סדנת סבתות עזרה להתמקד

אני עושה סדנת סבתות עכשיו - בקבוצה של סבתות של פעם. זאת אומרת, במקביל לקבוצת הסבתות "הרגילות" שלי - יש לי קבוצה במועדון שכונתי של סבתות שהן סבתות כמו שהיו פעם, אבל מתמודדות עם הנכדים של היום.
יש שם סבתא אחת שיש לה נכד שהוא סבא. מדהים.
היום דיברנו על גבולות ומגבלות בתפקיד הסבתא - וגם על האוכל של סבתא ומה שהוא נותן לנכדים - ולסבתא בקשר ביניהם.
ועלו שם דברים כואבים - במקום של הקושי כשכבר איני יכולה להכין אוכל לנכדים, כי אין לי כח ואני חלשה. שהגוף שלי בוגד בי במקום הזה.
לפגישה הבאה ביקשו שנפתח את הנושא הזה - איך אני, כסבתא, יוצרת קשר עם נכדי, כשבעצם יכולת הנתינה שלי פחותה ממה שהייתה, ממה שהייתי רוצה.
דיברו ממש על זה שהנכדים לא באים. או שהם באים אז נותנת כסף שירדו לקנות פלאפל לעצמם וזה מה שמביא אותם.
רמת הקשרים שם היא שונה מהמוכר לי בסביבה בה גדלתי ומזו בה אני גרה. שונה וגם יש דמיון.
מדובר בסבתות שאינן סיעודיות, אבל הן על הסף. הן עדיין באות למועדון פעמיים בשבוע. הן הולכות ברגל לקופת חולים (מי יותר מי פחות). לרובן מטפלות שמנקות להן את הבית / מבשלות. (אחת דיברה על הנכד שמתלונן על האוכל - שהמטפלת לא מכינה טוב כמוה. כמובן שהתלוננה עם חיוך מסויים).
רובן לא יודעות לקרוא ולכתוב.
חוששות להגיד כמה נכדים יש - נגד עין רעה. אסור לדבר על דברים עם אף אחד - כי אחר כך יחזור אלייך כבומרנג. (לא עם הבעל, לא עם חברה טובה, רק עם עצמך ועם אלוהים).

אבל כן - הן מוציאות בפגישות - מדברות על הקושי, על הדברים שהיו רוצות שיהיו אחרת.
מביעות קשרים קשים (כלה שבאה אליה למקום עבודה ואומרת - את חמה רעה - ותחושה שהולכת איתה מאז כבר שנים).
סיפרורי הלידה שלהן הן סיפורי לידה של ילדות בנות 12-16, רובן בתימן. יש שתי אשכנזיות שיושבות בצד ורוטנות מה זה השטויות האלו. (שזה מדהים בפני עצמו).
אני מרגישה שלומדת מהן המון. אני נפעמת מהפגישות איתן - ומזה שבאמת לוקחות דברים איתן.

אם למקד בעצמי -
מה שאני מחפשת זה עזרה ברעיונות - בכיוונים - במחשבות - בכל מה שעולה בדעתכם במקום של שמירת הקשר - איך יכול להיות כח לסבתא הקטנה והחלשה, שזקוקה לחיזוקים שונים לעצמה לשמור על קשר עם הנכדים.
אשמח לשמוע הערות / הארות / מחשבות בכל הכיוונים והגוונים - ומכולן.
אשמח אם סבתות יכנסו לכאן ויעירו / ייעצו.
אשמח אם בנות שחוו דברים בסגנון יוכלו להביע דעתן.

@}

אנונימי

אין לי רעיונות, זה נורא עצוב. אבל אני חושבת שמה שאת עושה, זה מקסים! ישר כח!

אמא שלי יוצרת לעיתים קשר עם הנכדות שלה דרך דמיון מודרך. זה מחבר אותה אליהן באופן בלתי אמצעי ומעמיק את הקשר שלה איתן. אפשר לארגן מדיטציה בדמיון מודרך בה הסבתות מעלות בדמיונן את אחד הנכדים ועוטפות אותו באור ואהבה. אני מאמינה שלסבתות יש יכולת להשפיע לטובה על ידי שליחת אהבה והדרכה לנכדים. (גם בחיים וגם אחריהם...)

