קשה לי עם אחי

[אחות*]

יש לי אח צעיר ממני. אני לא סובלת אותו והוא נדבק אלי נורא.
הוא צעיר ממני ב11 שנים. כשהיינו קטנים תמיד נאלצתי לטפל בו ולותר עם מפגש עם חברות. עם חברות היו באות אלי, הייתי תמיד צריכה לשמור עליו גם וכייון שהיה מפונק ומעצבן פחות ופחות חברות היו באות.
כל היום הייתי מביאה ואוספת אותו מהגן.
היום אני לא אוהבת אותו כי הוא עדיין ילד ותשומי כמו שהיה וממש אין לי כוח לזה. יש לי את המשפחה הקטנה שלי, ואין לי זמן לבטלה. הוא יכול לבוא ולרבוץ פה שעות. במהלך הזמן הוא לא משחק עם הילדים כי הוא לא מתחבר לזה , אלא מבלבל לי את המוח עם התיאוריות המשעממות שלו , ועם שאלות של ילד מתבגר אפילו שהוא כבר לא ילד.
אני לא אוהבת את אורח חייו ועוד הרבה דברים בו. מצד שני אני לא רוצה לפגוע בו או לעשות עליו "חרם" כי אין לו כוונות רעות. אבל אני סובלת בחברתו ומרגישה איך כל דקה משפחתית יקרה נשרפת לי(הוא בעיקר פנוי בסופש) הוא מתקשר המון ובא בכל הזדמנות.
אני אחותו הדוגמא והדוגמא לכל , והוא עדיין האח הצעיר הנודניק
איך יוצאים מזה?

[לוונדר_סגול*]

אומרים לו:
אחי, תשמע, אין לי הרבה זמן איכות עם המשפחה שלי,
חשוב לי הזמן הזה של הסופי שבוע שנהיה קצת בשקט עם עצמנו,
אז בבקשה,
אל תגיע בלי להודיע מראש
וכשהו מתקשר להודיע, תגידי לו שזה לא מתאים עכשיו.
וזהו.
לדוגמא. כמובן שזה יכול להתנהל בהרבה דרכים, אבל השאלה החשובה היא
למה זה בסדר לך שהוא יפגע בך ולא בסדר לך שאת תפגעי בו?
וחוצמיזה, את בטוחה שזה יפגע בו, אם תגידי לו את האמת?
את הרי מהווה לו דוגמא, לדברייך,
אז איזה מן דוגמא זו לא להגיד את האמת
וגם איזה סיכוי יש לו להגיע למה שאת הגעת, אם ימשיך להיות פרזיט ניג'ס?
אני לא מדברת על "חרם" אלא על שיחה גלויה מלב אל לב,
בה את משתפת אותו בצרכים שלך, ומבקשת ממנו להתחשב בהם.

[אחות*]

יש לנו המון המון שיחות כאלו.
רק היום הוא בא בצהריים ורצה להישאר אז אמרתי לו שאי אפשר, שאני זקוקה לשקט. שאני עייפה ומרגישה לא טוב.
הוא שאל אז למה אני לא במיטה
הסברתי לו שיש לי ילדים(דא?)
וכאמא אני לא יכולה להיות כל היום במיטה
הוא רצה להישאר
הוא אמר שהוא יעזור
הסברתי לו שאני זקוקה רק לשקט
הוא בחיים לא עוזר. הוא יושב כמו מלך על הספה. אם אני מבקשת ממנו הוא אומר שכואבות לו הרגליים(אני מאמינה לו, יש לו בעיות ברגליים)
יש לנו המון המון שיחות והוא מתלונן שאף פעם אין לי זמן אליו
וגם ההורים שלי מאד מבקשים ממני, אומרים שהוא מצפה לזה מאד
ונעלב ממני כי אני תמיד עסוקה ורק באה כשצריכה משהו
יכול להיות שיש בזה משהו, אבל אני כל כך עמוסה. אין לי זמן סתם לשבת ולפטפט. תמיד יש לי איזו כביסה או כלים או ילד חולה או משהו לבשל, קשה לי סתם לשבת ולנהל שיחות נימוסין. הוא פשוט לא יודע מה זה להיות אמא לקטנים והורי שכחו או שפחות התמודדו עם זה כי תמיד אני טיפלתי באחי ממילא.
הבית שלי תמיד הפוך ותמיד יש כל כך הרבה עניינים לטפל. כשאני באה לשם אני הרוסה, ולא רוצה כל שבוע. בעלי עובד כל השבוע ורק בסופש יש לי אפשרות לזמן לעצמי ו\או איתו. הורים ומשפחות של אחרים זה אחרת.
למשל אצל חברות שלי, ברור שאצלה אם ההורים שלה באים זה כדי לעזור בכביסות\לבשל \לת ךה קצת חופש מהילדים. אין לי טענות כלפי ההורים ואחי- אף אחד לא חייב לי כלום, אבל מצד שני לא יכולים לצפות ממני לשיחות נימוסין כשכל הבית תזזית. לא יודעת איך לצאת מזה.

