ניוון יכולות בגלל קידמה

[אנונימי]

(דיון שהתחיל בדף יונת שרון)

[טליה_אלמתן*]

אני קוראת עכשיו הרבה על חינוך ביתי, במטרה להכין לבעלי "נייר עמדה" מסודר על הנושא בקיצור - התחלתי מהאתר שלך.
כתבת שבנך גל "כותב בעיקר על המחשב, כי הציור של האותיות על הנייר עדיין לוקח לו הרבה זמן". אני חושבת הרבה על המקום של המחשב ביחס לילדים שלנו, ובחינוך (ביתי) בפרט. האם את לא חושבת שהמחשב גורם לניוון של יכולות מסויימות אצל הילדים? ניקח לדוגמא את הכתיבה: האם לא יותר מדי פשוט לעשות "קליק", במקום לצייר את האות "ט", לדוגמא? והאם לא נכון לומר שבגיל מסויים המח שלנו בנוי ללמוד את המיומנות של ציור האותיות? הרי ידוע שהמח מתפתח יותר בגילאים הצעירים ("כלב זקן לא ילמד תעלולים חדשים").
ישנם גם אלף עניינים אחרים עם המחשב: משחק מחשב עלול להיות הרבה יותר צבעוני, רועש וסוער, הרבה יותר בקלות, מאשר משחק בחצר; צביעה בתוך קווים של ציור עם העכבר הרבה יותר מהירה מאשר עם טוש על הדף; את נושא הכתיבה כבר ציינתי; את נושא חיפוש המידע בגוגל לעומת הספרייה הציבורית טרם; בקצרה, אני חושבת, ניתן לומר שהמחשב מתגמל יותר בקלות על פחות השקעה.
אמנם, מחשבים קיימים גם בבתים "רגילים", אבל הרי כל הרעיון הוא לא לתת "שיעורי בית" של ציור האותיות אלף פעם, כמו שעשינו אנחנו בכיתה א'. מצד שני - מה הסבירות שהילד ירצה לעשות דבר כזה מרצונו?!

[תבשיל_קדרה*]

נכון, קל יותר להקליד מלכתוב על נייר, אבל אני לא בטוחה שזה כל כך נורא.
אני, למשל, כמעט ולא צריכה לכתוב על נייר. בוודאי לא בשביל אחרים שיצטרכו לפענח.
עד כמה שזה "נורא" (תלויה במחשב וכו'), תכלס, ביומיום, אני כותבת במחשב גם פתקאות עם מספרי טלפון.

[יונת_שרון*]

טליה:
האם את לא חושבת שהמחשב גורם לניוון של יכולות מסויימות אצל הילדים?
כן. ולא רק המחשב, אלא כל אורח החיים שלנו. למשל, ילדים בתרבויות לקטים-ציידים מסוגלים לרוץ קילומטרים בלי להתמוטט, לקרוא עקבות, לזהות מאות מיני חיות וצמחים, ועוד הרבה דברים שהילדים שלנו לא לומדים. כל היכולות האלה מנוונות אצלנו ואצל ילדינו.

והאם לא נכון לומר שבגיל מסויים המח שלנו בנוי ללמוד את המיומנות של ציור האותיות?
לא. השימוש בכתב הוא בן כמה אלפי שנים בלבד, הרף עין מבחינה אבולוציונית, כך שאין לנו שום התאמה ביולוגית לכתיבה או אף לציור. המוח שלנו לא "בנוי" למיומנות הזאת בשום גיל.
האם יש גילים מסויימים שבהם קל יותר לפתח מיומנות פיזית של ציור אותיות? יכול להיות. אני די בטוחה שאצל הרבה ילדים (בעיקר בנים) זה לא קורה בגיל שש, אלא הרבה יותר מאוחר. למיטב זכרוני, כל הבנים שלמדתי איתם כתבו בקושי רב ובצורה עקומה בכיתות הנמוכות. הראשונים מביניהם התחילו לכתוב בצורה זורמת יותר בכתה ד', ואחרים רק בכתה ט' או י'. יש כאלה שעד היום כותבים קשה, אולי בגלל הטראומה.
נראה לי שאין טעם להכריח ילדים להתאמץ לצייר אותיות כהם עוד לא מוכנים לכך מבחינה התפתחותית. ואיך יודעים מתי הם מוכנים? אולי לפי הקוים שלהם בציור. אולי לפי אותם נסיונות כתיבה שהם עושים מדי פעם. אולי אפשר פשוט לחכות לרגע שבו הם ירצו לצייר אותיות מעצמם.

