החיים בגבס

לפני שבועיים נשברה למקסימונת (2.4) הרגל, ומאז היא בגבס. ההערכה היא שהיא צריכה להיות עם הגבס חודשיים, דהיינו עוד חודש וחצי וזה קשה קשה קשה.
בגלל שהשבר הוא בירך הגיבוס הוא בצורה של מכנסיים (נקרא spica)- ברגל השבורה הגבס הוא עד הקרסול וברגל הבריאה בדיוק עד מעל לברך. הקצה העליון של הגבס מגיע בין הטבור לסרעפת. יש פתח קטן יחסית לעשיית הצרכים, וזהו.
היא יכולה לשכב על הבטן או על הגב ולהיות בתנוחת ישיבה-שכיבה (לא ישיבה זקופה), וזהו בעצם.
היא לא יכולה לשבת או לעמוד וגם לא לשנות תנוחה בעצמה. התלות באחרים מאוד גדולה והלב פשוט נקרע.
מקסימונת מדהימה בהתמודדות שלה עם הסיטואציה ונדמה כי מכולנו היא זו שמתמודדת עם העניין בצורה הטובה ביותר, אין ספק שהיא זו שבכתה הכי מעט על הסיפור הזה......
אפילו בימים הקשים בבית החולים היא שמרה רוב הזמן על מצב רוח טוב, שרה שירים, סיפרה סיפורים והצחיקה את האחיות ורק אמא מדי פעם יצאה מהחדר לבכות בלי שהיא תראה. מצד שני היא פתאום מבקשת "אמא, תעזרי לי לעמוד" ורק המחשבה על כך שהיא לא תוכל לעמוד בשבועות הקרובים כל כך קשה.
היום סבא בא לבקר והיא הסבירה לו שהיא קיבלה מכה ברגל ושהיא לא יכולה לרקוד עכשיו ואז שמנו מוזיקה והיא התחילה להניע את כל מה שהיא יכולה וליהנות כאילו היא רוקדת ממש - מין רגעים עצובים מתוקים שכאלו.
הקטעים הקשים הם מצד אחד ההתמודדות הנפשית עם התיסכול שלה (ושלנו) הנובע מהמוגבלות שנוצרה ומצד שני ההתמודדות הפיזית עם אובדן העצמאות שלה. צריך לשאת אותה ממקום למקום, להביא לה דברים, לעשות עבורה אלף ואחד דברים שכבר עשתה לבדה.

נקודה שחשבתי עליה היא שכל הנושא של מירכוז הילד מקבל היבט אחר והתייחסות אחרת ואני מרגישה שאני צריכה למצוא את האיזון בין מצד אחד להיענות לצרכים האמיתיים ומצד שני לא ליפול (ולהפיל) למלכודות של מיסכנות ורחמים. אני משתדלת מצד אחד לשמור על אותן מסגרות שהקפדתי עליהן גם קודם - הרגלי אכילה, שינה וכדומה ומצד שני לא להיות פנאטית בעניין יתר על המידה. אם במצב הרגיל אוכלים רק ליד שולחן האוכל ועכשיו הנושא הפך להיות יותר "הפקה" (כי צריך להעביר אותה לשם וזה לפעמים עוד כואב וכו') אז בא לי לפעמים לוותר ולאפשר לאכול בסלון (כשאז המשמעות היא שאני צריכה להאכיל אותה כי היא על הספה ולא יכולה להגיע לאוכל בעצמה, וזה יותר נוח לה אבל פחות מתאים לי מכל מיני סיבות) אבל אז היא פתאום מתעקשת ורוצה לאכול בסלון גם כשכולנו אוכלים ארוחת ערב ביחד וזה לא מתאים לנו לאכול בסלון ואני פוחדת ליצור תקדימים שיגרמו לה לבוא בדרישות ותנאים ומצד שני לא רוצה להיות נוקשה מדי איתה והמשחק הזה הוא די עדין.
מקסימונת היא ילדה שיודעת לזהות את הצרכים והרצונות שלה בצורה מדהימה ולבטא אותם בצורה מאוד ברורה (כשהיא כועסת היא מציינת זאת, אם בא לה לבכות קצת היא אומרת לי אני רוצה ליילל, ואני כמובן מברכת על מזלי הטוב שמאפשר לי לקבל את המידע הזה בצורה כל כך ברורה ממנה). עד היום לא היו לה התפרצויות זעם ותופעות אחרות שאני יודעת שהן מנת חלקם של הורים רבים לילדים בגיל הזה ועכשיו לפעמים נדמה לי שאנחנו מגיעים לשם ונדמה לי שזה מקום שאנחנו מגיעים אליו רק בגלל הסיטואציה הזו ושאחרת כל התיסכולים האלו שגורמים לה לכעוס ולהתעצבן לא היו קיימים כלל. אני באמת לא יודעת אם הקטעים (המעטים עלי לציין) שיש לה של כעס ועצבים נובעים רק מהמצב הזה או לא, ואני לא יודעת אם זה אמור להשפיע על אופן התגובה שלי לאותם קטעים.

