סיפור הלידה של אלונה

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידת בית, דף סיפור לידה במים, דף סיפור לידת בזק, דף סיפור לידה ללא ליווי}

[שמש_בבטן*]

לידה שארכה 9 חודשים, 3 שבועות ושעה. כי ב 9 חודשי ההריון, דמיינתי את הלידה כל כך הרבה פעמים ייחלתי לה, למדתי אותה, חיכיתי לה. כי ב 3 שבועות האחרונים היו לי גלים של צירים שבאו והלכו, השאירו אותי מותשת
עם ציפיה עמוקה, עם למידה טובה ומכינה.
עם ההבנה שכשזה יקרה זה יהיה כמו צונאמי.
ביום רביעי, אחרי התאריך לפי כל מדד רפואי אבל עדיין ממש לא יולדת, הלכתי לטיפול במים. וואסטו.
עם תודה עמוקה על הסיכון לירידת מים בבריכה וכו', נכנסתי למים והודעתי למטפלת שאני עוברת לגור בהם. היה טיפול עוצמתי ויצאתי רפויה ומאושרת ועם תובנה שכל שעלי לעשות עכשיו זה להרפות ולאפשר. לא הליכות, לא סקס, לא הומאופטיה, לנוח. היה יום כ"כ רגוע שבסופו הייתי בטוחה שיש לי לפחות עוד שבוע ובשמחה תכנתי לי תוכניות לימים הקרובים.
האיש יצא למשמרת ערב ואני בשלווה השכבתי את הילדים. יום הרמוני במיוחד.
אחרי 10 בערב, ואני מתוך משמעת עוזבת את הספר ומכבה את האור. ציר עדין. אני מפרגנת לו כי הוא ספונטאני.
10:30. אחרי 5 דקות עוד אחד יותר נוכח ואני הולכת לשרותים. אחרי 10 דקות, המון בית שימוש ועוד שני צירים אני מבינה שזה זה. עוד לא ברור לי אם הכאבים זה בגלל ההתרוקנת האינטנסיבית אבל ההתרוקנות עצמה היא סימן הלידה הברור ביותר שקיבלתי גם בלידה הקודמת.
התקשרתי לאיש שיחזור, שיקרא לרונית, שיביא את ההורים שלו לקחת את הילדים. ב 11:00 הייתי עם צירים מאד חזקים, נוהמת וגונחת, לבד עם שני ילדים. פתיחה שמתקדמת ללא עוררין והבנה שאני יולדת, לבד. קראתי לשכנה שתבוא לדאוג לילדים ולהכין אותם ליציאה. 11:10 אני מתחת למים בכל ציר, האיש מגיעה ומיד מתחיל שלב מעבר
במהלכו אני לא מוכנה לעזוב את האסלה כי רק שם נוח לי.
השכלתי לסגור את הפקק האמבטיה. 10 דק' אח"כ אני מרגישה צירים נמוכים, מתחילה לבקש מים, הפה מתיבש
ואני נוהמת ושואג במקום לצעוק ולגנוח. בדיוק אני צועקת על האיש שיוציאו את הילדים החוצה כדי שההורים לא
יכנסו ללידה. הם מוציאים את הילדים לאוטו של השכנה, ואני נכנסת למים לצירי הלחץ. הברז זורם לי על הגב.
ציר אחד ואני מרגישה את שק המים יורד לתעלה. ציר נוסף המים פוקעים.הראש מתחת לאצבעותי. ציר נוסף מביא את הראש לפתח, הראש חוזר. בתחושה משונה אני מרגישה כאילו יש לי בחירה בין להוציא או לחכות. בציר הבא
הגוף משתגע, הראש יוצא בחציו. שערות במים בין האצבעות, רגע של שקט. אני בפה פעור, מתנשפת ואומרת -
אני יולדת. האיש מולי מסתכל. עוד ציר וכל הראש בחוץ. נשימה עמוקה. עוד ציר והגוף נפלט. זה הפתיע אותי
שהגוף גם הכאיב לי ביציאה. חבל כרוך ברפיון ואני משחררת אותו. משיטה את הגוף הקטן במים. האיש: "אבל
מה זה?" ואני בודקת. זאת בת...11:30 בערב.
אני מוציאה את הראש שלה מהמים. היא שקטה, לא זזה.רונית בטלפון, תחכו, זה בסדר. אחרי כמה שניות שיעול עדין. ועוד אחד.
ונשימה ראשונה. אני מטה אותה עם הראש למטה, ומחזירה את הגוף למים.
האמבטיה אדומה מדם ואני מחליטה לצאת מהמים. עוטפים אותנו במגבות חמות ואנחנו עוברות למיטה.
רונית הגיעה כ 20 דק' אחרי. בהנחייתה עברתי לכריעה והשיליה יצאה בלי דחיפה אחרי כ 40 דק'. שמנו אותה
בקערה לידי והתינוקת עלי. שקטה מתבוננת. אחרי כשעה היא מחפשת לינוק ומתחברת. אנחנו בחדר. האיש
מנמנם לידי, רונית והדולה שהגיעה. נר על הרצפה ושקט. רונית בוקדת אותי בעדינות. קרע קטן בחלק העליון, יותר
סדק בעור שלא דורש טיפול (אבל שורף יפה יפה...).
דימום תקין. רחם מתכווצת.
אחרי כשעה וחצי אני מתחילה להחלש. טשטוש ראיה, כאב ראש. אני מעבירה את התינוקת לאיש שלי. הוא מוריד חולצה שם אותה עליו והם נרדמים ביחד. הטבור עוד לא נותק.
רונית מעסה אותי, מדברת אלי. מזכירה לי שאני אחרי לידה. אני מתחילה להרפות, לעכל , להבין איזו אינטנסיביות.
הדולה עושה לי עיסוי ברגליים. מתחילה לשיר בשקט. ואני משחררת. את כל התמיכה אני מקבלת עכשיו, ברגעי
הקסם האלו. אח"כ מצאתי לי מקום לקחת את התינוקת אלי שוב. חתכנו את הטבור, הלבשתי לה חולצה,
רונית הודיעה שהיא נשארת לישון ללילה. זה היה מושלם. הרגשתי כאילו אנחנו שני ילדים אבודים.
נרדמנו והתעוררנו לבוקר קסום, אור ראשון מעל העמק ותינוקת מתוקה להפליא ישנה עלי בשלוה שאין כמותה.
סיפור צד: ההורים הגיעו לקחת את הילדים ונכנסו לחפש אותם בבית בדיוק לתוך שאגות שלב המעבר. כאנשים אחראים מהישוב הם קראו לאמבולנס. בזמן שהראש יוצא, טלפונים ממד"א שנפתח את השער של המושב.
אבא של האיש נכנס לשאול מה קורה, ואני יולדת. כעס גדול וחרדות עמוקות מצד ההורים. בי זה לא נוגע. האיש
בלידה עצמית בתוך המשפחה שלו. משלח את האמבולנס בחמת זעם ואת ההורים אחריו.
אמא שלו נכנסת להגיד מזל טוב ולנסות להפחיד אותנו (בסדר הפוך) הדיוק כשאני יוצאת מאמבט מלא בדם
עם חבל הטבור בין הרגליים, מכוסה בדם. נו טוב. אני בשקט אומרת תודה ושלום. מדהים איך זה לא הצליח לגעת
בכלל בכלל בקסם ובאלוהות של ההתרחשות שלי.
בדיקת רופא עדינה בבוקר שאחרי, מפגש עם אח גדול ואח"כ אחות קטנה - גדולה. למידה של משפחה - כל אחד מפנה קצת מקום, מגדיר קצת מקום. המון שמחה, המון תמיכה מחברים ושכנים. כל כך הרבה חסד.
ואני בבפוסט - ללמוד להניק, להכי את הצירים שאחרי, להחלים בגוף להפרד מההריון.
אבל יותר מהכל - להתאהב בתינוקת - הריח הזה...