נושא חיפוש המידע בגוגל לעומת הספרייה הציבורית טרם; בקצרה, אני חושבת, ניתן לומר שהמחשב מתגמל יותר בקלות על פחות השקעה.
וזה רע? למה צריך ללכת לספריה ולבזבז זמן על טיפוס למדפים מלאי אבק כשאפשר להגיע לתוצאות דומות בגוגל? נכון שלא תמיד גוגל מספיק, אבל כשהוא מספיק -- מה רע בזה?

צביעה בתוך קווים של ציור עם העכבר הרבה יותר מהירה מאשר עם טוש על הדף;
למה לעשות משהו בצורה פחות יעילה ויפה כשאפשר להשתמש בכלי מתאים יותר לעבודה? כמה ספרים מכינים היום ביד וכמה בתוכנות גרפיות? אם היית רוצה להתפרנס מגרפיקה, מה היית הולכת ללמוד -- ציור ורישום או FreeHand ו-PageMaker? (וסליחה אם אני לא מעודכנת בתוכנות)

משחק מחשב עלול להיות הרבה יותר צבעוני, רועש וסוער, הרבה יותר בקלות, מאשר משחק בחצר;
זה לא צריך לבוא אחד על חשבון השני. הילדים שלי לוקחים את משחקי המחשב איתם לחצר (או לסלון, לגן משחקים) ומנפישים אותם ומערבבים אותם אחד בשני ומוסיפים להם אלמנטים מחייהם ויוצרים עליהם עולמות שלמים.

הרי כל הרעיון הוא לא לתת "שיעורי בית" של ציור האותיות אלף פעם, כמו שעשינו אנחנו בכיתה א'. מצד שני - מה הסבירות שהילד ירצה לעשות דבר כזה מרצונו?!
תתפלאי!
אורנה שפרון כתבה פעם רשימה "בשבח החיקוי והשינון" שמופיעה ב-מוסף חינוך ביתי, על דברים מהסגנון הזה שילדים עושים. אז אולי זה לא יהיה במחברת רגילה עם שורות מלאות אותיות, אלא ב"ספר" או "מכתב" שהילד ימלא באותיות שמרכיבות מלים דמיוניות, או בכל מיני דרכים אחרות.
ויכול גם להיות שזה לא יקרה עד גיל די מבוגר, כשהוא יבין שכדאי לו לתרגל את זה. אפשר ללמוד גם בגיל מבוגר. אני מכירה אנשים שהחליטו לשפשר את הכתב שלהם בגיל מבוגר יחסית (בדרך כלל בתיכון) ופשוט התאמנו על זה והצליחו לשנות אותו. אני אישית שיניתי את הדרך בה אני כותבת ש' ו-ך' לצורות שמצאו חן בעיני יותר מאלה שציירתי קודם. זה לא כל כך קשה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

למה צריך ללכת לספריה ולבזבז זמן על טיפוס למדפים מלאי אבק כשאפשר להגיע לתוצאות דומות בגוגל? נכון שלא תמיד גוגל מספיק, אבל כשהוא מספיק – מה רע בזה?
אין בזה רע בהכרח מבחינה מוטורית, אבל העובדה היא שלא כל דבר נמצא בגוגל. למרות שקל לנו לחשוב ולקוות ככה, למרות שתמיד מריצים שם קודם כל חיפוש, על כל נושא שבעולם - גוגל חסר המון-המון ידע קאנוני חשוב (ופחות חשוב) שעד עכשיו היה נח על המדפים המאובקים בספריות. מי שמסתמך רק על גוגל, מקבל תמונה חסרה מאוד. והבעיה היא, שאם הוא שייך לדור הצעיר יותר, הוא עלול להיות בטוח שזו התמונה השלמה.

[שגית_רי*]

בעניין כתיבת האותיות: גם אני התלבטתי. עם ילד בן כמעט חמש ששולט מצויין בעכבר אבל לא אוהב בכלל לצייר. מהגן הוא היה חוזר עם כל מיני עבודות אבל ברגע שהתחלנו בחינוך ביתי הוא החרים לגמרי את כל מה שקשור בדף וצבע (חוץ מגואש בחוץ כי אז צובעים את הגוף והנדנדות והקיר...) והבנתי כמה קשה היה לו עם העניין הזה בגן.
טוב, אז יש כאלה שידעו לכתוב ואח"כ למדו את כל מיומנויות המחשב ויש כאלה שההפך. למדתי להבין ולהאמין שכשהכתיבה תחסר לו, הוא יעשה את המאמץ ללמוד אותה.

