פשפשת מפשפשת

אנונימי

שליחה על ידי תמר_ס* » 10 מאי 2005, 10:25

הנה שאלה.
הפשפשת (6 שבועות) עושה פרצוף קקי. אי אפשר לפספס אצלה. פיפי זה אותו פרצוף כמעט עם צבע קצת שונה בפנים.
הסיר לידינו. היא ערומה. וכשהיא מעל הסיר כאילו עבר לה. היא שוב עלי עם הפרצוף ושוב עובר לה כשהיא מעל הסיר. ככה 5-6 פעמים. ניסינו כמה תנוחות. לא הלך. בסוף עשתה בחיתול. (וכבר היה לנו קקי בסיר די בקלות).

שליחה על ידי תמר_ס* » 10 מאי 2005, 13:15

יש לי שם לבלוג : פשפשת מפשפשת.

ננסה מקום אחר. סיר זה פשוט מאוד נח כי הוא לידנו כל הזמן בכל חדר. עד לכיור אין מצב שאני מספיקה. גם ככה עם פיפי, למרות שאני מזהה בדר"כ יוצא חצי עלי וחצי בסיר/על הרצפה. אתמול ניסינו לפשפש באדנית הפרחים. בסוף סתם השתזפנו. לא יצא כלום.
איך מספיקים?

שליחה על ידי תמר_ס* » 11 מאי 2005, 11:05

היום, אחרי פשפוש בסיר הגעתי למסקנה שהתנוחה כנראה הרגישה לה לא בטוחה. מצאנו תנוחה שטובה לשתינו ואני מקווה שהיא תלמד לקשר בין התנוחה לפיפי/קקי.

שליחה על ידי תמר_ס* » 11 מאי 2005, 16:14

הכי בעסה-אנחנו בסופר, יש לה קקי מובהק. אז נכון שאני יכולה לצאת איתה ולהספיק כי אנחנו בתנועה. ולא עשיתי את זה. גם כי עד שהתלבטתי היא עשתה וגם כי אין לי בטחון עדיין והרגשתי שזה ילחיץ. אותה בעיקר. (כל התובנות האלה כמובן אחר מעשה. לא בעת ההתלבטות עצמה).
היום בבוקר הקקי היה שפריצי כזה (איזה תענוג לראות מה ואיך בדיוק יוצא). מעיד על משהו?

שליחה על ידי תמר_ס* » 11 מאי 2005, 16:42

אה, גיליתי גם שאחרי שמתחילים צריך לקרוא שוב את כל הדף. כולל הטיוטא. כי למרות שקראתי יותר מפעם אחת הכל נראה אחרת כשמתחילים.

שליחה על ידי תמר_ס* » 11 מאי 2005, 19:26

וסיכום היום לאחר שינוי תנוחה:
3 קקי ופיפי וחצי.

. מרגש.
וזה כשאנחנו רוב היום עם חיתול.

שליחה על ידי תמר_ס* » 20 מאי 2005, 17:10

הוא מוחה ובכל זאת עושה פיפי . למה להקשיב? לאינטואיציה שלי שהוא צריך או למחאה שלו ? אותה דילמה. קורה שאני רואה שהיא צריכה אבל לא בא לה לפשפש. אני שמה אותה עלי (על מגבת) והיא עושה. קורה אחרי הפסקה שאנחנו עושים. אפילו יום אחד זה הפסקה אצלינו וצריך להתחיל מחדש. מצידה לפחות, נראה כאילו היא שכחה הכל. אבל צ'יק צ'ק חוזרת לזה, אחרי פשפוש, גג שניים. נראה לי שזה ממש אינבידואלי. יש תינוקות שישכחו תוך יום, יש שתוך כמה שעות ויש שבכמה ימים. אצלינו נראה לי שהיא שוכחת די מהר.

שליחה על ידי תמר_ס* » 26 מאי 2005, 17:28

בת חודשיים. אני מרגישה פיפי מובהק (הקקי נדיר במחוזותינו). היא לא רוצה לפשפש. רק אם היא צמודה אלי, פטמה בפה-יוצא לה. ניסיתי להחליף מקומות. כלום. מתלבטת אם לעשו ת הפסקה, לחזור לחיתול עד יעבור זעם. (ואיך בדיוק אדע שהוא עבר?)

