכול וכעס, ואשמה שהיא הגרועה מכולם. מאותו מקום חדש שמבקש בדק בית רציני מכיל בתוכו
2 שאילתות. האחת, מהו מקור השקט , האם באמת שקטה לה מלחמה הפנימית מתוך וויתור, מתוך ידיעה פנימית שאין הנוכח, הרי הוא אני יכול באמת להשתלט על העניינים, אל מתוך התמסרות מלאה לבורא כל העולמות. או השני הוא מתוך וויתור וייאוש כבד. וגם כאן וגם כאן מכילים בתוכם שקט עמוק. אך מתוף המשך התבוננות עמוקה, ללא תגובה הרי היא ברת אומץ שלעצמה. כיוון שהכעס והמלחמה וגם השקט החדש מבקשים ולפעמים דורשים מהנוכח שיתייחס אליהם. והוא אינו מתפתה למלכודת עד שידע את התשובה בידיעה פנימית שהיא אכן ממקום של אמת ואינו מגיב ונשאר הוא בהתבוננות.
ומביא ורואה מה מביא עימו השקט, ימים של שקט, ימים של כעס רדום, ימים של עצבות, ימים של רגיעה. והכל סורר לו בתוך הפנימי, והחיצוני אינו יודע דבר. וכאן מעלה הדברים, מתוך התמסרות להסכם בינאישי לכתוב הדברים והעלות על הכתב, מתוך חשיפה, על מנת שהחיצוני לא יטעה ולא יתעתע, וידע כל אדם שקורא או קוראת לדעת הוא.
ועוד חשוב להוסיף ביריעה רחבה זו בעניין המיקוד שהוא חשוב ביותר למלאכת ההתבוננות. וככל שיתמקד ידע להתבהר וכך יגלה ולא יוגלה
<מורחב מאוד>
וככל שחוקר בעולמות הרוח ובפנימיותו של האדם רואה ומגלה עד כמה יותר לא יודע, וככל שמעמיק יותר כך מגלה שהרזים והנסתרים הנגלים לו מול עיניו פותחים פתחים לאינוף עולמות ומימדים ומידעים ואינסופי הוא. וככל שיודע בעצם לא יודע כלום. כי הכלום בחסדי השם יתברך הרי הוא מציל כל נפש חיה ומכה בה את ידיעותיו. וככל שיתמסר לדיבר האלוהי כך ידע התמסרות מהי. וכשם שחתן נושק לכלה. כך בורא כל העולמות נושק לילדיו הרי זהו מעשה האהבה. מעשה הבריאה.
שכן בתוכי מצוי שקט פנימי. שגם כאן עליי להיזהר כפל כפליים. אותו השקט שבא לאחר ימים ארוכים של מלחמות בשיחות פנימיות, מאבקים פנימיים, תסכול וכעס, ואשמה שהיא הגרועה מכולם. מאותו מקום חדש שמבקש בדק בית רציני מכיל בתוכו
2 שאילתות. האחת, מהו מקור השקט , האם באמת שקטה לה מלחמה הפנימית מתוך וויתור, מתוך ידיעה פנימית שאין הנוכח, הרי הוא אני יכול באמת להשתלט על העניינים, אל מתוך התמסרות מלאה לבורא כל העולמות. או השני הוא מתוך וויתור וייאוש כבד. וגם כאן וגם כאן מכילים בתוכם שקט עמוק. אך מתוף המשך התבוננות עמוקה, ללא תגובה הרי היא ברת אומץ שלעצמה. כיוון שהכעס והמלחמה וגם השקט החדש מבקשים ולפעמים דורשים מהנוכח שיתייחס אליהם. והוא אינו מתפתה למלכודת עד שידע את התשובה בידיעה פנימית שהיא אכן ממקום של אמת ואינו מגיב ונשאר הוא בהתבוננות.
ומביא ורואה מה מביא עימו השקט, ימים של שקט, ימים של כעס רדום, ימים של עצבות, ימים של רגיעה. והכל סורר לו בתוך הפנימי, והחיצוני אינו יודע דבר. וכאן מעלה הדברים, מתוך התמסרות להסכם בינאישי לכתוב הדברים והעלות על הכתב, מתוך חשיפה, על מנת שהחיצוני לא יטעה ולא יתעתע, וידע כל אדם שקורא או קוראת לדעת הוא.
ועוד חשוב להוסיף ביריעה רחבה זו בעניין המיקוד שהוא חשוב ביותר למלאכת ההתבוננות. וככל שיתמקד ידע להתבהר וכך יגלה ולא יוגלה
<מורחב מאוד>
-
צחי_אליאס*
- הודעות: 45
- הצטרפות: 01 נובמבר 2004, 21:52
שיחות מורחבות
הודיה - שמחה - נולדה לה מחילה.
צחי.
צחי.
-
צחי_אליאס*
- הודעות: 45
- הצטרפות: 01 נובמבר 2004, 21:52
שיחות מורחבות
ומתוך הנחיה והצעה שהוצעה והונחה בפני, העלתי בפניי החלטה לבצע. וההצעה כך אמרה - התחל לעשות הליכות.
וכך עשיתי מתוך החלטה ובשאיפה להתמיד.
ובעודי הולך לי, אינני יודע לאן פני מועדות, רק שכן עליי "להרוג" 40 דקות מזמני לטובת ההליכה. ובאין מפתיע עלו להם הקולות הפנימיים, הרי הם
ר' אבולעפיה היקר והמתוק, ויושבת בחוחים המצחיקה והם מניחים בפני הצעת התבוננות. ובזו נפרסו לפני 2 מסעות, בתודעות זמן ומקום שונים, למרות
שהתרחשו והתחללו בקירבי באותו הרגע. וזה היה מופלא וקסום, שכן קשה "להרוג" 40 דקות, וגם אין מהנה מכך ואף אולי יותר ממוסיקה המתנגנת מדיסק-מן
יותר לשמוע את נגינת הבריאה, מפי השליחים.
ואכן נענתי להצעה, והרי באין מפתיע הולך ואומר הקול, לך שמאלה, לך ימינה. ורק מבקש בטרם אצא למסע המודרך הזה לחזור לביתי אחרי 40 דקות
שזהו הזמן שהקצבתי להליכה זו. ואכן נענתי ברוב דיוק, מבלי לדעת לאן הולך.
והרי השתתפה הבריאה באימון הפרטי וניצול הזמן ללימוד והתבוננות, שכן עליי "להרוג" 40 דקות, אבל לא זמן יקר ללמידה שאותו ניתן לנצל.
והייני מוריד קצב, והנה הם מאיצים בי ומבקשים שלא אוריד את הקצב, והמסלול שהתווה לי היו בו מעמסות, עליות וירידות, וכמו תוכנית אימון במכון כושר נבנתה לי במציאות ברואה זו. וכל אשר נתבקשתי למרות ניסיונותי החוזרים ונישנים לשאול שאלות, כיאה לי ולאופיי. נעניתי בסירוב, רק להקשיב ולא להגיב.
והגוף החל מגרד בקצב נוראי, והייני הולך מסורבל מתגרד וצועד, וכך אמרה לי יושבת בחוחים להפסיק להגיב, שגם הגירוד הוא תגובה, ובעודי תוהה, עוברת מחשבה, הרי החום יוצר זיעה במכנסיים, והם יוצרים גירוד. והנה עוד לא סיימתי את המחשבה והחלה היד לגרד להראות שדי לתירוצים, והנה אם ביקשת לראות במקום גם אחר, והנה ראית. וביקשה להפסיק ורק להתבונן בגירוד, כי מתוך כך יפסק. וכך אכן קרה בסופו של דבר.