לספר (מסורתי לגמרי: הזקנים מספרים על מה שהיה בעבר), לעשות עם הנכדים.
למשל - הנכד שמתלונן שהעוזרת לא מבשלת טוב, הסבתא יכולה להזמין אותו למטבח, ולהנחות אותו איך לבשל מאכל "שלה" שהוא אוהב.
להפוך את ה"לספר" לפרויקט, ככה זה יענין את הנכדים: שיצלמו אותה, שיקלידו במחשב את מה שהיא מספרת.
אולי להרים "פרויקט שורשים" (בעזרת הילדים/נכדים/נינים) במועדון.

מיכל - איזה תיאור מעניין ומרגש!
אני חושבת שהדרך לתת להן כוח, להעצים אותן, היא בכל זאת דרך הנתינה שלהן. כדאי למקד את החיפוש בשאלה מה הן יכולות לתת לנכדים בהווה. זה גם עניין של הבניה - להביא אותן לראות את הנתינה שלהן, לתפוס את עצמן בתור נותנות - וגם עניין של יצירת הזדמנויות חדשות לנתינה.
רעיונות שעולים בדעתי כשאני חושבת מה סבתות במצבן יכולות לתת לנכדים: אהבה וקבלה ללא תנאי, הקשבה ללא שיפוט, פחות כללים ואיסורים בהשוואה לבית, ממתקים קנויים שאין בבית (לא מאמינה שכתבתי את זה. אבל אני מפרטת כאן אחד לאחד את הדברים שבנותיי מקבלות מסבתא), שירותי ביביסיטר להורים צעירים, צעצועים פשוטים ומתנות קטנות מלאכת יד (מסוג הדברים שקשישים מכינים בריפוי בעיסוק).

אולי להרים "פרויקט שורשים" (בעזרת הילדים/נכדים/נינים) במועדון.
וכל הרעיונות של נוסעת סמויה..

וגם אולי פשוט לנסות בישירות לדבר עם הנכדים - להגיד להם שהן רוצות קשר ולחשוב ביחד איך עושים משהו משותף..
אולי לעשות פגישה אחת משותפת ולשתף אותם בהתלבטויות?

תודה לכל המגיבות! @}. חזרנו עכשיו מקבוצת אבות - ואחרי שתי קבוצות של סבתות וקבוצה של אבות - הכל ביום אחד, נגמר לי הכח. (בדרך כלל זה לא במרתון כזה, השבוע זה התרכז כי שינינו יום לסבתות של אחר הצהריים). בכל אופן - אני אגיב מחר יותר לעניין. הייתי חייבת להיכנס לראות את התגובות - ומאד משמח שיש.
לילה טוב.

אנחנו גרים 3 דורות יחד, ילדי לא יכולים עלות במחשבתם חיים בלי סבא וסבתא בבית.
ילדים אוהבים לשמוע סיפורי היו היה, איך היה בלי טלוזיה ומחשב (-: שירים ששרו, משחקים ששחקו , וכו....
ילדי מראינים שואלים מצלמים וגם שסבא וסבתא מספרים אותו דבר בפעם האלף הילדים נהנים.
טעם של פעם לא רק באוכל.
הורי גרים אצלנו שנתיים וחצי .(-: החיים סביב הנכדים, חברים שבאים רעש המולה שמחת החיים הצחוקים והם טעם החיים עבורם, וכשנכדים יודעים את העוצמה הזו שלהם זה נותן להם המון.

הילה - תודה @} על מילותייך החמות והתמיכה שלך תמיד.
אמא שלי יוצרת לעיתים קשר עם הנכדות שלה דרך דמיון מודרך נעמי, זו אכן דרך שאני יכולה להציע ולתרגל איתן. אני לא בטוחה שאי פעם נחשפו לזה, או שיתחברו, אבל בהחלט שווה ניסיון.

תבשיל קדרה להפוך את ה"לספר" לפרויקט מה שאני הולכת לכתוב עצוב, אבל נראה לי שלא כל כך יהיה שיתוף פעולה מהצד השני (אצל רובן). עולה לי אחת בראש במיוחד, שדי ברור שהנכדים שלה ממש לא בכיוון של לשמוע אותה. אני גם לא יכולה להרים איתן פרוייקט כזה של שורשים, אני שם לשמונה מפגשים של סבתות כרגע - ורוצה לנסות למצוא את הדרך שלהן מהמקום שלהן. יש תחושה שאין שם מי שיקשיב - שהסיפורים כבר די מאוסים עליהן.

לעשות עם הנכדים._ _להזמין אותו למטבח, ולהנחות אותו איך לבשל מאכל "שלה" שהוא אוהב. וואלה. אם אני מרחיבה את דברייך - למצוא את הדבר שממנו אפשר לגזור משהו שהנכדים אוהבים - ושם לנסות להרחיב את הקשר.