שליחה על ידי תמר_ס* » 26 מאי 2005, 17:36

הפיפי/קקי מסבירים כל כך הרבה דברים שתמיד היו מין אקסיומות של "תינוק בוכה" וכיו"ב. אני מתחילה לתהות לגבי המון "אמיתות" כאלה מה בהן אמת, ומה תלוי-תרבות-מחתלת.
ציטוט של תבשיל קדרה . גם אני תהיתי ועכשיו אני בטוחה.כ"כ קל לדמיין תינוק זערורי יונק, באמצע מתפתל, עושה סימנים שלא נח לו. "בטח יש לו גרעפס" , "זה גזים" וכו'. אמא מרימה, מנדנדת, הוא בוכה, מת לפשפש אבל לא יכול כי היא זזה, רוקדת, טופחת על הגב שלו. במקרה הטלפון מצלצל, היא עונה ועוצרת לכמה שניות. הוא מפשפש ונרגע. (או שנמאס לה לשמוע אותו בוכה והיא מתה בעצמה לשרותים. מניחה אותו ואחרי 10 שניות הוא כבר לא בוכה).

יו, לא עידכנתי, לא יפה מצידי. אחרי ש:
בת חודשיים. אני מרגישה פיפי מובהק (הקקי נדיר במחוזותינו). היא לא רוצה לפשפש. רק אם היא צמודה אלי, פטמה בפה-יוצא לה. ניסיתי להחליף מקומות. כלום. מתלבטת אם לעשו ת הפסקה, לחזור לחיתול עד יעבור זעם. (ואיך בדיוק אדע שהוא עבר?)
עשינו הפסקה לאותו יום וחזרנו למחרת במלוא המרץ. אנחנו כבר ימים שלמים בלי חיתול, פספוסים נדירים. והפספוסים תמיד שלי. אף פעם לא שלה. היא תמיד תמיד מודיעה/מסמנת. קוראת לי אפילו מחדר אחר.
זה לא מפסיק להפתיע אותנו. כ"כ פשוט ונורמלי, אבל מצד שני כזה קסם.כזאת תקשורת שלא תאמן.
היום יום מוזר. היא בשביתה. כמעט הכל היה עלי. הקקי היה נוזלי הרבה יותר מכרגיל. אולי משהו עובר עליה. אבל זה לא פספוסים! היא מספרת שצריכה אבל לא רוצה שאזוז ואזיז אותה.
ניסינו גם בלילה. זה מעצבן אותה. לא רוצה לעשות. רק לינוק והתפתל עד שעושה בחיתול.

היום יום מוזר. היא בשביתה. כמעט הכל היה עלי. עכשיו ספרתי. רק 3 פעמים עלי. כל השאר בכיור/סיר. רק נדמה שהכל עלי כי כבר התרגלנו לימים שלמים בלי פספוסים.
אבל בכל זאת ברור שמשהו קורה לה היום.

אתמול עקב אבא חולה (:-() ואמא לחוצת להכניס-שבת-בזמן-עם-צמד-פשפשים היו 3 פספוסים בעודה שוכבת באושר באונ' שלה. היא סימנה, התחננה לפיפי ולקח לי יותר מדי זמן. ומאז כל פעם שהיא שם-היא מפשפשת. ממש התניה. איך לגמול אותה מזה?

אוי ויי

אנחנו ברגרסיה נוראית.
איפה היינו?
פשפשת בת 3 חודשיים. כבר חודשיים בלי חיתולים. ימים שלמים בלי פספוסים (ואם יש כאלה-הם בודאות שלי).
איפה אנחנו היום?
אחרי יומיים מחלה ארורה שלי (ואבא מחלים מאותה מחלה) חזרנו אחורה. ביומיים האלה היא היתה עם חח"פ. רק את הפיפי של הבוקר היא לא ויתרה והתעקשה שניקח אותה לכיור. קמה היום עם כוויות במפשעה. נורא ואיום. (ואל נא תשאלו אותי אם זה מהחיתולים או מזה שבקושי החלפתי לה. אומללה).
חזרנו להיות ערומים למרות שאני עדיין לא במיטבי.
היא מפשפשת עלי חופשי בלי להניד עפעף. מדי פעם אני יוזמת ולרוב היא מפשפשת. אחרי כל פשפוש לא מכוון, יש בדר"כ פשפוש רציני בכיור/סיר.
אני מדברת איתה המון. היא מגיבה בצחוק מתפרץ.
עוד יומיים שוב שבת משפחתית המונית והיא תהיה עם חיתול.
אנא עידוד.