ועוד אני הולך והולך, ולא מתעייף (תודה לאל - על כך יש לומר), מגלה אני כאב עז בחזה, והנה יצאה בת-קול ואמרה זוהי מועקה. והרי הבנתי שתוך ההליכה נפתחה מועקה שטרם ידעתיה, ועדיין יודע מי היא, ומהיכן באה, ומה רוצה לומר, ונאמר לי שאין זה הזמן לדעת אלא להתבונן. והיא קיימת ויצאה מתוך ההליכה
ועדיין אינני יודע מה תוליד. והרי שמחתי שימחה רבה, שבמקום זה יכולה המוגלה לצאת ולאפשר לגוף להתנקות. ותוך כדי התבוננות, הרי אני מאט את הקצב
והרי הוא מטיח בי שוב באהבה רבה, להאיץ בקצב ולשמור על הקצב.
ומגלה בתוכי התנגדויות שכליות לקולות הפנימיים ועל כך מוברך כי הוא קיים והיא קיים.
והרי זו היא ברכה נפלאה.
תודה.
והרי אתמול וזאת תזיכרוני שנה וחודש כבר לא מעשן, עובר יום קשה בה נלחם במחשבה , לעשן או לא לעשן. והרי זו היא לפעמים מלחמה יום יומית שאני רוצה
סיגריה. ומתוך הצעה שנקראה, במקום להחליט לא - לא להחליט. ואף ניסיתי זאת, והרי כוח היצר דוחף בי חזק וידעתי שיכול אני להילחם בו במלחמה קשה ובזרוע נטויה. ואז החלטתי למרות החששות והפחדים של לחזור לעשן לעשות כמצוות הפסוק "הבא נתחכמה לו" ולקחתי סיגריה ועישנתי אותה.
ועם השאיפה הראשונה, הכה בי גועל שכזה הרבה זמן לא ידעתי. והיצר ביקש ממני להפסיק, אך אני התעקשתי להתענג ולגמור את הסיגריה. וכך נשלם לו תהליך
מופלא, שבו הסכמתי לוותר על הסיגריה מתוך בחירה מלאה שאיני רוצה בה, וגופי אינו רוצה בה. ומתוך הסכמה משותפת זו, תבוא החלמה. שבה
מולידה המלחמה - היא חבויה בה בהיפוך מילים - ח מ ל ה. ובזאת היררתי שוב ושוב על אופיה של הסיגריה ואף היא מכילה בתוכה סוד גדול
סגר - יה. ואכן הרגשתי זאת בפעם הראשונה מתוך ידיעה כיצד יוצרת אצלי. ובתוכי. מיסוך לחיבור לתודעת הבריאה ואפפה אותי בסחרחורת מוזרה של סיגריה ראשונה - והיא לא באה לשם ההנאה, ולא לשם הגועל - אלא לשם החמלה. וכך נעשה
וגם על כך,
תודה.
הודייה.
צחי
<מורחב>
וכך עשיתי מתוך החלטה ובשאיפה להתמיד.
ובעודי הולך לי, אינני יודע לאן פני מועדות, רק שכן עליי "להרוג" 40 דקות מזמני לטובת ההליכה. ובאין מפתיע עלו להם הקולות הפנימיים, הרי הם
ר' אבולעפיה היקר והמתוק, ויושבת בחוחים המצחיקה והם מניחים בפני הצעת התבוננות. ובזו נפרסו לפני 2 מסעות, בתודעות זמן ומקום שונים, למרות
שהתרחשו והתחללו בקירבי באותו הרגע. וזה היה מופלא וקסום, שכן קשה "להרוג" 40 דקות, וגם אין מהנה מכך ואף אולי יותר ממוסיקה המתנגנת מדיסק-מן
יותר לשמוע את נגינת הבריאה, מפי השליחים.
ואכן נענתי להצעה, והרי באין מפתיע הולך ואומר הקול, לך שמאלה, לך ימינה. ורק מבקש בטרם אצא למסע המודרך הזה לחזור לביתי אחרי 40 דקות
שזהו הזמן שהקצבתי להליכה זו. ואכן נענתי ברוב דיוק, מבלי לדעת לאן הולך.
והרי השתתפה הבריאה באימון הפרטי וניצול הזמן ללימוד והתבוננות, שכן עליי "להרוג" 40 דקות, אבל לא זמן יקר ללמידה שאותו ניתן לנצל.
והייני מוריד קצב, והנה הם מאיצים בי ומבקשים שלא אוריד את הקצב, והמסלול שהתווה לי היו בו מעמסות, עליות וירידות, וכמו תוכנית אימון במכון כושר נבנתה לי במציאות ברואה זו. וכל אשר נתבקשתי למרות ניסיונותי החוזרים ונישנים לשאול שאלות, כיאה לי ולאופיי. נעניתי בסירוב, רק להקשיב ולא להגיב.
והגוף החל מגרד בקצב נוראי, והייני הולך מסורבל מתגרד וצועד, וכך אמרה לי יושבת בחוחים להפסיק להגיב, שגם הגירוד הוא תגובה, ובעודי תוהה, עוברת מחשבה, הרי החום יוצר זיעה במכנסיים, והם יוצרים גירוד. והנה עוד לא סיימתי את המחשבה והחלה היד לגרד להראות שדי לתירוצים, והנה אם ביקשת לראות במקום גם אחר, והנה ראית. וביקשה להפסיק ורק להתבונן בגירוד, כי מתוך כך יפסק. וכך אכן קרה בסופו של דבר.
ועוד אני הולך והולך, ולא מתעייף (תודה לאל - על כך יש לומר), מגלה אני כאב עז בחזה, והנה יצאה בת-קול ואמרה זוהי מועקה. והרי הבנתי שתוך ההליכה נפתחה מועקה שטרם ידעתיה, ועדיין יודע מי היא, ומהיכן באה, ומה רוצה לומר, ונאמר לי שאין זה הזמן לדעת אלא להתבונן. והיא קיימת ויצאה מתוך ההליכה
ועדיין אינני יודע מה תוליד. והרי שמחתי שימחה רבה, שבמקום זה יכולה המוגלה לצאת ולאפשר לגוף להתנקות. ותוך כדי התבוננות, הרי אני מאט את הקצב
והרי הוא מטיח בי שוב באהבה רבה, להאיץ בקצב ולשמור על הקצב.
ומגלה בתוכי התנגדויות שכליות לקולות הפנימיים ועל כך מוברך כי הוא קיים והיא קיים.
והרי זו היא ברכה נפלאה.
תודה.
והרי אתמול וזאת תזיכרוני שנה וחודש כבר לא מעשן, עובר יום קשה בה נלחם במחשבה , לעשן או לא לעשן. והרי זו היא לפעמים מלחמה יום יומית שאני רוצה
סיגריה. ומתוך הצעה שנקראה, במקום להחליט לא - לא להחליט. ואף ניסיתי זאת, והרי כוח היצר דוחף בי חזק וידעתי שיכול אני להילחם בו במלחמה קשה ובזרוע נטויה. ואז החלטתי למרות החששות והפחדים של לחזור לעשן לעשות כמצוות הפסוק "הבא נתחכמה לו" ולקחתי סיגריה ועישנתי אותה.
ועם השאיפה הראשונה, הכה בי גועל שכזה הרבה זמן לא ידעתי. והיצר ביקש ממני להפסיק, אך אני התעקשתי להתענג ולגמור את הסיגריה. וכך נשלם לו תהליך
מופלא, שבו הסכמתי לוותר על הסיגריה מתוך בחירה מלאה שאיני רוצה בה, וגופי אינו רוצה בה. ומתוך הסכמה משותפת זו, תבוא החלמה. שבה
מולידה המלחמה - היא חבויה בה בהיפוך מילים - ח מ ל ה. ובזאת היררתי שוב ושוב על אופיה של הסיגריה ואף היא מכילה בתוכה סוד גדול
סגר - יה. ואכן הרגשתי זאת בפעם הראשונה מתוך ידיעה כיצד יוצרת אצלי. ובתוכי. מיסוך לחיבור לתודעת הבריאה ואפפה אותי בסחרחורת מוזרה של סיגריה ראשונה - והיא לא באה לשם ההנאה, ולא לשם הגועל - אלא לשם החמלה. וכך נעשה
וגם על כך,
תודה.