[יער_נורווגי*]

איזו לידה נהדרת! בחרתם שם מקסים. שתרוו רק נחת!

[שמש_בבטן*]

אלונה נולדה ב 16 בינואר.

[אום_אל_קיצקיצ*]

איזה סיפור יפה...

[דנה_ה*]

מזל טוב!
כל הכבוד שהצלחת להישאר ב"בועת הלידה" ולהיות מחוברת לעצמך ולגופך. לידה מקסימה וחזקה.
שיהיה שפע חלב רב

[gani*]

"אבל מה זה?" ואני בודקת. זאת בת...
מזל טוב ושפע חלב! נפלא שהצלחת להיות מחוברת רק למה שצריך.

[פלוני_אלמונית*]

מזל טוב
סיפור מופלא ואת מופלאה
הרבה אושר למשפחה

[טאו_להורות*]

נהדר ! מזל טוב!

[אוד_ליה*]

רק עכשיו גיליתי את הדף... איזו לידה מדהימה!

[עדינה_ניפו*]

איזה סיפור מקסים ומיוחד!!
איזו שלווה הרגשתי כשקראתי אותו.
תודה שמש

[טדליק_נהנאנע*]

.
איזה סיפור מפעים ולידה מרגשת

[ההולכת_בדרכים*]

הי שמש בבטן @}
איזה סיפור לידה מרגש! לא ידעתי שהיתה לך לידה ללא מיילדת
עכשיו אני מבינה למה את מתלבטת בקשר לפסטיבל שאקטי... גם אני בהתחשב בנסיבות הייתי נשארת בבית
<עם כל הכבוד לבית אורן, אני מניחה שבבית תרגישי יותר בנוח ללדת >