סיפור הלידה של נגה

אנונימי

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידת בית, דף סיפור לידה במים}

"להיוולד כל בוקר מחדש, עם כל מילת פרידה למות מעט ולהביא אל העולם עוד בן ובת בארץ של חלב מרור ודבש..."

יצאתי עם הפניה לפרופיל הורמונלי מרופא הנשים אחרי שסוף סוף הגיע המחזור אחרי הלידה הקודמת וזה מה שהתנגן לי בראש...

כמה אמת היה בשורה הזו הלידה, הפרידה, הבן והבת ואפילו המדינה...

בדיקה ביתית מבשרת לי שהפעם זה פשוט כ"כ אני בהריון! הפעם לא ניכנסים ללופ המרגיז של טיפולים ומעקבים לא חודשים על חודשים של אכזבות ושוב מחדש לא מאמינה כמה מהיר זה היה לעומת התהליך הקודם.
בסקירה אני מגלה שזו בת והיא גם מדהימה כל אזור שהרופא הסתכל עליו היא פשוט הסתובבה והציגה אותו מול המסך מיד. מוזר הייתי בטוחה שזה בן, היה לי כבר שם, אבל איזה צהלות אושר גם ממני וגם מאמא שלי שהיתה איתי בסקירה. אני חוזרת הביתה למקלחת ושרה לי את השיר מההקדמה אחותי שואלת נו אז את צריכה לחשוב על שם אחר אי אפשר לקרוא לה רועי...ואני אמרתי זו נגה.

ההריון עובר מצויין <פרט לסדק בצלע- לא מומלץ בכלל!!! אבל היה ועבר> היא רקדנית בטן אמיתית זזה ומסתובבת המון וזה משמח אותי נעים לי ומרגיע אותי.
הערכות המשקל והגודל של הקטנטונת היו נמוכות ושלחו אותי לבדיקות נוספות כל פעם (ראש קטן, אחוזון קטן וכל מיני כאלו,לא הטריד אותי בכלום, מקסימום תצא קצת קטנה)

ידעתי שהפעם אני יולדת בבית, הלידה בשל איליי היתה נהדרת בעיניי אבל היו בה גם הרבה דברים שלא אהבתי, אני עדיין שמחה על מה שהיא היתה ויודעת שזו היתה הדרך שלנו אז והיתה הכי טובה למה שהיה אז.
עם מיכל יצרתי קשר דיי מוקדם, ידעתי שאיתה אני רוצה ללדת וכשפגשתי אותה ידעתי שאלד איתה וזהו.

חודש אחרון להריון כל המשפחה בביקורים כאן, דודתי האהובה מאושפזת במה שהתחיל בצנתור והסתבך לבלגן שלם. אני מבקרת אותה פעם אחת כשהיא היתה במצב טוב יחסית אח"כ לא מרשים לי לבוא מנתקים אותי מהמצב. במקביל יש לי המון עבודה לסגור קצוות לפני הלידה והתחושה היא שעד שהרשימה לא נסגרת אני לא אלד.
אני כבר בשבוע 40+ ויודעת שיש עוד כמה ימים אולי ביום שני ואם לא אז בשבת... ככה אמרתי לעצמי מבקשת בלב לדלג על יום הזכרון ויודעת שבסופו של דבר לא אני מחליטה.

