פרידה מתינוק לצורך הליך רפואי

[מיטל_מ*]

בעוד מספר ימים אני אמורה להכנס לאיזשהו הליך רפואי,שבעקבותיו אצטרך להפרד מבני (שנה ושבעה חודשים)לכ - 20 ימים.
הוא יהיה עם אביו אצל הורי.
אני ממש משתגעת מהמחשבה על איך הוא יסתדר,על הטראומה שוודאי תהיה לו בעקבות זה,ומה יהיה אחר כך.
אסור לו בכלל לבוא איתי במגע,כך שהוא גם לא יוכל לבקר אותי.
פיצ לא הולך לגן,הוא מעולם לא ישן בלעדי.הוא מאד אוהב את סבתא שלו,אבל מוכן לאכול ולישון רק איתי.

מיותר לציין שכל העניין הזה יוצר מתח אדיר אצל כולם,וכמובן שפיצ מרגיש ומגיב בהתאם.עצבנות,חרדת נטישה..
היום המטפל שלי (איורוודה) אמר שאני צריכה למצוא דרך להכין אותו לענין.להתחיל לשחרר אותו ברוגע ובהשלמה.
להרפות...
זקוקה לעצה ותמיכה...

[ורד_לב*]

וואהו!!! נשמע קשה לאללה, עבור כולכם!

האם תוכלו לדבר בטלפון? הוא כבר מכיר טלפונים?
האם תהיה לך גישה למחשב? מצלמת אינטרנט? מצלמת סלולרי? האם זה כדאי בכלל (לא יודעת מה יהיה מצבך הפיזי...)?

אני משערת שאביו והסבים יוכלו לדאוג לו לשלל אטרקציות כדי למלא את הזמן ולהעבירו: טיולים, גן חיות, מפגשים עם ילדים/ חברים/ משפחה, ים וכו'.
>ורד מאד פרקטית בשעה זו של הלילה <
מאחלת לך הליך קל- עד כמה שאפשר- והחלמה מהירה.

[חוט_השני*]

וואהו!!! נשמע קשה לאללה

אולי כדאי לשקול איזו עזרה מקצועית בהתמודדות כזו
(יש לי המלצה אם תהיי מעוניינת)

גם זו נשמעת עצה חכמה:
_להתחיל לשחרר אותו ברוגע ובהשלמה.
להרפות..._

[יעלי_לה]

אוי מיטלי

את מדברת אתו על זה? עם פיצ הכוונה. נראה לי חשוב יותר מהכל. הוא הרי עד מדי פעם לחוסר-הבריאות שלך (סיפרת לי פעם על איזה יום שלא יכולת לצאת מהמיטה והוא היה נורא מסכן), נראה לי שאפשר להתחיל משם כדי שהוא קודם כל יבין שיש בזה מטרה טובה ואת לא מתרחקת ממנו בגללו או משהו כזה. שהוא יבין, עד כמה שניתן, את הסיבה והתוצאה של כל העניין.
מתח אדיר אצל כולם,וכמובן שפיצ מרגיש ומגיב בהתאם
אז ברור שצריך לנסות להוריד את המתח. איך עושים את זה? לא יודעת אם זה בר ביצוע בכלל. אבל כדאי מאוד לנסות, גם בשבילו וגם בשביל הבריאות שלך והמוכנות שלך להליך הרפואי עצמו ולהתאוששות ממנו. להתחיל לשחרר אותו ברוגע ובהשלמה. להרפות...
מעבר לזה, ברמה הפרקטית, אולי תעשו סיעור מוחות יחד - את עם הורייך ובעלך - איך סוגרים כל מיני פרטים כדי לצמצם את הקושי של פיצ ולהוריד את רמת הדאגה שלך בענייני אוכל (כאילו שחסרה דאגה גם ככה...) שינה ואמבטיה (אמרת לי שהוא גם מתרחץ רק אתך, נכון?).

[בלה_שנדמה_לה*]

ואוו, נשמע קשה.
את יודעת, אני חושבת שהייתי רק מקווה/מבקשת/רוצה שאבא של פיץ וסבא סבתא שלו יהיו רגישים וסבלניים כלפיו. נראה לי ששם צריך להיות הפוקוס. זה נשמע טריוויאלי, אבל חשוב לי להבהיר. כתמיד, אני מאריכה (-:
אני חושבת שהייתי מבקשת מהם לחבק אותו הרבה, לקבל בהבנה ובאהדה מצבים קשים של בכי והתפרצויות, לא לצפות להתנהגות רגילה ממש וכן לצפות לרגרסיה בתחומים שונים, לחוסר נכונות לשתף פעולה בדברים שהם כבר שגרה...(ירצה פתאום שיאכילו אותו....),
הייתי מבקשת שיוותרו לו איפה שלא חייבים להתעקש - אתם יכולים אפילו, במסגרת סיעור המוחות שיעלי לה הציעה, להחליט על כמה דברים שעליהם חשוב לכם שיקפידו, ולהסכים שעל השאר אפשר לוותר בתקופה הזאת - חבל על הכוחות של כולם ושל פיץ בעיקר.
אני זוכרת שכשהיינו משאירים את הילדים עם סבא וסבתא (עכשיו זה לא קורה לצערי כי אנחנו מעבר לים....), הייתי טורחת על הבהרת הפרטים הטכניים עד הפרט הקטן ביותר - איפה כמה מתי איך... ובסוף הרוב היה מתבצע בדרך אחרת בכלל, כמו שנוח להם. אני חושבת שגם לילדים במקרים כאלה הפרטים הטכניים חשובים פחות ממה שאנחנו נוטים להאמין, כי הם ממילא במקום אחר, לא בבית, עם מטפלים אחרים - והם מוכנים לקבל התנסויות חדשות. (נגיד, להירדם בלי השיר שאני חייבת לשיר כל ערב, לאכול לפני אמבטיה במקום אחריה, וכו'). מקווה שהובנתי.
להתחיל לשחרר אותו ברוגע ובהשלמה. להרפות... - הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך בזה.
רק בריאות, ושיעבור בקלות. ומהר.

[מיטל_מ*]

תודה על התשובות.@}

האם תוכלו לדבר בטלפון? הוא כבר מכיר טלפונים?
הוא מכיר טלפונים,ואני באמת מקווה להצמד לאחד מיד כשאוכלP-:

_אולי כדאי לשקול איזו עזרה מקצועית בהתמודדות כזו
(יש לי המלצה אם תהיי מעוניינת)_
כמו מה?
האמת שהתייעצתי עם חבר שהוא פסיכולוג התפתחותי.לא היה ממש חדש.
על מה את ממליצה?

אני משערת שאביו והסבים יוכלו לדאוג לו לשלל אטרקציות כדי למלא את הזמן ולהעבירו: טיולים, גן חיות,
בעניין הזה אני לא דואגת.

את מדברת אתו על זה? עם פיצ הכוונה. נראה לי חשוב יותר מהכל.
אני מנסה להסביר בפשטות.אני אומרת לו עוד מעט אמא תלך לזמן מה,וכשאשוב יהיה לי המון המון כח לשחק ולקפוץ.
בשלב הזה הוא מתחיל לבכות אמא לא לכת..

