סיפור הלידה בהתהוות

[אנונימי]

דף סיפור לידה
דף סיפור לידה בבית חולים

[חיפושית*]

שלום,
טוב החלטתי לכתוב

זה מתחיל ב6 בבוקר אחרי שבועות של צירים, (שלא מובילים לשום מקום אבל מדירים שינה מעיני ומגופי, שכואב )
אוקי, מתעוררת וחושבת לעצמי זה כאב יותר מבדר"כ כי זה העיר אותי , 5 דקות אחרי זה עוד אחד, וככה בטווחים של בין 3 דקות ל10 דקות יש צירים,
ע----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ד
23 בלילה וכואב יותר ויותר אבל התדירות אותה תדירות, מחליטים (החלטה שלי, זוגי אומר שאני מובילה) נוסעים.
(הוספה - אחרי פעמים קודמות שהגענו עם צירים שכאבו מאוד מאוד מאוד (נמשכו פחות זמן) ואחרי שהסתובבתי עם פתיחה של אצבע אחת וצוואר חתום, חששנו מאוד שזו שוב הזעקת שווא..)
מגיעים , נרשמים , נבדקת (ומת------------ו----------------חה רצח מה היא תגיד) 2.5 ס"מ!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לא מאמינה, שזה הכל, בשוק ,בהלם, כימעט פורצת בבכי, אבל המיילדת יותר אופטימית , מותק את בלידה זה יתקדם , לכי תסתובבי לשעה בערך ותחזרי נבדוק שוב,

עקרונית נרשמנו ללידה טיבעית והיה צריך לקרוא למיילדת שבתורנות , אבל מאחר והפתיחה לא היוותה סיבה מספקת לקרוא לה אז חיכו עם העיניין, אותנו שלחו להסתובב,

אז הסתובבנו, והסתובבנו והסתובבנו והסתובבנו וקצת אכלתי,והתעייפתי (אבל לא יכולתי לשבת או חלילה לעצום עיניים - הייתי ערה את כל הזמן הזה מטורף, ועוד יותר מטורף אם הייתי יודעת מה עוד מחכה לי, אמאל'ה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אוקי חוזרים לבדיקה עוד סנטימטר.... אאאאאאאאאאאאאאאאאאווווווווווווווווווווווווווף לא זז!!!!!!

שולחים אותנו לעוד סיור בסוף ב- 2 לפנות בוקר - בדיקה נוספת 3.5.......נראה לי שמרחמים כבר קראו לתורנית המדהימה עוד אשוב לדבר עליה,

ב- 3 הגיעה והוכנסנו למרכז הלידה.

היא אמרה "תארגני ככה שהיה לך נוח" ביקשה לבדוק אותי - ואז שוק נוסף הפתיחה "חזרה" ל-3 יואוווו , אמרה בחצי פה שזה עוד מוקדם דיוחו לה אחרת (כל אחד עם העצבעות שלה ...) אבל שננסה לישון אולי זה יקדם בכל מקרה שאנוח מעט כי מצפה לי עוד קצת עבודה , שוב אם רק ידעתי....

אז ככה משאירה אותנו לממש כמה דקות לבד ואני מנסה לישון רועדת מחולשה נוראית וכאבים וממש אבל ממש ממש לא מצליחה לנוח !!!

היא חוזרת כי שומעת אותי ( כ-ל אותן השעות אני מעבירה הצירים בנהמות נמוכות שעוזרות לי ) ואומרת טוב בואו לאמבטיה, תיראי אולי זה ירגיע אותך,
נכנסת , המים אכן נעימים קצת מרגיעים ואכן הצרים מתחילים לא להגיע...... כלומר הפסקה של איזה 10 דקות) היא אומרת טוב, תנסי עיסוי פטמות ( "אז הבנתי בדיוק מה זה אומר" ) , וזה החזיר את הצירים ו ב ג ד ו ל . יואו לא ידעתי שיכול לכאוב כ"כ ושוב עוד לא ידעתי מה מצפה לי ,

אוקי אז הזמן עובר מהר כשנהנים , ואחרי מסתבר כימעט 3 שעות ששהיתי באמבטיה, יצאתי החוצה כי המיילדת רצתה לבדוק אותי אם התקדמתי- ואכן התקדמתי פתיחה של 4 , שלטענתה זו כבר לידה פעילה, הייתה שימחה חלקית כי זה אמר שהכל עוד רחוק.......

