פעוט שלא רוצה לישון לבד

[טרוטה*]

לא מצאתי שום דף מועיל בנושא, אם יש אחד- אפשר להעביר...
העניין הוא כזה-
הילדון בן 3.5, הולך לישון סביב 8-9 בערב, בשעה הזאת הוא מאד עייף ונרדם תוך דקות כשאחד מאיתנו שוכב לידו ומחבק אותו.
העניין הוא שבמהלך הערב, כשהוא מתעורר לבד, הוא קורא לנו בבכי ודורש שנבוא לשכב לידו שוב. אז נרדם שוב, אבל זה ממשיך שוב ושוב
כך חולף לו כל הערב, כשאחד מאיתנו בסופו של דבר פשוט נרדם שם (ומתעורר הפוך כעבור כמה שעות...)
אין לנו שום בעיה שישן איתנו. יש לו מיטה משלו, אבל יש גם מיטה משפחתית גדולה שהוא מוזמן לישון בה כרצונו. הוא בד"כ אומר שרוצה להישאר במיטה שלו- אבל עם אחד מאיתנו. אנחנו מסבירים שנישאר קצת ואח"כ נצא, אבל זה לא עוזר, כי הוא חוזר לישון אבל מתעורר לבדוק וכשמגלה שיצאנו- בוכה וקורא לנו.
אין לנו כאמור בעיה שישן איתנו, אבל אנחנו זקוקים גם לזמן הזה בערב- לעשות עוד דברים, אפילו ברמה של לארגן ת'בית, שלא לדבר על סתם זמן לבהות, או רחמנא ליצלן- זמן לשנינו.
אנחנו המון איתו במשך היום, הוא לא בגן, כך שזה לא שחסר לו זמן אבאמא.
באיזשהו מקום זה נראה לי אפילו להיפך, מרוב שאנחנו כל הזמן איתו, הוא כאילו לא יכול להסתדר לבד. אפילו לא בשעות הספורות בין מתי שהוא הולך לישון ועד שאנחנו נלך לישון.
זה לא מצב חדש, זה תמיד היה ככה פחות או יותר, עכשיו זה אולי קצת יותר חמור כי הוא בגיל של פחדים ודורש יותר בעוצמה שנהיה איתו, אבל אנחנו פשוט כבר עייפים מזה.
זה גם הפחדים וההרגל שלו שאנחנו איתו כל הזמן, וגם אני מרגישה שבאיזשהו מקום מפריע לו שאנחנו עושים עוד דברים אחרי שהוא ישן (לשטוף כלים! וואו...), קצת כמו בשר של יהודה אטלס (לא זוכרת כרגע, משהו כמו- אם אני הולך לישון, אז תסגרו ת'טלויזיה, שתפסידו גם...לא חשוב שאין לנו טלויזיה...)
הוא רגיל שהוא שותף להכל ונראה לי שקשה לו להפסיד משהו
אין מצב לתת לו להסתובב בבית בערב, הוא עייף סביב 8 (לא ישן בצהריים) וכאמור צונח בשניות במיטה.
...עד שמתעורר לבדוק אם אנו לידו.... דרך אגב, מדי פעם אחד מאיתנו אכן נרדם איתו פשוט ואז הוא ישן רצוף. אבל לא בא לנו ללכת לישון כל יום ב-8 וכאמור אנחנו צריכים את הזמן הזה לעוד דברים.נמאס לי להרגיש בערב בכלא. מה עושים?
מצטערת אם יצא ארוך ומבולבל, אשמח מאד לעצות

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ממשיכה את שיחתנו מככר השוק - בכיוון אחר.
אולי יעזור להרדים אותו על הספה בסלון בתחילת הלילה, ואז תוכלו לשבת לידו ולעשות לפחות חלק ממה שהייתם רוצים לעשות? (טלוויזיה, ספרים, לדבר, לאכול ובטח לבהות).
אולי גם פחות יתעורר אם תקומו למשל, כי ירגיש שהוא בתוך רעשי הבית?
סתם רעיון.