אז ברור שצריך לנסות להוריד את המתח. איך עושים את זה? לא יודעת אם זה בר ביצוע בכלל.
נראה לי שכאן טמון הפתרון.אני מנסה להגיע להשלמה מלאה,ולשדר לו את זה גם.אני מנסה לחשוב כל הזמן על כל הטוב שנקבל מזה.
כולם כל כך עצבנים מסביב,ואני מנסה להרגיע את כולם.....
אני מרפה....
והמוכנות שלך להליך הרפואי עצמו ולהתאוששות ממנו.
אני כבר יודעת איך אני אצא מדעתי מרוב דאגה..

מעבר לזה, ברמה הפרקטית, אולי תעשו סיעור מוחות יחד
עושים כל הזמן.הם מקבלים רשימות והוראות.אני לא דואגת מאיך הם יסתדרו ברמה הפרקטית(טוב אולי קצת).עם זה אני מקווה שיסתדרו.אני דואגת איך הוא יהיה מבחינה נפשית.אם הם ידעו להרגיע אותו,לנחם אותו.

אני חושבת שהייתי רק מקווה/מבקשת/רוצה שאבא של פיץ וסבא סבתא שלו יהיו רגישים וסבלניים כלפיו.
אני כל הזמן מדגישה את זה.תוותרו על מקלחת או על שעות שינה,אבל תהיו רגועים וסבלנים.קצת קשה לי כי אני יודעת כמה אמא שלי היסטרית וחולת נקיון.אני מציפה אותם בפרטים טכניים,איך הוא אוהב הכל.אני יודעת שהם לא יקלטו הכל.אני גם יודעת בכמה שוקולד ועוגות יפטמו אותו.עכשיו אמי הייתה פה,ושוב דיברנו על הכל אז היא אומרת "אם רק לא היית מתעקשת נגד גן הכל היה יותר קל.את יודעת אידיאולוגיות לא עונות על כל הצרכים.אני בטוחה שהרצף הזה לא לקח בחשבון תנאים לא אופטימליים בהם אמא חייבת להפרד לזמן מה".אז אני עונה "אופפפפפ די!"

רק בריאות, ושיעבור בקלות. ומהר.
אמן.תודה.

[יעלי_לה]

_אני מנסה להגיע להשלמה מלאה,ולשדר לו את זה גם.אני מנסה לחשוב כל הזמן על כל הטוב שנקבל מזה.
כולם כל כך עצבנים מסביב,ואני מנסה להרגיע את כולם.....
אני מרפה...._
יופי!!! איזו גיבורה!!! את נפלאה.

אני לא דואגת מאיך הם יסתדרו ברמה הפרקטית(טוב אולי קצת).עם זה אני מקווה שיסתדרו.אני דואגת איך הוא יהיה מבחינה נפשית.אם הם ידעו להרגיע אותו,לנחם אותו.
האמת שלזה התכוונתי.
אולי צריך פשוט להשלים עם זה שיהיה לו קשה...

[מיטל_מ*]

יש לי בקשה מיוחדת.
לפי התפתחות של הרגע האחרון יתכן ויהיה אפשרי לקצר חלק משמעותי מהתהליך.האח הידד..
אני מבקשת ממי שיכול להחזיק לי אצבעות,שאני אצטרך רק ניתוח מהיר,ובלי טיפולים נלווים אחרים.
כך אוכל לחזור לפיצי במהירות.
שלחו לי אנרגיה טובה.

[אמא_לשלושה*]

מחזיקה לך אצבעות חזק חזק.
מקווה שתעברי בשלום ומהר מהר.

[חוט_השני*]

מחזיקה לך אצבעות
מקווה שתעברי בשלום ומהר מהר.
(איפה האיקון של האנרגיות הטובות?)

[יעלי_לה]

איפה האיקון של האנרגיות הטובות?


http://www.zenith-healing.com/graphics/[po]cropped love[/po].jpg

http://images.google.co.il/images?q=tbn:[po]iUb9N jGSI7HOM[/po]:www.eccoblue.org/images/Healing%2520Spi ... 2520em.jpg
http://sonoranskies.com/images/[po]img health[/po]-and-healing.jpg

[מיטל_מ*]

מלא תודה[-:

[מיטל_מ*]

אופפ,פתאום פיצ קודח מחום.
ביומיים האחרונים הוא לא יורד לי מהידיים.
אני משכנעת את עצמי כל הזמן שיהיה בסדר,יפנקו אותו,ישעשעו אותו,ואז פתאום אני קולטת שאני מרמה את עצמי, יהיה לו קשה בטירוף.
קשה לי מאד.

[יעלי_לה]

יהיה לו קשה בטירוף
כפי הנראה, זו עובדה שאין באפשרותך לשנות. רק לרכך קצת, אולי. עם כל הכאב, כנראה הכי טוב יהיה להשלים עם זה. לקוות ולהתפלל שזה יהיה הכי פחות קשה שאפשר. ולקוות ולהתפלל שהפרידה תהיה כמה שיותר קצרה. להתמקד במה שיהיה אחרי. אגב, בהקשר הזה קראתי שאומרים שבגילאים האלה (בעיקר), הרישומים השליליים, שאנחנו כהורים - מבלי משים, באופן טבעי - רושמים בנפשות הטהורות של הילדים שלנו, הם מאוד הפיכים. די שנרשום אח"כ רישומים חיוביים יותר שייחרתו עמוק יותר (ע"י חזרה) כדי שלרישום השלילי לא יהיה משקל משמעותי בהתפתחות של הנפש אח"כ.
מעודד, לא?

[סיגל_ב*]

מיטל,
נשמע מאוד מאוד קשה.


מחשבות:
בדף מתי עזבתן לראשונה תינוק ישן לבדו יש עצות נפלאות לאם שיוצאת לערב אחד ומשאירה את התינוק עם סבא וסבתא. יש שם עצות של בשמת שנראה לי שהן טובות גם לכאן.
בקצרה אתמקד רגע בנושא של הליך הדרגתי.
אני לא יודעת כמה זמן נשאר לך עד לניתוח, אבל אולי כדאי לנסות לצאת קצת מהבית בשעות הקריטיות (בהתחלה לחצי שעה, אחר כך לשעה) שבהן מישהו אחר יאכיל, ירחץ ואולי אפילו לאט לאט גם ינסה להרדים.
אם יהיה הליך הדרגתי, אולי זה יהיה פחות קשה ההיעלמות שלך, וגם זה יהיה לאחר מספיק פעמים שחזרת. כלומר, זה ייתן איזשהו ריטואל מוכר - אמא הולכת, אבל גם חוזרת.

ומחזיקה חזק אצבעות להליך קצר טוב ומהיר.

[מיטל_מ*]

תודה לכולן על התגובות.
_כפי הנראה, זו עובדה שאין באפשרותך לשנות. רק לרכך קצת, אולי. עם כל הכאב, כנראה הכי טוב יהיה להשלים עם זה. לקוות ולהתפלל שזה יהיה הכי פחות קשה שאפשר.
מסכימה לחלוטין אני עובדת על זה.אם זה יהיה רק הניתוח יהיה קל בהרבה.