הכאבים הלכו והתגברו כל הזמן , סולם, כדור ,חבל ,מיטה, על ארבע ,על שש, על שמונה (עם האמות )... ואז עברתי מהלך , התחלתי להרגיש את עצמי פשוט נקרעת מבפנים העצמות שם התחילו לזוז, וזה כ-------א----------ב כמו שלא כאב לי בחיים שהחיפשון המתוק התחיל להתברג באגן אני חשבתי שאני מתה ,
או יותר נכון רציתי למות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יואו כמה שזה כאב כאב כאב כאב כאב כאב כאב כאב כאב,
הייתי הרוסה מחוסר שינה, מעולפת , תשושה ברמות שלא חשבתי שאפשר להגיעה אליהן.. זווווועעעעה.

המיילדת שוב בדקה אותי, 7 אוקי ממש התקדמות, אמרה שמרגישה את שלפוחית מי השפיר... (טרם התפוצצה) אישי המתוק חיכה לרגע הזה יותר מכל..

וכואב כואב כואב ממש נקרעת לשניים זו ההרגשה לפחות אצלי, אי אפשר לעמוד בכאב הזה הוא ממש מפלח את הגוף את הנשמה (אצלי),
עוד איזה שעה עוברת כבר מתחללפות המשמרות והמיילדת המחליפה מגיעה, מקסימה גם היא, שתיהן אימהיות (קריטי במקרה שלי), ותומכות, ונעימות (איזה מזל), וכוווווואב, אני

צורחת באוזני זוגי שאני לא יכולה יותר שייקח את זה ממני שיוציא אותו דרך הגרון כי אני מיכאן לא ממשיכה, זהו גמרתי לא רוצה יותר, ואז המילדת מציהעה שוב לחזור לאמבטיה, אחרי איזה 5 דקות פתאום מרגישה צורך ללחוץ, אוקי יוצאים מהאמבטייה,

חוזרים לחדר, (יואו אני מתרגשת בעודי כותבת שוב את השורות האלה), מבקשת לבדוק אותי שוב, מחיקה מלאה 9 וכל שנותר הוא להוציא אותו החוצה, בזמן הזה החליטה במיידלת הראשונה להשאר איתי עד סוף הלידה (מקסימה ),

כואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאב כבר כתבתי???????????????????


אחרי איזו שעה שיש צורך עז ללחוץ ולא קורה שוב דבר, מציעות לי לשכב על הגב, (אחרי שניסיתי עמידה, קריעה, צד ארבע, שש, שמונה , וכלום לא עבד , ולהביא את הרגליים לחזה, החיפשוון הקטון כבר היה שם , ראש מבצבץ וחוזר חלילה מבצבץ וחוז רחלילה איזה 20 דקות , וכואאאאאאאאאאאאאאאאאאב,

ובכל ציר שמרגישה אומרים לי תעזרי לו וכבר אין לי כוח.... וכל כך צרחתי מכאבים וכפי הנראה גם אפיסת כוחות שלא מבינה אך זוגי לא התחרש, ואני לא איבדתי את הקול, (כן הייתי צרודה במשך כמה ימים ......)

לבסוף אומרת לי אין מה לעשות צריך לחתוך , ואני אומרת לא לא לא רוצה, והן אומרות לי אין ברירה, את פשוט מאוד מאוד צרה, הקטנטן לא מצליח לכתר את עצמו...

כאן כבר די ניאס לי (כאן כבר איזה שעה שנמאס לי ) אבל החלטתי שזהו לא משתפת פעולה ודי! לא לוחצת, מה שתעשו לי?, וכניראה שגם די הספקתי לנשום טוב, ועל הגב,... כי פתאום הדופק של החיפושון התחיל לרדת ואחרת המילדות נבהלה וקראה לרופא, שאמר ללא היסוס ואקום!!!!