[פלונית*]

תנסו לא לתת אוכל מתוק- כמה שעות לפני השינה.
ויותר חשוב- להוציא אנרגיה, באויר הפתוח.

[אינדי_אנית*]

אולי לנסות איזה שבוע או שבועיים אפילו, באמת ללכת לישון איתו לכל הלילה?
שהוא יפנים שאתם שם בצורה קבועה וישחרר- לפי העיקרון של ילד שנצמד להצמד אליו חזק בחזרה עד שהוא ישחרר..

[סאלוש*]

היי טרוטה,

את יודעת מה עולה בדעתי?
לפעמים ילדים צריכים קצת בכי במהלך היום. מצטברים להם כל מיני תסכולים, פחדים, מתח.
ואם בכל פעם שהם בוכים מרגיעים אותם - נניח מסיחים את דעתם, או קוראים סיפור, או נותנים אוכל - זה יכול להצטבר להם.
זה גם ככה עם מבוגרים כמובן...

אז אם את מתחברת עד כאן, את יכולה לנסות שני דברים.
קודם כל במהלך היום לנסות לעודד בכי יותר. נניח אם הוא בוכה קצת, אז לחבק אותו, להקשיב, לתת לו לסיים את הבכי עד הסוף, במקום לעצור אותו. לא להציע הצעות אחרות אלא רק להיות איתו, לחבק, לקבל.
וזה אולי יעזור בפני עצמו.

ואם עדיין הוא בוכה וקורא לכם, אז יש פה שאלה, אם זה חשוב לך מאוד לא לשכב איתו בכל פעם שהוא רוצה.
אם את מאמינה שזה מאוד חשוב לו (כמו שמן הסתם שתינו מסכימות שלתינוק זה מאוד חשוב), אז בסדר, זה מה שיש. יעבור.
אבל אם את חושבת שבגיל הזה זה לא קריטי לממש את הבקשה הזו, אז את יכולה לשכב איתו במיטה ולהסביר לו שאת תיכף הולכת, כי זה הזמן הפנוי שלך עכשיו (זה ההסבר שלי אישית לילד שלי שהוא בן 4). ואז אם הוא בוכה, לחבק אותו ולתת לו לבכות, אבל בלי לסגת מהעניין שתיכף תלכי. בעצם את נותנת לו להוציא את הבכי שאולי קשור לדברים אחרים שהצטברו במהלך היום, ויוצא עכשיו. וככה כמה פעמים כמה ימים, אני מניחה שאחרי כמה ימים הוא ירגיש יותר טוב (מהבכי) ויבין את המסר שאת לא יכולה לשכב כל פעם איתו בערב.

אגב, עניינים טכניים, יש לו מנורת לילה קטנה? כי אצלי אם פעם ניסיתי לכבות את האור אחרי שהם ישנו, בן ה -4 התעורר והיה מבועת.

[טרוטה*]

תודה על התגובות
אכן אנחנו לא נותנים מתוק בערב והוא מוציא הרבה אנרגיה (מדובר בילד מאד פעלתן), כך שזה לא שהוא לא עייף. עייף גם עייף ונרדם בשניות.
ההתעוררויות הן בסיום מחזורי שינה, שזה דבר טבעי. רוב האנשים חצי פוקחים עיין וחוזרים לישון, ואפילו לא תמיד זוכרים זאת, אצלו- כשהוא רואה שאנחנו לא לידו- מתעורר לגמרי.
אין מצב להרדים אותו באמצע הבית, הוא פשוט יהייה עייף ויתדלק, ויהיה עייף ויתדלק, עד שבסוף יצנח (כמו שקורה בערבים שקורה בהם משהו מיוחד- ארוחת שישי עם חברים עד מאוחר וכו'). יש סיכוי שעד שיצנח יהיו כמה גהנומים של תסכולים מעייפות יתר, ויש סיכוי גם שאנחנו נצנח לפניו
לגבי הרעיון של אינדיאנית, זה רעיון מעניין. לפי העיקרון של ילד שנצמד להצמד אליו חזק בחזרה עד שהוא ישחרר._ זה עיקרון שאני בהחלט מאמינה בו. עם זאת, זה שאנחנו כמעט כל היום איתו (תוך כדי פעילות, מפגשים ועוד) לא אמור לתת לו את התחושה של _שהוא יפנים שאתם שם בצורה קבועה וישחרר ?