מעניין אותי לשמוע חוויות ממי שהיה בסיטואציה דומה - מגובס בעצמו או עם ילד מגובס ולקבל אולי טיפים ורעיונות להתמודדות עם המצב, גם לקטעי התיסכול והזעם שהתחילו קצת להתעורר, וגם במישור הפרקטי ביותר כמו שטיפה חפיפה וסירוק שהם פרויקט בפני עצמו.
הדף הזה יוכל להיות דף זמני ואולי אשתמש בו להעלות את הרהורי על הסיטואציה ומי יודע הוא עוד עשוי להפוך ל דף בלוג או לדף בלוג זמני.

שליחה על ידי מי_מה* » 31 מרץ 2007, 14:00

הו, הקטנה הזאת הולכת ללמד אותך שיעור ב לאהוב את מה שיש !
בכורי שבר רגל כשהיה בן רבע לארבע. כשאמרו לי שהוא יצטרך להיות בגבס 6-8 שבועות לא ידעתי את נפשי מרוב יאוש (טוב, זו גם היתה תקופה לא פשוטה אצלנו: בני השני היה אז בן פחות משנה, הייתי בהריון ובעלי בדיוק עבר סוג של התמוטטות עצבים). כוחות הנפש והגוף שלו לא הפסיקו להדהים אותנו, בחלוף הימים הראשונים, בהם כל תזוזה כאבה והפחידה, הוא פשוט למד לתפקד עם הגבס. אז נכון שאצלו זה היה רק עד הברך (הוא שבר את שתי עצמות השוק - השוקה והשוקית), אז הוא יכול היה לשבת ובהמשך גם לעמוד עם עזרה, היה לו כסא גלגלים אבל אחרי שבועיים הוא כבר העדיף להתקדם על הטוסיק בעזרת הידיים. אני נזכרת עכשיו שהלכנו לחתונה, הוא התעקש לרקוד אז רקדתי איתו על הגב (בחודש חמישי, כן? קיללתי אחר כך...) ואחר כך שיחק עם ילדים אחרים שבחרו לרדת לגובה שלו וזה היה ממש מחזה לראות חבורת ילדים מתקדמים על ישבניהם החמודים...
בקיצור, לצעירים יש כוח הסתגלות מופלא וכושר החלמה מהיר. זה באמת נראה מייאש כשאת מתחילה אבל כולכם תצאו מהסיפור הזה מחוזקים. אני למדתי לכבד את הכוחות של ילדי ביתר שאת מאז האירוע ההוא.
ועכשיו טיפים: אנחנו היינו בגבס בעונה הזאת (הוא שבר את הרגל בחג שני של פסח) אז ויתרתי על רחצה יומיומית. בשבועות הראשונים הייתי רק מנקה אותו בעזרת מגבת קטנה וקערת מי סבון חמימים, פשוט טובלת, סוחטת ומנגבת את כל החלקים שמחוץ לגבס. אצלכם זו כנראה תהיה הדרך הנוחה ביותר לכל אורך התקופה... לחפוף ראש תוכלי כשהיא בחצי ישיבה והראש מעל קערה או גיגית או אם יש אפשרות - מעל לכיור. עכשיו עוד לא חם כל כך וגם לא יוצא להתלכלך בארגז חול או גן שעשועים כשנתונים בגבס אז אפשר להוריד משמעותית את תדירות השטיפות והחפיפות. נראה לי שחפיפה אחת לשבוע או אפילו עשרה ימים ממש מספיקה.
למה שלחלוטין לא הייתי מוכנה זה השיקום אחרי הורדת הגבס! הרופא אמר שהוא לא צריך פיזיוטרפיה, אבל לבני היה קשה ללמוד לחזור ללכת. הוא פחד מאוד מלהיות בלי הגבס אליו התרגל. אחד הדברים שעזרו המון היה חוף הים. בהמלצה של מטפלת בתנועה הירבנו לנסוע לים, הזחילה "על ארבע" על החול פשוט עשתה נפלאות, בהמשך גם שיכשוך במים ואחר כך הליכה במים, שמאוד הקלו על ללמוד ללכת מחדש.
מאחלת לכם החלמה מהירה ושלמרות הכבלים הזמניים יהיה לכם חג חירות שמח!