הודייה.
צחי
<מורחב>
-
צחי_אליאס*
- הודעות: 45
- הצטרפות: 01 נובמבר 2004, 21:52
שיחות מורחבות
יהיה זה המקום הנכון מאוד לדבר על מפגש עם ספרי מקובלים.
זה היה כלפני שבוע בו נכחתי עם רגליי בספריה הלאומית בירושלים, וזכיתי לראות מאורות גדולים של ספרי קבלה עתיקים ושמורים.
מפתיע היה לגלות כמות עצומה של אור מוסתר ונגלה בד בבד כאשר נוכחתי לדעת שחוץ מנכחותם המופלאה של אותם ספרים, אין שומרי הסף יודעים דבר
על תוכנם. וכי המה עסוקים בכללי השמירה על טוהר השימוש בספרים ותו לא.
הבנתי באותו הרגע, שאם אני הייתי נוכח במקום זה כשומר הסף, יתכן והייתי מסתובב בארמון פלא זה עם משקפי שמש. וכנראה הנסתר והנגלה, נגלה למי שרואה בו כנגלה ונסתר לאותו סומא שאין הוא נוגע בו ואין הוא מעניינו.
רבות למדתי בחקירה אחרי איתור מספר ספרי קבלה, בו נוכחתי לדעת שישנם מורים רוחניים רבים המכירים בעצמם כאלו, ומכירים עצמם כאלו לאחרים ואין הם דוגלים באמת בתורתם ובמשנתם. וחוששים הם מפני הרוחניות האמיתית. ובזו נגלה אליי סוד מופלא שהעיסוק ברוחניות כחלק מחיי היום יום עדיין אינו זכות הרבים למרות שהידע כבר נכתב והחדש כבר התחדש, והכל פרוס על הנייר תרתי משמע ועם זאת למרות כל ההגדרות הרוחניות ארציות. עדיין מצאתי רק במעטים
עיסוק אמיתי ולבבי. וזו היא תורת אמת. ולכן היא נסתרת, כי היא נסתרת מאותם עיני זוטא, אשר עוסקים בעינייני דיומא, ואין רוצים באמת לגעת בקדושה.
למען לא תיטמא ולא תיפגע. ותישמר הקדושה בארון הקודש ולא תכווה את הלא ראויים לה. כי הכל נמצא בתזמון מושלם עם הבריא. וקולות הנבואה, בספרי הנחיה מדוייקים קשים לביצוע אך מספקים תשובות אמת. ומסבירים אחד לאחד כיצד לזהות את מאורות האור. כיצד להתחבר לאלוהים הגדול שמו יתברך. וכיצד לזכות בזיו שכינתו. וכיצד לממש את החיים הרוחניים מתוך התבוננות בשמות הקודש, מתוך התבוננות בטבע ובדומם. התבוננות פנימית וחיצונית. עד לחיבור רוחני מלא.
והוא כזה, כאשר נגלה כך מסופר ללא עוררין, והוא מלא זיו ושכינה ויראת כבוד ופחד. והוא הגדול והנורא מכולם מספר לכם אודות הנתסר ופותח את דלתות החוכמה לכל החפץ. וזאת מעביר בכם מבחן אחרי מבחן בהם בודקים אנו את עצמנו אם ראויים לעלות עלייה לשלב הבא. והוא הנקרא סולם העלייה באחד הספרים. וישנם סכנות ואזהרות ועדיין איני רואה בסכנות אלא כאזהרות למען תשמר שאין הרוחניות היא מעשי חובבנות וכי הדיוק בה הכרחי ללא עוררין.
ויש סייגים, ויש מערערים ויש שלא מקבלים. והסרבנים הם רבים, עד יבוא היום בו תורת אדוני תצא לאור הגולה. ויעסקו בו מגדול עד קטן. מיהודי עד גוי. מחילוני עד דתי. ואיש איש ימצא בתוכו את שפת הנשמה כצופן אלוהי אשר מחבר בינו לבין הבורא יתברך. והוא הוא יפתח דלתו ויחבקנו בחיבוק אוהב, ויקבלנו בברכה לאותו
מקום שמאז ומעולם חיפשתיו ועדיין נושק אליי בחיפושים עד דמעה
והוא המקום הנקרא:
ה ב י ת ה
צחי
<מורחב>
זה היה כלפני שבוע בו נכחתי עם רגליי בספריה הלאומית בירושלים, וזכיתי לראות מאורות גדולים של ספרי קבלה עתיקים ושמורים.
מפתיע היה לגלות כמות עצומה של אור מוסתר ונגלה בד בבד כאשר נוכחתי לדעת שחוץ מנכחותם המופלאה של אותם ספרים, אין שומרי הסף יודעים דבר
על תוכנם. וכי המה עסוקים בכללי השמירה על טוהר השימוש בספרים ותו לא.
הבנתי באותו הרגע, שאם אני הייתי נוכח במקום זה כשומר הסף, יתכן והייתי מסתובב בארמון פלא זה עם משקפי שמש. וכנראה הנסתר והנגלה, נגלה למי שרואה בו כנגלה ונסתר לאותו סומא שאין הוא נוגע בו ואין הוא מעניינו.
רבות למדתי בחקירה אחרי איתור מספר ספרי קבלה, בו נוכחתי לדעת שישנם מורים רוחניים רבים המכירים בעצמם כאלו, ומכירים עצמם כאלו לאחרים ואין הם דוגלים באמת בתורתם ובמשנתם. וחוששים הם מפני הרוחניות האמיתית. ובזו נגלה אליי סוד מופלא שהעיסוק ברוחניות כחלק מחיי היום יום עדיין אינו זכות הרבים למרות שהידע כבר נכתב והחדש כבר התחדש, והכל פרוס על הנייר תרתי משמע ועם זאת למרות כל ההגדרות הרוחניות ארציות. עדיין מצאתי רק במעטים
עיסוק אמיתי ולבבי. וזו היא תורת אמת. ולכן היא נסתרת, כי היא נסתרת מאותם עיני זוטא, אשר עוסקים בעינייני דיומא, ואין רוצים באמת לגעת בקדושה.
למען לא תיטמא ולא תיפגע. ותישמר הקדושה בארון הקודש ולא תכווה את הלא ראויים לה. כי הכל נמצא בתזמון מושלם עם הבריא. וקולות הנבואה, בספרי הנחיה מדוייקים קשים לביצוע אך מספקים תשובות אמת. ומסבירים אחד לאחד כיצד לזהות את מאורות האור. כיצד להתחבר לאלוהים הגדול שמו יתברך. וכיצד לזכות בזיו שכינתו. וכיצד לממש את החיים הרוחניים מתוך התבוננות בשמות הקודש, מתוך התבוננות בטבע ובדומם. התבוננות פנימית וחיצונית. עד לחיבור רוחני מלא.
והוא כזה, כאשר נגלה כך מסופר ללא עוררין, והוא מלא זיו ושכינה ויראת כבוד ופחד. והוא הגדול והנורא מכולם מספר לכם אודות הנתסר ופותח את דלתות החוכמה לכל החפץ. וזאת מעביר בכם מבחן אחרי מבחן בהם בודקים אנו את עצמנו אם ראויים לעלות עלייה לשלב הבא. והוא הנקרא סולם העלייה באחד הספרים. וישנם סכנות ואזהרות ועדיין איני רואה בסכנות אלא כאזהרות למען תשמר שאין הרוחניות היא מעשי חובבנות וכי הדיוק בה הכרחי ללא עוררין.