וואו שרון, 8 חודשים? ואני חשבתי לתומי שזה בגלל שהיא כזאת קטנה.
מסקנה-אין לוותר. צריך להתמיד.
אני לא רואה אותנו חוזרים לחיתולים. אין מצב. כרגע נראה שהיא מתחילה לחזור לעצמה. קצת מסמנת. בתנוחה עושה בשמחה. לפחות זה.
ספרי על העצות מגילה.

>ואיפה בכלל הגילה הזאת??|אייקון זועם|<

אורית, אצלינו פשפשת לא מוכנה לפשפש/לקקק אם יש לה גרעפס או פליטה. אם נראה לי שיש לה, אני מחזירה אותה לתנוחה נעימה לגיפרוץ ורק אח"כ לפיפי.
אני לא תמיד מבדילה בין סימן פיפי לגרעפס. אבל אם אני מנסה לפשפש והיא לא מרוצה-כנראה זה גרעפס. אז הפיפי מחכה.

לגבי התנוחה, תדאגי שנח לו, שאין לחץ, שיהיה שעון עליך. יש בדף הרבה תאורים של תנוחות.

אה, ואצלינו תנוחת פיפי וקקי היא אותו דבר. (תענוג לגדל בנות בלי חיתולים

) אז לא יודעת לענות לך על הבעיה שתארת.

שאלה (טריוויאלית משהו):
היתכן שפשפשת מסמנת רק למי שבא לה? נכון שאני איתה כל היום, אבא בערב. לפעמים מסמנת לו, אבל בעיקר לא. אני לידם. רואה שהיא לא מנידה עפעף, לא מצייצת. פשוט מפשפשת.
וכבר ראיתיה מסמנת לאנשים זרים (טוב, לא ממש . נגיד שכנה שהיא מכירה מצויין). שלא הבינו כמובן אבל לי היה ברור.

> בחיים אני לא אשכח לך, גילה, איך הזחלילה סימנה לך ואני אשכרה לא הבנתי איך הרגשת בזה<

אני לא שמתי לב והיא הרגישה. זה מאד הפתיע אותי שגם הילדים שמים לב לסימנים.
גם אצלינו. מדהים. רק מראה איזה תקשורת יש בינהם בלי שום תכנון ודיבור על זה.

Pלונית, ככה זה. גם אנחנו אחרי שבת אצל ההורים (בדיוק כמו שתארת לעיל. פשוט לא מתאים) עובריםחצי יום של חזרה למסלול.
ואני רק תוהה מה נעשה כשהיא תהיה נניח בת 10 חודשים. כבר לא יתאים חיתול. מה נעשה?

זה! מה שגילה אמרה.
עברנו דירה. מההתחלה, כל אחד שאני פוגשת אני מיד מספרת. שלא יופתעו לי, שלא יהיה לי לא נעים, והיא בלי כלום, ערומה, כך שרואים. או שלבושה אבל רואים שמשהו חשוד שם

. יום אחד אנחנו פה וכבר הספקתי לומר ל-3 אנשים. אני והפה הגדול שלי.
ציפיתי שיהיה קשה אבל היא ממש מפתיעה. קמה יבשה, מסמנת בברור. עם אבא קצת קשה לה, אבל איתי היא ממש לא מפספסת.
אנחנו עדיין בתוך ארגזים אבל כל היום בחוץ (אבא מסדר).

שמתי לב שכשאני עם אנשים , והערב היתה אצלי חברה מאחה"צ, זה זמן של פיספוסים בלבד, אני לא מספיק קשובה ולא מסוגלת לחלוקת הקשב הנדרשת כשיש איתי עוד אנשים
ברור. גם אני ככה. אבל אם זה מישהו שלא איכפת לי לפספס לידו-אין פספוסים.

ואם מראש אני יודעת שזה יהיה ככה, אני שמה לה חיתול. אני כבר לא מרגישה לא נעים ממנה או שזה לא בסדר. ככה הרגשתי בהתחלה. היום אני יודעת שאני עושה את המקסימום וזה כרגע מה שאני מסוגלת.

Pלונית,
אני קצת עייפה מהעניין - השבוע כמעט כולו פיספוסים. היא לא מסמנת
היה לנו. שבוע שלם שחשבתי שאני בוכה מרוב יאוש. שום סימן. כלום. אני כבר לא זוכרת מה עשינו כשזה קרה. אולי הפסקה של יום יומיים. אבל היא ממש חזרה לעצמה.