ולעניין הספרים מול גוגל: למה לא לדעת להשתמש בשתי האפשרויות? כבר היום יש לנו ספרים על חיות ואתרים על חיות. והוא נהנה משניהם. בכל מקרה, נראה לי שהמיומנות שתדרש הכי תהיה היכולת להתמודד עם כמויות המידע שקיימות. לסנן, לברור, לקרוא בצורה ביקורתית.....
ומה זה ידע קאנוני חשוב (ופחות חשוב) ? חשוב יותר ממה? חשוב למי? באמת חשוב? (ממש לא בציניות. אני שואלת גם את עצמי..)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ומה זה ידע קאנוני חשוב (ופחות חשוב) ? חשוב יותר ממה? חשוב למי? באמת חשוב? (ממש לא בציניות. אני שואלת גם את עצמי..)
אני בכוונה לא אכנס להגדרות של "קאנון" ומה חשוב, ומי קבע את החשיבות וכל זה. כתבתי "קאנוני" כדי לרמז לעמודי תווך תרבותיים, אבל ההגדרה לא עקרונית למה שניסיתי לומר.

ידע, מכל סוג, חשוב למי שאוהב ידע.
מי שאוהב לקרוא ספרים, ליבו נחמץ קצת כשהוא חושב על כל הספרים שלא יספיק לקרוא בימי חייו. (גם) על זה אני מדברת.

למה לא לדעת להשתמש בשתי האפשרויות?
כי האפשרות השנייה הולכת ונדחקת מן העולם. בזמנו היינו נהנים מאוד לדפדף באנציקלופדיה "תרבות". למדנו ממנה המון על העולם. היה לנו מנוי לאנציקלופדיה העברית וקיבלנו את כל הכרכים (אולי בעצם לדברים כאלה אני מתכוונת כשאני אומרת "ידע קאנוני"). היום אין טעם בכלל להדפיס דברים כאלה, כי הם מתיישנים עוד לפני שהם מגיעים לחנויות. אז במידה מסוימת, גוגל בא על חשבון הספרים ה"מאובקים" (וזה לא רק באשמת גוגל. אבל צריך להיות מודעים לזה).

[אל_דנטה*]

נדמה לי שמסתתרת הנחה בהבדל בין חיפוש בגוגל לבין חיפוש בספרייה שלחפש בגוגל פירושו להתעצל, לרצות שהידע יגיע אליך במינימום מאמץ לעומת חיפוש בספרייה שהוא כביכול, אקטיבי יותר, מפעיל יותר את הראש.
אני לא חושב שזו המציאות. לאתר מידע מדוייק דרך מנוע חיפוש זו כמעט אומנות שנוטים לזלזל בה.
אני לא מכיר אף אחד שמשתמש ברשת שיסתפק במקור מידע אחד, מדוייק ככל שהוא ישמע. תמיד יבדוק עוד אתרים להצלבות (וזה פשוט יחסית, פשוט נכנסים לעוד אתרים שגוגל מוצא או משנים את הגדרת החיפוש ומנסים כך לדוג משהו קרוב יותר).
זה מתקשר לי לדברים שאלווין טופלר (וקומה ג' על עמודים) כותב(/ת ) בהלם העתיד, שהלמידה בעתיד תשתנה משום שלא יהיה עוד מקום ללמידה כפי שאנו מכירים, העולם משתנה והופך למהיר יותר, דברים שנלמדים היום אינם רלוונטים יותר למחרת משום שידע חדש ולפעמים סותר הגיע. הלמידה האמיתית לדבריו תהיה יכולת הסינון וההשוואה בין אינפורמציות שונות. וכל מי שמחפש ברשת משהו נוהג כך בצורה אוטומטית כיום.

[בועז_חן*]

זה מזכיר לי שפעם משהו הראה לי טור אישי שפורסם באיזה עיתון עתיק שיוצא נגד ספרים וכמה הם רעים להתפתחות הילד שבמקום לרוץ בחוץ ולהתחבר עם ילדים יושב וקורא לבד. היום אנחנו יוצאים נגד הטלוויזיה והמחשב שמורידים את כמות הספרים שקוראים ומחר בטח יהיה משהו אחר.
אני ממש יכול לדמיין את הכתבה עד כמה המערכת המופעלת על ידי מחשבה מונעת את האינטראקציה הברוכה של עין ויד על המקלדת...