ויש סייגים, ויש מערערים ויש שלא מקבלים. והסרבנים הם רבים, עד יבוא היום בו תורת אדוני תצא לאור הגולה. ויעסקו בו מגדול עד קטן. מיהודי עד גוי. מחילוני עד דתי. ואיש איש ימצא בתוכו את שפת הנשמה כצופן אלוהי אשר מחבר בינו לבין הבורא יתברך. והוא הוא יפתח דלתו ויחבקנו בחיבוק אוהב, ויקבלנו בברכה לאותו
מקום שמאז ומעולם חיפשתיו ועדיין נושק אליי בחיפושים עד דמעה
והוא המקום הנקרא:
ה ב י ת ה
צחי
<מורחב>
-
צחי_אליאס*
- הודעות: 45
- הצטרפות: 01 נובמבר 2004, 21:52
שיחות מורחבות
_שיחה עם צרבת
צחי: צרבת צרבת שעל הקיר, מה את רוצה ממני, ובמה עליי להכיר?
צרבת: צחי היקר מכולם, אני פה, כי אתה פה. והאם זה לא מספיק לך?
צחי: צרבת יקרה, תודה שבאת, אך מה באת ללמדני.
צרבת: אני באה להזכיר לך את אותם מקומות חשוכים אשר גורמים לצריבה בגוף, וכאשר הם מוסתרים חייבת אני לעזור לך לגלותם. עם מקננים בתוכך פחדים, כעסים, לחץ. ואין הם תורמים להתפתחותך הרוחנית. שואל אתה בוודאי מדוע הצרבת היא פנימית. וכשם שפצע חיצוני מצביע לפעמים על סממן חיצוני, לדוגמא, כשם שציפורן חודרנת שואלת "מי חודר לחייך", מראה אני לא מחוצה לך אלא בתוכך, שקיימים מאבקים פנימיים ושיחות נפלאות בינך לבין המחשכים. הם צועקים ואתה במקום לתת להם ביטוי מסתירם. וכאשר ינסו להיו חמקמקים. אני בעזרתך, ומעצם הסמכתך להכיל אותי מזכירה לה שהם שם. וזמן ראוי לבדוק אותם.
צחי: מי הם אותם חמקמקים אשר חבויים בתוכי שראוים לבדיקה והתבוננות?
צרבת: שב ולמד שכל דבר נעשה בעיתו. קולות הדחף וההאצה דוחקים בך שהזמן קצר. אך המה מהטלים בך, כיוון שכל פעם שאתה מואץ, לוקח אתה 2 צעדים אחורה. התנגדות זו באה מליבך שבא להזכיר לך שכל דבר בעיתו. וזו היא המלחמה העיקרית. היא המעכב העיקרי. צר-ב(י)ת. וזהו הזמן להרחיב את הבית שאתה מכיל מתוך התבוננות וזוהיא הבחירה להתרחב. וכאשר תסכים לזרום ולהשתחרר ולהקפיד מעליך את הנוקשות אלך לי לדרכי וכאן אסיים את תפקידי.
כעת עליי ללכת לדרכי, שכן יש לי עוד עבודה רבה, עוד מקומות לצרוב בגופך. אני עושה זאת באהבה רבה. שחרר אותי ושחרר את עצמך. הודה לי והודה לך.
זהו זמן בחירה. התבונן ודע.
תודה רבה - הודייה.
צחי
<מורחב>
צחי: צרבת צרבת שעל הקיר, מה את רוצה ממני, ובמה עליי להכיר?
צרבת: צחי היקר מכולם, אני פה, כי אתה פה. והאם זה לא מספיק לך?
צחי: צרבת יקרה, תודה שבאת, אך מה באת ללמדני.
צרבת: אני באה להזכיר לך את אותם מקומות חשוכים אשר גורמים לצריבה בגוף, וכאשר הם מוסתרים חייבת אני לעזור לך לגלותם. עם מקננים בתוכך פחדים, כעסים, לחץ. ואין הם תורמים להתפתחותך הרוחנית. שואל אתה בוודאי מדוע הצרבת היא פנימית. וכשם שפצע חיצוני מצביע לפעמים על סממן חיצוני, לדוגמא, כשם שציפורן חודרנת שואלת "מי חודר לחייך", מראה אני לא מחוצה לך אלא בתוכך, שקיימים מאבקים פנימיים ושיחות נפלאות בינך לבין המחשכים. הם צועקים ואתה במקום לתת להם ביטוי מסתירם. וכאשר ינסו להיו חמקמקים. אני בעזרתך, ומעצם הסמכתך להכיל אותי מזכירה לה שהם שם. וזמן ראוי לבדוק אותם.
צחי: מי הם אותם חמקמקים אשר חבויים בתוכי שראוים לבדיקה והתבוננות?
צרבת: שב ולמד שכל דבר נעשה בעיתו. קולות הדחף וההאצה דוחקים בך שהזמן קצר. אך המה מהטלים בך, כיוון שכל פעם שאתה מואץ, לוקח אתה 2 צעדים אחורה. התנגדות זו באה מליבך שבא להזכיר לך שכל דבר בעיתו. וזו היא המלחמה העיקרית. היא המעכב העיקרי. צר-ב(י)ת. וזהו הזמן להרחיב את הבית שאתה מכיל מתוך התבוננות וזוהיא הבחירה להתרחב. וכאשר תסכים לזרום ולהשתחרר ולהקפיד מעליך את הנוקשות אלך לי לדרכי וכאן אסיים את תפקידי.
כעת עליי ללכת לדרכי, שכן יש לי עוד עבודה רבה, עוד מקומות לצרוב בגופך. אני עושה זאת באהבה רבה. שחרר אותי ושחרר את עצמך. הודה לי והודה לך.
זהו זמן בחירה. התבונן ודע.
תודה רבה - הודייה.
צחי
<מורחב>
-
צחי_אליאס*
- הודעות: 45
- הצטרפות: 01 נובמבר 2004, 21:52
שיחות מורחבות
חשקה נפשי לכתוב על הכלים ושבירתם, והנה נגלה בבואי לכתוב את הדברים כאן על "הנייר" לידי הדברים הבאים:
_"ישנם אנשים שאש שורפת בקרבם פנימה. הם קרואים להשפיע על העולם! להפוך עולמות, ללחוץ על האנשים הרדודים, לעשות מהפכות ולשכלל את הכל!
אך עליהם לדעת שכשם שישנה אש שורפת ישנה גם אש מבשלת. העולם בקושי יכול לסבול את האש השורפת שלהם, אך עליהם להשתמש בה תדיר כדי לשרוף את הקוצים והדרדרים שמעכבים את שכלולו של העולם, כדי להזיז איזה פקיד עצל שיזדרז למלא את תפקידו, ולתת לאיזו זקנה חלושה את העזרה המגיעה לה על פי החוק, המוסר, ההלכה. אך ישנם הרבה מקרים שבהם העולם זקוק דווקא לאש המבשלת שלהם! ואל להם להתבלבל ולהמשיך לשרוף! לעיתים העולם צריך את האש המחממת, על מנת שמעצמו, בהדרגתיות, יספיק להשתנות, בעזרת האש, אך בזכות עצמו. באותם מקרים על בעל האש לדעת להקטין את הלהבה, כדי לאפשר גדילה גם לאחרים, ובמקום הברק הבלתי מתפשר והשורף שבעיניו, עליו לעלות חיוך ממותק בשפתיו, ולהתפלל לבעל הרחמים שיעזור לפתאים האלה למהר, ולסיים את המלאכה במהרה. על אדם בעל אש שכזו, לדעת להבחין היטב כיצד ומתי ישתמש בכל סוג של אש, כי לפעמים החלופות הנדרשות מהירות מאוד. ועליו להיות בשליטה מלאה, להגדיל או להקטין את הלהבה, לפי הצורך האמיתי של העולם. אך מעל לכל עליו לדעת, שאסור לו לצפות לאש מחממת בתמורה לגלי החום שהוא מעניק לזולתו! כי אם הוא מצפה, סימן שנותן על מנת לקבל וזה לא נאה לצינור חשוב כמוהו. לכן, "צדיק באמונתו יחיה" ויצפה לחום רק ממקור החום האינסופי." - מתוך: "מעיין המלכות" מאת כ"ק האדמו"ר מרחלין שליט"א_
ואכן כפי שנדרש אדם לעסוק בחכמת הנפש, ייטב הוא לסייג את עצמו שנאמר "סייג לחכמה שתיקה", ולפעמים יפה השתיקה וגם אם יודע שהמעשה אינו מתאים ואינו ראוי, אין תמיד מקומה של האש היוקדת להאיר בנרות הקדושה שכן עלולה לשרוף מאשר להיטיב. וכך נלמד שיעור חשוב בבו זאת התקופה למען ידע ייטב האור לכלי ואת הכלי לאור. בזכות ישרים ילמד להיטיב גם אם קשה מנושא הדברים שמביט בסביבתו החיצונים ורואה כלים רבים שרוצים להישפע מהשפע המבורך, אבל אינם בהכרח מוכנים לכן חשוב מאוד שידע היכן להציע עצמו לעזרה ומתי ישתוק. מתי יבקר ויעיר ויאיר ומתי יתן לחשכה לגבור בתוכו.
