קושי לקבל החלטות עד כדי נזקים משפחתיים

[פלונית_אלמונית*]

אני מתקשה לקבל החלטות "גדולות" ובעיקר כאלו שקשורות לשינוי מהותי או פרידה - באופן כרוני.

למשל, חיבלתי בכל דרך בסגירת הסכם חשוב משמעותי לחיינו, מבחינה כלכלית, שהיה אמור להזרים כסף רב למשפחתי, כי התקשיתי להחליט ולעמוד מאחורי הסכם טוב למדי שנוסח עבורנו.

כרגע ההחלטה הקשה הזו - אחרי שנים בחינוך ביתי, נפלה החלטה לרשום את הילדים לגנים. כיום tbh שלמה עם ההחלטה לחלוטין מהאספקט של הילדים. עד עכשיו זה מה שהטריד אותי אבל כיום אני שלמה לחלוטין ביחס לנסיבות וליכולות שלי להעניק להם כרגע. וגם כי יש מצוקה כלכלית, אנחנו בקריסה פיננסית. חובות ענקיים ונאלצת להתחיל לעבוד מיידית. גם נפשית, נהיה לי בלתי נסבל עם הילדים בבית. אני צועקת אני מתוחה, הסבלנות שלי נעלמה לגמרי בחודשים האחרונים, אני לא מזהה את עצמי. סיטואציות קשות מאוד של צרחות שלי על הילדים.

אז אחרי שנרשמו לגן אחד וחיכינו שהתפנו מקומות ולא היו מקומות.
ונרשמנו לגן אחר ואחרי שבוע החלטתי שלא, לא נעים שם מספיק.
ואחרי בירורים ולבטים ושאלות - מצאתי את הגן המקסים הנוכחי.

שיש בו גננת מפעם... חמה חמה ועוטפת ורגישה וסופר אינטליגנטית ומאמא אמיתית.
גן לא פלצני, צנוע באסתטיקה אבל מלא באהבה.
היא שרה להם שירים מפעם כשהיא מחלקת אוכל, היא בנתה בשתי ידיה חצר ענקית יפהיפיה מעץ עם בריכת חול מרושתת ונדנדות, מגלשות רבות ובריכת ענק של ג'ימבורי והמון אופניים ודליים וכפות, ובוץ שהיא דואגת לייצר כדי שיתעסקו. כל בוקר שופכת מים נקיים בארגז החול...

הם לומדים דרך משחק ושירים כל כך הרבה. אתמול למשל על הגשם והשלכת ועל איך שהמים מגיעים מהגשם לברזים שלנו למשל... ובהמשך היום על הדגים שחיים במים והכל מתחבר להכל.
יש תאטרון והתעמלות, יש חוג טבע ויש חוג של כלי נגינה אתניים. כמה שאני לא מתה על החוגים בחלקם הילדים מאוד נהנים.
היא מקפידה לשיר בקולה ולמעט במוזיקה מתנגת כי היא מאמינה שזה נעים וחודר יותר.
היא מבשלת כל בוקר מזון לכל הכיתות בעצמה. טרי וביתי. והיא דואגת לתת מזון בפרקי זמן קצרים שבטוח ששום ילד לא רעב.
גן שיש בו מצלמות בכל פינה און ליין להורים (כמה נדיר! וכמה שקיפות!).
והגננת נתנה הנחה משמעותית. משהו שעבדתי עליו כל כך הרבה. ועוד בפריסה לתשלומים.
והגן במרחק ממשפחה שיכולים לעזור בעת שנצטרך.

כל כך הרבה דברים טובים וחשובים.

ואני שהייתי על סף התמוטטות עצבים לפני, בגלל הלחצים הכלכליים ובגלל שמיציתי את הטיפול בילדים בבית - כבר התחלתי לנשום לרווחה.

ואחרי שאנחנו כבר שבוע ומשהו בהסתגלות יומיומית אני עם הילדים ומתקרצצת לכולם שם בלי הכרה.ומציקה עם איך שצריך להתייחס לילדיי, ועם הערות ובקשות. ובכלל.
והילדים כל אחד בקבוצה שלו- פורחים! ממש! (כשאני שם איתם כל הזמן). חוזרים כמו שיכורים לשנת הצהריים בבית. אני רואה גם שינוי התפתחותי לטובה. ביטחון שעלה מול ילדים אחרים, ומלל שגדל ועוד.

אחרי כל זה, אני מוצאת שהבטן מתהפכת לי. שאני מחפשת תירוצים למה לא ללכת לגן, למה ללכת לגן רק מאצע היום. למה ללכת לגן ולהיות איתם תמיד שם. למה אולי ללכת לגן רק פעמיים בשבוע. ואולילעבוד שם כחלק מהצוות כי התפנתה משרה, כל מיני שאני מנסה פתאום למצוא בתוך המסגרת ואיך לבלגן אותה.
ויש גם בעיות אובייקטיבות.
הגננת לפעמים נוזפת בעוצמה בילדים. ילדים שבוכים הרבה וראיתי שזה קרה 3 פעמים בשבועיים- אחרי שניסו להרגיע, מושיבים בצד בכסא שיירגעו (?!), ויש ענייני בטיחות והיגיינה (הלו זה גן, למה ציפיתי?), וכל מיני.