לא לא מוכנים בשום אופן , אז אישי המתוק שואל אותו אם ואקום לא חותכים? או בכל מקרה חותכים אותה?, הרופא אומר לא בכל מקרא חותכים אותה, אז שמעו את זה המיילדות ואישי, שינסו מתניים

אמרו לי שלושתם, אוקי חיפושית מאמץ אחרון , אין לי ברירה אני חותכת אותך בציר הבא ואת עוזרת לנו להוציא אותו החוצה, בכיתי עם האפיסת כוחות שעוד היו לי (היו לי ?), ואכן חתכו אותי מאוד יפה והיה צורך גם בחתך שני... ... אי וי...

וזוגי האהוב מעודד אותי רואים את הראש רואים את הראש, פעם אחרונה והוא בחוץ, פעם אחרונה והוא בחוץ, וככה פאקינג 5 פעמים !!!!!!!!!

רחמים אני יולדת פה אולי !!!!

בכל אופן בפעם השישית החיפושון ראש ב--------------------ח------------ו-----------------------ץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ!!!!!!!!!!!!
ללללללללללללללא ייייייייייייייייייייאמן.

ואני רואה אותו!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שם בין הרגליים לא מאמינה שזה אכן יוצא ממני אימה'לה!!!!!!

ואז עוד ציר לא לוחצת והוא מחליק החוצה לידיה של המיילדת, ומייד מוחנ על הבטן שלי.................................

אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי, בבת אחת אמא בבת אחת אבא לא ברור לא יאמן לא נתפס .. עד היום .......

כולו סגלגל נקי לחלוטין מדם למעט מעט מעט בראשו הקט, ושקט שקט נושם אבל שקט שקט, אפילו מעט מנמנם ,


טוב צריכה לנוח אמשיך יותר מאוחר ...

צריכה להירגע..

[ההולכת_בדרכים*]

וואו!!!
מזל טוב <מאוחר>

[חיפושית*]

תודה הולכת בדרכים,

אני עדיין לא מעכלת שזה קרה.. למרות שההוכחה ישנה כאן לידי..

בכל אופן,

הקטנטן, נלקח על ידי המיילדת להלבשה ושקילה (3.270) , לא יודעת עד עכשיו למה הלבשנו אותו, לא משנה היום...
בינתיים הודיעו לנו שצריך להעבירו למחלקה על מנת לעבור את ה"רוטינות" , אמרנו ,שאנחנו לא רוצים לחסן אותו כלל ולתת ויטמין קי בטיפות,
וכמובן לא מוכנים לשלוח אותו אלא על הידייים של אישי היקר בלבד (אני חצי מעולפת על המיטה..)
אוקי הם קצת ניסו להתוכח לא עזר להם אישי אמר, שהוא לא עוזב אותו והוא לא יורד לא מהידיים..
וכך חיכינו שיודיעו לנו מתי הרופא עומד ללכת מתינוקיייה ואז אישי לקח אותו בעצמו ואני נותרתי לתפירה,
עד שחזר כבר סיימה הרופאה, והחזירו לי אותו את הקטנטנן, ואז הודענו (פשוט באמת לא חשבנו על זה קודם וגם פחדנו לצאת בהצהרות שמה משהו ישתבש בדרך ולא נוכל לצאת משם באותו היום), שאנחנו לא נשארים, אנחנו רוצים להשתחרר עוד היום, הם די היו אמומים (יצא בא' אז אני משאירה) אבל אמרו אוקי טוב שאתם מודיעים לנו את זה עוד כאן כלומר באגף הלידה הטיבעית כי ככה הם יודיעו לתינוקיה שהם לא מקבלים תינוק + שיחרור מוקדם ואני התחייבתי לעבור בדיקת רופא על מנת להבטיח שהכל תקין אצלי ,
ואכן כך היה ב- 18:00 שוחררנו מבית החולים הביתה ------------------- המומים - ואין לתאר כמה שהיינו עייייייייייייפים , מרוטים, גמורים מעולפים
יואו זה היה קשה, אין לי מושג היום איך לעזעזל היצלחתי ללכת ולצאת מבית החולים הורמונים זה בטוח!,

אבל עובדה.

לילה ראשון זה כבר סיפור אחר..