אם יהיה הליך הדרגתי, אולי זה יהיה פחות קשה ההיעלמות שלך, וגם זה יהיה לאחר מספיק פעמים שחזרת. כלומר, זה ייתן איזשהו ריטואל מוכר - אמא הולכת, אבל גם חוזרת.
אני עושה את זה,אבל אני חושבת שהעיתוי כבל לא מתאים זה סמוך מדי לניתוח.פיצ כבר קלט את האוירה,למרות שאני מנסה לשדר עניינים כרגיל, וכתגובה נצמד יותר.
בנוסף אני מנסה לתת לו כמה שיותר זמן אמא(הוא חולה ועצוב).

_קראתי שאומרים שבגילאים האלה (בעיקר), הרישומים השליליים, שאנחנו כהורים - מבלי משים, באופן טבעי - רושמים בנפשות הטהורות של הילדים שלנו, הם מאוד הפיכים. די שנרשום אח"כ רישומים חיוביים יותר שייחרתו עמוק יותר (ע"י חזרה) כדי שלרישום השלילי לא יהיה משקל משמעותי בהתפתחות של הנפש אח"כ.
מעודד, לא?_
אני יודעת,אני מקווה מאד שלא נשלם על זה ביוקר.

היום בשבע בבוקר התקשר המנתח(מזה השעה הזאת?(-: ) להגיד שיש חדר ניתוח פנוי לתחילת שבוע הבא.נשאר רק לפתור שתי בעיות מכריעות.אחר כך הוא ביקש לדבר עם בעלי.הוא הסביר לו שנהוג להגיע יום אחרי ניתוח עם ענק יהלומים(להסתיר את הצלקת).בעלי אמר אם נהוג אז נהוג,ואין ברירה אני הולך לחפש.לפחות מתחילים להתבדח פהP-:
_

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אמרו לך דברים חכמים, אז לא אצטט את הכל.
לגבי אמא שלך ושאר הנשמות הטובות :
היא אומרת "אם רק לא היית מתעקשת נגד גן הכל היה יותר קל.את יודעת אידיאולוגיות לא עונות על כל הצרכים.אני בטוחה שהרצף הזה לא לקח בחשבון תנאים לא אופטימליים בהם אמא חייבת להפרד לזמן מה".אז אני עונה "אופפפפפ די!"
מאוד מעצבן. בתנאים רגילים הייתי פותחת עליה כזה פה אבל כיוון שאין לכם הרבה זמן לדון בזה, וכיוון שמי שחשוב פה כרגע זה הקטנצ'יק, הייתי מנסה להבין שאמא שלך בטח היסטרית לא פחות מהמצב הזה, פשוט חוששת שלא תצליח להסתדר איתו בלעדייך. ועל רקע זה הייתי א. מדברת איתה ומנסה לגרום לה להבין שזה המצב, "זה מה שיש ועם זה ננצח", ולא יעזור לקטר כרגע ו-ב. מעודדת אותה שהיא סבתא נפלאה ושהנכד מאוד אוהב אותה.
הביטחון שלה (ושל אבא ושל סבא) חשוב לא פחות, בייחוד במצב חירום כמו זה.

[ורד_לב*]

שיהיה המון בהצלחה!
מחזיקה אצבעות ומאחלת הליך קצר, מהיר והחלמה מהירה עם פיצ

[ענת_ב_פ*]

קראתי את הדף ואני רוצה לעודד אותך שעוברת תחושה (כללית) של סביבה תומכת. זה בטח לא מסיר לגמרי דאגה אבל זה חשוב.
לדעתי, כל העניין עכשיו זה לתת הוראות טיפול בפיצ ולהמשיך לתת לו את החום והאהבה שאת נותנת. ולא לשכוח אותך. את עצמך.
תסמכי על כל הדרך שעברתם עם פיצ עד עכשיו ועל הסביבה התומכת. נכון, אף אחד לא יהיה את, אבל את תחזרי, תתחזקי ואני באמת חושבת שאתם לא 'תשלמו על זה ביוקר'. קושי כן אבל לא יקר. (היהלומים יהיו יקרים יותר )
אם באופן כללי יש אווירה רגועה אז אל תפחדי להוריד דמעה או שתיים ליד פיצ. לדעתי, זה לא נורא להראות פגיעות ליד הילדים שלנו. ממילא הוא חווה שהעסקים לא ממש כרגיל. כל עוד המסגרת הכללית חזקה מותר שיהיו בתוכה 'איים של חוסר בטחון'.
זה מה שאני חושבת אבל זו את שם, אצלך בבית, ואת יודעת מה מתאים ומה לא.

מחזיקה אצבעות ומאחלת הליך קצר, מהיר והחלמה מהירה עם פיצ

[נועה_בר*]

_שיהיה המון בהצלחה!
מחזיקה אצבעות ומאחלת הליך קצר, מהיר והחלמה מהירה עם פיצ_
(())

עצה אחת קטנה לתת לכל הסובבים את פיצ בימים בהם לא תהיי:
אימא הולכת וחוזרת זה משפט מנטרה שעליו כדאי לחזור שוב ושוב בכל פעם שקשה לו, וכן, אפילו שזה לא קל לסובבים, לנסות ולתת לגיטימציה לקושי יחד - במקביל עם פעילויות כייפיות בחוץ.
להיות הרבה בחוץ, בתנועה.
בנוגע למוטיב של הולך - חוזר אפשר למצוא כל מיני עגלות עם חוט או אפילו עם כדור ולהמחיש איך החפץ מתרחק (לעיתים נעלם) וחוזר. עם הרבה דגש על החוזר ועל המילים הפשוטות האלו שנותנות ביטוי למצב המציאותי שאליו הוא נקלע.
ועוד משפט חשוב - אימא מאוד אוהבת אותך ותחזור ברגע שתוכל.
(הכוונה שאת תגידי לו בכל הזדמנות, וכשאת לא נמצאת שאחרים יזכירו לו את המשפט בכל הזדמנות שעולה קושי)

שולחת כוחות לבריאות והתמודדות קלה לכולם.

[אמאל'ה*]

מיטל מ, רוצה להרגיעך עד כמה שאוכל.
לפני כשנה וחצי עברתי גם טיפול רפואי שבמסגרתו נאלצתי להפרד משני ילדי ולא לבוא איתם במגע במשך כעשרה ימים.
בני הקטן היה אז בגילו של בנך היום.
נכון שעשרה ימים זה לא עשרים יום אך העניין דומה.
הקושי הנפשי שלי היה עצום, בלתי אפשרי לתאור ממש, אך הידיעה שהם בידיים אוהבות, טובות ונאמנות (אבא שלהם, בני משפחה תומכים) הקלה מאודמאוד. בנוסף לכך הקפדתי על שיחות טלפון עם שניהם כל יום, כשבשיחות דיברתי איתם ממש כאילו אני איתם בבית, התמקדתי בהם ובמעשיהם ופחות בי.
כשחזרתי הביתה אני זוכרת שחיכיתי שבן זוגי יביא אותם והייתי ממש מרוטה מהתרגשות, אך הם היו אוהבים ושמחים בדיוק כפי שעזבתי אותם, מופתעים לראות אותי אך גם התנהגו כאילו חלפו רק רגעים מאז נפרדנו.
וברטרוספקטיבה אני יכולה לספר ולעודד אותך שלא נרשמו שום טראומות לכוחותינו...
אני מאוד ממליצה לך לא להלאות את בנך בדיבורים ובהרבה הכנות מכיוון שזה עלול ליצור מתח פנימי מאוד גדול אצלו.
תני אינפורמצייה מינימלית, ברמה בשפה ובנוסח שהוא יכול להבין, והרבה הרבה חום פיסי ואהבה, זה ישאר ספוג אצלו גם בהעדרך.
הרבה בריאות ובהצלחה.