ביום ראשון בבוקר יוצאת עם הילדון לסידורים אחרונים ברשימה שלי סנדלים, צינור, ועוד כמה... בוקר נהדר עם תחושות מוזרות למה אמא לא עונה לי למה אחי לא עונה, בשיחה עם קולגה אומרת לה נראה לי שמסתירים ממני משהו, מגיעה הביתה מסר מחברה "חזרנו מאמריקה מה שלומך? קופצת להגיד שלום..." טוב, מזמן לא נפגשנו , אני שמחה , זו החברה שלקחה אותי לביה"ח בלידה הקודמת אני מתגעגעת אליה , הרבה זמן לא נפגשנו...
מכניסה קציצות בשר לאש <מקננת> ומחכה לה.
היא מגיעה, דקה וחצי של שיחת חולין והנה הגיע הבשורה... אמא שלך התקשרה... אל תגידי את זה... אוףףףףףףףףףףף, ההלוויה למחרת באילת אני כמובן לא יכולה לנסוע תחושה שלא נפרדתי, כמה קשה, והנה גם מתחילים לי כאבי בטן מהבשורה הזו.
בצהריים מתקשרת למיכל, אני מבולבלת בתוך ענן מוזר של כאב וציפייה ללידה יודעת שהלידה קרובה ושאני לא מצליחה להתנתק מהכאב וגם לא מצליחה להבין שאני לא אראה אותה יותר. אני גם מספרת למיכל שכואבת לי הבטן, היא שואלת זה צירים? אני עונה שלא נראה לי הכאב כ"כ שונה מהצירים שהיו בלידה של איליי, לא הגיוני לי. היא שואלת אם יש התקשויות ואני עונה שאני אצטרך לשים לב...בלילה אני עוקבת, וואלה הכאב סדיר וכן הבטן מתקשה מה זה הצירים האלו? בלידה של איליי היו לי צירים שכאבו בגב וכאן הבטן התחתונה ואני לא ממש מוצאת תנוחה נורמלית "לקבל" אותם.
בבוקר הצירים נעלמים להם.
אני לוקחת את איליי לגן הולכים ברגל, בדרך מקבלים מחמאה מאיש שעובר ברחוב "איזה מראה יפה" (אמא ,בן ובטן ענקית הולכים יד ביד לגן...

)
מודיעה בגן שאולי לא אני אאסוף אותו, אני צריכה זמן לעצמי ומבקשת מהבייבי סיטר שתאסוף אותו.
מיכל מתקשרת לשאול אם אני מגיעה אליה למעקב ואני עונה שלא .היא מבקשת שנדבר בהמשך.

