סיפור הלידה של אם הבנים שמחה

אנונימי

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים}

ספור הלידה של אביגיל

השבוע התחיל רגיל ואינטנסיבי לגמרי.
ביום שלישי אחה"צ נסעתי לבית התפוצות עם נועם ותום לפעילות סיום השנה. פעילות מייגעת ומרובת מדרגות. חזרנו ב22:00 עייפים.
יום רביעי- 3,4 לעבודה ואח"כ לקניות ואח"כ לקנות מתנה ליומולדת של חבר. בדרך חזרה הביתה המכונית שלי שבקה. הזמנתי גרר, הגעתי הביתה ברבע ל8 ויצאתי עם תהילה לגינה (כי הבטחתי...). ב21:30 כל הילדים סופסוף ישנים ואפשר להתחיל לעבוד.
בעוד שבוע תעודות. אני חייבת לארגן הכל כדי שאם פתאום אני אלד, אפשר יהיה להחליף אותי בקלות.
ב23:00 החלטתי שהגיע הזמן לארוחת ערב.
אני מחפשת את העיתון ו....ארוחת ערב כבר לא אכלתי.

ברגע שהתחלתי לחפש את העיתון הרגשתי "פיק" ושלולית נקותה תחתי. והמים זורמים וזורמים...אני קוראת לו והוא בא.
"יורדים לי המים."
"את בטוחה?"
|אייקון מתפלא| לא, סתם יורד פה גשם...
נכנסתי להתקלח ואני לא יכולה לצאת. כל הזמן זורמת. לא יכולה להתלבש. פתאום זה נרגע. יוצאת לקרא בספר של דר' בר, כדי להיות בטוחה. כן, כתוב שצריך לנסוע מיד לבית חולים. אז כמיטב המסורת בביתנו, אנחנו ממלאים ומפעילים מדיח, מכניסים צ'ק למעטפת שרות, מכינים תיק, מכינים תה עלי פטל, מכינים בגדים לילדים למחר בבוקר, ונוסעים מיד...להפקיד את הצ'ק, למוסך כדי לקחת את כרטיס ההריון מהמכונית הגרורה שלי, למלא דלק ולבית חולים.
בין לבין עוד מדדתי לעצמי חום. שיהיה. כמה נקודות טובות בבאופן עוד לא הזיקו לאף אחת...

1:00קבלה. שתן, לחץ דם, חום, מוניטור. יש צירים לא כואבים ולא מחוייכים. יפים וסדירים. מחיקה של 60%, פתיחה של 2. יש לי שתי אפשרויות: להכנס לחדר לידה או להסתובב. בחרנו להסתובב. יצאנו החוצה. מזג אויר נהדר. רוח, שקט, חושך. הלכנו לחניה. הוצאנו כדור פזיו, הדלקנו רדיו. שירים יפים. הוא במכונית, אני על הכדור. השעה 2. חלום. כך בילינו עד 4 בערך. הצירים כבר צפופים יותר. בכל ציר אני מסובבת את האגן במעגלים ומלטפת את הבטן במעגלים באותו כיוון. כל ציר נגמר לי בחיוך.
חיוך על זה שהוא בא.
חיוך על זה שעזרתי לו לעבור.
חיוך על זה שעבר.
חיוך על זה שעכשו נחים.
העצה (של שרהלה?) לחיות כל ציר כאילו הוא היחיד עבדה מצוין. בכל ציר התרכזתי כאילו הוא אחד ויחיד. לא היו לפניו ולא יהיו אחריו. וביננו, מה זה ציר? למישהי יש בעיה לצלוח ציר?

4:30חוזרים. חששתי שפתאום הכל יתחיל לרוץ ושלא יהיה לי כח לחזור.
רוצה חדר לידה. מבטיחים לי שתוך 10 דקות החדר מוכן. אני במסדרון על הכדור. ממשיכה עם המעגלים. מתחילה להתעייף (בית התפוצות, גרר, גינה...) ולנקר על הכדור. המכנסים מעצבנים אותי. רוצה כבר להתפשט. מודיעה לו שאם לא מכניסים אותי עכשו!!! אני מתפשטת כאן!!! והוא יודע שאני לא צוחקת. הולך להאיץ באחיות שיניסו אותי כבר. הולכים לחדר 8. מדי פעם נעצרת לדחוף את הקיר ולעבור ציר. אין לי את הכדור. הוא והיא (המיילדת רגינה) מתמסרים בכדור שלי. ממש משעשע. בפתח החדר יש לי ציר "לוחץץץץ לייייי!!!"
5:50מתפשטת. עולה על המיטה ומתחילה לאמר ללא הפסקה "לא על הגב, לא יכולה לשכב על הגב, לא רוצה לשכב על הגב" המיילדת המדהימה אורנה מבטיחה לי שזה רק כדי לחבר אותי למוניטור. מוניטור רק לרגע כדי לשמוע דופק. "כבר 4 שעות לא עשית מוניטור". באמת הרבה בשביל בלינסון...יש דופק. אורנה מציעה לי להיות על הברכים ולהשען על המשענת. "לוחץץץץ ליייי"
אורנה מציעה לי לשכב על הצד כדי שהראש ירד. (חשבתי שהוא ירד בבית התפוצות).
אני מרימה רגל אל הראש ולוחצצצצת. הכתרה.
מיילדת נוספת בחדר אומרת לי ללחוץ. אורנה אומרת לה שתניח לי ללחוץ בקצב שלי.
בין נשימה לנשימה אני מספיקה ללחוש שיש לי שמן שקדים. אף אחד לא מתיחס. אורנה, הוא והמיילדת הנוספת מתלהבים מהקרקפת של חכונא. (אני כבר רואה איך אני פותחת דף איך העיפו אותי מבאופן). לחיצה נוספת וכבר לא מחכים. הראש בחוץ, הכתפיים מחליקות.
5:55הילדה שלי נולדה. גם השליה נולדה. החבל נגזר. אורנה מתקרבת אלי עם המזרק. נתתי לה להנות מהרגע. היא באמת הייתה נהדרת. קצת נחת שתהיה גם לה...
6:05 הוא עולה ויורד ויש מן התנשפויות כאלה. "מה אתה עושה?" "מרוקן את האויר מהכדור" |אייקון מחייך|.

מזל-טוב

מזל טוב! סיפור מקסים @}

איזה יופי! מזל טוב אםבנים!

גםכאן- גאה בך נורא!

איזה סיפור יפה! עכשיו מה יהיה עם הניק? מזל טוב!

מה הבעיה עמניק שלי?
הוא נשאר כמו שהוא. אם הבנים (והבנות) שמחה (מתמיד)

בריאות ושמחה תמיד עד 120 @} @} @}

יופי של סיפור, המון מזל טוב! הלוואי עלי כזו לידה מדהימה! (בהריון הבא...)

מזל טוב

ורקכשו, כשאני קוראת בו שוב, אני כבר ממש בטוחה שלא פתחו לי וריד.
לכן קיבלתי פטוצין בזריקה.

ללדת בבלינסון בלי לפתוח וריד. WAW.

באופן טבעי

באופן טבעי