[טרוטה*]

הי סאלוש, כתבנו באותו זמן...
אני לא יודעת אם אני מתחברת לעניין הבכי, של לתת לבכות. אנחנו בהחלט לא מסיחים את דעתו כשהוא בוכה במשך היום לפעמים, אבל בהחלט מנסים לפתור את הסיבה האמיתית (שבד"כ היא רעב, גירוי יתר וכו'), כלומר, לא תמיד נסתפק בלחבק ולתת לו לבכות, אלא במקביל גם ננסה לפתור את הטריגר .
אני צריכה לחשוב עוד על מה שכתבת בנושא.
לגבי מנורת לילה- הכנסנו, וגם בחדר שלנו יש אור קטן.
לגבי מה שסיפרת על בנך בן ה-4, כשאת אומרת שתכף תצאי והוא בוכה, את מחבקת אותו ומה אז?. את פשוט יוצאת והוא רגוע? מוחה? מה קורה? אשמח אם תספרי עוד.

[סאלוש*]

היי טרוטה,

האמת היא שאצלנו המצב מאוד שונה. בן ה - 4 ישן עם אחותו בת ה - 7 שהוא אוהב מאוד.
והוא בכלל לא מתנגד להשאר שם איתה. אני שוכבת 5-10 דקות עם כל אחד מהם, ואז הולכת, וזה בסדר.

אבל לא סתם המצאתי את מה שכתבתי. הוא יכול לבכות לפעמים אם אנחנו יוצאים לערב. הוא לפעמים שמח כשאנחנו הולכים, ולפעמים עצוב. אם הוא עצוב, אני משתדלת לחבק אותו ולעודד אותו לבכות לפני שאני הולכת. למשל מחבקת ושואלת אם הוא עצוב. ואז נותנת לו לבכות איתי יחד. ככה כמה דקות. ואז לפעמים זה מספיק, והוא קם שמח וטוב לב והולך לעשות לי שלום מהחלון, או שהוא נשאר עצוב עד הזמן שאני צריכה כבר לצאת, או שקצת נמאס לי, ואני מעבירה אותו בוכה לסבא/סבתא או מי שזה. הם יודעים את התפקיד שלהם (לחבק) ובד"כ אחרי כמה דקות זה בסדר.

אני לא חושבת שאת צריכה לעזוב אותו בוכה בחדר לבד בשום שלב (אישית לא היתי רוצה שיעזבו אותי בוכה...). רק מה שהצעתי זה לשכב איתו יחד ולהודיע לו שאת תלכי. ואז אם הוא בוכה, לחבק ולתת לו לבכות. לא לומר, "טוב בסדר, אני לא אלך, רק אל תבכה" אלא משהו יותר כמו "אני מבינה שאתה עצוב שאני הולכת".

[סאלוש*]

אלא במקביל גם ננסה לפתור את הטריגר

אפשר לראות אם אחרי הפתרון הילד באמת שמח. אם כן אז זה כנראה היה בסדר. אם לא, אז כנראה שזה לא היה הטריגר האמיתי.
למשל בד"כ אני רואה ילדים עם מוצץ, לא שמחים. מבט זומבי כזה בעיניים. אז אני מניחה שזה לא היה פתרון אמיתי.