למשל אתמול היא התעוררה משנת צהריים - כדי לא להרים אותה מיד (לתת לבנאדם להתעורר בנחת), ישבתי על השרפרף לידה חיכיתי חצי דקה לפני שראיתי את זרם השתן מבצבץ מתחתיה
אגיד לך מה אני עושה כשהיא מתעוררת.
אם אני לידה, שוכבת, ישנה, היא עלי, אני קודם כל מניקה. ככה אין מצב שהיא תעשה וגם ההתעוררות נעימה לה. אם זה מציק לה, עושים הפסקת פשפוש וממשיכים לינוק. אם לא-מיניקים בנחת עד שהיא מחייכת את חיוך ה"בוקר טוב שלה" ומפשפשים.
אם אני לא לידה, אני מרימה אותה, לא לפשפוש, סתם לזלול אותה עד שאני מקבלת חיוךבוקרטוב ואז מפשפשת. לפעמים בא לה קודם לינוק.
בקיצור-נדיר נדיר שאני מפשפשת אותה מיד כשהיא מתעוררת. זה מעצבן אותה.

מ י, גם אני באריזות אמרתי שאני לא אעמוד בזה, אבל היא די אילצה אותי. גם כשהיתה עם חיתול היוא סימנה ונשארה יבשה. שום פספוס. אפילו ביום שעברנו היא פספסה פעם אחת. ובנסיעה לפה היתה עם חיתול. בבוקר הראשון פה קמה יבשה. אז אל תבני על זה, בסוף הרי הם מחליטים בשבילינו.

>מה זה האורך הזה שיצא לי?<

עברנו דירה. פשפשת מפשפשת כהרגלה ליד עצים, בכיורים, סירים ועוד

. כל מי שפוגש בנו מתפעל. כולם כולם. לא היה אחד שהיינו נראים לו מוזרים. שכנה אחת כבר מנסה גם

. ונראה שיש עוד כמה בדרך. לא רק הצעירים מתלהבים, גם המבוגרים.
ואני תוהה אם זה בגלל איך שאני מציגה את זה. "למה לא? זה הכי נורמלי בעולם". או כי רואים אותה בפעולה

.
(עומר ס טוען שהם מחזיקים ממני הייטקית. יעני נורמלית. עוד לא יודעים עלינו הכל...)

קורה לכן גם ?!
בטח. רק שנורא קשה להודות בזה לפעמים. למשל דוגמא מהיום, הלכנו לטייל. היה ארוך מדי (וחם) כי נסחפנו

. הגענו הביתה כמעט בוכים. אם הייתי מקצרת את הטיול ב-109 דקות, לא הייתי מקבלת את התגובה שלו לחום והעייפות. עכשיו הוא ישן.

או כשהוא מדבר איתי ואני חצי במחשב והוא כועס. הרי ברור שזה פספוס שלי.
לזה את מתכוונת?

פשפשת (4.5 ח') בשביתת שרותים/כיור. סיר היא מוכנה רק לפיפי של הבוקר. היתה בוכה ומוחה. לפעמים סתם רגועה ומשועממת.
ואז גיליתי שהיא פשוט מעדיפה את הגינה. לי זה דווקא נורא נח.
המדהים הוא שבצ'יק עליתי על זה. רק בזכות הדף הזה. לא הייתי חושבת על זה לעולם.
נורא מצחיקים הילדים האלה.

ועוד הגיג:
היא מבועבעת. ואני לא מפסיקה לחשוב איזה מזל שהיא בליחיתולים. יותר נעים.

|אייקון עייף|
פשפשת בת 6 חודשים עוד מעט. (איך? שמישהו יחזיר לי את ימי התינוקות מיד!!!)
כבר תקופה היא קמה יבשה. פה ושם יש פספוסים. אבל נדיר.
מה הבעיה? שהיא מתעוררת לגמרי. ממש.
פיפי ראשון מתישהו ב-3:00-4:00 ואז היא קמה לתחיה, מאושרת, לא מבינה מה אני רוצה ממנה עם הציצי במח....
נורא קשה שוב להרדים אותה. זה יכול לקחת שעתיים של צחוק מתגלגל (ונסיונות כושלים להעיר את אבא או הפשפש הישנים בשלווה).
לפעמים ביאושי אני מעירה את עומר ס שירדים אותה והוא עושה זאת בהצלחה מרובה (מול מה חדש

).
איך זה אצלכם? לא מתעוררים לגמרי?
ואיך לכל הרוחות אני משכנעת אותה שזה אמצע הלילה? (לא מדברת, לא מחייכת[נורא קשה כשהיא מחייכת אלי כזה חיוך מאושר], ניסיתי הכל).

