צ'או קוקו וצד שני

הסבר לשם הדף:
עם הבכורה, הייתי אומרת לה, "את רוצה לינוק?" "עכשיו את יונקת?" וכו'. והיא התחילה לקרוא להנקה "נוֹקוֹ". זו היתה מלת הקוד שלנו. עם הקטנצ'יק, מההתחלה קראנו להנקה נוקו, והוא פיתח על זה את הווריאציה שלו, "קוקו". במעברים מצד לצד, הייתי שואלת אותו, "אתה רוצה צד שני?" והוא הבין שיש להנקה עוד שם, "צד שני". בדרך כלל כשהוא מבקש לינוק כיום (שנתיים ושמונה חודשים), הוא מבקש "צד שני". והרבה פעמים הוא מצביע על צד אחד ואומר "צד שני", ועל השני, "קוקו".

ונראה לי שאנחנו מתקרבים לגמילה, אז אני אעשה כאן ניסיון ל-דף בלוג.

מתי מתחילה גמילה? ב-ליגת לה לצ'ה אומרים שבעצם ברגע שמתחילים לנסות מזון מוצק, זו תחילת הגמילה. ממליצים גם על child-led weaning, שמאוד רציתי להגיע אליה הפעם. עם הבכורה, היא שינתה את טכניקת היניקה שלה בערך בגיל שנה וחצי, וזה לא היה נעים במיוחד. לא ידעתי אז מה שאני יודעת היום, ואיכשהו המשכנו עד שנכנסתי להריון, כשכל פעם אני מורידה הנקות ומצמצמת את משכן, עד שגמלתי אותה סופית בגיל שנתיים ותשעה חודשים. עד היום אני מרגישה שזה היה לה מוקדם מדי. אז איתו, קיוויתי שזה יהיה אחרת. נראה.

כמו עם אחותו, גם איתו עשיתי גמילה מהנקות לילה (פירוט הטכניקה בדף שיטות הרדמה). למרות שכבר עבר המון זמן, אנחנו לא ישנים עדיין לילה רצוף, אבל כיום זה בעיקר בגלל הקימה לשירותים בלילה. עוד לא החלטתי אם זה רק תירוץ - בסה"כ, הוא היה יבש כל הלילה כבר בגיל שנה, אז מה קרה פתאום? מצד שני, הוא בגן עכשיו ושותה שם הרבה יותר תה ומים... אולי בגלל זה.

בפרקים הבאים: כבר לא יונקים בהרדמה, כבר לא יונקים עם שחר. (במובן בוקר, אין לי עוד ילדים (-; )

מחכים להמשך...

הפרדת ההנקה מן ההירדמות:
אז לפני כמה חודשים, בן זוגי הציע שנפריד בין השניים, מתוך תקווה שזה ישפיע לטובה על ההתעוררויות בלילה. אם אני בבית, הקטנצ'יק לא מוכן לחזור לשינה בלעדי. כשהוא נשאר עם הסבים, זה הולך די בקלות, אבל כשהוא נשאר עם אבא שלו, הוא כנראה מניח שגם אני בסביבה, ולוקח קצת יותר זמן להחזיר אותו לשינה. ואם הוא יודע שאני בבית - הוא פשוט לא הולך לישון בלעדיי.
אני מניחה שזה לא קשור להנקה: גם הבכורה מעדיפה להירדם כשאני בסביבה.
בכל אופן, עברנו גם את השלב הזה. עכשיו יונקים בסלון, ואז הולכים למיטה. לפעמים הוא מבקש "יד" - לשים עליי יד; לפעמים "בטן" - לשכב על הבטן שלי, ורק אז להירדם. ולפעמים הוא נרדם כשאני רק יושבת לצדו.

אני מתחילה להתכנס להבנה שלא מתאים לי להניק מעבר לגיל שלוש. התפיסה שלו עדיין לא מושלמת, ונמאס לי "לעבוד על זה" ולתקן תנוחה. אז אני מנסה לכוון אותו לעבר גמילה מיוזמתו... אבל אם לא יילך, אולי שוב תבוא גמילה מיוזמתי.

גמילה מהנקות שחר:
הנוהל היה שהוא מתעורר בין חמש לשש לפנות בוקר, יונק, ואז לפעמים חוזר לישון ולפעמים לא. שוב, בתקווה שאם לא תהיה הנקה בבוקר, לא יהיה לו שווה להתעורר, הורדתי את ההנקה הזו. עבד חלקית.
המצב היום הוא שהוא מתעורר בשש ועשרים על הדקה, ואז מתיישב עם צלחת קורנפלקס וחלב מול הווידאו (אין, אין לנו ערכים יותר (-;) ואני חוזרת לישון עד ל"מאמי, פיפי!/קקי!/מים!" הבא או עד שבאמת כבר חייבים לקום ולקחת אותם לגן. לפעמים הוא גם זוחל למיטה שלנו בסביבות שמונה להנקה קצרה.

אני גמורה מעייפות, כל הזמן.

ככה שכיום, הוא יונק באופן קבוע לקראת השינה, ולפעמים קצת בבוקר, ולפעמים קצת אחה"צ. אבל נראה ההנקה היומית הזו פלוס שתיים מזדמנות, חשובות לו מאוד. יותר מאשר אצל אחותו, שבגיל הזה בדיוק כבר נגמלה, וחודשים קודם לכן היתה על הנקה אחת ביום, שנמשכה ארבע-עשרה שניות, בערב.

טוב, אז עושה רושם שהנסיעה שהתלבטתי לגביה ב-מתי לנסוע בלעדיהם מתממשת. זה יהיה יותר ארוך מן הצפוי - כתשעה ימים )-: ההחלטה הסופית היא לנסוע לבד )-:
נראה לי שעדיף שהוא ייגמל לפני הנסיעה מאשר במהלכה...
לא בטוחה איך לעשות את זה... כשזה מגיע ל-גמילה מהנקה אצל אחרים, יש לי הרבה תשובות והצעות, אבל הקטנצ'יק הפרטי שלי? זה נראה פתאום כ"כ מסובך וקשה...
כשהבכורה היתה בגילו, אמרתי לה שבעוד שבוע מפסיקים לינוק, ובכל יום דיברנו על זה קצת, עד שהגיע תאריך היעד, ערכנו מסיבת גמילה קטנה, וזהו. אבל הוא לא מתקשר מילולית כמוה.
טוב, ממחר ננסה להסיח את דעתו, לקצר הנקות, לא לחזור למיטה שלי אחרי שהוא קם, כדי שלא יבוא לינוק בבוקר... ואני אנסה לקרוא שוב את How Weaning Happens.