[טרוטה*]

_אפשר לראות אם אחרי הפתרון הילד באמת שמח. אם כן אז זה כנראה היה בסדר. אם לא, אז כנראה שזה לא היה הטריגר האמיתי.
למשל בד"כ אני רואה ילדים עם מוצץ, לא שמחים. מבט זומבי כזה בעיניים. אז אני מניחה שזה לא היה פתרון אמיתי._

אני גם רואה ילדים כאלו לפעמים
טוב, אצלנו אין בכלל מוצץ. הרעיון שהתכוונתי אליו זה שאם אני קולטת אותו עצבני ובכייני, פעמים רבות אני קולטת שכבר עברו איזה 3 שעות מאז שאכל ואז תפוח או סנדוויץ' הרבה פעמים פותר את הבעיה...

[קרן*]

גם אצלנו בבית זה היה ככה- בן ה3 רצה שרק אני אשן איתו בלילה וברגע שאבא היה מגיע הוא היה בוכה. שלא לדבר קופץ מהמיטה בכל אפשרות 4 פעמים בלילה לחפש אותי....
מה שעזר לי היתה דווקא ההבנה שאני זקוקה להפרדה. אם יום שלם אני איתו מהבוקר וגם אבא נמצא בצהריים ובערב שוב, אז גם אני צריכה זמן לעצמי, לזוגיות שלי, לשפיות שלי... בכל אופן ברגע שזה היה ברור לי שאין מצב שזה ממשיך שידרתי לו אני חושבת את הענין. הדרך תכלס היא איך שזה מתאים לך אבל נראה לי שזה מתחיל בהחלטה פנימית- שמגיע לך את הערב שלך.
מצד שני שימי לב שאני כותבת את זה בשתיים וחצי בלילה וזה בגלל שיש לי תינוקת חמודה שלא רוצה לישון בידיים...משומה היא לא קלטה את התאוריה שלי שגם אמא בן אדם. מזלהשהיא כזאת מותק

[מתחדשת*]

_אולי לנסות איזה שבוע או שבועיים אפילו, באמת ללכת לישון איתו לכל הלילה?
שהוא יפנים שאתם שם בצורה קבועה וישחרר- לפי העיקרון של ילד שנצמד להצמד אליו חזק בחזרה עד שהוא ישחרר.._
מניסיון שלנו, זה מנציח את הבעיה.

אצלנו שום דבר לא עזר עד שהוא התחיל להירדם כשאני לא בחדר.

בכל אופן ברגע שזה היה ברור לי שאין מצב שזה ממשיך שידרתי לו אני חושבת את הענין. הדרך תכלס היא איך שזה מתאים לך אבל נראה לי שזה מתחיל בהחלטה פנימית- שמגיע לך את הערב שלך.
מזדהה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

גם אני מזדהה, למרות שאין לי בעיה כזו מפני שהם הולכים לישון יחד ואחרי שנרדמים לא מתעוררים כל הלילה.
נשמע מאוד מתסכל מה שאת מספרת. כל כך צריך את השעות האלה בלילה, בשקט.
יש לי אמונה שזה יעבור בקרוב, הרי הוא הולך ומתבגר. יכול להיות שיש פה עניין של גבולות.
את משאירה לו את הדלת פתוחה?

[טרוטה*]

באמת תודה על כל התגובות
במיוחד האחרונות. אני מאד מסכימה לגבי כך שהעמדה הפנימית הכי משפיעה
ולראיה- עוד לא עשיתי כלום, רק הרהרתי לי, וב-2 הלילות האחרונית נרדם בקלות
והתעורר רק פעם אחת- קצרה ושקטה, סביב 1 בלילה, כדי לעבור למיטה הגדולה
טפו טפו טפו , חמסה חמסה חמסה
שימשיך ככה
(כן, אני יודעת שבאורח פלא, הרבה דברים נפתרים רק מלפתוח דף בבאופן...)

[סאלוש*]

יש לי אמונה שזה יעבור בקרוב, הרי הוא הולך ומתבגר.

נכון כל כך...
טוב להזכר בזה שוב ושוב.
הכל עובר, הקשיים יחד עם כל מיני כיפים.
הם גדלים ומתפתחים.