[חני_בונה*]

אחות,
מה היית רוצה שיקרה? עם אחיך? עם המשפחה שלך? עם עצמך?
איך לדעתך זה יכול להתאפשר?

[נועה_בר*]

יש לנו המון המון שיחות והוא מתלונן שאף פעם אין לי זמן אליו
אולי אם תחליטי את מתי את מקדישה לו זמן אפילו חצי שעה, הוא לא יוכל להתלונן, כי יקבל את תשומת הלב שלך?
נשמע כאילו הוא תמיד לא בזמן המתאים... אבל בעצם את ממש לא רוצה קשר איתו!
את יכולה לנסות לדמיין מה היה קורה אילו הוא לא היה קיים, אילו היה קורה לו פתאום משהו חו"ח? אולי זה יכול לכוון אותך לפתרון.

[תבשיל_קדרה*]

הוא אמר שהוא יעזור
מה עם "שב תקריא סיפור לילדים"?
או "הנה הצלחת שלה, שב לידה ותאכיל אותה עם כפית".
יש בלי סוף מה לעשות עם ילדים בישיבה, ולשחרר אותך לעשות משהו אחר, או לנוח.

מה זה כואבות הרגליים - הוא הולך עצמאית, נכון?

אני מסכימה עם המציעות להגביל את הביקורים ומשכם, אבל גם חושבת שאת יכולה לכוון אותו לנוכחות מסוג שמתאימה לך.
אגב, גם - "צ'מע, אני לא מסוגלת להתרכז במה שאתה מספר, הראש שלי עייף מדי".

[תבשיל_קדרה*]

מתלונן שאף פעם אין לי זמן אליו
תגדירי זמן שהוא בשבילו, אפילו בלי המשפחה שלך.
שעתיים-שלוש מרוכזות - בבית קפה, סרט, ים, בית ההורים (כשהילדים מטופלים ע"י הוריך/בן זוגך)

[מיצי_החתולה*]

אולי אם תחליטי את מתי את מקדישה לו זמן אפילו חצי שעה, הוא לא יוכל להתלונן, כי יקבל את תשומת הלב שלך?
אולי תמצאי איזו שעה בשבוע שאת יכולה לצאת איתו לקפה, או לשבת איתו בבית לקפה אחרי שהילדים כבר ישנים, ובאמת-באמת להקדיש את עצמך אליו בשעה הזאת? שעה אחת כזאת יכולה לדעתי להשתוות ל10 שעות של תשומת-לב חלקית.

אני יכולה לתת לך דוגמא מכיוון הילדים שלי - לפעמים אני מרגישה שהבכור ממש נדבק אליי ומשתגע מזה שהוא צריך לחלוק אותי עם אחיו הקטן ועם כל שאר האנשים שבעולם, ואם אני מצליחה להקדיש לו אפילו חצי שעה שהיא רק שלו, זה ממש משנה את ההתנהגות שלו בשאר היום.

[אחות*]

מה היית רוצה שיקרה? עם אחיך? עם המשפחה שלך? עם עצמך?
הייתי שמחה אם סתם היה מוצא תחומי עניין אחרים. הוא נודניק ויושב לי על הוריד. בעצם אולי הוא מעריץ אותי . יכול להיות שבזה העניין, אבל אני לא אוהבת להיות מוערצת. האם בגלל זה אני מרגישה צורך להתנהג אליו מגעיל?
את יכולה לנסות לדמיין מה היה קורה אילו הוא לא היה קיים, אילו היה קורה לו פתאום משהו חו"ח? אולי זה יכול לכוון אותך לפתרון
לא הייתי רוצה שיקרה לו משהו, אבל לא אכפת לי אם היה עובר לאיזה אשראם בהודו.....

או "הנה הצלחת שלה, שב לידה ותאכיל אותה עם כפית".
כן, להפעיל אותו זה רעיון, אם כי הרבה פעמים הוא אומר שאינו יכול או שמפעיל אותי בחזרה 8 פעמים(זה באופי שלו, לא משהו אישי....)
נניח הוא רוצה לבוא והוא מתקשר מהסופר. אני מבקשת ממנו שיביא תפוחים, הוא יתקשר כמה פעמים(תפוחים קטנים או גדולים? אני לא מביא כי הם לא יפים, אחרי 5 דקות-ראיתי יפים אבל ירוקים, להביא לך? בסוף מגיע עם אגסים או משהו כזה)

מה זה כואבות הרגליים - הוא הולך עצמאית, נכון?
כן, הוא הולך, אבל קוטר מהזן הפולני אל אף גילו הצעיר(האם זה שופך אור נוסף?)