[מונו_נוקי*]

בדיוק תהיתי לגבי הנושא הזה השבוע. אין לנו טלויזיה. הבכור שלי(3) קיבל המון משחקי מחשב והשבוע במפתיע ביקש להתקין אותם. מה אני אגיד לכם........ התחלתי לחשוב אולי כל הלומדות האלו זה סתם פיקציה ולא באמת לומדים מהם וזה בעצם יותר דומה לטלויזיה.
אני תוהה אם להעלים אותן או לא. אחרי שבימים האחרונים הוא מבלה ליד המחשב שעה ויותר (מעניין ממי הוא למד.......)

[עודד_המחפש*]

אין לי ספק שברוב משחקי המחשב מועברים אותם המסרים הסמויים שמועברים בטלויזיה.

[אל_דנטה*]

האמת היא שזה די מדהים שאנחנו נמצאים בשנת 2005 ומחשבים עדין מופעלים רק על ידי יד אחת.
מפתיע שאין אפשרות לקנפג כל אחד את מחשבו בצורה שבה נוח לו (ע"י תנודות ראש, ריצה, רגליים וכדומה).
אני חושב שבראיין אינו דיבר על כך ממזמן (לא זוכר איפה. בטח באחד מהראיונות שלו לwired) והיתה דוגמא לא רעה בסרט minority report

[עומר_ס*]

אין לי ספק שברוב משחקי המחשב מועברים אותם המסרים הסמויים שמועברים בטלויזיה
גרוע יותר. אין מגבלות על פרסומת סמוייה. אם הייתי יכול הייתי מריץ כמה משחקים בייט-בייט ורואה מה הם באמת דוחפים שם (יחי הדיגר!)

אל דנטה, הסרט הוקרן תחת השם "דוח מיוחד". גם בסרט זה העבודה התבצעה בעיקר עם הידים. אני מחכה שהמחשבים (ובני האדם) יקלוטו תשדורות מנטליות .

[סיגל_ב*]

וזה בעצם יותר דומה לטלוזיה.
בניגוד לטלוויזיה, משחקי מחשב משפרים מאוד יכולות מטוריות, קשר עין יד ובכלל קואורדינציה.
.

[עודד_המחפש*]

בניגוד לטלוויזיה, משחקי מחשב משפרים מאוד יכולות מטוריות, קשר עין יד ובכלל קואורדינציה.
אז מה, לזפזפ בין תחנות בשלט מפתח את קואורדינציית אצבע-מסך...

[סיגל_ב*]

[עודד_לבנה*]

טליה,

האם את לא חושבת שהמחשב גורם לניוון של יכולות מסויימות אצל הילדים?
כן, כמו הרבה טכנולוגיות.
אמא של חברת הקיבוץ שלי ידעה לעשות קצף ביצים בידיים. היום, הומצא המיקסר**, והאומנות של הקצפה ביד עברה מן העולם.
לדור ההורים שלי היתה הקורדינציה הדרושה לשים את המחט של פטיפון על תחילת השיר שהם בוחרים. היום עם התקליטורים**, פשוט בוחרים את מספר השיר, וגם היכולת המופלאה הזו פסה-גזה ואיננה עוד.
לאמא שלי היתה היכולת המופלאה להשחיל אות נוספת במכונת כתיבה בין שתי אותיות שכבר הודפסו, כאשר מי שהדפיס החסיר אות. עם עליית מעבדי התמלילים*, האומנות הזו חלפה ונקברה.
את המיומנות הזו את וודאי לא זוכרת, אבל אבותינו ידעו להדליק אש באבן צור וצמר של צמרנית הסלע. כיום אנשים עושים זאת באמצעות כל מיני עזרים מודרניים, כמו גפרורים או מצית**. איפה הימים ההירואיים?

---

צביעה בתוך קווים של ציור עם העכבר הרבה יותר מהירה מאשר עם טוש על הדף

לרוב האנשים הרבה יותר קל לצייר על דף.
האם באמת ניסית את זה?

---

אני חושבת, ניתן לומר שהמחשב מתגמל יותר בקלות על פחות השקעה.