למשל יש שם ליקויים בטיחותיים. לא נוראיים לא כאלה שהם רשלנות פושעת, אבל כן הייתי דואגת להחליף לדלת שקופה את הדלת שמחברת בין הגן לחצר כדי שלא תיפתח על ילד בזמן שהוא עולה במדרגות מהחצר לגן בייחוד כשהדלת נפתחת ונסגרת כל היום.
כן הייתי מרפדת את קורות העץ החשופים בקירות הג'ימבורי בספוגים. אמרתי לה על כך והיא אמרה שהילדים לומדים מהר ממה להיזהר וזה לא מדויק בגיל הזה.
כן הייתי רוחצת ידיים לילדים בסבון ומים לפני אוכל (לא מקפידים ולא יודעים מה זה שם ולא משנה כמה דיברתי) בייחוד כשיש מתקפות מחלות שם על ימין ועל שמאל (כרגע רוחצת לשלי באדיקות בסבון וביקשתי גם בעתיד אבל אני בספק, זה נראה שלא יקרה).
הערתי על כלאלה והתגובות היו שזה בסדר שילדים יודעים להכיר ולהיזהר וכן הלאה.

ועוד בעיה חדשה- הצוות מטפלות שהיה בשבוע הראשון, שהיה נחמד ומתורגל ומיומן, ואחת שם ממש מקסימה - התחלף בצוות חדש בגלל החלפת בעלים (הגננת נשארה אבל משהו פנימי שם השתנה והחלפת הצוות לא היתה ידועה לה, זה הימם גם אותה). הצוות החדש מהוסס, וגם חלקו זמני, ואני מרגישה שצריך להתחיל מחדש. ולא רק זה אלא ששאר הילדים חלקם נצמדים יותר לגננת מה שמשאיר לה פחות ידיים פנויות לפרטיים שלי.

אני חושבת שזה לא תרוץ כזה מספק לדחיית ההרשמה לגן כי גם הצוות הקודם היה ככה ככה ועם הצוות הקודם ממש היה לי קושי אחר, וזו אפילו ברכה שהוא עף (היו שם שתי בנות דעתניות וקרות) . אבל כרגע הדמות המוכרת להם היא רק של הגננת הזו ואני אל בטוחה שלהשאיר אותם כרגע לבד אפילו זמן מועט יהיה נכון.

וזה נובע מקושי רגשי שלי לעזוב את הילדים. ומצד שני- להיות איתם. אני מגיעה למצב שאיך שנכנסים הביתה או קמים בבוקר- טלוזייה. אין לי כח לעוד דקה של חנב. נגמר לי לגמרי. וגם הכסף כסף כסף. מחפשת עבודה והילדים עוד לא בכיוון של להיות במסגרת.

---

אני מרגישה ממוטטת מעצמי.
ולא מסוגלת להיפרד מהילדים בגן. והרי זה מה שרצינו עבורם ואני במיוחד, אז מה הקטע עכשיו שאני בורחת עם הראש לכל הכיוונים. מה קרה שכל האופציות עכשיו צצות והרי אל הצלחתי ליישם אותן קודם והגן הזה הוא גן הרפקתאות, הוא נהדר ביחס לגן.


וקשה לי. אני מרגישה מרוקנת מלחץ. ולא יודעת אם לבחור בגן ולעבוד בחוץ
לבחור להציע לה שאעבוד שם גם זמנית ולהישאר עם הילדים בזמן הזה או שזה עלול לחצות קווים.
לבחור להשאיר אותם בבית לנסות להתפרנס במקביל (מה שלא הצלחתי בשום צורה עד עכשיו) ולהשתגע וכן למנוע מהם חברת ילדים אחרים שהם כל כך אוהבים, כי לא הצלחתי להתמיד בשום מפגש חנב בשום צורה..
או לא יודעת מה. וברקע הליקויים הבטיחותיים, החשש שמישהו יקפוץ על אחד הילדים בבריכת כדורים ויפצע אותו... ההיגיינה... התזונה.. הכל כאילו צף.

קשה לי.
איך מתירים את הפלונטרים האלה?

[פלונית*]

נשמע שזה עניין לטיפול, לא?
חרדות שלא מאפשרות לך תפקוד תקין,
אם את מרגישה שאת מכשילה את המשפחה שלך, אבל לא מצליחה לעצור את זה.

או שיש לך אפשרות לקחת את עצמך בידיים להחליט ולבצע, לסמוך על צוות הגן ושמחר כאשר הילדים בגן את יוצאת לחפש עבודה. מדפיסה קורות חיים ושולחת למספר מעסיקים פוטנציאלים.

[שרון_שרון*]

מקרה קלאסי לאיש מקצוע, במידה ואת רוצה פתרון מהיר נסי אימון אישי (רצוי קואוצ'ר עם המלצות), במידה ואת רותנ עזרה יסודית רצוי מאוד פסיכולוגי.ת ומיינדפולנס לכל סוגיו.