[פלוני_אלמונית*]

אז התקוות היו לשווא,לא אישרו לי ניקוי שליש.איזה יאוש כל כך שמחתי ממש הרגשתי נס,ולבסוף החזירו לי את הימי שהיו בתכנון+ חמישה ימים נוספים.)-:

מאוד מעצבן. בתנאים רגילים הייתי פותחת עליה כזה פה אבל כיוון שאין לכם הרבה זמן לדון בזה, וכיוון שמי שחשוב פה כרגע זה הקטנצ'יק, הייתי מנסה להבין שאמא שלך בטח היסטרית לא פחות מהמצב הזה, פשוט חוששת
האמת היא שהיא משגעת אותי,אבל אני מנסה להבין אותה היא לחוצה בטירוף.אני זוכרת להם כמה שהם היו תומכים , "בשגעונות שלי"(אפילו הסכימו לטייל עם מנשא(-: ).

_מעודדת אותה שהיא סבתא נפלאה ושהנכד מאוד אוהב אותה.
הביטחון שלה (ושל אבא ושל סבא) חשוב לא פחות, בייחוד במצב חירום כמו זה._
פה אני נכשלת.אני מוצאת את עצמי מתקנת אותם כל הזמן:"לא הוא לא אוהב כך,לא הוא לא אוכל את זה,לא הוא אוהב להכנס עם הדולפין למקלחת." אני חייבת להבי שהם לא יצליחו לשחזר את אמא.

ענת,תודה על התגובה.
לדעתי, כל העניין עכשיו זה לתת הוראות טיפול בפיצ ולהמשיך לתת לו את החום והאהבה שאת נותנת. ולא לשכוח אותך. את עצמך.
כמו שאמרתי אני מרגישה,שקצת הגזמתי עם ההוראות[-:
מה שמוזר ,שאני בכלל לא מצליחה לחשוב פה על עצמי.אני מרוכזת כל כולי באיך להפוך את העניין ליותר פשוט לפיצ.

ואני באמת חושבת שאתם לא 'תשלמו על זה ביוקר'. קושי כן אבל לא יקר.
כולי תקווה.
תודה.

[פלוני_אלמונית*]

פיצ התעורר אז אשוב בהמשך.
תודה מעודד לקרוא אתכן.@}

[פלוני_אלמונית*]

אימא הולכת וחוזרת זה משפט מנטרה שעליו כדאי לחזור שוב ושוב בכל פעם שקשה לו, וכן, אפילו שזה לא קל לסובבים, לנסות ולתת לגיטימציה לקושי יחד - במקביל עם פעילויות כייפיות בחוץ.

מרגע שהסברתי לו,שבקרוב אלך לזמן מה,הוא מש נכנס לחרדה ולא יורד לי מהידיים.


_אני מאוד ממליצה לך לא להלאות את בנך בדיבורים ובהרבה הכנות מכיוון שזה עלול ליצור מתח פנימי מאוד גדול אצלו.
תני אינפורמצייה מינימלית, ברמה בשפה ובנוסח שהוא יכול להבין, והרבה הרבה חום פיסי ואהבה, זה ישאר ספוג אצלו גם בהעדרך._
אני מסכימה איתך.כשניסיתי להסביר נראה לי שהוא קלט רק את צמד המילים אמא הולכת.
החלטתי להיות אצל הורי כמה שיותר כך השינוי לא יהיה חד גם מבחינת מיקום.
אמאל'ה,תוכלי לזתף אותי בעוד פרטים|?
תודה לכולכן.

[אמאל'ה*]

אשתף אותך בשימחה בעוד פרטים, את יכולה להשאיר אימייל או טלפון, או לשאול פה ישירות.

[מיטל_מ*]

המייל שלי הוא:[email protected]
רציתי לדעת איך הם הסתדרו,הם ישנו עם אבא בביתם?כשחזרת הכל היה רגיל?
לא יודעת מה לשאול,סתם פרטים מנסיון משותף.
תודה. @}

[אמאל'ה*]

מיטל מ הילדים הסתדרו מצויין, בן זוגי לקח חופש מעבודתו והיה איתם צמוד, בנוסף לקח אותם לביקורי סבא-סבתות וגם חברים, וארגן להם לו"ז יומי גדוש בפעילות כיפית. הם ישנו כרגיל פה בביתנו, ולא נאמר עלי שום דבר אם לא נשאלה שאלה.
אני דרך אגב מאוד מתנגדת (מבלי לפגוע חלילה בכוונותיה הטובות של נותנת העצה) להגיד:
אימא הולכת וחוזרת זה משפט מנטרה שעליו כדאי לחזור שוב ושוב בכל פעם
לדעתי המנטרה הזאת מחלישה ולא מחזקת, וגם לא מתאימה לתפיסת המציאות של ילד בגיל המדובר.
כשחזרתי הכל היה רגיל, וטוב מעל ומעבר לכל התסריטים החרדתיים שרקמתי לעצמי מבעוד מועד.
ויש שני דברים מאוד מאוד טובים שקרו לי בעקבות אותם עשרה ימים:
דבר ראשון התאהבתי והערכתי פי מליון את בן זוגי לאחר העשרה ימים האלה.
לראות איך הוא מתקתק את העניינים בשלווה ובנועם העלו את קרנו בעיני אלפי מונים.
דבר שני קשור אלי.
אני שתמיד הייתי קונטרול - פריקית, צריכה פתאום להעדר ולא לשלוט בעניינים, זה היה בשבילי שיעור פנימי גדול מאוד בלדעת לשחרר את המושכות, בלתת לדברים לזרום, בלראות ש...הי! אני לא שם והשמיים לא נופלים!, הילדים נמצאים בידיים הכי טובות בעולם, של אבא האוהב שלהם, ובעזרה של עוד בני משפחה (עזרה שאינה מובנת מאילה), והם בסדר! הם יותר מדי עסוקים (וזה חשוב!!!) ונהנים, בשביל לחפש אותי.
זאת היתה חוויה שבהחלט נתנה לי פרופורציות חדשות להתבוננות על המשפחה שלי. וזאת מתנה גדולה בתוך הסבל של עשרת ימי הבדידות שלי.
אני מציעה לך להרגיע את עצמך (ועל ידי כך גם ילדך ירגע), לעשות את הפרידה קצרה ועניינית (כמובן עם שפע חום ואהבה), לא להרבות במלל, לדבר כל יום כמה מילים בטלפון, לזרום עם המציאות ולעשות תסריטים טובים בראש, להעסיק את עצמך ולסמוך (וזה נורא חשוב - לסמוך!) על מי שנשאר איתו שידע לעשות את העבודה. ותאמיני לי, גם אם לא יעשו את הדברים בדיוק כמוך, תראי זאת לטובה, כמתנה לבנך שיש לו את ההזדמנות להתקרב ולקרב אליו עוד אנשים אוהבים חוץ ממך. זה יעשיר אותו בשורה התחתונה, ואני בטוחה שאחרי שתחלימי, ושהכל ב"ה יעבור בשלום, וכשתחזרי הביתה, תופתעי לטובה. כל טוב לך והרבה בריאות.