כיוון שאל לנו לדון ולשפוט אדם לפני שנהיה במקומו, כי כולנו שופטים ודיינים גם אם איננו דוברים זאת בזו המילה. אך "סייג לחכמה שתיקה" והיא זו שמלמדת לרסן את היצר. והיא זו שמרסנת בכל מובן המילה. והיא אינה מוגבלת אם כי מגבילה, והיא מחזיקה בידיעה שבעולמה הפנימי הרי הוא עולם הרוח, חיה כחיה חופשיה ומשוחררת מכל גבול וקו דימיוני מגביל, כי הכל הוא בדימיון ובמציאות. ואם חל בהם עירבוביה יפריד. כי עליו להתאים את האור לכלי, ולכן יקפיד כפל כפליים עם אחרים כשם שמקפיד עם עצמו לבל ישרף וישרוף.
והוא מבורך בעשייה רבה מתוך התבטלות וביטול השכל והאגו לפני השם יתברך וממלא ליבוא ולב אחרים בשמחה ובמורא אדיר להיקרב ולהתקשר לאלוהים יתברך, שהוא מעולה בכל המעלות והוא משפיע ושופע וכך ראוי לו לכל אדם לרצות ולשאוף להיות משפיע ובכך ידמה לבורא וזוהיא המעלה הגדולה של המשפיעים
אשר מתקרבים לדרגות רוחניות גבוהות ובכך מתקרבים לאחד המושלם האור הכללי הרי הוא אלוהים בכל העולמות.
וכן יקפיד במעשיו בדבריו במחשבותיו ורצונותיו לפני הוצאתם החוצה, כי אם רוצה להיות שליח אור עליו להקפיד יומם ולילה כי היצר הרע הוא השטן אורב לו בפתח ומחכה לרגע הנכון לקפוץ על חלון ההזדמנות, והוא הוא בזכותו ושליחיו אשר אנו מצליחים לזכך באמת לאמיתה את הכלי וגם הוא מבורך כי לעת עתה מאז ומעולם
גם הוא שליח אדוני.
<מורחב>
_"ישנם אנשים שאש שורפת בקרבם פנימה. הם קרואים להשפיע על העולם! להפוך עולמות, ללחוץ על האנשים הרדודים, לעשות מהפכות ולשכלל את הכל!
אך עליהם לדעת שכשם שישנה אש שורפת ישנה גם אש מבשלת. העולם בקושי יכול לסבול את האש השורפת שלהם, אך עליהם להשתמש בה תדיר כדי לשרוף את הקוצים והדרדרים שמעכבים את שכלולו של העולם, כדי להזיז איזה פקיד עצל שיזדרז למלא את תפקידו, ולתת לאיזו זקנה חלושה את העזרה המגיעה לה על פי החוק, המוסר, ההלכה. אך ישנם הרבה מקרים שבהם העולם זקוק דווקא לאש המבשלת שלהם! ואל להם להתבלבל ולהמשיך לשרוף! לעיתים העולם צריך את האש המחממת, על מנת שמעצמו, בהדרגתיות, יספיק להשתנות, בעזרת האש, אך בזכות עצמו. באותם מקרים על בעל האש לדעת להקטין את הלהבה, כדי לאפשר גדילה גם לאחרים, ובמקום הברק הבלתי מתפשר והשורף שבעיניו, עליו לעלות חיוך ממותק בשפתיו, ולהתפלל לבעל הרחמים שיעזור לפתאים האלה למהר, ולסיים את המלאכה במהרה. על אדם בעל אש שכזו, לדעת להבחין היטב כיצד ומתי ישתמש בכל סוג של אש, כי לפעמים החלופות הנדרשות מהירות מאוד. ועליו להיות בשליטה מלאה, להגדיל או להקטין את הלהבה, לפי הצורך האמיתי של העולם. אך מעל לכל עליו לדעת, שאסור לו לצפות לאש מחממת בתמורה לגלי החום שהוא מעניק לזולתו! כי אם הוא מצפה, סימן שנותן על מנת לקבל וזה לא נאה לצינור חשוב כמוהו. לכן, "צדיק באמונתו יחיה" ויצפה לחום רק ממקור החום האינסופי." - מתוך: "מעיין המלכות" מאת כ"ק האדמו"ר מרחלין שליט"א_
ואכן כפי שנדרש אדם לעסוק בחכמת הנפש, ייטב הוא לסייג את עצמו שנאמר "סייג לחכמה שתיקה", ולפעמים יפה השתיקה וגם אם יודע שהמעשה אינו מתאים ואינו ראוי, אין תמיד מקומה של האש היוקדת להאיר בנרות הקדושה שכן עלולה לשרוף מאשר להיטיב. וכך נלמד שיעור חשוב בבו זאת התקופה למען ידע ייטב האור לכלי ואת הכלי לאור. בזכות ישרים ילמד להיטיב גם אם קשה מנושא הדברים שמביט בסביבתו החיצונים ורואה כלים רבים שרוצים להישפע מהשפע המבורך, אבל אינם בהכרח מוכנים לכן חשוב מאוד שידע היכן להציע עצמו לעזרה ומתי ישתוק. מתי יבקר ויעיר ויאיר ומתי יתן לחשכה לגבור בתוכו.
כיוון שאל לנו לדון ולשפוט אדם לפני שנהיה במקומו, כי כולנו שופטים ודיינים גם אם איננו דוברים זאת בזו המילה. אך "סייג לחכמה שתיקה" והיא זו שמלמדת לרסן את היצר. והיא זו שמרסנת בכל מובן המילה. והיא אינה מוגבלת אם כי מגבילה, והיא מחזיקה בידיעה שבעולמה הפנימי הרי הוא עולם הרוח, חיה כחיה חופשיה ומשוחררת מכל גבול וקו דימיוני מגביל, כי הכל הוא בדימיון ובמציאות. ואם חל בהם עירבוביה יפריד. כי עליו להתאים את האור לכלי, ולכן יקפיד כפל כפליים עם אחרים כשם שמקפיד עם עצמו לבל ישרף וישרוף.
והוא מבורך בעשייה רבה מתוך התבטלות וביטול השכל והאגו לפני השם יתברך וממלא ליבוא ולב אחרים בשמחה ובמורא אדיר להיקרב ולהתקשר לאלוהים יתברך, שהוא מעולה בכל המעלות והוא משפיע ושופע וכך ראוי לו לכל אדם לרצות ולשאוף להיות משפיע ובכך ידמה לבורא וזוהיא המעלה הגדולה של המשפיעים
אשר מתקרבים לדרגות רוחניות גבוהות ובכך מתקרבים לאחד המושלם האור הכללי הרי הוא אלוהים בכל העולמות.