שעתיים-שלוש מרוכזות - בבית קפה, סרט, ים, בית ההורים
לא! מרוכז מדי. פרט לכך מזמן לא הייתי עם אנשים שאני מממש ממש אוהבת לבד. (בן זוגי...........) בטח שאני לא אהיה איתו

שעה אחת כזאת יכולה לדעתי להשתוות ל10 שעות של תשומת-לב חלקית.
ול10 שנות אדם.........

מצטערת שאני קשה .. תודה רבה שגיליתם עניין

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_יש לנו המון המון שיחות כאלו.
רק היום הוא בא בצהריים ורצה להישאר אז אמרתי לו שאי אפשר, שאני זקוקה לשקט. שאני עייפה ומרגישה לא טוב.
הוא שאל אז למה אני לא במיטה
הסברתי לו שיש לי ילדים(דא?)
וכאמא אני לא יכולה להיות כל היום במיטה
הוא רצה להישאר
הוא אמר שהוא יעזור
הסברתי לו שאני זקוקה רק לשקט_

אני אסיר לרגע את הכפפות - אחים זה חשוב, אבל במצבך כרגע זה כנראה קצת פחות חשוב, וכדאי שתמקדי את האנרגיות שלך במה שמרענן ומפרה אותך ולא ביחסים שנדמים לך טפיליים. בנוסף, אם את תהיי זו ששוברת את הדפוס שנוצר ביניכם, אולי הוא ישכיל להבין שצריך כאן דפוס חדש.

עם כל הנימוס הבאופני, הבעיה שאני רואה כאן היא לא מה לעשות איתו (להיפטר ממנו...), אלא איך להבהיר לו שזה מה שהחלטת לעשות. במלים אחרות, בעיית גבולות. וגבולות כאלה לא מבהירים בצורה מילולית אלא בשפת גוף ובמעשים. לכן לא יעזור שתתנצחי איתו בסגנון הדיאלוג שציטטת כאן.


מצד שני אני לא רוצה לפגוע בו או לעשות עליו "חרם" כי אין לו כוונות רעות
ברור, אבל כרגע מי שנפגע זו את, ובגדול (ובעקיפין גם הוא, כי את שומרת הכל בבטן, וההתפרצות תבוא יום אחד, ומשך כל הזמן הזה הוא משמש צד ביחסים לא כנים ולא הוגנים).

כדאי לך לקבוע עובדות מעשיות בשטח: אם הוא בא לבקר,
הוא יכול לבוא ולרבוץ פה שעות. במהלך הזמן הוא לא משחק עם הילדים כי הוא לא מתחבר לזה
פשוט אורזים את הילדים צ'יק-צ'אק ( גלגלי הצלה לאמהות ) ומראים לכו-לם את הדרך החוצה. כולל אותו. לאן הולכים? לגן השעשועים. רוצה לבוא - תבוא, תנדנד את הילד בנדנדה. שם גם לא יהיה לך זמן להקשיב לסיפורים ארוכים מדי.
אופציה אחרת:
תמיד יש לי איזו כביסה או כלים או ילד חולה או משהו לבשל, קשה לי סתם לשבת ולנהל שיחות נימוסין
לחתוך ולא לנהל איתו שיחות. להדליק לו טלוויזיה ולומר: הנה, תעסיק את עצמך בשעה הקרובה, אני חייבת לעשות X או Y. להגיד ומייד להתחיל לעשות, למקם אותו בחדר אחד וללכת לחדר האחר, כי אחרת הוא ימשוך אותך לדיאלוג נוסף.

אלה רק הצעות. החשוב הוא שתעמדי מאחורי מה שאת אומרת לו, במשפטים פשוטים ובלי הסברים ארוכים ותירוצים. כשתצליחי לקחת אותו בעירבון מוגבל, כשתוכלי לנשום בזמן ביקור שלו, אולי גם פחות תרגישי כמו קורבן, ואולי אז תתפני לשים לב ולעסוק בדברים הנעימים יותר שיש באחיך @}

[נועה_בר*]

לא הייתי רוצה שיקרה לו משהו, אבל לא אכפת לי אם היה עובר לאיזה אשראם בהודו.....

כמה דברים שהמשפט הזה מעורר בי:
את לא רוצה אותו בחייך. זו העובדה, והדרך שבה את מתעלמת ממנו או מתעסקת איתו מנציחות דפוס מאוד מקולקל של קשר, גם ילדייך סופגים את האווירה הזו ובטח זה לא משהו שאת רוצה בחייהם.
לכן אני בעד לחתוך דברים. או את מקדישה לו מעט זמן, אחרי שתעשי עם עצמך עבודת מודעות קטנה
(למשל: למה זה שווה לך, או מה יש לך ללמוד מזה, או על איזו נקודה רגישה הוא דורך לך בחייך... )
או שאת אומרת שכרגע בחייך אין לזה מקום, ומבקשת תקופת צינון של חודש חודשיים ורואה איך את מרגישה לאחר שהיא מסתיימת.
איך זה נראה לך?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אחות, מה שלומך?
מה לעשות בדף הזה?