בהצלחה!
צריך אומץ לגמול (טוב, גם רצון).
אני עצלנית. אני מעדיפה להיניק שש שנים ולא ליזום אף פעם גמילה.

מסעדה, אל תהיי קשה עם עצמך. 3 שנים זה המווווון זמן הנקה.
כל הכבוד! ח"ח! היפ היפ הוריייי!!!

בהצלחה!

צריך אומץ לגמול (טוב, גם רצון).
עם הרצון בא האומץ.

תודה על התגובות!

היום הוא ינק רק פעם אחת, לפני השינה. בבוקר אבא שלו קם יחסית מוקדם ולקח אותו לחוג שלו, בצהריים, כשהוא חזר מן הגן, היינו יחד עשר דקות ואז יצאתי לסרט ("אהבות פתוחות", מומלץ למי שאהבו את "לשבור את הגלים"). כשחזרתי הלכתי לישון קצת ואח"כ כבר היתה ארוחת ערב. אחרי הארוחה ישבנו בסלון לראות איתם קצת וידיאו. הבכורה השתלטה עליי, והוא הלך לשבת על אבא שלו. נזכרתי שכל היום הוא לא ינק, ותהיתי איך זה יהיה לא להניק אף אחד, לא להיות בהריון... כבר כמעט שבע שנים שאני באחד המצבים האלה (או בשניהם).

אני לא מצליחה לרדת משלוש הנקות ביום.
כבר לא יונקים לפנות בוקר, אבל אם לא קמתי יחד איתו, הוא יגיע תוך חצי שעה-שעה ויבקש "צד שני!" וממש קשה לי לקום בשש בבוקר, כדי שלא יבוא לחפש אותי במיטה אח"כ. אני גם כנראה אנמית, וזה לא עוזר לעייפות. לקחתי הפנייה לבדיקות דם, אבל צריך צום של 12 שעות, ושכחתי הערב להפסיק לאכול בזמן (story of my life).
יכול להיות שהוא מרגיש שאני רוצה לגמול אותו, כי הוא התחיל להתעקש על הנקות שפעם היה מוכן לוותר עליהן בקלות.
ממש לא תכננתי להגיע לנסיעה כשהוא עוד יונק יותר מפעם ביום, אבל אני לא רואה איך זה יקרה. וקשה מאוד שאי אפשר לתקשר איתו מילולית. עם הבכורה, בן זוגי ואמא שלי היו משתעשעים בלערוך לה חידונים: "מה טעים יותר, נוקו או שניצל?" "מה טעים יותר, נוקו או גלידה?" הקטנצ'יק נוהג לענות "כן" לשאלות האלה.

בן זוגי ואמא שלי היו משתעשעים בלערוך לה חידונים: "מה טעים יותר, נוקו או שניצל?"
שלי היתה עונה תמיד, שהחלב של אמא...

שלי - תלוי בשניצל (-;
שמונים אחוז מהזמן זה היה נוקו.

(הנקה עדיין קיימת מאוד מאוד מעט- פעם בכמה ימים הוא נזכר, או שאני בוחרת להרגיע מצב אקוטי (מריבה בין האחים) עם האמצעי העתיק הזה...)
אתמול בערב הוא אמר פתאום שאין חלב ב"לינוק שלך"....אז מצץ עוד שניה והפסיק.
לפני כמה שבועות החלטתי שהגיע זמן לגמול ממוצץ. הוא כבר בן 3 וחצי עוד מעט...
להרים גבות בבקשה

....
זה פשוט זרם (כל יום קורים ניסים...) אולי כי נתתי הסבר הגיוני (אני יכולה להבין את הקושי שלך בגלל תקשורת מילולית לא שלמה, אצלנו הוא בהחלט מתקשר מילולית טוב)
אני אמרתי שהמוצצים הם חמץ ולכן אי אפשר בפסח וצריך לזרוק (כי הם היו ישנים גם). איך שהוצאנו חמץ בסוף החג...הוא רצה מוצץ (כל שבוע הפסח היה מעולה). אמרתי שזרקנו, הוא לא הציע שנקנה חדש וזהו.
איך אפשר להתאים את זה להנקה? אני הייתי אומרת "עכשיו לא מתאים לי" (שעות קבועות אני לא זוכרת) וכשהתאים לי אז כן הנקתי.
גם נסעתי לשבוע כשהוא היה בן שנה ותשע בלי לגמול ובלי כלום וחזרתי להיניק שנה וחצי לפחות אח"כ. הוא הסתדר מצוין. ייתכן שהמוצץ גם עזר. מה אני רוצה להגיד? אם יורדים להנקה-שתיים ביום וזה לא הבסיס לשינה וכו', אפשר לצאת אולי גם בלי הגמילה הסופית. הדמדומים מאוד מקילים.
מחזיקה אצבעות!

אני הייתי אומרת "עכשיו לא מתאים לי"
ו-? איך הוא היה מגיב? כי כאן, אמירה כזו יכולה להתקבל בצרחות, הרבה פעמים.
אני אנסה לתת קצת יותר תשומת לב, ולראות מה קורה. לפעמים אני מנצלת את הזמן שהוא יושב מול סרט בווידאו לשתות קפה בשקט בפינת האוכל, ואז דווקא הוא מבקש לינוק - ונראה לי שאם פשוט הייתי לידו, הוא לא היה צריך את העוגן הזה.

מסעדה, אני מסכימה איתך במאה אחוז. לתת הרבה תשומת לב בלי קשר להנקה - זה מוריד את הצורך בהנקה וממלא מצברים.

אה, באמת שכחתי להגיד שתמיד אם ה"לא מתאים לי" הגיע אלטרנטיבה, כמו "אבל אני אשמח לשחק איתך ב...", או "אולי נלך במקום זה למטבח למזוג לך שתיה", או כל דבר אחר.
זה באמת חייב להיות צמוד ללא מתאים לי הזה. וזה עונה גם על הצורך בתשומת לב ...
עכשיו נזכרתי שהכי הלך זה "אבל אולי אתה רוצה שנתקשר לסבתא ותדבר איתה"!!

אופס, גם אצלי טלפונים לסבתא, סבא, סבתא וסבתא (אמא שלו, אבא שלי, אמא שלי, סבתא שלי, השניים הראשונים מתחרים על המקום הראשון) מצילים כל מצב. היא כבר מתקשרת בעצמה וזוכרת את המספר הארוך של אבי בעל פה.