למקד את החיפוש בשאלה מה הן יכולות לתת לנכדים בהווה. זה גם עניין של הבניה - להביא אותן לראות את הנתינה שלהן, לתפוס את עצמן בתור נותנות - וגם עניין של יצירת הזדמנויות חדשות לנתינה. זה הניסיון שלי - לשם אני מנסה למקד. קלעת בול.

אהבה וקבלה ללא תנאי, הקשבה ללא שיפוט, פחות כללים ואיסורים בהשוואה לבית, ממתקים קנויים שאין בבית (לא מאמינה שכתבתי את זה. אבל אני מפרטת כאן אחד לאחד את הדברים שבנותיי מקבלות מסבתא), שירותי ביביסיטר להורים צעירים, צעצועים פשוטים ומתנות קטנות מלאכת יד (מסוג הדברים שקשישים מכינים בריפוי בעיסוק). לא נעים להגיד, אבל הן לא נכנסות כאן לקטגוריה - חוץ מהסוכריות, שאת לא מאמינה שכתבת. הן די שיפוטיות. הרבה גם כלפי האמהות של הנכדים. גם כלפי כלותיהן וגם כלפי בנותיהן. אני לא בטוחה עד כמה לרובן יש סבלנות באמת להקשיב לנכדים. שירותי בייביסיטר רובן לא יכולות לתת. רובן גם כבר לא מכינות דברים במלאכת יד - כי כואבות הידיים.
כן - אני יכולה לנסות למקד אותן לכיוון של הקשבה. לדבר על המקום השיפוטי המרחיק. אני צריכה לחשוב על הכלי איך להעביר את זה ובצורה שלא תהיה שיפוטית אליהן. (הקהל מוזמן להציע רעיונות).

פו, יקרה -
וגם אולי פשוט לנסות בישירות לדבר עם הנכדים - להגיד להם שהן רוצות קשר ולחשוב ביחד איך עושים משהו משותף.. כן. לדבר ישיר זה משהו שאני מאד מאמינה בו. האיך להגיד שרוצים את הקשר הוא משהו שנצטרך לדבר עליו שם בקבוצה. (זה יותר ממוקד לי, בתחושה).

אולי לעשות פגישה אחת משותפת ולשתף אותם בהתלבטויות? שוב, אין לי מנדט למה שמחוץ לקבוצה הספציפית.

שרית אמיר - נשמע שאתם ממש מאושרים כולם ביחד. נשמע נפלא לסב-סבתא. אשריהם ואשריכם!

תודה לכל המגיבות. @} (גם לאלו שהגיבו לא באתר).
אשמח לשמוע עוד.
מיכל.

אולי שכל אחת מהן תיזכר במשהו שהיתה טובה בו בילדותה. זה יכול לתת להן שעה של נחת, ואולי מזה יצא משהו לכיוון הקשר עם הנכדים.

הן די שיפוטיות. הרבה גם כלפי האמהות של הנכדים. גם כלפי כלותיהן וגם כלפי בנותיהן.
מממ... נראה לי שזה שורש העניין ממש.
חשבתי לכתוב לך משהו על זה עוד לפני שראיתי את הציטוט-
יחסי סבתא עם הנכדים מושפעים ישירות מיחסי אותה סבתא עם הורי הנכדים הנ"ל.
חוויתי את זה כנכדה, ואני חווה את זה כבת וככלה.
אם לאמא ולאבא נעים אצל הסבתא, הולכים אליה יחד עם הילדים, סומכים עליה כבייביסיטר בגילאים הצעירים והקשר עם הנכדים נבנה מאליו.
אולי זה נושא גדול לעבוד עליו בסדנה, אבל שווה להקדיש לרעיון תשומת לב. שם המפתח!
ברור שהילדים מחקים את היחס של הוריהם לסבתא, לטוב ולרע.

ומוסיפה- הרבה סבתות עסוקות בקיטורים ותלונות על המצב ועל האחרים. כנראה שכך הן חונכו לחשוב.
בסדנאות כמו שאת עושה יש להן הזדמנות ללמוד לקחת אחריות על היחסים, ללמוד להקשיב ולראות את הצעירים מהן,
בלי לצפות כל הזמן ליחס של כבוד משום מבוגרותן בלבד.
הזמנים השתנו. כדי לתחזק יחסים בימינו יש צורך ביותר מתחושת מחויבות וחובה, כפי שהיה אולי פעם.