וב-2 הלילות האחרונית נרדם בקלות
איזה כיף
יחזק אותך למקרה ששוב תהיה קצת חזרה "אחורה" (במרכאות, כי אין דבר כזה באמת אחורה...)

[טרוטה*]

טוב,
הלילה חזר לסורו
קרן, מתחדשת, אשמח לשמוע איך עשיתם את זה
כבר הבנתי שאחרי כל היום איתו מגיע לי בערב זמן לבד
ספרו לי מה עשיתם כדי לגרום גם לילד להבין את זה...

[מתחדשת*]

קודם כל הסתייגות קלה, הילד שלי יותר גדול בשנה.

שהוא יבין את זה? מבחינתי זו לא המטרה... הסברתי אלף פעם, בשכל הוא מבין, אבל ברגש לא, כלומר להבנה לא מתלווה הסכמה, ואני לא מצפה שתהיה הסכמה.
כמו שכתבתי לך, אצלנו שום דבר לא עזר עד שהוא התחיל להירדם כשאני לא בחדר.
זה התחיל מכמה פעמים שהוא נרדם בדיוק כשיצאתי רק לשנייה לעשות פיפי או עיסוק אחר שהיה לי דחוף. ובהדרגה התחלתי לראות כמה הנוכחות שלי בחדר מפריעה לו להירדם. כי האחיזה שלו בנוכחות שלי הופכת להיות אחיזה בָּערוּת.
עכשיו זה כבר עניין קבוע, אחרי סיפור אחד (או לפעמים איך שהוא נכנס למיטה) אני אומרת לו שאני הולכת רגע לעשות משהו, ובזה נגמר הסיפור. הוא לא מתנגד שאני אצא מהחדר, אע"פ שהוא ילד אינטליגנטי ויכול להסיק שאם אתמול ושלשום ולפני שלשום הוא נרדם לפני ש"חזרתי", זה מה שיקרה גם הערב...

[ש_י_ר_י*]

אולי גם אפשר להסביר לו בערב, או במהלך היום, את כל הדברים שנאמרו פה למעלה, ולאט לאט זה יחלחל.
<אצלנו התחיל משהו דומה, כמעט אותו סיפור כמו אצלכם, אבל בינתיים לא כל לילה. אז גם אני מחכה לראות מה המנוסות יותר יגידו...>
@}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

וואלה, מתחדשת אני חושבת על המלצותייך. הייתי מנסה.
האמת שאת היניקה לפני השינה הפסקתי על ידי שיחה וכמובן התנגדות להנקה במיטה. התלות בהנקה לפני השינה הייתה לי נורא לא מתאימה יותר (הוא קרוב ל-4).

[טרוטה*]