[ציפ_ציף*]

קיבלת כאן כמה עצות טובות ואני רוצה להוסיף עוד משהו:
תתפללי,כן,אפשר לעשות המון השתדלויות ברובד הטכני,וגם ברובד הרגשי,
אבל בתור אחת שמאמינה שמישהו אחר מסובב הכל מלמעלה אני מציעה פשוט לפנות אליו,
לבקש כל מה שמדאיג אותך:שהילד יעבור את התקופה הזאת בקלות,שלא ישארו משקעים לא טובים(לשניכם),
שאת תחלימי במהירות-שזה מה שחשוב באמת (שוב,לשניכם...)
ושתצליחו לצמוח מהתקופה הזאת לזמנים טובים יותר.
אשמח גם להתפלל למענך,שלחי לי מייל עם שמך המלא ושם אימך ואשתדל להתפלל למענך-|l|
(המייל מופיע בדף שלי)
שיהיה בהצלחה,בשורות טובות!

[מיטל_מ*]

אמאל'ה,תודה.
הייתי רוצה מאד לחשוב ,שלהשאיר אותו עם בעלי זה הטוב ביותר.
בעלי מאלו שעובדיםברגיל 14 שעות ביממה.הוא פשוט לא יסתדר.חוץ זה מבחינה כלכלית זה יותר מדי בשבילנו,שהוא יקח כל כך הרבה ימי חופש מהעבודה.כל הזמן אמרתי לעצמי,שצריך להרגיל אותם להיות יותר ביחד.ידעתי ,שאם אצטרך לעזוב לזמן מה,כדאי שישאר בביתו עם אבא שלו.
יש את העניין של אמי ובעלי,שלא מסתדרים סביב הנושא של פיצ.אני לא יודעת כמה התכסחויות שקטות יעברו בהעדרי.
אני אומרת לעצמי,שזו הזדמנות מעולה לזרוק את אבא שלו למים.להשאיר אותם יחד,ולהבין שהם בסוף יסתדרו.הבוקר אמרתי לאמי שאולי פיצ ישאר בבית,והיא תבוא לעזור כאן.היא לא מסכימה בשום אופן."אם אני שומרת עליו אז בבית שלנו"


אני שתמיד הייתי קונטרול - פריקית, צריכה פתאום להעדר ולא לשלוט בעניינים, זה היה בשבילי שיעור פנימי גדול מאוד בלדעת לשחרר את המושכות, בלתת לדברים לזרום, בלראות ש...הי! אני לא שם והשמיים לא נופלים!
אוהה,זה באמת שיעור.שאני צריכה לעבור.

ציפציף,תודה.שלחתי לך מייל.
אני כל הזמן מתפללת,שהכל יהיה בסדר. אני חילונית מבית דתי.אני מבטיחה לך,שבירכו אותי טובי הרבנים בישראל(-:
מדהים איך אנחנו חוזרים יותר למקורות,רק כשקשה לנו.

[מיטל_מ*]

הבקר שוב התקשר המנתח.מבית החולים בו אמור היה להתבצע הניתוח,הודיעו שהם לא מאשרים את הניתוח אצלהם.לא מבצעים אצלהם הכנות.
זה אומר שאני צריכה להתאשפז בבית חולים רגיל,ומי שיהיה תורן ינתח.
העצבים שלי מרוטים מכל ההתעסקות הביורוקרטית.מי ינתח,איפה,מתי..?
חוץ מזה נראה לי,שזו דרישה אלמנטרית לדעת מי ינתח אותי מראש.

[אמאל'ה*]

מיטל מ האם קיבלת את המייל שלי?
אם בא לך לפרט במייל אולי אוכל לעזור בהמלצה על מנתח.
יום טוב בנתיים.

[מיטל_מ*]

שכחתי את ה- il אחרי ה - net אז לא קיבלתי.

[ציפ_ציף*]

קיבלתי,כבר מתפללת למענך@}
חיבוק גדול!

[מיטל_מ*]

היום נסגרו כל הקצוות.
אז קיצרו לי את כל העניין בעשרה ימים.יששש.
אני מתאשפזת ביום חמישי.הניתוח עצמו ב - 14/4.
אולי יהיה לי שם מחשב ואינטרנט.
מקווה שהכל יהיה טוב.
תודה רבה על הכל.

[ענת_ב_פ*]

14/4.
אולי 14/5 ??
מקווה שהכל יהיה טוב.
אמן @}

[מיטל_מ*]

אולי 14/5 ??
כן,כןD-:
תודה.@} @}

[שגית_רי*]

בהצלחה והחלמה מהירה ומלאה!
@} @} @}

משהו שחשבתי עליו: כשאת כבר שם, בניתוח, נסי לנוח ולהתרכז בהחלמתך.
אל תתפתי לנסות לנהל את העולם מהמיטה. יכול להיות שבעלך ואמך ימצאו את הדרך לעבודה משותפת לטובת בנך כשזה ידרש. תני להם להסתדר. הם ילדים גדולים.

[ורד_לב*]

איזה כייף שקיצרו לך!
שיהיה בהצלחה

[יעלי_לה]

בהצלחה, חושבת עלייך ומתפללת בשבילך. רפואה שלמה שלמה!

[סיגל_ב*]

_איזה כייף שקיצרו לך!
שיהיה בהצלחה_
ובריאות שלמה.

[עירית_לוי]

_שיהיה בהצלחה
ובריאות שלמה._

[אמאל'ה*]

שמחה בשמחתך. כל יום הוא משמעותי..!
הרבה הרבה בריאות

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

שיהיה בהצלחה...מחזיקה אצבעות להחלמה מהירה..

[חוט_השני*]

חושבת עליך...
שיהיה בהצלחה{@

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ה בהצלחה...מחזיקה אצבעות להחלמה מהירה

[בלה_שנדמה_לה*]

שמחה לשמוע שקיצרו לך את התהליך. יופי!!!
שיהיה לבריאות, והחלמה מהירה

[מיטל_מ*]

תודה על נאיחולים הרבים.@} @} @}
אישרו לי חופש עד מחר.אני ממש מאושרתD-: פיצ היה ממש מופתע ומאושר לראות אותי,למרות שאמרו שהוא היה ממש קסם.