ולא רק המחשב:

• המכונית מתגמלת יותר מהליכה על פחות השקעה.
• המיקרוגל מתגמל יותר על פחות השקעה מאשר בישול.
• נורת החשמל מתגמלת יותר מנר השמן.

---

במטרה להכין לבעלי "נייר עמדה" מסודר על הנושא.

בואי תוסיפי לניר העמדה את זה שבעל העמדה (משרד ממשלתי כלשהו?) נקרא לייצר חומר לימודים חופשי ונגיש לתלמידי החינוך הביתי (וגם לתלמידי החינוך הממוסד), כמו הדפים האלה:
שעור לוח הכפל
שעור זיהוי חיות טורפי יבשה
שעור זיהוי חיות מפריסי פרסה
שעור זיהוי חיות פרימאטים
שעור זיהוי חיות שונות

[אף_חצוף*]

בתור מנוונת כתיבה, אני רוצה להגיב. לי, מאז ומעולם היה כתב יד מזעזע. כבר בכיתה א' אמרו לי שיש לי כתב חרטומים. בסוף כיתה ח' ההורים שלי שלחו אותי ללמוד הדפסה עיוורת, וזה אחד הדברים הכי טובים שהם היו יכולים לתת לי. היכולת הזו, להדפיס במהירות, להעביר את המחשבות שלי לכתב בצורה בהירה, קריאה, ומהירה, משחררת אותי. כשאני צריכה לכתוב ולהביע את עצמי בכתב יד, הרבה יותר קשה לי.
במשך תקופה ארוכה, במקום העבודה הקודם שלי, כמעט ולא כתבתי, ובאמת כתב היד שלי רק החמיר (מי ידע שיש לאן?) ובעבודה הנוכחית שלי, אני צריכה לכתוב הרבה יותר לצערי הרב. לקח לי הרבה זמן להתרגל לזה, ועד היום אני לא ממש מאושרת מהעניין, שנתפס בעיני כמגבלה.
תמיד יש מי שימצא פגם בסוגים שונים של קידמה, אבל צריך לזכור שכתיבה היא דוגמא שאפשר לקחת לשני הכיוונים. אני רואה אותה דווקא כאפשרות לבחור, כך שמי שיותר קשה לו לכתוב ביד, יכול עדיין להביע את עצמו בלי להרגיש מוגבל. מאוד קשה בתור ילדה, לדעת שאין לך את הכתב המעוגל והיפה של כל הילדות החמודות בכיתה, לדעת שאת צריכה לחשוב עשר פעמים לפני שאת כותבת מבחן כדי לוודא שהוא יצא קריא. אולי זו גם סיבה שאני כל כך נהנית לכתוב בפורומים שונים, כי זה פשוט הרבה יותר קל.

נקודה למחשבה.

[תמרוש_רוש]

בניגוד לטלוויזיה, משחקי מחשב משפרים מאוד יכולות מטוריות, קשר עין יד ובכלל קואורדינציה
ספק רב.
משחקי מחשב משפרים את הקואורדינציה שבין אצבעות הידיים, וזהו בערך. מה עם כל שאר הגוף??
הם משפרים תיאום עין יד בצורה מאוד מוגבלת, כי המשימות המוטוריות נורא מוגבלות, אין גיוון מוטורי אמיתי.
והרבה פעמים, משחקי מחשב מגבילים את יכולת הישיבה שלך (כי יד אחת צריכה להיות בדיוק פה, והראש מאוד קרוב למסך), יחסית לטלוויזיה שאפשר להחליף תנוחות הרבה פעמים, וגם זה לא בריא.

בקשר להתנוונות יכולות, לפעמים שואלים אותי כמרפאה בעיסוק למה אנחנו עובדות בכלל עם הילדים על כתיבה. למה לא לתת להם מקלדת ולסגור עניין? (כמו שאף חצוף תיארה יפה).
ואני אוהבת להגיד שזה עניין פונקציונלי. שאין לי שום דבר בעד כתיבה כאידיאולוגיה (למרות שזה נורא נורא מפתה להגיד שיש בכתיבה ביד איזשהו ערך בפני עצמו - רק כי ככה אני גדלתי והורגלתי), אלא שכל עוד אין לכל ילד מחשב נייד או מקלדת-מדפסת אוטומטית, גם בבית וגם בבית הספר, ובייחוד במבחנים בכתב, אז צריך לעבוד אתם על כתיבה.
כי יש הרבה ילדים שכן יוצאים נשכרים מעבודה על כתיבה, ולמה לא להקל עליהם.