מסעדה - איך לא כתבתי את זה - (אני יודעת איך - הנחנו שאין לי מה להוסיף לך בנושאי גמילה)

אמנות ההמנעות מהנקה כוללת ראית הנולד -
פשוט לא להגיע למצבים בהם את יודעת שהוא יבקש לינוק.
הוא מבקש לינוק כשאת שותה קפה? שתי בעמידה, שתי מים, שתי כשהוא בחוץ עם אבא.
הוא מבקש לינוק כשאת משתרעת על הספה? מצאי תנוחת השתרעות חדשה, או הציעי לו תפוח לפני שהוא יודע שאת עומדת להשתרע.
זה לא חוסך הנקות חשובות לו, אבל זה בהחלט מוריד את "הנקות האוטומט". (אלה שבהן אני מופתעת לגלות שהחולצה למעלה ויש ילד מחובר אלי. "איך זה קרה פתאום?").

אני לא הצלחתי להגיד "לא" אחרי שכבר ביקשו ממני לינוק. המקסימום שאני מצליחה עכשיו - ואין לי בכלל חלב - זה לעשות תורות, או להודיע שהם מכאיבים (בד"כ בגלל תנוחה לא טובה), ואז הם מפסיקים לינוק.

טלפונים, אגב, לא מזיזים להם (אני סיפרתי ב-תוך כדי יניקה איך יונקים עם אפרכסת על האוזן).

לפני כמה ימים ניסיתי להפעיל שיטה ממש לא חינוכית ו"לא יפה", אבל אני מתחילה להילחץ מן הנסיעה המתקרבת.
(יובל ואסף הם חברים שלו מהגן, בני גילו)
אני: קטנצ'יק, אתה יודע שאתה כבר גדול, ועוד מעט תפסיק לשתות קוקו. אתה יודע שבכורה כבר גדולה, נכון? ולא שותה קוקו. וגם יובל גדולה, ולא שותה קוקו. וגם אסף גדול, ולא שותה קוקו. בכורה שותה קוקו?
קטנצ'יק: לא, בכורה גדולאאאה-גדולה.
אני: ויובל שותה קוקו?
קטנצ'יק: לא, יובל גדולה.
אני: ואסף שותה קוקו?
קטנצ'יק: לא, אסף גדול.
אני: וקטנצ'יק?
קטנצ'יק (מסמן באצבע ואגודל מרחק של שני ס"מ): קטנצ'יק קטאאאן-קטן.

LOL מסעדה,
מצטערת להודיע לך, אבל הוא כנראה יותר חכם ממך ופחות פולני D-:

אתמול בדרך הביתה בשאלות "מה יותר טעים?" חלב-אם ניצח בגדול אצל מור. הדבר היחיד שהוא "יותר" מחלב-אם הם ה power-rangers...

הוא כנראה יותר חכם ממך ופחות פולני
"בשניים אין אדם מתקנא: בבנו ובתלמידו."
בשמת, כמעט שלוש שנים אני מניקה אותו - המינימום שאני מצפה ממנו הוא שיהיה חכם יותר ממני! (-:
> המסעדה הפולנייה דאגה לערבב לילדים שלה גנים מתפוצה אחרת <

"בשניים אין אדם מתקנא: בבנו ובתלמידו."
בדיוק! על הפתגם הזה חשבתי כשכתבתי! D-:
<בשמת שמחה כשחושבים בראש שלה

>

איך אני אתרגל פתאום לאהוב תינוק בלי להניק אותו?
כבר כמעט שהוא לא יונק בבקרים. לא מבקש בכלל על הבוקר, וגם אם יש זמן אח"כ, לפני הגן - אז לא. כבר כמה ימים שהוא לא מבקש לינוק אחה"צ כשאנחנו בגינה. יותר מדי מעניין. היום בפעם הראשונה הוא נשאר אצל "חבר"! הבכורה הלכה לחברה שיש לה אח צעיר ממנו בשנה. היא ביקשה לראות אצלם סרט, ובחרו ב"דמבו" שהם מכירים עד היום רק בספרדית. אחרי ששתיתי קפה עם האמא, רציתי לקחת את הקטנצ'יק הביתה ולהשאיר שם את הבכורה, והוא ביקש להישאר! וגם כשבאתי לקחת אותם, כשהיו לקראת סוף ארוחת הערב, הוא ביקש להישאר שם...
הוא מרגיש משהו, אין ספק. עדיין אותו ילד מלא שמחה, שאוהב לשיר ולרקוד, שכמעט לא הולך, רק רץ, ושינק גם הלילה לפני השינה ("לא פּוֹקִיטִיטִוֹ (קצת-קצת, בספרדית)!") אבל יונק פחות ופחות.

הדף הזה כתוב כמו סגירה איטית איטית של ברז.
תודה מסעדה וקטנצ'יק, שאתם משתפים אותנו בתהליך האינטימי הזה של גמילה מהנקה.

ברונית, תודה שאת קוראת, ומגיבה!
שכחתי להזכיר משהו חשוב מאוד. שאלתי את צפריר שפרון משהו בדואל לגבי שימוש בפרחי באך בתקופה הזו, והוא אמר לי משהו (סליחה, לא זוכרת את הניסוח המדויק) על כך שגם האמא צריכה להיגמל, לא רק הילד. ואז חשבתי על זה, והבנתי שאני כבר נגמלתי לגמרי. ואחרי שהבנתי את זה, כנראה שזה מה שאני משדרת לקטנצ'יק, ולא צריך כמעט בכלל מאבקים וויכוחים של לא מתאים לי, או אולי אתה רוצה משהו אחר. הוא מבקש פחות. אני משחררת אותו.

אה, רצית שגם נגיב?
אז לי קשה מאוד מאוד עם ה
איך אני אתרגל פתאום לאהוב תינוק בלי להניק אותו?
לכן אני שמחה שהבכורה עדיין מבקשת לינוק.
כל כך קשה לי שיש לה פחות מקום פיזי על גופי בגלל התינוק.

גם מור היה מבקש - "לא קצת-קצת, הרבה-הרבה" והיה יונק קצת.

אין לי מה להגיב, אבל קוראת בעניין והזדהות (לא עם המצב, שאותו אני לא מכירה, אבל עם הרגשות).
שתמשיך גמילה טובה!

