סתגלנות אצל ילדים

[נועה*]

יש לי ילד בן שנתיים ושבעה חוד'. קשה לו מאוד עם שינויים.
קשה לי לתאר, אז אתן דוגמאות.

לא מוכן שנקנה לו סנדלים. חמותי קנתה לו מתנה, לא הסכים אפילו למדוד. הוא עדיין עם נעלי חורף.

שותה מים רק בכוס זכוכית, לא ישתה מכוס אחרת אם מישהו ימזוג לו.

כשגמלנו מחיתולים היינו לוקחים אותו לעשות פיפי באמבטיה, לא מוכן לשנות את ההרגל. עומד באותו המקום, ואנחנו צריכים להחזיק אותו באותה הצורה.
ויש עוד המון דוגמאות.

אז נכון, שאלו לא דברים קריטיים ואני ממש לא מתעקשת, אבל לפעמים זה די מעצבן (למשל, כשאני מניקה את הקטנה ויש לו פיפי, אני צריכה להפסיק, אחרת יברח לו).

אני בטוחה שיש עוד הרבה ילדים כאלה וזה אולי נותן להם בטחון, כשהדברים מתבצעים באותה הצורה.
ובכל זאת, לעיתים אנו זקוקים לקצת גמישות.

איך מרככים את התופעה בלי להכנס לעימות?

[נועה*]

לאף אחד אין מה לומר?

[דגנית_ב*]

הי נועה,
תנסי ב
מדור אתגרים בהורות
מדור חינוך
יש כמה וכמה דפים שמדברים על הגיל, על עצמאות, ובכלל מעניין.
וגם מדור תינוקות ופעוטות
יש גם להסתדר עם שני ילדים
אולי לעשות חיפוש על - תחושות או רגישות
תראי שיש הרבה שיחות והתלבטויות דומות. אולי משהו ידבר אליך.

לפעמים זה לא רק ה"מה" , אלא גם ה"איך". לא הקשה של הלחם אלא הלחם...
בהצלחה!

[טרה_רוסה*]

@} קראתי, אבל לא היה לי מה להוסיף.

[ב_דחילו*]

מה קורה כשאתם מחוץ לבית?

נשמע לי משהו שחולף לבד, במיוחד עם אמא כמוך @}

[נועה*]

מה קורה כשאתם מחוץ לבית?
בחוץ זה תלוי איפה. אם זה בית שהוא מכיר, הוא יחזור על אותם הדברים שהוא מכיר (כמו משחקים ספציפיים, ממתקים ספציפיים....). מחוץ לבתים בכלל לא נתקלתי "בהתעקשויות" שכאלו.

לא נראה לי שזה משהו שקשור לרגישויות. זו מן מרובעות.

במיוחד עם אמא כמוך
תודה [-:

[תזמורת_הים*]

מצאתי דיון קצת דומה: סרבן בגדים קצרים.

[נועה*]

מצאתי דיון קצת דומה: סרבן בגדים קצרים.
תודה. זכרתי שהיה משהו דומה, אבל לא מצאתי אותו לבד.

הבעיה שאני מציגה כאן קצת שונה. אין לי בעיה, שהוא הולך עם נעליים בקיץ או כל מיני שגעונות שכאלה. יש לי בעיה עם מה שמפריע לי או שמצריך ממני דברים, שאני לא יכולה/רוצה לעשות.
אתן דוגמא (ככה אני אהיה ברורה יותר):

היום רציתי לשטוף את הבית. לצורך העניין הייתי צריכה חולצה של שטיפה ולא מה שלבשתי. הקטנה ישנה בחדר, לא רציתי להעיר אותה (היא מתעוררת מכל רשרוש), אז לקחתי חולצה של בן זוגי מערמת הכביסה. זה מאוד הפריע לו, והוא ביקש יותר מפעם אחת, שאוריד ואלבש חולצה שהיא שלי.
בסוף, אחרי הסברים הוא השתכנע.

ה"בעיה" היא שכל מה שחורג ולו במעט ממה שהוא רגיל, מפריע לו.
אני יודעת, למשל, שתיהיה לי בעיה לקנות לו נעליים חדשות כשאלו תהינה קטנות עליו. זה לא העניין נעליים או סנדלים העניין הוא משהו חדש.
בבגדים אין בכלל בעיה, לא משנה לו מה הוא לובש. אני בוחרת לו בגדים בבוקר וזה אף פעם לא הטריד אותו.

[איתי_שרון*]

אולי כדאי להציע שינויים קטנים מהמנהגים הקבועים במצבים של רוגע ושלווה. כלומר: לא במצבים לחוצים (באמצע נקיון/הנקה וכו), אלא במצב שבו כולם יותר רגועים. וגם אז - לעשות את זה בתור משחק. גם לנו יש ילד בערך באותו גיל שהסדר מאוד חשוב לו בחיים (בניגוד אלינו...) ומה שאנחנו עושים זה פשוט להציע כל מיני שינויים קטנים שמעורבים במצבים כיפיים.