בדרך חזרה הביתה פוגשת חברה היא שואלת מה קרה ואני מתפרקת בדמעות היא באה איתי הביתה ועוד חברה מגיעה. היא מספרת לי שכשלה לא היתה סבלנות לבן שלה בצירים היא הבינה שהלידה ממש מתקרבת ונסעה לביה"ח.
הבייביסיטר מחזירה את איליי הם באים לכאן ומשחקים כאן והוא רוצה ללכת אליה לשחק במה שהם שיחקו לפני שבוע , הם יורדים, אח"כ הוא חוזר ובמקום לדלג על שנת הצהריים מה שקורה בד"כ הוא נרדם בשעה 4 (ואני דווקא קיוויתי שירדם מוקדם) אין לי סידור טוב לאיליי ללילה הזה כל המשפחה באילת הבייביסיטר יוצאת לפנות בוקר לטיסה אני קצת מוטרדת ומחליטה שחברה תבוא לאסוף אותו בערב אליה הביתה , עדיין זה לא הכי טוב אבל אין ברירה נסתדר.
הצירים ממשיכים כל 10 דקות לא מאוד ארוכים ומידיי פעם לא שם אבל אין לי זמן להתפנות אליהם.
בסביבות 17:00 אני מבקשת מכרמל (שתהייה איתי בלידה ) שתבוא בערך ב20:00 מקסימום נבלה ערב יחד ... ב19:00 אח"כ מבקשת שתחכה שאני אודיע לה כי איליי עדיין ער ואני לא מצליחה להרדים אותו והוא כבר מטריף אותי... ואז קולטת שעכשיו אני צריכה להתארגן עם זה כי זהו, כמה טלפונים והחלטה.
איליי יורד להיות עם הבייביסיטר הוא יישן שם הלילה וישאר עם אחותה עד הבוקר (איזה מזל יש לי איתן שתי אחיות מקסימות) בבוקר חברה תאסוף אותו , עכשיו הכל יותר מסתדר הוא כאן איתי קומה אחת למטה בלי נסיעות מיותרות בלילה למקומות אחרים. יורדים מוסרת אותו לאחיות המקסימות האלו והם מתחילים במשחקים ושירים בקולי קולות...
קצת אחרי הצפירה אני מקבלת מסר ממיכל , רחל רוצה לדבר? אני עונה עוד מעט. ומדברת איתה ב21:30 אחרי שהתארגנתי עם איליי ועליתי . ואומרת לה שאתקשר כשאראה איך זה מתקדם כי הצירים הפכו להיות צפופים יותר אבל קצרים 20 שניות בערך.
אני מתקשרת לכרמל שתבוא, היא מגיעה בסביבות 22:00 .בדרך למעלה היא שומעת את צהלות ההיסטריה מהדירה למטה .
היא מגיעה ומתחילה לנפח את הבריכה אני נכנסת סוף סוף למקלחת מצויינת, מים על הבטן – איך חיכיתי לזה! יוצאת מהמקלחת ומבקשת מכרמל שתתקשר למיכל וחוזרת למים.
כרמל מתקשרת למיכל שתבוא. ברבע ל11 היא כבר למטה אני עוד תוהה אם לא כדאי רק לבדוק איפה אני ואז להחליט אם להעלות את הדברים ...(כמה שנסיון קודם משפיע על קבלת החלטות וכמה שזה לא נכון בלידות) מיכל מחליטה שמעלים את התיקים כרמל יורדת לעזור לה, הן עולות, הבריכה עדיין בשלביי ניפוח ...
יוצאת מהמקלחת פוחדת שהמים יגמרו לי ולא יספיקו לבריכה.
הן מגיעות עם התיקים אני מנסה כל מיני דרכים אחרות להתמודד עם הצירים מוצאת שהכי טוב לי להשתטח על הבטן ברגליים מקופלות ופסוקות לצדדים ומטיילת בין המיטה לספה בין לבין ... הן ממשיכות לארגן כאן למלא את הבריכה ואני עוזרת למצוא דברים שצריך בבית וכו..
מיכל אומרת לי שצריך לבדוק פתיחה אני נלחצת קצת איך עושים את זה כואב לי.... וגם תוהה אם זה לא רק איזה אחד אומלל שיאכזב אותי נורא...מחכות לציר ומיד אחריו... את בפתיחה 6! ואו!!! (השעה 23:30) מיכל אומרת שעכשיו זה בין חצי שעה ל3 שעות אולי 4 (לא זוכרת בדיוק מה היא אמרה) היא שואלת אותי אם לקרוא לעופרי או למישהי קרובה יותר אני אומרת לה שעופרי תחליט אם לבוא מיכל נותנת לה את הנתונים עופרי מחליטה שהיא באה.
בחצות בערך אני נכנסת לבריכה – המים נפלאים בצירים בבריכה אני נשענת על הדופן עומדת על הברכיים ומחבקת את כרמל הכאב פשוט מטורף ושום דבר לא עוזר אני נדהמת כמה זה כ"כ אינטנסיבי ומהיר אין לי זמן לנשום בין לבין... אני בשלב הזה עוד תוהה אם לא כדאי לעבור למקלחת כי שום תנוחה לא טובה לי והרגליים שלי קצת לא מוצאות משענת טובה אני אומרת משהו למיכל על כאב בלתי נסבל, זה פשוט היה הסוף הנה אני מרגישה אותה יורדת והנה ההכתרה אני נוגעת בה, שריפה היסטרית... ועוד שני צירים והיא עלי עוברת לדופן ומקבלת אותה עלי הבריכה צלולה אני מתאהבת בדבר המדהים הזה. ואו ואו ואו.

"לכאוב אותך ושוב להתאהב"

מקסים @}
שאלת בדף בית אם אני מזהה.. ברור שכן. עוגת הקוקוס הזאת היא שגרה אצלנו (-:
מזל טוב גדול לכולכם.

ואוו
מה זה?תיק תק כזה?
מדהים
מזל טוב ,פוסט רגוע ושופע חלב ואהבה

ואוו איזה כיף לקרוא.
כל כך פשוט, כל כך נעים.
המווווון מזל טוב @}

דף סיפור לידת בית

איזה יופי!!!!!!!!!!!
ריגשת אותי מאוד מאוד.
מזל טוב ענק.

באופן טבעי

באופן טבעי