וכן יקפיד במעשיו בדבריו במחשבותיו ורצונותיו לפני הוצאתם החוצה, כי אם רוצה להיות שליח אור עליו להקפיד יומם ולילה כי היצר הרע הוא השטן אורב לו בפתח ומחכה לרגע הנכון לקפוץ על חלון ההזדמנות, והוא הוא בזכותו ושליחיו אשר אנו מצליחים לזכך באמת לאמיתה את הכלי וגם הוא מבורך כי לעת עתה מאז ומעולם
גם הוא שליח אדוני.
<מורחב>
-
צחי_אליאס*
- הודעות: 45
- הצטרפות: 01 נובמבר 2004, 21:52
שיחות מורחבות
ובתאום מושלם עם הבריה בעודי תוהה ומתבונן בעירות על שאלות גדולות עולה לו הנסתר לנגלה ומפעיל מפתח החבוי ברצף:
הארה: על פני פאן - פן. שזה היחיד של פנים. בעוד פאן הוא אותו חליל או האל פאן.
אשר מתוך אותה הע(א)רה נולדה הארה מושלמת מדהימה ומפתיעה במיוחד. מסקרנות אינטואטיבית חיפשתיו מי הוא האל פאן - והוא הנמשל במיתוס לשטן, וכאן מתיחקור קליל בעולם הווירטואל מצאתי את אשר נדהמתי למצוא על שאלות רבות וכך אקריא מהכתוב: "ציטוט":
קלף השטן מעביר שיעור גדול לכל אדם, אשר מוכן להתבונן במראה ולשקף את עצמו, ובעיקר לזהות את הניתן לתיקון
ואכן הרהרתי רק ביום בזמן הירורים רגיל, בקיומו של השטן, הרי רק בשיחה אתמול שיתפת שהוא כמלאכים רבים ומדריכים רבים, אף הוא שליח האל, אף שהשחור מתכחש לאל ולקיומו, הוא הש-ט-ן מביא את הפאן הזה בחיים. אותו רצון שמעז להתבונן עמוק וללא פחד חושף מודעות חדשה לקיומו הוא בהכרח קיים.
הוא ולא אחר בעל תפקיד חשוב בחיינו גם אם מנסה ביום יום להילחם בו באומץ לב, כי הוא יכול להרוג להשמיד ולאבד וגם הוא:
השטן יכול להראות לנו לעיתים על קנאה פתולוגית, שימוש במין ככוח ושליטה ללא גבולות, שימוש במין בצורה מוגזמת, חוסר אמון, חוסר יכולת לבטוח. השטן מזעזע את כל אמות הסיפים, למען שנפתח בפתיחות לעצמנו מתוך חופש ומרחב, כאשר אנו באים להתייחס לבעיות אלה.
כאשר אותה קנאה עצומה התעוררה לה שוב, כאשר היא מבטאת חוסר אמון, חוסר יכולת לבטוח פנים וחוץ, ועל זאת הודיה שהיא מתרחשת בתהליך הטבעי, שהבריאה שותפה בגלוי לפעולה הטבעית של הגוף הנפש והרוח, וכולם בהרמוניה צוחקים ושוחחים בשמחה גדולה כי הוא מסמל זאת בהיבט פנימי שזה קורה כאן ועכשיו והזיהוי שהוא המרכיב העיקרי בתהליך הלמידה וההתרחבות - מקור הבהירות מתקיים למרות החששות. והשאלה הגדולה מה הלאה.
וזאת נולדה מהעלאת או בקשה לידע - אותה שאלה שנזרקה ללא תועלת יצרה תעלה ותשובה שעלתה מאליה - ועל זו פליאה גדולה -
במידה ואנרגיית השטן מעוררת בנו תחושה של תלות במערכות יחסים, אחד הדברים הראשוניים המעוררים אותנו במשימה המוטלת עלינו היא: לקחת אחריות על המצב שבו אנו נמצאים. רק כאשר נהיה מודעים ונכיר ללא פשרות, ובצורה תקיפה את המציאות שבה אנו שרויים, רק אז, נוכל לרדת לעומקם של ההבנות ולפתור את הבעיה.
ואף כאן אינה מרפית שחושפת רובד עמוק באחריות ובתהליך זה, שבו נמצא מתקרבן מאליו ממש את החוסר אחריות.
ומכאן ממשיך להתבונן בכתוב ואף הוא הכתוב מעלה בפניי שאלות מדוייקות:
השאלות שרצוי וכדאי לשאול עצמנו בקלף השטן הן:
מהם האזורים בחיי שאני רואה עצמי מסובך ומסוכסך במערכות היחסים שלי עם אחרים?
האם יש לי משאלה, בקשה או רצון אשר איני מוכן/ה להודות בפני עצמי ולהכניסה לחיי?
האם אני באמת נוכח/ת? האם יש בי מן השאפתנות ואני ממציא/ה את דרכי?
האם יש קשר בין המקצוע שלי ליעוד שלי?
האם אני נמצא/ת בעמדה מקצועית אשר ממנה אני יכול/ה להגיב ולפעול?
האם יש לי פרופורציות לחושים שלי?
כיצד אני חי/ה עם כישלונותיי?
כאשר הקול הפנימי מדגיש בפניי לא להילחץ וכי העיקר ללמוד לבטל את החוסר ואין האין ולהשאיר את שאר הפנים: אחריות, אונים, אמון, ביטחון.
שאלו העלו בזכות הפאן, והוא השאיר את הפן. ואין לענות על השאלות כי אם לבטוח בחסדו יתברך שהוא יגלה בבהירות את הדרך וחכמת הלב.
ואל חשש מהשטן חייך אליו בעורמה וכך את החיים בקלות כי בהם הקלילות, עד שתוכל לעוף במחוזות התודעה הרחוקים, עד שתעוף מעל פני האדמה, מעל פני כדור הארץ, עד שתראה ותחזה במו עינך את גן-העדן, כפי שהראה אלוהים את ארץ ישראל למשה.
כוון את ליבי ישרה.
אמן
<מורחב>
הארה: על פני פאן - פן. שזה היחיד של פנים. בעוד פאן הוא אותו חליל או האל פאן.
אשר מתוך אותה הע(א)רה נולדה הארה מושלמת מדהימה ומפתיעה במיוחד. מסקרנות אינטואטיבית חיפשתיו מי הוא האל פאן - והוא הנמשל במיתוס לשטן, וכאן מתיחקור קליל בעולם הווירטואל מצאתי את אשר נדהמתי למצוא על שאלות רבות וכך אקריא מהכתוב: "ציטוט":
קלף השטן מעביר שיעור גדול לכל אדם, אשר מוכן להתבונן במראה ולשקף את עצמו, ובעיקר לזהות את הניתן לתיקון
ואכן הרהרתי רק ביום בזמן הירורים רגיל, בקיומו של השטן, הרי רק בשיחה אתמול שיתפת שהוא כמלאכים רבים ומדריכים רבים, אף הוא שליח האל, אף שהשחור מתכחש לאל ולקיומו, הוא הש-ט-ן מביא את הפאן הזה בחיים. אותו רצון שמעז להתבונן עמוק וללא פחד חושף מודעות חדשה לקיומו הוא בהכרח קיים.
הוא ולא אחר בעל תפקיד חשוב בחיינו גם אם מנסה ביום יום להילחם בו באומץ לב, כי הוא יכול להרוג להשמיד ולאבד וגם הוא:
השטן יכול להראות לנו לעיתים על קנאה פתולוגית, שימוש במין ככוח ושליטה ללא גבולות, שימוש במין בצורה מוגזמת, חוסר אמון, חוסר יכולת לבטוח. השטן מזעזע את כל אמות הסיפים, למען שנפתח בפתיחות לעצמנו מתוך חופש ומרחב, כאשר אנו באים להתייחס לבעיות אלה.