מעדכנת
אחרי כמה ימים ש(בהשראת העצות פה) הבנו שבאמת באמת מגיע לנו קצת שקט בערב,
הודענו לילדון שמעכשיו הולכים לישון- כמו תמיד, בחיבוק על ידו
אבל אם הוא מתעורר אחר כך, אז יושבים לידו על כסא,
כי אחר כך אבא /אמא הולכים לעשות עוד דברים בבית.
באופן מפתיע הוא קיבל את זה בשלווה ובנחת!
התחלנו באותו ערב, ומאז זה נורא פשוט-
מרדימים כרגיל, סיפור, חיבוק (הוא עוד יונק, אבל כבר הרבה הרבה זמן זה לא סביב שינה), הוא נרדם
כסא הוצב לאחר כבוד לצד המיטה, ובהתעוררויות במהלך הערב- אנו יושבים שם ולא נכנסים למיטה.
מאז שהתחלנו הוא מתעורר הרבה הרבה פחות, ואם מתעורר- יושבים לידו, והוא נרדם חזרה תוך 2 דקות. ממש לא סיפור.
בסיבוב הקודם זה היה יכול לקחת שעות והיו המון התעוררויות בערב , עד שהלכנו לישון.
לא נעים להגיד, אבל אני מרגישה שמה שעבד פה זה פשוט גבול ברור. והפיזיות של הכסא לצד המיטה עזרה עוד להגדיר אותו.
אני כותבת את זה, כי אני מרגישה שהוא הרבה הרבה יותר רגוע סביב עניין השינה
וגם באופן מפתיע, יש לו הרבה פחות פחדים- בלילה ובכלל.
כאילו הוא קיבל מאיתנו הכרה בכוחות שלו וביכולות שלו (במקרה הזה, שהוא יכול לישון גם כשאנו לא לידו מחובקים, כן יושבים לידו) וזה נתן לו ביטחון.
זה מעניין, כי זה נשמע נורא מיינסטרימי (גבולות, ילד שמכיא בכוחותיו...)
והנטייה הטבעית שלי היא לחשוב יותר בכיוון של:
_אולי לנסות איזה שבוע או שבועיים אפילו, באמת ללכת לישון איתו לכל הלילה?
שהוא יפנים שאתם שם בצורה קבועה וישחרר- לפי העיקרון של ילד שנצמד להצמד אליו חזק בחזרה עד שהוא ישחרר.. _
כפי שאינדיאנית הציעה, בגלל זה מראש אנחנו בלינה משפחתית!
הופתעתי ללמוד עכשיו שהתמיכה בילדון שלי היא לא תמיד בהימצאות הקונקרטית שלי לידו, כמה שירצה, עד שישחרר מעצמו, אלא שלפעמים הוא זקוק לי דווקא שאתמוך בו ואלווה אותו בלהיות קצת בלעדיי (לא כזה דרמטי, זה להיות בלעדיי בערך 3 שעות ביממה, במשך הערב, אבל עדיין...)
יצא לי קצת מבולבל, אני מקווה שבכל זאת ברור

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

[סאלוש*]

שמחה לשמוע!

[מתחדשת*]

לא נעים להגיד, אבל אני מרגישה שמה שעבד פה זה פשוט גבול ברור

למה לא נעים?

[טרוטה*]

למה? כי הנטייה שלי לחשוב שאם הילד באיזשהי מצוקה, בטח כזו שגורמת לו להתעורר בבכי בלילה, הוא זקוק ממני להכלה, תמיכה, נוכחות, חיבוק...
נכון שגם גבול ברור זה סוג של הכלה
אבל זה נורא "מיינסטרימי", ותמיד יש לי ויכוחים עם חברות שלי שמדברות על "לשים גבולות" בכל מקרה מקרים, כשלי ברור שדווקא יותר נכון להיות, להצמד בחזרה ועוד. נניח במקרה של אח גדול שמציק לקטן, יש לי חברה שמדברת על עונשים והרחקות כדרך לשים לו גבול, בעוד שאני שמתי לב שאצלנו מה שעובד זה דווקא לחבק את הגדול ולקרב אותו. זה נראה כאילו פחות "גבול" אבל זה הוריד את ההצקות למינימום. בעוד שאצל המענישה- הגדול מבלה בכל מיני "פסקי זמן" ומציק בלי סוף.
אבל פה, בדיעבד, מאד ברור שהילדון חיפש גבול, שרצה בעצמו סוג של עצמאות- שזה עוד משהו שהפתיע אותי, כי אני לא אוהבת את הדחיפה לעצמאות בד"כ לילדים. אבל פה הוא פשוט שיתף פעולה מיד ומרוצה מאד מהסידור החדש
כאילו חיכה שכבר נעשה משהו...
מעניין ומעורר מחשבות

[סבטקסט_כפול*]

גם לי יש בעיה דומה מה זאת אומרת גבול ברור?