ברור לי שאצטרך להסתדר עם מה שיש בנוגע ל לאהוב את מה שיש , זה אני כבר בספק אם אהיה מסוגלת.....
הסיטואציה של בנך מי מה אכן נשמעת לי הרבה יותר פשוטה, עצם העובדה שהוא יכול היה להתקדם בעצמו כבר מעוררת בי קינאה........ מקסימונת לא יכולה אפילו להסתובב מצד לצד.
ברור שאין לנו דרך אחרת לנקות אותה מלבד מגבת וקערת מי סבון, לחפוף צריך שני אנשים - אחד מחזיק ותומך בראש ובגוף שלה והשני חופף. באמת למזלינו מזג האויר לא מצריך שטיפות וחפיפות תכופות כך שבינתיים הסתפקנו בחפיפה שבועית.
מעניין באמת לשמוע על תקופת השיקום וכמה זמן לקח לבנך עד שהצליח ללכת שוב בביטחון.
עד היום היינו הולכות לבריכת הפעוטות אחת לשבוע, כך שדי ברור לי שלבריכה יהיה חלק נכבד בשיקום, רעיון הים בהחלט מוצא חן בעיני גם הוא ואני בטוחה שגם מקסימונת תשמח, היא מאוד אוהבת את הים.
מעניין שהיית אז בחודש חמישי, גם אני עכשיו בחמישי ולכן משתדלת לסחוב אותה בעצמי כמה שפחות, למזלי אבא עובד רוב הזמן מהבית ונמצא לסייע כך שלרוב זה נחסך ממני.

חברים השאילו לנו עגלה, מסוג עגלות הספורט בעלות שלושה גלגלים שהן רחבות יחסית כך שמקסימונת יכולה לשבת בעגלה על כריות בנוחות יחסית ולצאת החוצה לטייל, זו היתה הקלה גדולה לקבל את העגלה ולדעת שהניידות החוצה לא נפגעת שכן היא רגילה לבלות את כל הבקרים בחוץ כשמזג האויר מאפשר.
היום ירד גשם ואי אפשר היה לצאת, זה גם היה היום הראשון מאז הגבס שאף אחד לא בא לבקר אותנו ולמרות זאת היא הצליחה להעסיק את עצמה לבד לא מעט זמן ובשאר הזמן פטפטנו שרנו שירים סיפרנו סיפורים ושיחקנו במשחק "באיזו אות מתחילה המילה..." מעניין שזה כל כך מושך אותה, היא כל הזמן מבקשת לשחק במשחק הזה, נראה לי שעד שירד הגבס היא כבר כמעט תדע לאיית.... זה די מדהים אותי בהתחשב בעובדה שהיא עוד לא בת שנתיים וחצי, אבל ספרים ומילים תמיד עניינו אותה כך שהמעבר לאותיות הוא כנראה די טבעי לה.

חשבתי עליכן היום... נכון,את צודקת, גבס על חצי רגל זה קל הרבה יותר מעל חצי גוף וגם מקסימונת צעירה הרבה יותר ממה שהיה בכורי כששבר את הרגל. אני מנסה לדמיין את בתי, שאז היתה בטן, נמצאת במצבה של מקסימונת וזה נראה באמת קשה קשה.
נזכרתי בפעילויות מימי הגבס:
מדבקות, יש גליונות של מדבקות שאפשר להכניס למדפסת, אצלנו אבא שלי הכין לנו גליונות כאלה עם דמויות שאהובות על בני והוא בילה שעות בלהדביק אותן על הגבס, כמובן, אבל גם על כל מה שהיה בטווח הגעתו.
אני סידרתי כן ציור וצבענו הרבה בגואש, אולי אפשר לנסות עם בתך כשהיא בעגלה. אם אין כן ציור אפשר להדביק נייר גדול על קיר שמותר ללכלך (אולי באמבטיה ?).
וצברנו אז גם המון שעות טלביזיה...
אם אזכר בעוד דברים - אשתף.