כאשר אותה קנאה עצומה התעוררה לה שוב, כאשר היא מבטאת חוסר אמון, חוסר יכולת לבטוח פנים וחוץ, ועל זאת הודיה שהיא מתרחשת בתהליך הטבעי, שהבריאה שותפה בגלוי לפעולה הטבעית של הגוף הנפש והרוח, וכולם בהרמוניה צוחקים ושוחחים בשמחה גדולה כי הוא מסמל זאת בהיבט פנימי שזה קורה כאן ועכשיו והזיהוי שהוא המרכיב העיקרי בתהליך הלמידה וההתרחבות - מקור הבהירות מתקיים למרות החששות. והשאלה הגדולה מה הלאה.
וזאת נולדה מהעלאת או בקשה לידע - אותה שאלה שנזרקה ללא תועלת יצרה תעלה ותשובה שעלתה מאליה - ועל זו פליאה גדולה -
במידה ואנרגיית השטן מעוררת בנו תחושה של תלות במערכות יחסים, אחד הדברים הראשוניים המעוררים אותנו במשימה המוטלת עלינו היא: לקחת אחריות על המצב שבו אנו נמצאים. רק כאשר נהיה מודעים ונכיר ללא פשרות, ובצורה תקיפה את המציאות שבה אנו שרויים, רק אז, נוכל לרדת לעומקם של ההבנות ולפתור את הבעיה.
ואף כאן אינה מרפית שחושפת רובד עמוק באחריות ובתהליך זה, שבו נמצא מתקרבן מאליו ממש את החוסר אחריות.
ומכאן ממשיך להתבונן בכתוב ואף הוא הכתוב מעלה בפניי שאלות מדוייקות:
השאלות שרצוי וכדאי לשאול עצמנו בקלף השטן הן:
מהם האזורים בחיי שאני רואה עצמי מסובך ומסוכסך במערכות היחסים שלי עם אחרים?
האם יש לי משאלה, בקשה או רצון אשר איני מוכן/ה להודות בפני עצמי ולהכניסה לחיי?
האם אני באמת נוכח/ת? האם יש בי מן השאפתנות ואני ממציא/ה את דרכי?
האם יש קשר בין המקצוע שלי ליעוד שלי?
האם אני נמצא/ת בעמדה מקצועית אשר ממנה אני יכול/ה להגיב ולפעול?
האם יש לי פרופורציות לחושים שלי?
כיצד אני חי/ה עם כישלונותיי?
כאשר הקול הפנימי מדגיש בפניי לא להילחץ וכי העיקר ללמוד לבטל את החוסר ואין האין ולהשאיר את שאר הפנים: אחריות, אונים, אמון, ביטחון.
שאלו העלו בזכות הפאן, והוא השאיר את הפן. ואין לענות על השאלות כי אם לבטוח בחסדו יתברך שהוא יגלה בבהירות את הדרך וחכמת הלב.
ואל חשש מהשטן חייך אליו בעורמה וכך את החיים בקלות כי בהם הקלילות, עד שתוכל לעוף במחוזות התודעה הרחוקים, עד שתעוף מעל פני האדמה, מעל פני כדור הארץ, עד שתראה ותחזה במו עינך את גן-העדן, כפי שהראה אלוהים את ארץ ישראל למשה.
כוון את ליבי ישרה.
אמן
<מורחב>
-
צחי_אליאס*
- הודעות: 45
- הצטרפות: 01 נובמבר 2004, 21:52
שיחות מורחבות
הוא האיש אשר פגשתי לפני 3 שנים מקבץ נדבות. אשר בחמלה רבה טיפל בחבר חולה שאינו בין החיים ככל הנראה.
ושמסע הזמן בתיאום מושלם אינו מחשיב את הלימוד מותנה בזמן ומקום. ומלמדני שהשיעור הנלמד שנתחייב הוא ללמדני יגיע אליי לכל מחוז חפצני.
והנה היא נגשה אליי לראיין אותי על אותו איש שינה את מיקומו למקום שהיה ידוע גם לי. ושאלני אודותיו שאלה ושמחתי להענות לבקשתה. והנה מסביר לה על אשר שאלה. והנה מעלים בי זכרון ישן, לפני 3 שנים, שהוא אותו האיש אשר ידעתי את פניו אך לא אודותיו. והנה נזכרתי מהיכן מכירו ובמה מעלליו. והנה הבנתי באותו הרגע שעור שהתחיל.
ורק שחשבתי שהנה הסתיים השיעור, שיחה מאדם אחר, ששמע מאותה מראיינת אודות האיש, והנה הגיע הדבר גם לאוזניי.
וסיפר אותו האיש אודות הודיה. והאיש אשר מבקש נדבה מבין הרכבים, עובר רכב רכב מיישר מבטו לעיני הנהג ומבקש נדבה, וקד קידה ( כך נוהגים כולם לומר), לאות תודה גם אם ממאן אתה להביא לו צדקה ונדבה. והרי הסביר את אותה הודייה שהוא מבקש נדבה, וגם אם אינך רוצה לצתת לו נדבה, הרי באומרו תודה, סוגר הוא את אותה בקשה ואומר בתנועת הגוף, אינך חייב לי דבר, ואני איני חייב לך דבר. וכך ממשיך הוא הלאה בנקיון כפיים.
ואני לתדהמתי לומד על הודייה, על חשיבותה, שעליה רק הרהרתי בימים האחרונים. הרי נתקבלה תשובה מהיקום ואלוהים.
ועל כך הודייה.
תודה.
והם הקטנים הזאטוטים, אותם אני מלמד, שלפעמים שואל עצמי מי הוא המורה, אני אליהם, או הם אליי. והרי זו סימביוזה מופלאה שהם הגאונים מדברים כמו המבוגרים. מלמדים רבות על סבלנות וסובלנות. ומוציאים מתוכי חמלה רבה אשר טרם ידעתיה. וזהו דבר מדהים אודות הנתינה עליה הרהרתי רבות ודסקסתי בפעמים כאלו או אחרות.
וישנם רגעים שלומד אתה לקבל אותם שהם טובים וחמודים, ושהם רעים ומעצבנים. שהם, החמודים האלו נשמות חכמות, שממלאים תפקיד חשוב, שאינני יודע אם הם בעצמם יודעים זאת. ועל כך אני מודה להם. ושולח לך תודה.
על כך שמאפשרים לי, לאפשר להם ולי על כל הדברים שנלמדים יחד איתם ואיתי.
תודה ילדים.
צחי.
<מורחב-יה>
ושמסע הזמן בתיאום מושלם אינו מחשיב את הלימוד מותנה בזמן ומקום. ומלמדני שהשיעור הנלמד שנתחייב הוא ללמדני יגיע אליי לכל מחוז חפצני.
והנה היא נגשה אליי לראיין אותי על אותו איש שינה את מיקומו למקום שהיה ידוע גם לי. ושאלני אודותיו שאלה ושמחתי להענות לבקשתה. והנה מסביר לה על אשר שאלה. והנה מעלים בי זכרון ישן, לפני 3 שנים, שהוא אותו האיש אשר ידעתי את פניו אך לא אודותיו. והנה נזכרתי מהיכן מכירו ובמה מעלליו. והנה הבנתי באותו הרגע שעור שהתחיל.
ורק שחשבתי שהנה הסתיים השיעור, שיחה מאדם אחר, ששמע מאותה מראיינת אודות האיש, והנה הגיע הדבר גם לאוזניי.
וסיפר אותו האיש אודות הודיה. והאיש אשר מבקש נדבה מבין הרכבים, עובר רכב רכב מיישר מבטו לעיני הנהג ומבקש נדבה, וקד קידה ( כך נוהגים כולם לומר), לאות תודה גם אם ממאן אתה להביא לו צדקה ונדבה. והרי הסביר את אותה הודייה שהוא מבקש נדבה, וגם אם אינך רוצה לצתת לו נדבה, הרי באומרו תודה, סוגר הוא את אותה בקשה ואומר בתנועת הגוף, אינך חייב לי דבר, ואני איני חייב לך דבר. וכך ממשיך הוא הלאה בנקיון כפיים.