ברגע שלכל הילדים יהיה את הציוד הממוחשב המתאים (ודי צפוי שזה מה שיקרה), מן הסתם נאפסן את הכתיבה בבוידעם. כי לעבוד עליה כבר לא יהיה תפקודי. כמרפאה בעיסוק אני רק אקפיד לראות אם אין בשימוש במחשב איזשהו נזק פיזי או אחר, נוסף על אבדן מיומנות ספציפית (למשל: כרגע כל הנושא של יציבה מול המחשב הוא בעייתי, יש המון מה לשפר בסביבת העבודה,ובעיצוב של המחשב עצמו על כל חלקיו, כל הנושא של שימוש יתר בעכבר שעלול להוביל לשחיקה של מפרקים מסוימים, וכל הנושא של מיעוט פעילות גופנית כללית, שנובע מהרבה סיבות). אבל כן, יש יכולות שהן "אוניברסליות" (לאכול, למשל) ויש כאלה שהן תלויות תרבות ומשתנות ממאה למאה.

[עומר_ס*]

אף חצוף - נקודה גאונית
גמני בעל כתב יד בלתי קריא, שהעביר שנים בתיכון בהקראת מבחניו למורים. כל מבחן שכתבתי התחיל מ 90, במקרה הטוב . אילו היה לי מחשב זה היה משפר משמעותית את יכולתי הלימודית.

בניגוד לטלוויזיה, משחקי מחשב משפרים מאוד יכולות מטוריות, קשר עין יד ובכלל קואורדינציה
בתור ילד ש "הלך מכות" כל הזמן אני יכול להעיד: בניגוד לטלוויזיה, ללכת מכות משפר מאוד יכולות מטוריות, קשר עין יד ובכלל קואורדינציה .

[מחשבות*]

אקדים ואספר שילדי עוד קטנים, וטרם גבשתי עמדה לגבי המחשב. עם זאת, קל ומטריד לי הרבה יותר לחשוב על למה לא מאשר למה כן, כי ב"כן" יש מותרות בעוד ב"לא" יש סכנות אמיתיות.

נקודות פזורות -

• השימוש במחשב מעודד ישיבה פסיבית ממושכת. מעצם היותו ממכר - מחשב בכלל ומשחקים בפרט - הוא עשוי להשפיע על שני מישורים בו זמנית - בריאותי וחברותי. במישור הבריאותי - ניוון שרירים והשמנה. במישור החברתי - בידוד ופיגור בפיתוח מיומנויות חברתיות.
• הנקודה הקודמת מטרידה בעיקר במקרים של ילדים אשר המחשב עשוי להיות זמין להם שעות ארוכות ביום, והחברים פחות. למשל אצלנו...
• המחשב פולט קרינה, והתבוננות ממושכת בו פוגעת בראיה.
• השימוש במחשב, ובפרט במשחקים, כרוך בגירויים רבים שאינם מאוזנים: מצד אחד העיניים והאוזניים מוצפים לעייפה, ומצד שני שום דבר, חוץ מקצות האצבעות והאישונים, לא זז, שום דבר לא מריח, שום דבר לא מרגיש.
• המחשב שייך לסוג המוצרים המתחדשים במהירות, וכמוהו המשחקים האלקטורניים למיניהם (גיימבוי ודומיו). קל מאד ליפול לסחרור של רכישה בלתי מבוקרת של מכשירים לכל ילד בנפרד, כאשר כל ילד רוצה את המתקדם ביותר, וכל דגם חדש בחבר'ה מערער את המערך כולו.
• המחשב מוצף בפרסומות, אשר רובן (כולן?) לא עובר שום צנזורה בדרכם לראש הילד. את דעתי המפורטת על אלו רשמתי בדף פרסומות מטופשות
• המחשב מאפשר תחיה, קיום ותסיסה לקבוצות אשר נמצאות מחוץ לחוק, למשל פדופילים, נקרופילים, נאצים וכד'.

ובאשר לשימוש בתכנות חיפוש:

• אני לא מכירה חסימות מוצלחות במחשבים, והאתרים האלו יכולים להביא את הילד למקומות שאף אחד מאיתנו לא רוצה לראות אותם בהם

מין. כל כך מפחיד אותי, מטריד אותי, מגעיל אותי. הכל פרוץ, הכל שם, שום דבר ויזואלי לא נשאר לדמיון, ואת השפעת החשיפה על ילדה רכה, שלמשל רצתה ללמוד צילום והקישה את המילה עדשה* , מי ישער (נסו אתם לגגל מילה זו, מה יצא ראשון?)