תודה על התגובות... אתן לא חייבות, אבל פה ושם, זה נחמד לראות (-:
בשמת, צר לי אם אני גורמת לך לקושי. אבל מעבר לצביטה קטנה בלב, אני מאוד שלמה עם זה. נמאס לי מזה שרוב הזמן הוא יונק בטכניקה לא נכונה, זה פשוט כבר לא נעים. יש קטעים שהמתיקות השופעת הרגילה שלו עוד עולה על גדותיה, יש דקות רכות של הירדמות, או מורכבות יותר של כעס ותסכול, שבהן פתאום כאילו מתבקש להניק, אבל די, אנחנו כבר בשלב אחר. מתישהו אני אמצא את משפט המופת המסיים את mothering your nursing toddler ואשלב אותו כאן. אתמול והיום יצא לי ללכת עם שניהם ברחוב (לא קורה הרבה) וזו תחושה מדהימה, לאחוז שתי כפות ידיים קטנות, בגדלים שונים, משני הצדדים. המקום הפיזי הזה תמיד יישאר.

צר לי אם אני גורמת לך לקושי
לא להגזים. לא את גורמת לי לקושי. מה שגורם לי לקושי הוא בדיוק אותו רגש שביטאת. וזה רק חלק קטן מהקושי, שכבר כתבת עליו בעצמך (ב כמה ילדים ?), איך השנה הראשונה עם הבכורה והתינוק היתה הכי קשה.
וכפות הידיים: כן, לעתים קרובות אני מחזיקה לינוקא את ידו הזעירה כשהוא יושב לו במנשא (בין היתר כדי שהשובב לא יסיר את כובעו!), ובידי השנייה אני אוחזת בידה הגדולה יותר, אבל עדיין קטנה ומתוקה, של בתי, וזה כל כך כיף!

גם לי די עצוב לחשוב על גמילה, ואני מאד מזדהה עם
איך אני אתרגל פתאום לאהוב תינוק בלי להניק אותו? למרות שכבר עשיתי זאת ארבע פעמים. אבל הפעם זה כנראה פעם אחרונה, ורק המחשבה מעלה לי דמעות בעיניים. אני יודעת שצריך להתקדם לשלבים הבאים בחיים, אבל זה ממש קשה. וזה גם מתקשר ל-כמה ילדים. אני היום לעיתים מצטערת שלא הזדרזתי יותר, ושלא הספקתי עוד אחד או שניים לפחות. הנה הגדולים כבר גדולים, ועוד מעט הולכים לדרכיהם. הכל עובר כל כך מהר... רק אתמול הגדול נולד והיה תינוק יונק קטנטן, והנה היום הוא לא מרשה לי לתת לו נשיקה או חיבוק, והוא גבוה ממני בעשרים ס"מ (ואני 1.70).
טוב, מספיק עם זה. אני סתם גוררת לכאן את הדכאונות האישיים שלי...

הדכאונות האישיים שלי
מה פתאום, הקולקטיביים.

שגם האמא צריכה להיגמל, לא רק הילד
תודה - זה בהחלט הפיל לי אסימון (קורה ממש הרבה עם דבריו של צפריר

) - בר נגמל, אני לא. והוא גם הפתיע אותי, לא נתן לי התראה מראש... אני מאד מזדהה איתך, ועצוב לי שהוא לא יונק יותר. מוזר לי שאני לא מניקה. כאילו חלק מהזהות שלי נעלם... וכנראה זה קשור לזה שאני גם לא עובדת - אז מה הצדקת הקיום שלי בכלל?

טוב, גם אני גררתי הנה את השק הפרטי שלי....

שגם האמא צריכה להיגמל, לא רק הילד
תודה - זה בהחלט הפיל לי אסימון (קורה ממש הרבה עם דבריו של צפריר

) - בר נגמל, אני לא. והוא גם הפתיע אותי, לא נתן לי התראה מראש... אני מאד מזדהה איתך, ועצוב לי שהוא לא יונק יותר. מוזר לי שאני לא מניקה. כאילו חלק מהזהות שלי נעלם... וכנראה זה קשור לזה שאני גם לא עובדת - אז מה הצדקת הקיום שלי בכלל?

טוב, גם אני גררתי הנה את השק הפרטי שלי....

דיאנה,

)-: רציתי באמת לשאול מה קורה, ואם הוא חזר לינוק. חצוף קטן... (-;
זכרי, "כל אם היא אם עובדת" (באנגלית זה נשמע יותר טוב...)

ואצלנו - התחלתי לשתות אתמול תה מרווה ונענע, לראות אם תהיה השפעה על החלב. אני מתחילה להילחץ מהנסיעה המתקרבת, שגם אני וגם קוקו ניעלם לנו ככה פתאום... אולי כן עדיף שקודם הוא ייגמל. הקטנצ'יק לא לגמרי מילולי, ומעולם לא תהיתי בעבר אם יש לי חלב או לא - בכל אופן, עכשיו כשאני שואלת אותו אם יש, הוא אומר על צד שמאל שאין (למרות שקצת יש, בטוח). אני קצת מפקפקת ביכולת של התה להשפיע, אחרי שההנקה נמשכת כ"כ הרבה זמן, אבל ננסה, ונראה.

דיאנה,

)-: רציתי באמת לשאול מה קורה, ואם הוא חזר לינוק. חצוף קטן... (-;
זכרי, "כל אם היא אם עובדת" (באנגלית זה נשמע יותר טוב...)

ואצלנו - התחלתי לשתות אתמול תה מרווה ונענע, לראות אם תהיה השפעה על החלב. אני מתחילה להילחץ מהנסיעה המתקרבת, שגם אני וגם קוקו ניעלם לנו ככה פתאום... אולי כן עדיף שקודם הוא ייגמל. הקטנצ'יק לא לגמרי מילולי, ומעולם לא תהיתי בעבר אם יש לי חלב או לא - בכל אופן, עכשיו כשאני שואלת אותו אם יש, הוא אומר על צד שמאל שאין (למרות שקצת יש, בטוח). אני קצת מפקפקת ביכולת של התה להשפיע, אחרי שההנקה נמשכת כ"כ הרבה זמן, אבל ננסה, ונראה.

מסעדה, אני ממש נדחפת לך עם הגמילה שלנו לבלוג שלך, אבל שאלת, אז ככה:
הודעתי לכולם שבר נגמל. כתבתי גם הודעה בפורום הנקה בתפוז. כתבה לי כוכביתי (את בטח מכירה אותה) שהיא לא רוצה להתנבא, אבל בנה כבר כמה פעמים "נגמל" ופתאום ביקש לינוק, אחרי שבוע שבועיים ואפילו שלושה, וככה זה כבר 9 חודשים. ותמיד זה קרה אחרי שהיא כתבה בפורום שהוא נגמל.
ומה קרה אתמול בערב? בעלי מספר לבר סיפור לפני השינה, ופתאום הוא אומר: "אמא, אפשר לינוק?" התכרבל עלי ונרדם בהנקה... איזה כיף.