הבעיה שלי מתרחשת בחזית הבעל.
מהתחלה הוא התנגד לכל ענין המיטה המשפחתית,וזה שהוא כל הזמן בידיים,אין לו גבולות,ומה לא...
מיותר לציין,שאני התעקשתי,וכל העניין גרם בינינו לריחוק רב.
עכשיו הוא מתעקש, שכשאחזור פיצ יעבור לחדר משלו,והוא ממש לא מוכן לשמוע דבר על הנושא.
החלטתי,שהיום אשאר עם פיצ אצל הורי במקום לשגע אותו הלוך ושוב למחרת.בעלי,שלאחרונה נראה כאילו הוא מתחרה צמוד עם פיצ על תשומת הלב שלי,התחיל לקטר במרץ."ומה איתי מתי תשקיעי קצת בנו?חשבתי,שתבואי לישון היום איתי בבית(ופיצ ישאר אצל הורי).תמיד אני מגיע אחרון ברשימה,גם אותי לא תראי שבועיים.וכ"ו וכ"ו וכ"ו.
אני ממש הייתי המומה מהאגואיסטיות.מה הוא לא יודע,שפיצ עומד להיות בלעדי המון זמן???חוץ מזה,הוא חוזר היום ב - שתיים בלילה,ויוצא מחר בשמונה בבוקר.מה יתן לו לראות אותי נוחרת P-: ?
בסוף נכנעתי.הרדמתי את פיצ,ונשארתי עוד שעתיים כדי לוודא,שהוא לא מתעורר.עכשיו אני כועסת על עצמי,ומאד על בעלי.

אני יודעת,שזה לא קשור לדף,אבל לא מצאתי פה כלום על בעל שמתנגד נחרצות לכל "השיטה" הזו.
מה אתן אומרות?

[יעלי_לה]

אני ממש מאושרת_ לשמוע שאת _ממש מאושרת

לשאלתך:
אומר לך מה אני הייתי עושה. הרי מבחינתך, אם אני מבינה נכון, הרעיון של מיטה משפחתית לא נושא בתוכו סתירה בין הילד לבן-זוג. הסתירה היא בראש של בעלך. אני הייתי נשארת נאמנה לעצמי בעניין הזה. לא לכעוס עליו! לאהוב אותו. לשדר לו שאת רוצה להשקיע בכם ולתת לו תשומת לב, ושהוא מוזמן לבוא ולקבל אותה - במיטה המשפחתית. הכל באהבה, ובלי לוותר על מה שחשוב לך. להראות לו שהסתירה לא קיימת מבחינתך. אם זה זורק אותו לתוך מאבק - להשאיר את המאבר כולו אצלו. לא להשתתף בזה. הרי כשמשחקים "מסירות" לבד, הכדור עוצר די מהר והמשחק נגמר... ואז הוא פשוט יצטרך לבחור אם לקבל ממך את הנתינה שכה חסרה לו לדבריו, ולקבל את פיצ אתכם במיטה (במקרה כזה אני מניחה שהנושא יעלה בהזדמנות אחרת, אחרי שתחזרי הביתה) או להשאיר את המצב כמו שהיה עד עכשיו (וגם במקרה הזה הנושא עוד יעלה מתישהו כמובן).
וואו, יצא לי מנוסח לא רע בכלל מתאים ל מאבקי כוח בזוגיות
בכל מקרה, מה שהיה היה, ולגמרי לגמרי לגמרי מיותר לכעוס מאוד על בעלך - לא כל שכן על עצמך!!! פיצ בכלל היה אומלל בלילה? או שזה אפילו סתם...?
אגב, נדמה לי שיש איזה דף או שניים על בעל מתנגד למיטה משפחתית (שמה קוים תחתיים כסוג של הימור, נראה אם ייצא סימן שאלה...)

[יעלי_לה]

יצא בלי! הנה לך.

[ציפ_ציף*]

הגן שלי מזכיר אותך כל יום,
יש בגן ילדה בשם מיטל שבהתחלה לא הבינה מה רוצים ממנה,
עד שהיא שמעה את שם אימך ונרגעה...
@}

[מיטל_מ*]

חזרתי לחופשה עד יום שישי.
אני לא יכולה לתאר כמה קשה היה לי לא לראות את פיצי.אתמול כאב לי הגוף מגעגועים.
באופן מפתיע לטובה פיצ היה ממש בסדר.אכל,ישן כמו שצריך.

זהו הניתוח מתקרב,ואני מתחילה להיות אקסטרה לחוצה.
רק לי זה יכול להיות,שכנתי לחדר נותחה לפני שבוע והניתוח לא הצליח.[

ציפ ציף תודה.את ממש מקסימה.

[שגית_רי*]

באופן מפתיע לטובה פיצ היה ממש בסדר.אכל,ישן כמו שצריך.
יופי! את יכולה להתפנות להחלמה עם דאגה אחת פחות.

זהו הניתוח מתקרב,ואני מתחילה להיות אקסטרה לחוצה.
בהצלחה! @}

[חוט_השני*]

בהצלחה!{@

[אמא_אום*]

קוראת את הדף שלך ופתאום מבינה שהניתןח מחר.
בהצלחה! חושבת עליך!

[ציפ_ציף*]

רפואה שלמה,בשורות טובות!
ע"פ היהדות חודש אייר הוא חודש עם אנרגיה של רפואה,
ישועות בקרוב.

מחכה לשמוע איך עבר.
חיבוק גדול.

[בלה_שנדמה_לה*]

רפואה שלמה,בשורות טובות!

[אמא_לשלושה*]

רפואה שלמה,בשורות טובות!

[אמאל'ה*]

רפואה שלמה,בשורות טובות!
אנא עדכני כשתוכלי מה שלומך.

[נועה_בר*]

מחכה לשמוע איך עבר.
מכל הלב מאחלת לך רפואה שלמה,בשורות טובות!

[מיטל_מ*]

זה נגמר, ואני בבית.היה לי מאד קשה.
קודם באמת תודה מעומק ליבי על העזרה, עצות, תמיכה ותפילות.אתן מקסימות.

עכשיו נותר עוד תהליך טיפול ואיזון, נקווה שיגמר מהר.
מחכה לי גם תהליך עם פיצ.המסכנוני מאד עצבני, ולא מוצא את עצמו.אני כולי תקווה, שנחזור לשגרה מהר.
טוב, מאד רציתי להודות, אבל אני די חלושס אז בהמשך....

[ציפ_ציף*]

מתוקה,יופי שחזרת!
קחי את הזמן ,תהיי סבלנית לעצמך ולגופך.

[נועה_בר*]

יופי שחזרת!
מאחלת לכם החלמה משפחתית מלאה @}

[ענת_ב_פ*]

[פלוני_אלמונית*]

אני מרגישה די טוב מבחינה גופנית, אבל ממש אובדת עצות מבחינת פיצ.
הוא ממש עצבני, בוכה על כל דבר, משליך את עצמו לרצפה אם לא מקבל את שרוצה ומיד, רוקע ברגליים, צורח.
אני יודעת, שאני רק צריכה להיות בשבילו וזה יעבור ( אני מקווה ).הכי מתסכל שעם כולם הוא בסדר, ורק איתי הוא הופך לילד אחר.הוא פשוט בוכה כל הזמן, ועל כל דבר קטן כגדול.פתאום הוא מעדיף את אביו על פני, לא שאני נעלבת אבל זה מוזר לי.
הוא לא ישן בלילה כמעט בכלל.אני על סף התמוטטות.כל ארוחה נזרקת מהשולחן בבכי, כל מקלחת זה קרנבל, וכמו שאמרתי שלא נדבר על לישון.
מצד אחד אני לא מוכנה, שהוא יאמץ את ענין הצרחות ולזרוק את עצמו על הרצפה לשיטה לקבל את רצונו. מצד שני אני גם לא מרגישה שאני יכולה פשוט להמשיך ולהתעלם ממנו כשהוא מתנהג כך, גם לגעור בו לא נראה לי.אז אני פשוט יושבת לידו, מניחה עליו יד ומחכה.זה רק מחמיר את עוצמת התגובה.
ממש כואב לי עליו, אני יודעת כמה קשה היה לו. אמרו לי, שכל בקר היה רץ לדלת ובוכה אמא, אמא בואי חיבוקי.חוץ מזה הוא פיתח אובססיה לצלקת, הוא מבקש לראות את הפצע כל שעה בערך.הוא בוהה בו, מנשק וממשיך.
אני לא יודעת איך להתנהג איתו.אני יודעת שהוא זקוק להרבה חם ואהבה וביטחון, אבל אני לא יודעת איך להתמודד איתו ביומיום.
יש למישהי עצה? אמא'לה, איך היה אצלך?
תודה.