סידרנו למקסימונת מן לוח קרטון קשיח שהיא יכולה פחות או יותר להניח ולהחזיק ביד אחת כשהיא על הספה ואז לצייר על דפים שמונחים עליו, אולי באמת צריך לשכלל את זה לאיזשהו כן ציור או דף גדול שיודבק על הקיר, למרות שהעגלה כל כך גדולה שנראה לי שהיא לא תיכנס לאף אחד מחדרי האמבטיה אצלינו. מדבקות הן אכן גם כן להיט וגם השחלות חרוזים למיניהם. מהוספת שעות צפיה בטלויזיה אני עדיין מנסה להימנע. למעשה הטלויזיה שלנו לא מחוברת כך שיש רק סרטים ובדרך כלל אנחנו מאפשרים צפיה בהם רק בערב לפני ארוחת ערב ומשתדלים שזה לא יהיה כל יום ולא ליותר מדי זמן. כל עוד אוכל להמשיך כך אעדיף לא להוסיף שעות צפיה למרות שזה פיתרון יחסית נוח גם לי ומאפשר לי לבשל וכיוב' בזמן שהיא צופה.

עוד קושי שנתקלנו בו הוא בשינה. בגלל שמקסימונת לא יכולה לשנות תנוחה, היא מתחילה לבכות ממש מתוך שינה כנראה בכל פעם שהיא רוצה לזוז ולא מצליחה. קיוויתי שעם הזמן היא תתעורר פחות (אולי הגוף "יבין" שהוא לא יכול לזוז ויפסיק לנסות...) אך זה עדיין לא קרה ואנחנו מתעוררים כמה פעמים בלילה מהבכי.

מה נשמע?

אצלנו הקטנה בת השנה, שרק התחילה ללכת לפני שבועות ספורים, שברה את השוק ומגובסת מכף רגל ועד ירך (ימין).
אשמח מאד לטיפים והתכווננות לגבי החלמה והתקופה שאחרי.
היא קטנטונת שמלאה אנרגיה בדרך כלל, זוחלת ומטפסת על כל דבר, אין לי מושג איך היא תסתדר (הגיבוס קרה היום).
הגבס נראה כה מגושם וכבד ומגביל, האם לדעתכם הוא באמת נחוץ ? האם יש פתרון אחר ? שמעתי על כל מיני תחבושות קשיחות מתוחכמות
אני כל כך סומכת על המערכת התנועתית שלה ואני חוששת מההשפעה של הגבלת התנועה שלה בצורה כה טוטאלית ל4-6 שבועות.
מישהו מכיר אורטופד ילדים עם ראש טוב ?
כל עצה אחרת תתקבל בברכה...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך זה קרה ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

31/7/20015 שברתי רגל מעל כף הרגל,הגבס נמצא 20ס״מ מתחת לברך למזלי,אני לא צעיר מעולם לא אושפזתי בבית חולים בשבילי לשבת בכורסה שהרגל על כרית קשה לי מאוד,אני עושה מאמצים לא לבקש עזרה כמה שאני יכול.
הדבר הקשה לי הוא השכיבה בבית ולא ללכת לעבודה .או לקחת את האוטו לטייל.
הרופאים אומרים שאני צריך להיות עם גבס חודש וחצי לפחות.
שכחתי לציין שאני עושה תרגלי ספורט שלוש פעמים ביום עם החלקים בגוף שאפשר לעשות .

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי שאלה, הבן שלי בן 3.8 שבר את השוק שבר ספיראלי, מגובס מכף רגל ועד לאמצע הירך. איך כדאי להרים אותו בידיים? מה עושים עם שירותים? הוא לא יכול לעמוד. יש למישהו ניסיון עם זה?

תפילה_לאם

האם קיבלתם הדרכה מפיזיותרפיסט?
הבת שלי שברה את הרגל באופן דומה, אבל בגיל מבוגר יותר. פיזיותרפיסטית לימדה אותה להרים את הרגל הפגועה ממפרק הירך, וכך אפשר לדרוך על הרגל הבריאה לטובת עמידה או התקדמות קצרה עם תמיכה, מה שיכול לפתור את עניין השירותים.

באופן טבעי

באופן טבעי