אנחנו במין שלב מייאש כזה. פשפשת בת 6.5 חודשים (הכיצד??).
כבר שבועיים שקשה. היתה מצוננת, פשפשה המון. חלק מהזמן היתה עם חיתול כי כמויות הפיפי היו בלתי אפשריות, היא גם לא סימנה. אח"כ חזרנו להיות בלי. לפעמים היא לא מודיעה. לפעמים היא מודיעה אבל צריך מח מה זה יצירתי. לא אבא, רק אמא (אבל עכשיו הכל זה רק אמא, לא קשור לפשפושים:-]), לא בכיור, רק בגינה, בסיר אבל בחדרים נבחרים בלבד.
ולפעמים לא בא לה בכלל. אז למה היא מסמנת? זה פיפי בוודאות. 20 שניות אח"כ יש שלולית על הרצפה.
אם אחזיק אותה 24 שעות היא לא תפספס. לעולם לא תעשה עלי. אבל היא מתה על הרצפה (והאוצרות שעליה) ושם היא מפספסת המון.
מאז שהיא זוחלת אני יוזמת הרבה יותר. מה שלא היה פעם. והיתה תקופה שזה עבד מצויין. היא סימנה, אני יזמתי פה ושם והכל היה מצויין.
אז אני מנסה להבין למה היא כ"כ דעתנית. למה לפעמים מסמנת ועושה באושר, לפעמים ממש מתנגדת (למרות שיש לה פיפי ודאי). והכי הכי לא רוצה שיהיה לחץ בבית. אבל אני מרגישה שאנחנו מתעסקים בזה פתאום יותר מדי. מה שהיה לנו עד לפני שבועיים כ"כ טבעי, נהיה פתאום אישיו. (פשפשה? יצא לה? עשתה?)
וקשה לי שפתאום קר כ"כ ואני מתפתה לחתל אותה בבד ואוטומטית פחות קשובה (מקסימום תרטיב...)
תובנות יתקבלו בברכה.

חיפושית, אצלינו הלילות לפעמים יבשים ולפעמים לא. גם אצלינו היא (בת 6.5 חודשים) עם חיתול ומתעוררת להנקות. אם אני מרגישה שהיא צריכה לפשפש והיא מעוניינת לשתף פעןלה-אני מפשפשת אותה. אם לא-היא עושה בחיתול.
היו תקופות שהיא קמה כמה לילות רצופים יבשה, עכשיו לא.

פשפשת בת כמעט 7 חודשים. יש הרבה פספוסים. עד לפני חודשיים בערך, היינו מעבירים ימים שלמים בלי פספוסים,היא סימנה בברור.
אח"כ היא גדלה קצת ולאט לאט מספר הפספוסים גדל. עדיין אנחנו עסוקים יותר בלספור את ההצלחות ולהנות מרמות הקשב שיש ביננו. סתם לדוגמא, אנחנו הולכות לפשפש בגינה, ליד איזה שיח. הפיפי שלה לא מעניין אותה בגרוש, היא רק עסוקה בלשלוח ידיים זעירות לבדוק את העלים. "אני" הקודמת היתה אומרת "טוב, לא רוצה, אל תעשי" ומתקפלת. "אני" של עכשיו נותנת לה להנות ממה שהיא גילתה ולא מעניין אותי פיפי כן, פיפי לא. לרוב היא תעשה בסוף את הפיפי אבל זה כבר לא מעניין אותי.
ללא ספק זה הגיוני שזה יקרה. היא פי מליון סקרנית, לא רוצה שיפריעו לה, עסוקה ומפשפשת בלי לשים לב או אולי בלי להתאמץ להודיע כדי שלא תופרע, היא המון על הבטן, זוחלת בטרוף בכל הבית. יוצא מזה שגם אנחנו קצת פחות שמים לב כי היא פחות מודיעה. בקיצור גלגל כזה.
ואני סקרנית לשמוע מה בהמשך. בכל מיני דפים מפוזר שהרבה תינוקות בגיל הזה מפשפשים יותר, יש שביתות פשפושים (שאצלינו ממש בולטות. היא מחליטה איפה ועם מי). ומה אח"כ? מה קורה כשמתחילים לעמוד (היא כבר עומדת לפעמים. איך הגנבתי השווצה??) ? סתם מסקרן אותי ואשמח לשמוע.