ואני לתדהמתי לומד על הודייה, על חשיבותה, שעליה רק הרהרתי בימים האחרונים. הרי נתקבלה תשובה מהיקום ואלוהים.
ועל כך הודייה.
תודה.
והם הקטנים הזאטוטים, אותם אני מלמד, שלפעמים שואל עצמי מי הוא המורה, אני אליהם, או הם אליי. והרי זו סימביוזה מופלאה שהם הגאונים מדברים כמו המבוגרים. מלמדים רבות על סבלנות וסובלנות. ומוציאים מתוכי חמלה רבה אשר טרם ידעתיה. וזהו דבר מדהים אודות הנתינה עליה הרהרתי רבות ודסקסתי בפעמים כאלו או אחרות.
וישנם רגעים שלומד אתה לקבל אותם שהם טובים וחמודים, ושהם רעים ומעצבנים. שהם, החמודים האלו נשמות חכמות, שממלאים תפקיד חשוב, שאינני יודע אם הם בעצמם יודעים זאת. ועל כך אני מודה להם. ושולח לך תודה.
על כך שמאפשרים לי, לאפשר להם ולי על כל הדברים שנלמדים יחד איתם ואיתי.
תודה ילדים.
צחי.
<מורחב-יה>
-
צחי_אליאס*
- הודעות: 45
- הצטרפות: 01 נובמבר 2004, 21:52
שיחות מורחבות
והרי עשיתי ניסיון עם עצמי, מאחר וביקשתי מעצמי ללמוד יותר על קשב - וזו עלתה מתוך תמצית פרחי באך. וכאשר הובהר לי שזו סותרת או לא מתאימה להרכב קיים שכבר הוכן. ביקשתי מאלוהים בכוונה גדולה, אם יואיל בחסדו לחברני לאותו תדר של אותה אנרגיה של קשב. והרי למרבה הפלא, הרי אני מוצא עצמי משתמש ומקבל את אותה אנרגיה. והיא כמו ערוץ חדש, שאליו אפשר להתחבר כמו ב PLUG IN ולהתנתק כמו ב PLUG OUT. והרי זה מדהים שלימדני רבות על בקשה כוונה וחיבור אנרגטי והוא מבורך להפליא. ועל כך הודיה רבה.
מכאן נלמד דבר נוסף, על בקשה ושחרורה ללא תלות ליקום הגדול והרחב. שהוא מטפל בעיניינים ומסדר הכל לפי תוכנית הבריאה. וכשזה אינו מנסה לשלוט בתכנים ובדברים ובזמנים ובמרחב התקיימותו. הרבה זה קורה מתוך השיחרור. ומכוון ליישור מבלי מורא, ודאגה שזה מזין את הפחד והעצירה. וזה בשלו סותר את הבקשה מהיקום. ועל כך נאמר על מה הפליאה, שמבקש ואח"כ דוחה ומבטל. והרי היקום נענה לרצונו ובקשתו. והנה מתגלה לו נופח נוסף של צד ומימד של תוכלת בגוף הפיזי והרוחי שממלאים חלקים לא נפרדים. וכך בשיתוף פעולה ואמון מלא. לומד. מפנים. מבין. עד לפעם הבאה - לכשתהיה.
תודה.
והיא עם עיניה הסקרניות, מלמדת אותי על התבוננות. בעודי יושב ומתבונן בה שעות ארוכות מוקסם מאותו הקשב שהיא מצליחה לשרות בו זמן כה רב. והרי היא מכשכשת בזנבה, ומתבוננת מתוך עניין ולא מתוך תועלת. ומכאן מעלה את רובד ההתבוננות לעמוק רחב יותר. שכך היא מתבוננות ללא תגובה.
שכך היא פועלת בעשייה - ללא עשייה. שכן היא מתבוננת ורגישה לכל המתרחש, ואוזניה הפנימיות והחיצוניות עובדות בתיאום מושלם.
והרי היא עם עיניה החכמות, מגלה תמימות מתוקה. אם זאת הבדל ביננו שמים וארץ. הרי היא חיה ואני אדם. ודם מדם, מגלה לי שאפשר ללמוד מכל דבר.
חי צומח דומם. והכל מופלא. הודייה
תודה שוב.
--
<מורחב>
מכאן נלמד דבר נוסף, על בקשה ושחרורה ללא תלות ליקום הגדול והרחב. שהוא מטפל בעיניינים ומסדר הכל לפי תוכנית הבריאה. וכשזה אינו מנסה לשלוט בתכנים ובדברים ובזמנים ובמרחב התקיימותו. הרבה זה קורה מתוך השיחרור. ומכוון ליישור מבלי מורא, ודאגה שזה מזין את הפחד והעצירה. וזה בשלו סותר את הבקשה מהיקום. ועל כך נאמר על מה הפליאה, שמבקש ואח"כ דוחה ומבטל. והרי היקום נענה לרצונו ובקשתו. והנה מתגלה לו נופח נוסף של צד ומימד של תוכלת בגוף הפיזי והרוחי שממלאים חלקים לא נפרדים. וכך בשיתוף פעולה ואמון מלא. לומד. מפנים. מבין. עד לפעם הבאה - לכשתהיה.
תודה.
והיא עם עיניה הסקרניות, מלמדת אותי על התבוננות. בעודי יושב ומתבונן בה שעות ארוכות מוקסם מאותו הקשב שהיא מצליחה לשרות בו זמן כה רב. והרי היא מכשכשת בזנבה, ומתבוננת מתוך עניין ולא מתוך תועלת. ומכאן מעלה את רובד ההתבוננות לעמוק רחב יותר. שכך היא מתבוננות ללא תגובה.
שכך היא פועלת בעשייה - ללא עשייה. שכן היא מתבוננת ורגישה לכל המתרחש, ואוזניה הפנימיות והחיצוניות עובדות בתיאום מושלם.
והרי היא עם עיניה החכמות, מגלה תמימות מתוקה. אם זאת הבדל ביננו שמים וארץ. הרי היא חיה ואני אדם. ודם מדם, מגלה לי שאפשר ללמוד מכל דבר.
חי צומח דומם. והכל מופלא. הודייה
תודה שוב.
--
<מורחב>
שיחות מורחבות
ומכאן מזמין השתתפות פעילה על פני לא פעילה, לא מתוך מתן קבלת פרשנות, אלא מתוך קריאה קולקטיבית משותפת. שהרבדים הנחשפים פה, חושפים אותי במלאם, ללא הסתר, ללא פחד. ביודעין שדף מסע זה עיני כולם קוראות אותו, ויכולו לזהות הנפש הכותבת עם האדם עצמו. וזאת בידיעה שהפחד מהחשיפה הוא מעכב רציני.
..ונדמה לי שכבר נתקלנו זה בזו כבר פעם, אולי בלבוש אחר. אבל מה זה חשוב. רציתי להחזיק את ידך לרגע במסע מתוך מחשבה שעלתה לה.
יש משהו בשיח הזה הגלוי, שמספר לי על קושי לצאת החוצה,
מילים של רוח הנמצאות ומתלפפות באוויר ואינן יכולות לרדת אל האדם הפשוט.
בכך הדיאלוג הופך למונולוג, הנתינה והברכה שיש בדבריך אינה מובנת אינה עוברת וחבל.
..ונדמה לי שכבר נתקלנו זה בזו כבר פעם, אולי בלבוש אחר. אבל מה זה חשוב. רציתי להחזיק את ידך לרגע במסע מתוך מחשבה שעלתה לה.
יש משהו בשיח הזה הגלוי, שמספר לי על קושי לצאת החוצה,
מילים של רוח הנמצאות ומתלפפות באוויר ואינן יכולות לרדת אל האדם הפשוט.
בכך הדיאלוג הופך למונולוג, הנתינה והברכה שיש בדבריך אינה מובנת אינה עוברת וחבל.
משתמשת