[מיטל_מ*]

וחוץ מזה אני הפלונית.

[שגית_רי*]

טוב לשמוע שהניתוח עבר בשלום! מאחלת החלמה מלאה והתאוששות מהירה! @} @}
חיכיתי לראות את תוספת התגובה שלך בדף, לדעת איך היה..

ועם הקטנצ'יק (בן כמה הוא?), וואו, באמת נשמע שעוברות עליכם התמודדויות לא קלות...
אבל זה נשמע לי כמו תגובה למה שהיה.
אני גם לא מרגישה שאני יכולה פשוט להמשיך ולהתעלם ממנו כשהוא מתנהג כך, גם לגעור בו לא נראה לי.אז אני פשוט יושבת לידו, מניחה עליו יד ומחכה._
אני גם לא חושבת שצריך או כדאי להתעלם.
כאמא לשני מומחים בקריזות ושכיבה על הרצפה אני יכולה לספר לך שמנסיוני, וניסיתי כל דבר מאמפתיה ולחבק ועד לכעוס ולהכנס לחדר שינה עד שנרגעים, מה שהכי עבד זה לתמלל את הקריזה (אני רואה שאתה מאד כועס, אתה שוכב וצורח, כשתרצה לספר לי מה הכעיס אותך אני פה להקשיב...וכו' באותו סגנון) לחזור על זה כמו מנטרה ולהמשיך בעיסוקיי בסביבתו. לא לעבור לחדר אחר אבל גם לא לשבת ליד ולחכות. גיליתי שכל התייחסות מעבר לזה פועלת כמו שמן למדורה. ובטח אם אני מאבדת עשתונות ומוסיפה את הכעס שלי למצב הבוער. קשה קשה לפעמים לקבל את הכעס וההתפרצות בשלוה יחסית, אבל בטווח הארוך שווה את ההשקעה. בשביל מאבקי כוח צריכים שניים וככה אני מוציאה את עצמי מהמאבק.
ויש גם דף על סצנות, אני אחפש את השם, לא קראתי אבל בטוחה שיש שם הרבה ניסיון ועצות טובות.

ובין קריזה אחת לשניה, בטח בפעם הראשונה בחייו שאמא נעלמה לו ועכשיו הוא יודע שזה אפשרי ואולי מדאיגה אותו האפשרות שזה יקרה שוב. אז הוא בודק ופורק מתח, ודואג לאמא, וכועס, בו-זמנית.
אולי יעזור לו אם תדברי על מה שהיה וכמה שזה היה קשה גם לו וגם לך, ושבטח גם הוא דאג והתגעגע לאמא כמו שאמא דאגה והתגעגעה ושהנה אמא חזרה והיא עכשיו מחלימה, ושכשלא היית סבתא ואבא היו איתו וטיפלו בו וכו' וכו'

חוץ מזה הוא פיתח אובססיה לצלקת, הוא מבקש לראות את הפצע כל שעה בערך.הוא בוהה בו, מנשק וממשיך. מתוקי!

ובכל מקרה, עבר עליכם כולכם איזה זעזוע קטן...יקח קצת זמן והרבה נשימות עמוקות להתאושש...אולי פרחי באך יכולים לעזור?

[ציפ_ציף*]

הי מיטלוש,עברתם משהו,
והדרך שלו להתמודד עם החסר היא כזאת.
נראה לי למרות הטירוף שאת עוברת טבעי לגמרי.למען האמת זה לא היה טבעי אם החיים היו ממשיכים כרגיל.עדיף שיוציא את התסכול שלו ככה מאשר ידחיק.,תעבירי לו מסר מילולי כל הזמן כמו שכתבה שגית "עכשיו אמא בבית,זהו,אמא לא הולכת,אמא פה."
למרות שנראה שהוא לא מתיחס,המסר הזה עובר.
תעברו את זה יחד ובע"ה בסוף הוא יתאזן.
הקושי הגדול הוא שאת מבחינה פיזית עדיין חלשה ולכן הכל יותר קשה להתמודדות.
מחבקת אותך מרחוק.המון אהבה.

[אמאל'ה*]

הי מיטל!
שמחה מאוד לשמוע שזה מאחורייך, מי כמוני מבינה לליבך.
קודם כל תודה לאל שהניתוח והטיפול עברו בשלום.
כמו שסיפרתי לך לי לקח שנה עד שהגעתי לאיזון הורמונלי, אך את החלק הקשה כבר עברת, כך שנשאר לך רק להיות אופטימית
הייתי שמחה לשמוע קצת יותר פרטים על האישפוז (אולי באימייל או בטלפון אם בא לך).
לגבי שאלתך בעניין פיצ, אצלי זה היה אחרת לגמרי ובאמת הכל היה טוב, גם אחרי שחזרתי.
לפי התאור שלך אני יכולה להבין שפיצ מאוד מבטא בהתנהגות את המשבר שעבר עליו כשלא היית, והתנהגויות של השתטחות על הרצפה וכו', באות לדעתי לבדוק מחדש את הגבולות שלך איתו. אני חושבת שהוא מבקש לבדוק אם משהו השתנה בעקבות ההיעדרות.
אני יכולה לשתף אותך ולספר שכשלבן שלי היו ויש לפעמים התקפי זעם, אני קודם כל מאפשרת לו להוציא הכל, נמצאת לידו בלי לדבר רק להיות, כשהוא מתחיל להרגע לבד אני מציעה לו חיבוק ואז הוא כמעט תמיד מסכים והכל נרגע.
פעם הייתי כועסת בחזרה וזה רק היה מלבה ומחריף את המצב.
פשוט לקח לי זמן ללמוד איך לעזור לו במצבים האלה. לדבר איתו ולפרשן לו מה הוא מרגיש תוך כדי סערת רגשות רק מגביר אותה, הכי טוב להיות נוכח, לחכות בסבלנות שהסערה תעבור (גם אם לוקח לה הרבה זמן...) ובסוף כשהיא שוכחת לחבק, להכיל, לעטוף.

עכשיו אמא בבית,זהו,אמא לא הולכת,אמא פה
אני הייתי נמנעת מלהגיד את זה (מבלי לפגוע כמובן בכוונותיה הטובות של הכותבת).
יש באמירות כאלו לטעמי איזכור מיותר של החסרון שהיה.