אם לאמא ולאבא נעים אצל הסבתא, הולכים אליה יחד עם הילדים, סומכים עליה כבייביסיטר בגילאים הצעירים והקשר עם הנכדים נבנה מאליו. מסכימה עם כל מילה. השאלה איך כשזה לא קיים מילדות והקשרים עם ההורים לא בדיוק דבש (זה לא מדוייק אצל כולן שם, אני פה בהכללה פראית. יש כאלו שהיחסים עם ההורים והנכדים שונים. דומים, אבל שונים) איך במצב הזה - אפשר לבנות את הדברים מחדש ולשנות. כמו שאני מכירה את זה (מטיפול פרטני ו משפחתי) התהליכים הללו ארוכים. לא פשוטים. הנסיון כאן הוא בכמה מפגשים קצרים - לתת כלים מאד בסיסיים ומאד מדוייקים - שמי שתבחר לקחת (ועד כה הן בוחרות) תוכל לנסות וליישם.
אני חושבת תוך כדי כתיבה - יכול להיות שבאמת הדרך של לנסות לחבר להורים של הנכדים בצורות שונות יכולות לחבר גם אל הנכדים.
יש משהו במקום של הנזקקות שהופך כאן את יחסי הכוחות ללא שווים.
הילדים צריכים אותי.

טוב - מעדכנת. היום הייתה הפגישה. (עכשיו חזרתי). העצות שלכן מאד הועילו לי להתמקד. דיברנו על המקום שלהן כסבתות ועל מה שיכולות לתת לנכדים. דברים שעשו טוב ילדותן - היו הרבה סיפורים על רקמה, תפירה, אריגה. דברים שהיום כבר לא יכולות. דיברנו על להקשיב לנכדים - ועל משחקים משותפים. כמו גם לבקש מהנכדים ללמד אותן משחקים. (כולל מה זה עושה למח שלנו כשאנחנו משחקים מבחינת יכולת הזיכרון וכו' - במשחקי חשיבה, ותנועתיות של הגוף).
לדעתי גולת הכותרת במפגש הייתה ה דמיון מודרך (תודה לך נעמי בן שיטרית על הרעיון!). חשבתי הן לא תשתפנה פעולה. באמת חלקן פעם ראשונה חוו את זה ולא הבינו מה אני רוצה. חלק אפילו לא עצמו עיניים. אלו שכן עצמו עשו את התרגיל. גם חלק הצליחו להתחבר. אחר כך הייתה שיחה שלמה על אנרגיה - ועל תפילות, שיותר מדברות אליהן, ועל איך שהעברה של אנרגיה, בראש או בתפילות יכולה לעזור. (אחרי שהזכרתי את הרמב"ם כקורא הילות, פתאם היו שתיים שישבו בצד ועשו פרצופים של 'מה זה המוזר הזה' שהתחברו והצטרפו לדיון) ואיזה כח יש להן דרך האנרגיה להתחבר לנכדים. ודווקא סבתא אחת שפעם שעברה אמרה שאין לה קשר עם אף נכד, פתאם נזכרה שיש לה נכד אחד, כבר גדול - אחרי צבא, שהיא מתפללת בשבילו תמיד, והוא מכל הנכדים תמיד בא אחרי בית כנסת לנשק אותה.
רוצה להודות לכולכן על התמיכה ועל העזרה להתמקד. @}

ודווקא סבתא אחת שפעם שעברה אמרה שאין לה קשר עם אף נכד, פתאם נזכרה שיש לה נכד אחד, כבר גדול - אחרי צבא, שהיא מתפללת בשבילו תמיד, והוא מכל הנכדים תמיד בא אחרי בית כנסת לנשק אותה.

איזה יופי.
תודה שעדכנת.

מה שנוסעת ציטטה. מרגש.

בזכותך הרמתי עכשיו טלפון לסבתא שלי.
חייבת לומר שמהצד השני מאד קשה לי כנכדה עניין השיפוטיות, התחושה שיש רק דרך אחת לעשות את הדברים, התלונות על הבריאות והמחלות והרופאים.
אבל אם אני מתקשרת בהלך הרוח המתאים אז אנחנו מקשקשות על מתכונים ובישולים. זה הכי מתחבר לנו ואפשר ככה הרבה זמן (כי סבתא שלי בשלנית מדהימה!).

דף מעניין,
דף חשוב.

באופן טבעי

באופן טבעי