מסעדה, אני ממש נדחפת לך עם הגמילה שלנו לבלוג שלך, אבל שאלת, אז ככה:
הודעתי לכולם שבר נגמל. כתבתי גם הודעה בפורום הנקה בתפוז. כתבה לי כוכביתי (את בטח מכירה אותה) שהיא לא רוצה להתנבא, אבל בנה כבר כמה פעמים "נגמל" ופתאום ביקש לינוק, אחרי שבוע שבועיים ואפילו שלושה, וככה זה כבר 9 חודשים. ותמיד זה קרה אחרי שהיא כתבה בפורום שהוא נגמל.
ומה קרה אתמול בערב? בעלי מספר לבר סיפור לפני השינה, ופתאום הוא אומר: "אמא, אפשר לינוק?" התכרבל עלי ונרדם בהנקה... איזה כיף.

למסעדה, אני מבינה שאחת הסיבות שחשוב לך לגמול היא נסיעה בלי בנך. מנסיונן של נשים רבות, אני לא חושבת שחיוני שהוא יגמל לחלוטין, ואף יתכן שלאחר מכן ימשיך לינוק, כמו שדיאנה כתבה. קשה לך לחשוב איך הוא יסתדר בלעדיך, אם הוא עוד יונק, אך ממה ששמעתי מאמהות מיניקות, וגם מנסיון אישי - כשאת איננה, הוא יסתדר מצוין. כשתחזרי - או שיבקש שוב לינוק, או שלא. כמובן אם יש גם סיבות אחרות לגמול זה עניין אחר, אבל רק בגלל הנסיעה, לא הייתי דואגת יותר מידי.
אה, קראתי עכשיו יותר ביסודיות את ההודעות לעיל (עדיין לא את כולן) וראיתי שאת היית רוצה לגמול בכל מקרה. אם כך, מה שכתבתי לא רלוונטי. אבל אני לא מוחקת, אולי למישהו אחר זה יכול להיות חשוב.

למסעדה, אני מבינה שאחת הסיבות שחשוב לך לגמול היא נסיעה בלי בנך. מנסיונן של נשים רבות, אני לא חושבת שחיוני שהוא יגמל לחלוטין, ואף יתכן שלאחר מכן ימשיך לינוק, כמו שדיאנה כתבה. קשה לך לחשוב איך הוא יסתדר בלעדיך, אם הוא עוד יונק, אך ממה ששמעתי מאמהות מיניקות, וגם מנסיון אישי - כשאת איננה, הוא יסתדר מצוין. כשתחזרי - או שיבקש שוב לינוק, או שלא. כמובן אם יש גם סיבות אחרות לגמול זה עניין אחר, אבל רק בגלל הנסיעה, לא הייתי דואגת יותר מידי.
אה, קראתי עכשיו יותר ביסודיות את ההודעות לעיל (עדיין לא את כולן) וראיתי שאת היית רוצה לגמול בכל מקרה. אם כך, מה שכתבתי לא רלוונטי. אבל אני לא מוחקת, אולי למישהו אחר זה יכול להיות חשוב.

דיאנה - הוא קורא בפורום. מה מוזר פה? (-;

דיאנה - הוא קורא בפורום. מה מוזר פה? (-;

אבל גם אם המסעדה רוצה בכל מקרה לגמול, אני מצטרפת לאמא ל-5 בעניין ה"לא להיות בלחץ על זה לפני הנסיעה".
כל מיני דברים אצלנו משדרים לילדים לא בדיוק את מה שאנחנו רוצות...
לא רק בדוגמאות לעיל על הגמילה.
הנה, כל פעם שאני "משוויצה" על משהו בבלי חיתולים - תיכף הוא מפספס לי בו!

אבל גם אם המסעדה רוצה בכל מקרה לגמול, אני מצטרפת לאמא ל-5 בעניין ה"לא להיות בלחץ על זה לפני הנסיעה".
כל מיני דברים אצלנו משדרים לילדים לא בדיוק את מה שאנחנו רוצות...
לא רק בדוגמאות לעיל על הגמילה.
הנה, כל פעם שאני "משוויצה" על משהו בבלי חיתולים - תיכף הוא מפספס לי בו!

אמא ל 5, באמת? הוא יסתדר מצוין בלעדי? קראתי ושמעתי את זה מהרבה נשים, ואני בוטחת בו שהוא יסתדר, ומשחררת, והכל - ועם זאת, בזמן ש אבא שלו היה במילואים 12 יום, הוא לא הסכים ללכת לגן, הפסיק לשתף פעולה בחוג בבריכה שבו הוא משתתף, ובכלל נצמד אלי בכל הזדמנות.
בטמטומי גם דיברתי איתו קצת לפני כמה ימים (הרבה יותר מדי מוקדם, אני נוסעת בסוף החודש) על כך שבעוד כמה זמן אני אסע באווירון, "כמו שפאפי היה כמה ימים במילואים, ואז חזר, נכון?" באותו ערב יצאתי לאיזושהי סדנה, והוא שאל, "את נוסעת באווירון?" והיה לילה, שלא נדע. התעורר המון פעמים, רצה שאשכב לידו ואחבק אותו כל הזמן (הוא ישן בחדר עם אחותו כבר המון זמן), וכו'.
אתמול יצאתי מהבית בבוקר לפני שהוא התעורר - זה לא קורה אף פעם כמעט, כי אני עובדת מהבית רוב הזמן - ובכה כי לא הייתי )-:
דיאנה - איזה יופי!

אמא ל 5, באמת? הוא יסתדר מצוין בלעדי? קראתי ושמעתי את זה מהרבה נשים, ואני בוטחת בו שהוא יסתדר, ומשחררת, והכל - ועם זאת, בזמן ש אבא שלו היה במילואים 12 יום, הוא לא הסכים ללכת לגן, הפסיק לשתף פעולה בחוג בבריכה שבו הוא משתתף, ובכלל נצמד אלי בכל הזדמנות.
בטמטומי גם דיברתי איתו קצת לפני כמה ימים (הרבה יותר מדי מוקדם, אני נוסעת בסוף החודש) על כך שבעוד כמה זמן אני אסע באווירון, "כמו שפאפי היה כמה ימים במילואים, ואז חזר, נכון?" באותו ערב יצאתי לאיזושהי סדנה, והוא שאל, "את נוסעת באווירון?" והיה לילה, שלא נדע. התעורר המון פעמים, רצה שאשכב לידו ואחבק אותו כל הזמן (הוא ישן בחדר עם אחותו כבר המון זמן), וכו'.
אתמול יצאתי מהבית בבוקר לפני שהוא התעורר - זה לא קורה אף פעם כמעט, כי אני עובדת מהבית רוב הזמן - ובכה כי לא הייתי )-:
דיאנה - איזה יופי!

