סיפור הלידה של jacob mum

[אנונימי]

{הועבר מהדף איך היתה הלידה}

_{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה ללא ליווי, דף סיפור לידת בזק}

[Jacob_Mum*]

גרמתי לחייך ולהריץ את חווית הלידה שלנו שוב בראש. כל כך מוכר מה שכתבת, גם אני כמוך תרגלתי יוגה, קראתי את כל הספרים (לפי שבוע, לפי חודש וכו'). ראיתי סרטים של לידות, נרשמתי לקורס הכנה לילדה, עשיתי הכל לפי הספר ותמיד הצהרתי שאני רוצה לידה טבעית, רק טבעית. כולם סיפרו לי ולפי מה שקראתי , בלדה הראשונה הצירים לוקחים בין 7-14 שעות , ואפילו יותר זמן. הסבירו לי על הפקק הרירי ובכלל לכל מה שמצפה לנו לפני הלידה. בשבוע 36 התעוררתי בשש וחצי בבוקר מרגישה מוזר, מין לחץ כזה מסביב לבטן. נכנסתי להתקלח וחזרתי למיטה עדיין עם אותה תחושה מוזרה. בעלי התעורר ושאל אם אני בסדר, אמרתי שכן ופתאום הרגשתי רטוב, בשירותים גיליתי שיש לי דימום קטן ודי נלחצתי מזה. השעה 7 בבוקר והמירפאה נפתחת רק בשמונה וחצי, אז כמובאן פתחנו את הספרים מנסים להבין מה קורה לי (מנסים להראות רגועים). פתאום החלו כאבים שהלכו והתחזקו. OK אמרתי לבעלי יש לנו צירים והיתה לי תחושה שזהו זה, היום זה היום הגדול אבל בספר כתוב שיש בהתחלה צירים מדומים ושבשלב הראשון יש הפסקות של אני חושבת 10 או 5 דקות, לכן זה לא נראה לנו הגיוני שהצירים שלי ישר יתחילו בהפסקות של שלוש ואפילו דקה ,זה לא הסתדר לנו. שלחתי את בעלי שיצא עם הכלב בגלל שאנכנו צריכים לגשת למרפאה ולא יודעת מתי נחזור הביתה(והרי יש לנו "ימבה זמן" לפחות 7 שעות) . בעלי יצא עם הכלב, בשנייה שהוא יצא החלו כאבים כל כך חזקים (שני צירים ליתר דיוק) שממש קיפלו אותי והיה לי צורך חזק ללכת לשירותים (עכשיו אני יודעת שהגוף שלי התנקה לפני הלידה). שבעלי חזר הוא מצא אותי על הריצפה מדממת וגונחת מכאבים. השעה שבע ועשרים (פלוס מינוס). בעלי עזר לי להתלבש ולקחנו את התיק (שהכנתי שבועיים לפני)ויצאנו לדרך. בעלי רועד מפחד ואני גונחת ללא הפסקה. תוך כדי נסיעה המים ירדו לי והרגשתי לחץ כזה (לא כאב יותר לחץ). כמו שראיתי בטלויזיה לא עניתי לצורך לדחוף, ניסיתי לנשום כמו שלמדתי וכלום לא עזר. הגענו לבית החולים(התקשרנו מהדרך כדי שיודיעו למיילדת שלנו ושהיא תהיה מוכנה)הגענו לבית החולים ובעלי היקר החנה את הרכב בכניסה ורץ פנימה למצא לי כסא גלגלים בגלל שלא יכולתי לעמוד שלא נדבר על ללכת. הוא חזר בריצה (אני בנתיים גונחת וצועקת באוטו) ומבשר לי שהם לא מוצים כיסא ושמחפשים לנו. אני מצידי צעקתי לו שהתינוק כבר מגיע....הוא היה לחוץ כל כך ואמר לי להחזיק מעמד....להחזיק מעמד, זה מה שהיה לו לומר לי . הוא רץ פנימה חזרה. ברגע זה היה לי ציר כזה חזק, לא יודעת מה קרה, איך עשיתי זאת, אבל תוך שניות מצאתי את עצמי מחזיקה את האוצר, הגוזל, האיש הקטן שלנו, אהוב ליבי בידי. הוא הסתכל עלי וחייך. ואז תוך שניות הייתי מוקפת רופאים ואחיות שרצו עם ג'ייקוב פנימה (לחמם אותו ולבדוק אותו שהכל בסר)אותי הובילו פנימה וטיפלו בנו ממש יפה. אפילו ניקו לנו את הרכב מכל הדם והמים. ילדתי ב-7:50, הצירים התחילו סביבות סביבות 7,,,,,מהרגע שהתעוררתי ועד הלידה שעה וחצי פלוס מינוס. לידה ראשונה. בספרים כתוב לפחות 7 שעות....חשבנו שיש לנו כל כך הרבה זמן....וזה הסיפור שלי, ילדתי את עצמי בחנייה של בית החולים , יש טבעי מזה

[לוטם_מרווני*]

ואו, אמא של ג'יקוב, איזה סיפור! ראוי ל-דף סיפור לידה משל עצמו!
בפעם הבאה תוכלי מראש ללדת בבית:-] מזל טוב@}

[חוט_השני*]

ואו, אמא של ג'יקוב, איזה סיפור! ראוי לדף סיפור לידה? משל עצמו!

[אמא_חדשה*]

באמת מעורר קינאה... ומקסים @}

[הגמד_חיוכון*]

וואו, אמא של גייקוב! לידה מדהימה!.. (זה אנדרסטייטמנט!)
מדהים כמה לגוף יש רצונות משלו.. והוא חזק כל כך!
מזל טוב!

[טרה_רוסה*]

איזה סיפור!

[אום_אל_קיצקיצ*]

משעשע!

[פלוני_אלמונית*]

וואו!!
מדהים, אבל גם דיי מפחיד.