אולי יעזור לו אם תדברי על מה שהיה וכמה שזה היה קשה גם לו וגם לך, ושבטח גם הוא דאג והתגעגע לאמא כמו שאמא דאגה והתגעגעה
אותו כנ"ל.

מיטל, זאת תקופה - והיא תעבור.
מאחלת לך הרבה הרבה בריאות (וגם לי..!)

[מיטל_מ*]

שגית, כמאמר הפולניות, איזה עולם קטן!לפחות את יודעת את הסיבה להקפאת תהליך הקליטה. האמת שכרגע החלטנו לא לחזור לזה עדין, למרות שזה מעציב אותנו מאד.החלטנו להשאר בסביבת המשפחה עוד זמן מה, עד שהכל באמת יסתדר.

ציפציף, אני יודעת שהתגובה שלו טבעית, אבל בסתר ליבי קיוויתי שזה לא יהיה עד כדי כך קשה ועוצמתי.וכן אני מאד עייפה, מה שמקשה על הכל יותר.
תודה על החיבוק.את מקסימה,כבר אמרתי?

אמא'לה (-: ,
שמחה מאוד לשמוע שזה מאחורייך, מי כמוני מבינה לליבך._תודה רבה.

הייתי שמחה לשמוע קצת יותר פרטים על האישפוז (אולי באימייל או בטלפון אם בא לך).
נדבר בשמחה רבה.המייל שלי יצא מפעולה, והטלפון תוקן ולא הצליחו לשמור על זכרונות.אני רק יכולה לציין, שהיה מאד מאד קשה.הזמן עבר כל כך לאט, שעכשיו נראה לי כאילו הייתי שם חודשים.אני ממש שמחה שחלק כל כך גדול מאחורי, ועכשיו נטפל בדבר הבא.מבחינת הבריאות שלי אפשר להגיד, שאני נמצאת במצב מצוין לעומת מה שהיה לפני חודש.

עם פיצ אני משתדלת לא לדבר על המצב, ולשדר עניינים כרגיל.דווקא נראה שפיצ זקוק לחיזוק במילים.הוא שואל לעיתים קרובות " אמא לא לכת?".אז אני מסבירה בפשטות, שזהו נגמר ומעכשיו אמא בבית.
רק להשאר לידו בזמן התפרצות הזעם באמת גורם לליבוי המצב.למעשה כל דבר שאני עושה נראה לי לא מתאים.אני מרגישה חסרת אונים, ובאופן כללי זו לא תחושה מוכרת לי.
היום בבקר הוא היה ממש מאושר במשך חצי שעה, ואמרתי לעצמי זהו זה מתחיל לעבור.הרמתי את הטלפון כדי לעשות שיחה חשובה, והוא התחיל לבכות בכי קורע לב.לקח לי שעה!על הידיים עם שירים וניחומים להרגיעו.נראה כאילו הוא לא רוצה שאעשה שום דבר שהוא לא להתרכז בו ב - 100%. אני אפילו לא מלטפת את הכלב שלנו כי הוא מקנא.


כמו שסיפרתי לך לי לקח שנה עד שהגעתי לאיזון הורמונלי, אך את החלק הקשה כבר עברת, כך שנשאר לך רק להיות אופטימית
אני ממש מקווה, שזה יהיה הרבה יותר מהיר.

_מיטל, זאת תקופה - והיא תעבור.
מאחלת לך הרבה הרבה בריאות (וגם לי..!)_
אמן.שיהיה לך הרבה בריאות ואושר. @} @}
אני אשמח אם נדבר.יש לך עדין את המספר שלי?

[אמאל'ה*]

יש לי את המספר שלך - ואני אתקשר.
שבוע טוב!

[שגית_רי*]

מצאתי את התקפי זעם ואת איך להתמודד עם סצנות וגם את מאבקי שליטה עם פעוטה.

שכתבה שגית "עכשיו אמא בבית,זהו,אמא לא הולכת,אמא פה."
הכוונה שלי היתה יותר לדבר על מה שהיה ושעכשיו אמא חזרה ופחות להבטיח מה יקרה. כי לפעמים אמא כן תצטרך ללכת (רק לשמחות, כמובן ) ואז גם מופרת הבטחה וגם הדגש הוא על "היה קשה אבל התמודדנו ועכשיו זה נגמר" מאשר על "זה לא יקרה שוב" .


_אני הייתי נמנעת מלהגיד את זה (מבלי לפגוע כמובן בכוונותיה הטובות של הכותבת).
יש באמירות כאלו לטעמי איזכור מיותר של החסרון שהיה._
הרעיון הוא לא לטחון ולהתפלש בקושי וברחמים עצמיים אבל גם לא להתעלם. מה שהיה, היה משמעותי (לדעתי) מכדי ש"נסגור ונשכח".
בעיניי, חשוב לדבר על מה שהיה, לתת לגיטימציה לקושי. כמובן בהתחשב ביכולת ההבנה של הילד. משפטים קצרים, פשוטים. למצוא את האיזון הנדרש בין העיבוד של מה שהיה לבין חוויות נחמדות יחד והסחות דעת.

[נועה_בר*]

טוב לשמוע שהניתוח עבר בשלום! @}

_אולי יעזור לו אם תדברי על מה שהיה וכמה שזה היה קשה גם לו וגם לך, ושבטח גם הוא דאג
והתגעגע לאמא כמו שאמא דאגה והתגעגעה_
אני בעד. בחיים שלי זה ממש הכרחי. אני תמיד מדברת על הקושי שהיה, נותנת לילד להתחבר למילים שהוא לא יכול להגיד אבל מאוד מאוד בוכה אותם או צועק או מתפרק.
עבורי - זו הלגיטימציה. זה לאפשר לו וגם להראות לו שאת יודעת ומרגישה כמה קשה היה לו ( אני דווקא לא בעד להגיד כמה קשה היה לך שלא לשים על כתפיו הצעירות דאגה או עול, אבל כן בהחלט כמה התגעגעת אליו וחיכית לפגוש אותו ).
המילים שהוא אינו יכול לבטא יכולות לתת לו שקט, ואלו כדאי שיבואו תמיד יחד עם חיבוק והרבה חום וקירבה.
"אימא הלכה ואתה התגעגעת ובכית והיה לך קשה ועכשיו אימא חזרה.
זה בסדר שקשה לך, עכשיו אימא פה ואימא אוהבת אותך מאוד ולא הולכת לשום מקום בלי להגיד לך".
ואם הכל הולך קשה - "לא רוצה, לא רוצה" אולי לשאול אותו מה הוא רוצה? למצוא את הרגעים שהוא שמח ואוהב ועליהם ואליהם לחזור.
תחשבי איפה הכי קל לו - ולך, ולכי על זה כמה שיותר.. תאספו חוויות טובות ולאט לאט הביטחון יחזור.
זמן. זמן. זמן. תני זמן לכולכם להירגע. עברתם חוויה נוראית שיש לה אפקט וחשוב לחוות אותו.

מאחלת לך מכל הלב שלווה ובריאות.

[פלוני_אלמונית*]

מיטל אולי אפשר לשנות את שם הדף שאפשר יהיה להבין איזו עיצה? למשל פרידה מתינוק לצורך הליך רפואי מה דעתך?