התכוונתי יסתדר מצוין מבחינת ההנקה. ברור שאת תחסרי לו, ושזה ישפיע עליו. אבל ההנקה לא תוסיף על כך באופן משמעותי, לדעתי. הרי אבא גם היה חסר לו, למרות שהוא לא לקח איתו את הציצי...

התכוונתי יסתדר מצוין מבחינת ההנקה. ברור שאת תחסרי לו, ושזה ישפיע עליו. אבל ההנקה לא תוסיף על כך באופן משמעותי, לדעתי. הרי אבא גם היה חסר לו, למרות שהוא לא לקח איתו את הציצי...

מסעדה, אוף. ממש מתסכל.

מסעדה, אוף. ממש מתסכל.

כשיפתח היה בין שנתיים וחצי (ועדיין ינק) הייתי צריכה לנסוע לאנגליה לחמישה ימים (וכבר נראה מוגזם לגרור עוד מישהו שישמור עליו כי אני מניקה...). מכיוון שהוא ינק מעט פחדתי (והייתי קצת חצויה בזה) כי החלב יתייבש. ולכן שאבתי פעמים ביום במלון כדי שאם הוא ירצה לינוק כשאני אחזור לא יקרה שהגמילה תקרה כי החלב יתיבש (ואז נקיפות המצפון הפולניות יחגגו). מסתבר כי כל הזמן שלא הייתי הוא לא בקש את אמא או ציצי (כמה מחמיא...). כשחזרתי הוא גם לא בקש לינוק ורק אחרי כמה שעות שהייתי בארץ שאלתי אותו אם הוא רוצה ובחיוך נבוך הוא לחש שכן.

נראה כי לעיתים לא מתממשים חלומותינו הכי גרועים (משפט שלפולניה קשה מאוד להודות בו) וכי נתנו לילדינו כל כך הרבה שהם מוצאים את הכוח הפנימי להתמודד עם החיים יותר טוב ממה שאנחנו יכולים לדמיין. נראה לי כי חששתינו כל כך קשים עד כי הם ההופכים את חיינו ללא נעימים בעוד שילדינו המקסימים והנבונים מלאי האהבה שהטבענו בהם פשוט מחוזקים הרבה יותר באיתנו ולכן ההתמודדות הרבה יותר פשוטה להם. מה שאני מנסה להגיד כי אני מקווה שתחזרי ותשאלי "מה לא רצו אותי ואת הציצי?!"...

כשיפתח היה בין שנתיים וחצי (ועדיין ינק) הייתי צריכה לנסוע לאנגליה לחמישה ימים (וכבר נראה מוגזם לגרור עוד מישהו שישמור עליו כי אני מניקה...). מכיוון שהוא ינק מעט פחדתי (והייתי קצת חצויה בזה) כי החלב יתייבש. ולכן שאבתי פעמים ביום במלון כדי שאם הוא ירצה לינוק כשאני אחזור לא יקרה שהגמילה תקרה כי החלב יתיבש (ואז נקיפות המצפון הפולניות יחגגו). מסתבר כי כל הזמן שלא הייתי הוא לא בקש את אמא או ציצי (כמה מחמיא...). כשחזרתי הוא גם לא בקש לינוק ורק אחרי כמה שעות שהייתי בארץ שאלתי אותו אם הוא רוצה ובחיוך נבוך הוא לחש שכן.

נראה כי לעיתים לא מתממשים חלומותינו הכי גרועים (משפט שלפולניה קשה מאוד להודות בו) וכי נתנו לילדינו כל כך הרבה שהם מוצאים את הכוח הפנימי להתמודד עם החיים יותר טוב ממה שאנחנו יכולים לדמיין. נראה לי כי חששתינו כל כך קשים עד כי הם ההופכים את חיינו ללא נעימים בעוד שילדינו המקסימים והנבונים מלאי האהבה שהטבענו בהם פשוט מחוזקים הרבה יותר באיתנו ולכן ההתמודדות הרבה יותר פשוטה להם. מה שאני מנסה להגיד כי אני מקווה שתחזרי ותשאלי "מה לא רצו אותי ואת הציצי?!"...

מסעדה, איזה דף מרגש,תחושות מוכרות. המון הצלחה, ונסיעה טובה.
@}

@}

מסעדה, איזה דף מרגש,תחושות מוכרות. המון הצלחה, ונסיעה טובה.
@}

@}

ואצלנו - התחלתי לשתות אתמול תה מרווה ונענע, לראות אם תהיה השפעה על החלב.
בהחלט היתה השפעה - כל התה הזה הצחיק, אבל ממש חזק, את מנגנון ייצור החלב שלי. אחרי שלושה ימים, שבהם שאלתי אותו כל יום אם יש חלב, והוא היה מראה לי פה מלא, הפסקתי. חוץ מזה גם התחילו קצת כאבי ראש ובטן, וחששתי שאולי זה קשור לתה.

ואצלנו - התחלתי לשתות אתמול תה מרווה ונענע, לראות אם תהיה השפעה על החלב.
בהחלט היתה השפעה - כל התה הזה הצחיק, אבל ממש חזק, את מנגנון ייצור החלב שלי. אחרי שלושה ימים, שבהם שאלתי אותו כל יום אם יש חלב, והוא היה מראה לי פה מלא, הפסקתי. חוץ מזה גם התחילו קצת כאבי ראש ובטן, וחששתי שאולי זה קשור לתה.

אני צריכה לקרוא דברים כאלה לפעמים כדי לקבל פרופורציה... גם בעלי תומך הנקה נלהב, שמתעניין אצל אמהות אחרות אם הן מניקות ומפנה אותן לפורומים או אלי או ליועצות הנקה כשצריך... ובסביבות גיל שנה וחצי הוא שאל פעם אחת אם ההנקה טובה גם עכשיו, שמע את הרצאתי המלומדת ולא אמר מילה נוספת בעניין עד היום (כלומר רק מילים של תמיכה) ואני התאכזבתי מכך שהוא לא לקח קשה כמוני את זה שבר גמל את עצמו.