<כמעט התחשק לי לפתוח דף חדש בלי חיתולים כשגדלים אבל התחרטתי>

פשפשת בת 9 חודשים.
מאז ומעולם אהבה יותר לעשות בגינה מאשר בכל מקום בבית.
בשרותים/כיור היא לא מוכנה בכלל. יעני, רק נכנסת איתה לשם-היא כועסת. (מי רוצה בכלל לפשפש אותך? רק רציתי לעשות בעצמי:-P)
בסיר היא מוכנה רק בבוקר.
וככה כל היום אנחנו יוצאים החוצה לפשפש. קקי אגב היא מוכנה בכיור/שרותים/סיר בשמחה.
אני קופאת מקור ולא יכולה שלא לחשוב על הטוסיק החשוף הקפוא. ולה-לא איכפת.
הייתי רוצה שתעשה יותר בסיר גם כדי שתתיל לסמן לכיוונו (ולא רק לשחקיתו, ללקקותו וכו') וגם כי יותר נח לי שזה יהיה בבית.
זה יקרה מתישהו? או שלעולמי עד נצא לפשפש תחת כיפת השמיים?

לוקח לה המון זמן לעשות קקי.
גם אצלנו לפעמים. ודווקא לא קקי קשה. סתם קקי יונקים (היא בקושי אוכלת זאתי. גם היא 9 חודשים). אזנחנו עושים בהפסקות. מזרז אותה כשאני משנה תנוחה, או מנגבת.
לפעמים לא בא לה לעשות הכל ביחד. עושה קצת. משחקת על מחצלת ועושה סימנים שמוכנה להמשיך.
(היום עשתה את הסוף על הדשא בלי ששמתי לב).

לא ממש מנחם, אבל גם אצלינו שביתה כמה ימים. בכל מקום, בכל תנוחה היא ממש כועסת.
היא מתפתלת ומחבקת חזק את אבאמא ככה ממש.
מרפה. מחתלת כשאין לי כח. מחכה שיעבור. (גם החורף, גם השביתה. אצלינו אני מרגישה שיש קשר).

אצלינו בשבוע האחרון היא פתאום מסרבת לאסלה. כבר המון זמן שהיא היתה עושה קקי בשרותים, או מודיעה וכורעת בגינה.
עכשיו היא לא מוכנה בכלל. לא לפיפי ולא לקקי. לא מודיעה. עושה פיפי וקקי בעמידה (שזה מוזר. אין לי מושג למה הפסיקה לכרוע).
על סיר אין מה לדבר.
אבל היא כמו כלבלב. יוצאת החוצה למרפסת. כמעט תמיד עושה רק שם על הרצפה.
לשמחתי לא איכפת לי שהיא משחקת בפיפי/קקי אחרי שעושה. אם אני לידה, אני מנקה. אם לא-היא מגיעה אלי מרוחה בכל טוב

.
מחכה שיעבור לה ותחזור להיות מהוגנת ולעשות בשרותים/סיר (או לפחות לכרוע שלא תתלכלך כל כך...)

מרגיעון שוס לדף הזה: הצפיות רק לכריות

פשפשת בת שנה וחצי. מתום המילואים היא בשביתה.
מסרבת לסיר,שרותים. לפעמים יוצאת לפשפש בגינה (כשהיא לא מאוד עסוקה). היא מודיעה לפני כן "פיפי". ועושה על הרצפה. אני מזכירה לה שעושים בסיר. היא צוחקת.
השיא היה היום בצהרים. היא התעוררה מהשינה, ינקה, הפסיקה ופשפשה על המיטה! זה לא קרה חודשים. היא קמה יבשה כבר המון זמן.
אני מתלבטת כמה להזכיר לה, איך להגיב כשהיא מפשפשת.

ובעצם אני שמחה שככה היא מוציאה את התסכול שלה על זה שאבא נעלם לכ"כ הרבה זמן.

באופן טבעי

באופן טבעי