[מתחדשת*]

הי, גבול לא שווה עונש.
גבול זו תגובה, לא תמיד למעשים "אסורים"
וגבול הוא לא כ"כ בשביל הילד, אלא יותר בשבילנו.
בעיניי, מי שצריך את הגבול בסיטואציה הזאת הוא ההורה.
בשעה X Y Z הערב הפרטי שלי מתחיל וזה הגבול שלי לתיזוזים סביב הילד.
ברגע שזה ברור לי, זה מתקבל.
ואם זה משקיט מאבק שהיה שם קודם, זה יתקבל בנועם ובסבבה.

לא חושבת שגבול זה משהו מיינסטרימי. תלוי איך מגדירים ומציבים אותו.

[טרוטה*]

מתחדשת- מסכימה עם כל מילה
סתם המילה "גבול" לא חביבה עליי, יחד עם מילים כמו "עצמאות" (בהקשר של תינוקות) ועוד כמה
אולי סתם שריטה שלי...

סבטקסט כפול , לא כ"כ הבנתי מה שאלת. קראת את כל ההשתלשלות בדף?

[טרוטה*]

חוזרת לעדכן
המצב לא טוב...
נרדם בקלות במיטתו, אבל במהלך הערב מתעורר המון ומבקש לעבור למיטה שלנו
בעיקרון אנחנו מאפשרים, אבל רק לקראת שאנו הולכים לישון (פירטתי על זה ולמה אי שם למעלה)
ועד אז- מתעורר ומחזיק את עצמו. נרדם ומתעורר, ומבקש שמישהו יהיה לידו
כך עד שמישהו מאיתנו הולך למיטה הגדולה- ואז הוא מצטרף
די נמאס לנו
אנחנו מתלבטים- האם לעבור למיטה משפחתית וזהו? (בגילו המופלג- 3.5)
כלומר- להשכיב אותו במיטתנו וזהו.
מתלבטים- חוששים שלמרות שזה מה שהוא הכי רוצה (לישון איתנו), זה יהיה קצת "להקטין" אותו, לשדר לו שהוא באמת לא יכול לישון לבד.
לא בטוחים שזה טוב לו

אולי להמשיך כך, לשמור על המיטה שלו, להקריב ערבים שלמים ולקוות שהתקופה הנוכחית רבת ההתעוררויות תחלוף, ועוד יבואו תקופות טובות?
(כפי שכבר היה, כמו שעידכנתי למעלה)
אשמח לשמוע עצות ודעות

[פלונית*]

אנחנו חזרנו למיטה משפחתית בגיל שנה (וחודשיים).
זה מאד עזר לשינה. אחר כך בגיל שלוש הוא עבר למיטה שלו בחדר שלו (די ביוזמתו, אבל בעידודנו). בהתחלה היה טוב, אבל אחרי כמה שבועות הוא ואבא היו עוברים לישון על הספה באמצע הלילה. אז חזרנו למיטה משפחתית. הוא מאד אוהב לישון חבוק בזרועותיו של אבא, ואפילו שהוא מזיז אותו למזרון שלו באמצע הלילה (קצת צפוף) הוא תמיד חוזר.
אנחנו לא ראינו בזה כשלון ולכן לא שידרנו שהוא באמת לא יכול לישון לבד. בעיני זה לא ערך חשוב. בעיני בעלי כן, אבל הילד נרדם בעצמו במיטה שלנו. אז הוא כן יכול לישון לבד. רק לא כל כך מעוניין. אז כולם רגועים (פחות או יותר).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מתלבטים- חוששים שלמרות שזה מה שהוא הכי רוצה (לישון איתנו), זה יהיה קצת "להקטין" אותו, לשדר לו שהוא באמת לא יכול לישון לבד.
אה... אבל הוא כנראה באמת לא יכול וזה בסדר גמור בגיל צעיר כזה.

[עדי_ל*]

_אנחנו מתלבטים- האם לעבור למיטה משפחתית וזהו? (בגילו המופלג- 3.5)
כלומר- להשכיב אותו במיטתנו וזהו_
לדעתי כן.
בהצלחה ושינה משפחתית מתוקה