אני צריכה לקרוא דברים כאלה לפעמים כדי לקבל פרופורציה... גם בעלי תומך הנקה נלהב, שמתעניין אצל אמהות אחרות אם הן מניקות ומפנה אותן לפורומים או אלי או ליועצות הנקה כשצריך... ובסביבות גיל שנה וחצי הוא שאל פעם אחת אם ההנקה טובה גם עכשיו, שמע את הרצאתי המלומדת ולא אמר מילה נוספת בעניין עד היום (כלומר רק מילים של תמיכה) ואני התאכזבתי מכך שהוא לא לקח קשה כמוני את זה שבר גמל את עצמו.

זהו? גמל את עצמו סופית?

זהו? גמל את עצמו סופית?

לא סופית. אתמול בלילה הוא התעורר והרדמתי אותו חזרה בהנקה. וזה אחרי משהו כמו 5 ימים שבהם הוא לא ינק. אני לא חושבת שזה "נחשב", הנקה של כמה דקות כל כמה ימים... אבל כמובן שאני ממשיכה לתת לו כשהוא מבקש או כשהוא מתעורר בלילה, דבר שקורה לעתים נדירות מאד.

לא סופית. אתמול בלילה הוא התעורר והרדמתי אותו חזרה בהנקה. וזה אחרי משהו כמו 5 ימים שבהם הוא לא ינק. אני לא חושבת שזה "נחשב", הנקה של כמה דקות כל כמה ימים... אבל כמובן שאני ממשיכה לתת לו כשהוא מבקש או כשהוא מתעורר בלילה, דבר שקורה לעתים נדירות מאד.

נו נו - את רואה? זה מה שכוכביתי אמרה!

שאלה עקרונית:
האם מי שיונק אחת לשבוע גמול?
ואחת ליומיים?
ניסינו (עדת מיניקות) להגדיר "גמילה עצמית" (מסעדה - אני פולשת לך. אם יתפתח דיון ראוי, אני אעביר לדף "גמילה מהנקה באופן טבעי"), ובפרט לענות על השאלה - מתי ילד נחשב "גמול"?.
הסכמנו (יש הסתיייגויות?) ש"גמול" זה משהו שניתן לדעת רק בדיעבד - אחרי שנניח, שנה (הגזמה, אבל לורך הדיון), הוא לא (ביקש לינוק ולא) ינק.

נו נו - את רואה? זה מה שכוכביתי אמרה!

שאלה עקרונית:
האם מי שיונק אחת לשבוע גמול?
ואחת ליומיים?
ניסינו (עדת מיניקות) להגדיר "גמילה עצמית" (מסעדה - אני פולשת לך. אם יתפתח דיון ראוי, אני אעביר לדף "גמילה מהנקה באופן טבעי"), ובפרט לענות על השאלה - מתי ילד נחשב "גמול"?.
הסכמנו (יש הסתיייגויות?) ש"גמול" זה משהו שניתן לדעת רק בדיעבד - אחרי שנניח, שנה (הגזמה, אבל לורך הדיון), הוא לא (ביקש לינוק ולא) ינק.

בעצם - זו לא שאלה עקרונית, אלא שאלה של מינוח.

בעצם - זו לא שאלה עקרונית, אלא שאלה של מינוח.

אכן, רק בדיעבד - כמו המלקוש. שנה זה לא הגזמה - הייתי אומרת, שנה אחרי שנולד אח צעיר...

אכן, רק בדיעבד - כמו המלקוש. שנה זה לא הגזמה - הייתי אומרת, שנה אחרי שנולד אח צעיר...

גם אני מסכימה.
לכן הבכורה לא מוגדרת אצלי "גמולה". וגם אני השוויתי למלקוש.
אז דיאנה, תתנחמי. בר עדיין לא גמול, והוא עשוי להמשיך בצורה כזאת עוד הרבה זמן, אחת לכמה ימים או יותר בזמן מחלה או מצוקה אחרת.
מסעדה - ירד הלחץ מהצורך שהקטנצ'יק יהיה "גמול" לגמרי?

גם אני מסכימה.
לכן הבכורה לא מוגדרת אצלי "גמולה". וגם אני השוויתי למלקוש.
אז דיאנה, תתנחמי. בר עדיין לא גמול, והוא עשוי להמשיך בצורה כזאת עוד הרבה זמן, אחת לכמה ימים או יותר בזמן מחלה או מצוקה אחרת.
מסעדה - ירד הלחץ מהצורך שהקטנצ'יק יהיה "גמול" לגמרי?

לי - כן.
היום בערב כשלא הייתי הוא הקיא, ואבא שלו אומר עכשיו שנראה לו שהוא קצת חם... בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו, לגלות שהוא נדבק בווירוס שהבכורה חטפה בשבוע שעבר. אני תוהה אם אני הבאה בתור )-:

לי - כן.
היום בערב כשלא הייתי הוא הקיא, ואבא שלו אומר עכשיו שנראה לו שהוא קצת חם... בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו, לגלות שהוא נדבק בווירוס שהבכורה חטפה בשבוע שעבר. אני תוהה אם אני הבאה בתור )-:

רגע אז מגיע לי עוד נקודות יומיות בשומרי משקל?

(הצטרפתי לשומרי משקל השבוע ואני נלחמת על כל נקודה... מניקות מקבלות עוד כמה נקודות)

מסעדה - מתי את נוסעת? אני מקווה שתהיי בריאה לנסיעה... תשמרי על עצמך.

רגע אז מגיע לי עוד נקודות יומיות בשומרי משקל?

(הצטרפתי לשומרי משקל השבוע ואני נלחמת על כל נקודה... מניקות מקבלות עוד כמה נקודות)

מסעדה - מתי את נוסעת? אני מקווה שתהיי בריאה לנסיעה... תשמרי על עצמך.

אני נוסעת ביום ראשון בלילה. תודה רבה!

אני נוסעת ביום ראשון בלילה. תודה רבה!

קחי כמויות גדולות של ויטמין סי, אם זה עוזר לך. אותי זה היה מציל במצבים של כמעט-מחלה. וגם תשתדלי לנוח. בריאות שלמה!

קחי כמויות גדולות של ויטמין סי, אם זה עוזר לך. אותי זה היה מציל במצבים של כמעט-מחלה. וגם תשתדלי לנוח. בריאות שלמה!

