קירבה קרב הקרבה

[מיץ_פטל*]

בימים אלו אני מהרהרת רבות בנושא "קירבה".

קירבה ....כשקירבה הופכת להקרבה ואז לקרב.....

מצד אחד אני רוצה לגור קרוב לאנשים ולחיות איתם חיי קהילה,אכפתיות,מעורבות.
מצד שני הגבול לא תמיד ברור.
מה שאני חווה כמעורבות השני חווה כהתערבות. מה שאני חווה כהענקה השני חווה כמועקה. כשילדי מרגישים נינוחים אצלה היא חווה זאת כאיום ופלישה.
היא שמרה ושמרה בתוכה ואז קשר קרוב הפך לקרב כואב...- גדר הפרדה.

אנו שונות לגמרי בתפיסת עולמנו ובאורח חיינו. שני הפכים.

אני מאמינה בחיי קהילה. אני מאמינה בחיי שיתוף. בהתחשבות הדדית. בתקשורת טובה. אך כעת אני מעלה ספק.

אנשים רבים רוצים בה בקירבה. אך כשמתקרבים אליהם באמת....הם כל כך נפגעים עד שהם מעיפים בבעיטה את מי שאוהב אותם.
קירבה אמתית יכולה לאיים ולהפחיד.
למדנו להסתדר לבד. וקיבלנו על זה נקודות.
תסדרו לבד ותהיו חזקים.תקבלו חיזוקים. כולם כל כך יתפעלו מכם.
מה? לבד? בעצמכם? ואוו. כל הכבוד...

אז כשיש מסרים כאלו... ואנשים מפנימים את זה עמוק לתוכם,
איך? איך בונים קשר של קירבה? איך בונים קהילה?

אפשר לגור דלת ליד דלת ולעולם לא לדעת את שמו של השכן.
אפשר לגור דלת ליד דלת ולעולם לא לבקש סוכר, רסק עגבניות...
אפשר לגור כך וגם לעולם לא לשתות קפה יחד.

אך לא כך אני רוצה לחיות את חיי.
אני רוצה לגור ליד אנשים שכשאני חולה יגיעו עם סיר מרק וקחו את הילדים לסיבוב כדי לאפשר לי לנוח. ואפילו כן...אולי.. כן.... ישאלו אם אני זקוקה לקניות.
נשמע מוגזם?
לא עבורי.

כמו שחגית נובק כתבה פעם הקו הזה..של "איפה עובר הגבול" יכול להיות ממש חמקמק. כמו זה של הים בחול.

[מיץ_פטל*]

אשמח לשמוע מכם על התנסויות , ודעות. איך אתם עם הקו החמקמק הזה של קירבה ולבד בעיקר ל ....
_אנשים רבים רוצים בה בקירבה. אך כשמתקרבים אליהם באמת....הם כל כך נפגעים עד שהם מעיפים בבעיטה את מי שאוהב אותם.
קירבה אמתית יכולה לאיים ולהפחיד.
למדנו להסתדר לבד. וקיבלנו על זה נקודות.
תסדרו לבד ותהיו חזקים.תקבלו חיזוקים. כולם כל כך יתפעלו מכם.
מה? לבד? בעצמכם? ואוו. כל הכבוד...
אז כשיש מסרים כאלו... ואנשים מפנימים את זה עמוק לתוכם,
איך? איך בונים קשר של קירבה? איך בונים קהילה?_

[אינדי_אנית*]

בדיוק נגעת פה בנקודה שמאוד מעסיקה אותי בזמן האחרון. אצלי למשל הרבה פעמים אני מרגישה רצון לקירבה כזאת אבל הרבה פעמים זה מתקלקל לי כי אני לא מצליחה להיות כנה עם מושא הקירבה.
וזה באמת הרבה פעמים בגלל פחד שלי לחצות את הגבול ולהראות יותר רצון מהצד השני. תמיד אני מרגישה שיש צד אחד שרוצה יותר ו/ או נותן יותר ואז לא נוח לי בסיטואציה. גם תמיד אני מרגישה שאני לא נותנת מספיק ואז אני מתחילה לעשות חשבונות... תמשיכי, זה נושא ממש מעניין.

[ציפ_ציף*]

יש כאן עיניין מאוד עדין שאת מעלה,
אני והזולת לא נמצאים באותו מקום,אין כאן תיאום ציפיות.
יש כאן קודים חברתיים\רגשיים שונים.
אם רגש קרבה שלי מתפרש כחדירה לאינטימיות של מישהו,סימן שלא קראתי אותו נכון,את המסר הלא מילולי שלו.
בכל ישוב,גם בזה שיחסי השכנות טובים ורבים (ואני זכיתי לגור במקום כזה) יהיו אנשים שהקרבה אליהם תזרום בטבעיות ויהיו כאלו שיציבו בשער ביתם מחסום סמוי-עד כאן.זאת הטריטוריה הפרטית שלנו-אין כניסה!
ויתכן בלבול שינבע ממסר אמביבלנטי,"תבואו לבקר" שהכוונה אינה איננה ממקום אמיתי.

לבנות מערכת יחסים קרובה לפעמים לוקח יום,לפעמים שנים.
אין הרבה שכנים שיכניסו לך מרק חם כשאת חולה...(לצערינו) כל אחד צולל בתהומות השגרע שלו ולא רואה את צרכי הזולת.
דווקא בשכונות חרדיות ראיתי המון חסד פשוט,גיסתי מידי יום שולחת ארוחות ליולדות\נשים חולות ל"ע.שומרת על ילדים של נשים שילדו או שנזקקות לשבת ליד בן משפחה מאושפז,הכל בפשטות טובה,בלי להרגיש שעשינו מעשה נאצל במיוחד.יש לנו מה ללמוד...

[חב_רות*]

מזדהה איתכן.

[חגית_ל*]

זה נורא תלוי באיזו סביבה גדלת. אני גדלתי בסביבה מאד ביקורתית ולכן אני מפרשת הרבה פעמים מסרים מילוליים כביקורת והתקפה.
אני לא ממש בנוייה לקהילתיות. לצערי! להתחשבות כן, אבל לשיתוף לא כ"כ.