לא מוכן שנקנה לו סנדלים. חמותי קנתה לו מתנה, לא הסכים אפילו למדוד. הוא עדיין עם נעלי חורף
אנחנו עשינו מקניית הסנדלים חגיגה: הלכנו כולנו לחנות, אח"כ נסענו בכרמלית למטה לעיר וקנינו חומוס (הילד משוגע על רכבות והכרמלית הותירה אותו בהלם ), אח"כ לסבתא וסבא להראות את הסנדלים החדשים, וכו. אולי גם אצלכם יעבוד משהו כזה?

אגב - אם זה מנחם אותך - בעבר הוא היה יותר דוגמטי בעניין הסדר, אבל היום הוא הרבה יותר גמיש.
עוד אגב: זה תמיד היה ככה או שזה חדש (למשל - בעקבות לידת האחות)?

[טליה_אלמתן*]

ממליצה על הספר shopmind]ילד שלי מיוחד portal heb[/po]/product.asp?pf id=CS2050735 של עירית חגי.

""ילד שלי מיוחד" פורש בפני הקורא את עולמם הקשה והמורכב של ילדים בעלי קשיים בתחום התחושתי-מוטורי, השפתי והתקשורתי ובתחומי ההתנהגות, וכן את הקשיים הרבים של הוריהם של ילדים אלו ושל מערכת החינוך, שלא תמיד יודעת לאבחן אותם ולטפל בהם.
הספר מאפשר הצצה לנבכי נשמתם של ילדים אלה. הוא מציע הן להורים והן למטפלים ולמחנכים דרכים להתמודד עם הקשיים, להכיר ולהבין את עולמם המורכב של ילדים מיוחדים וכיצד ינהגו כשיתבגרו, ולא פחות מכך מכוון הספר להכרת אישיותם ולהישגיהם.
עירית חגי (קורצס) היא פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית בעלת ניסיון רב באבחון ובטיפול בילדים בעלי עיכובים התפתחותיים, ליקויי למידה והפרעות התנהגות."

[קרן_שמש*]

כמעט שנה אחרי, מה קורה?

_היום רציתי לשטוף את הבית. לצורך העניין הייתי צריכה חולצה של שטיפה ולא מה שלבשתי... אז לקחתי חולצה של בן... זה מאוד הפריע לו, והוא ביקש יותר מפעם אחת, שאוריד ואלבש חולצה שהיא שלי.
בסוף, אחרי הסברים הוא השתכנע._

קיצרתי קצת את הציטוט. אני מנסה לכתוב מה שנראה לי, אולי עכשיו המצב כבר שונה, אולי לא. מקווה שלא אפגע באף אחד בדברים שלי, אני יודעת שאני נשמעת נחרצת בד"כ. תאמינו לי שאני לא, וכבר ציטטה מישהי חכמה באתר את ריצ'רד באך: You teach best what you most need to learn.
אז: העניין הזה נראה לי קצת כמו משהו של שליטה. בגילאים צעירים מאוד חלק מהילדים נתקעים על דפוסים קבועים, מה שאני מכנה: המוח הזוחלי. המוח הזה מכתיב חזרה על דברים שוב ושוב. כמו הדוגמא של השתנה באמבטיה. אבל כאן נראה לי שזה משולב בנסיון של הילד לשלוט על החלטות של ההורים.
אפשר לתת לו לבחור בדברים שלא מפריעים לנו. לי למשל לא אכפת עניין הנעליים/סנדלים/מגפיים. אם יהיה לו חם, הוא יתלונן. אם הוא ירצה לחלוץ - הוא יחלוץ. קשה להתרגל לבגדים קצרים אחרי החורף ולארוכים אחרי הקיץ, גם לי. אני יכולה להזדהות עם זה,אבל כמו שהילד לא מוכן שיכתיבו לו מה לנעול כך גם אני לא מוכנה שיכתיבו לי מה ללבוש, מתי לנקות את הבית וכו'.

למשל, כשאני מניקה את הקטנה ויש לו פיפי, אני צריכה להפסיק, אחרת יברח לו
זה די ברור העניין הזה לא?

סתגלנות , יכולת הסתגלות, נטיה להסתגל למצבים, ותרנות, פשרנות אופורטוניזם.(ותודה לאברהם אבן-שושן).

סתגלנותם של ילדים עלולה לבלבל אותנו, לגרום לנו לחשוב שהנה, הם מסתדרים. הם אפילו נראים מאושרים. כשלמעשה הם שורדים. אני משערת שבפתיחת הדף ובשם שניתן לו הכוונה היא להסתגלות לתינוק חדש בבית?

[קרן_שמש*]

והנה מהדף הזה המשכתי (בטעות, או שלא) ישירות ל- איפה הגבול .