זהו, אני בבית. חזרתי אתמול. היה כככככיייייייףףףףףף. הילדים הסתדרו נפלא, מעל ומעבר לציפיות! (ואבא שלהם גם). דיברתי איתם 3-4 פעמים במשך שמונת הימים של הנסיעה. אחרי היום הראשון ששאלתי, "קטנצ'יק בכה בלילה?" נפתחה כל שיחה מצדו במילים "קטנצ'יק בכה בלילה." אבל האבא מדווח שמעבר ליום הראשון שהיה רגיש מהרגיל, גם בגן וגם בבית, ואכן היה בכי של כחמש דקות כפול פעמיים-שלוש בלילה, הדברים הלכו והשתפרו בצעדי ענק.
היה מוזר מאוד לחזור. אני התרגשתי יותר מאשר הילדים. הבכורה הראתה קצת יותר אמוציות והתרפקות. הקטצנ'יק זינק עלי בחיוך רחב, אבל צ'יק צ'ק עזב אותי והלך לענייניו... היו לו כמה דקות של חוסר ביטחון כשהבכורה ביקשה שאני אחכה בחדר השינה עד שיכינו לי הפתעה (לשם שינוי אכלנו למעלה על הגג במקום בפינת האוכל, והיה נעים מאוד), והוא לא הרגיש בטוח לגמרי להשאיר אותי שם וללכת לעזור לאחרים.
בערך חצי שעה אחרי שהגעתי עלינו למעלה לאכול. אחרי שחיסל קערה של פסטה ועוף הוא שאל אותי בחיוך, "יש צד שני?" עניתי, "אולי צד שני נגמר? אולי נשאר באווירון?" והקטנצ'יק ענה בביטחון, "לא! יש צד שני! רוצה צד שני!" ירדנו למטה, נתתי לו לינוק וניסיתי להבין אם יש חלב או לא. נראה לי שלא. אחרי יניקה קצרצרה מצד אחד הוא עבר לשני, ואז אחרי כמה שניות אבא שלו קרא לו והציע לו לעלות שוב ולאכול ענבים - ההצעה התקבלה בשמחה. אחרי ארוחת הערב ישבנו לראות סרט, אח"כ למיטה, ואז הוא ביקש שוב לינוק, בסלון - מכאן ואילך אני לא זוכרת בדיוק מה קרה... נדמה לי שהוא שוב ינק כמה שניות, ואז הלכנו לישון - הוא ביקש לשים עלי יד ולהירדם ככה.
בבוקר, בערך שעה אחרי שהתעורר, הוא ביקש שוב לינוק אבל הסחתי את דעתו והלכנו לגן. נפרד בשמחה ובלי שום עיכוב. שוב, דווקא אצל הבכורה היתה עוד היצמדות/התרפקות.
בסה"כ, חוויה משמחת ומפתיעה בקלותה! נראה מה יקרה היום ובימים הקרובים.

זהו, אני בבית. חזרתי אתמול. היה כככככיייייייףףףףףף. הילדים הסתדרו נפלא, מעל ומעבר לציפיות! (ואבא שלהם גם). דיברתי איתם 3-4 פעמים במשך שמונת הימים של הנסיעה. אחרי היום הראשון ששאלתי, "קטנצ'יק בכה בלילה?" נפתחה כל שיחה מצדו במילים "קטנצ'יק בכה בלילה." אבל האבא מדווח שמעבר ליום הראשון שהיה רגיש מהרגיל, גם בגן וגם בבית, ואכן היה בכי של כחמש דקות כפול פעמיים-שלוש בלילה, הדברים הלכו והשתפרו בצעדי ענק.
היה מוזר מאוד לחזור. אני התרגשתי יותר מאשר הילדים. הבכורה הראתה קצת יותר אמוציות והתרפקות. הקטצנ'יק זינק עלי בחיוך רחב, אבל צ'יק צ'ק עזב אותי והלך לענייניו... היו לו כמה דקות של חוסר ביטחון כשהבכורה ביקשה שאני אחכה בחדר השינה עד שיכינו לי הפתעה (לשם שינוי אכלנו למעלה על הגג במקום בפינת האוכל, והיה נעים מאוד), והוא לא הרגיש בטוח לגמרי להשאיר אותי שם וללכת לעזור לאחרים.
בערך חצי שעה אחרי שהגעתי עלינו למעלה לאכול. אחרי שחיסל קערה של פסטה ועוף הוא שאל אותי בחיוך, "יש צד שני?" עניתי, "אולי צד שני נגמר? אולי נשאר באווירון?" והקטנצ'יק ענה בביטחון, "לא! יש צד שני! רוצה צד שני!" ירדנו למטה, נתתי לו לינוק וניסיתי להבין אם יש חלב או לא. נראה לי שלא. אחרי יניקה קצרצרה מצד אחד הוא עבר לשני, ואז אחרי כמה שניות אבא שלו קרא לו והציע לו לעלות שוב ולאכול ענבים - ההצעה התקבלה בשמחה. אחרי ארוחת הערב ישבנו לראות סרט, אח"כ למיטה, ואז הוא ביקש שוב לינוק, בסלון - מכאן ואילך אני לא זוכרת בדיוק מה קרה... נדמה לי שהוא שוב ינק כמה שניות, ואז הלכנו לישון - הוא ביקש לשים עלי יד ולהירדם ככה.
בבוקר, בערך שעה אחרי שהתעורר, הוא ביקש שוב לינוק אבל הסחתי את דעתו והלכנו לגן. נפרד בשמחה ובלי שום עיכוב. שוב, דווקא אצל הבכורה היתה עוד היצמדות/התרפקות.
בסה"כ, חוויה משמחת ומפתיעה בקלותה! נראה מה יקרה היום ובימים הקרובים.

איזה יופי! נשמע נפלא!

איזה יופי! נשמע נפלא!

גם אני שמחה לשמוע!
(אבל מה, הדף ייגמר יחד עם החלב?)

גם אני שמחה לשמוע!
(אבל מה, הדף ייגמר יחד עם החלב?)

נשמע נפלא. טוב שנהנית ועוד יותר שחזרת...

נשמע נפלא. טוב שנהנית ועוד יותר שחזרת...

תודה על הברכות! אנחנו עדיין על כמה שניות מכל צד, פעם-פעמיים ביום. והוא ישן רצוף הלילה... (ששש, אל תגלו לאף אחד).

תודה על הברכות! אנחנו עדיין על כמה שניות מכל צד, פעם-פעמיים ביום. והוא ישן רצוף הלילה... (ששש, אל תגלו לאף אחד).

ברוכה השבה. שמחה שנהנית. ושאין צ'או לשום קוקו וצד שני... מקווה שגם אצלי יהיה ככה.

ברוכה השבה. שמחה שנהנית. ושאין צ'או לשום קוקו וצד שני... מקווה שגם אצלי יהיה ככה.