• המידע ברשת אינו מאורגן בשום צורה שיטתית, והרבה מההדגשים ניתנים לפי שיקולים שיווקיים, פופולריות (אתרי מעריצים) וכד'. כך, על הרבה אישי מפתח במדינה ובעולם לא כתובה רבע מילה רלוונטית בעברית (אמנם יש את האתר של ויקפדיה, אבל הרבה מהערכים עדין ריקים), בעוד על אנשים אחרים שהחליטו להקים לעצמם אתר בית - יש שפע אין סופי כמעט של מידע.
• המידע באינטרנט לא מסונן, וגם כשכבר מוצאים משהו - אי אפשר לדעת אם זה נכון. זהויות המחברים עמומות או נעדרות, ולעתים קרובות המידע מגמתי ובעייתי. קשה לצפות מילד שיידע בעצמו לסנן מידע אובייקטיבי, נכון ומקיף מתוך ים האפשרויות!
• לוקח זמן רב למצוא מידע רלוונטי, ותמיד יתכן שהילד יתעייף במהלך החיפוש ויגלוש למשהו אחר, כי כמה כבר אפשר וגם אי אפשר לדעת אם בהמשך יימצא משהו טוב יותר. למשל, בהקשה של השם "תל אביב" גוגל מעלה 749,000 תוצאות, עכשיו מה.
• שמות המחברים לא ברורים, וגם כשהם ידועים, לא ברור מי הם. חיפוש באינטרנט עשוי להוביל למקור מידע לא אמין, גם אם לכאורה טוב. גם באתרים הטובים ביותר קשה לצטט לפי הכללים, ושלא לדבר על כך שאתרים קמים ונעלמים, ולך תבדוק אם משהו שראית פעם ועכשיו אי אפשר לבדוק - נכון.

ועל חברים וירטואלים:

• אי אפשר לדעת מי מאחורי המסך. פחד אלוהים. זוכרים את הילד ההוא שפותה על ידי בחורה פלסטינאית, הלך לפגישה אתה, נחטף לרמאללה ונרצח?
• פעמים רבות שיחות בין חברים וירטואלים נעשות בפורומים ציבוריים. כך, אפילו כאן באתר קורה לפעמים שמגיע איזה ילד לא ברור, מספר על בעיה ומשאיר שפע פרטים מזהים - רק לפני שבוע היתה כאן ילדה כזו שבקשה משהו, לא זוכרת מה, והשאירה כתובת ומספרי טלפון של כל בני משפחתה ועוד ועוד, וישר מישהי כאן קפצה ומחקה לה, לטובתה. במקרים אחרים עשויים ילדים לחשוף דברים אישיים בהרבה, שאפילו אם לא יובילו לשום פשע או רע גלוי, יתכן מאד שבעתיד יתבוננו על ענין החשיפה מזוית אחרת, ויתחרטו על שכתבו וחשפו - זאת ללא יכולת מחיקה.
• חברים וירטואלים בכלל, ופורומים בפרט, יוצרים אשליה של אינטימיות והבנה, דוקא יותר באתרים "מנומסים" בהם לא מתערבים בשיחות. כך, יכול אדם להתייעץ בפורום מסוים, ולהסיק מסקנות על פי הקומץ הלא אקראי שענה לו. גם לבן אדם מבוגר קשה מאד, לעתים, להתמודד עם הכח של הפורומים ברשת, ולא פעם אנחנו רואים כאן מישהו שבא להתייעץ והופך את פניו ימינה ושמאלה על פי התגובות שהוא מקבל. (עולה לי לראש הדיון על כלבים בפארק הירדן, למשל, שמישהי שם התעצבנה שמבקשים לא להביא כלבים ואמרה ש"אם ככה אני יורדת מהחינוך הביתי". לא דוגמא ישירה, אבל בעצם כן).

---

שכה אחיה, אני כותבת את התגובה שלי כמעט שעה. ככה מבזבזת את הזמן על מחשב... ועוד רגע מישהו יכול למחוק אותי, לפגוע בי, לא יודעת מה. אני חשופה מאד במדיה הזו, למרות שמי הבדוי. בקושי עומדת בחשיפה. מה אני צריכה את הלחץ הזה על הראש של הילדים שלי.

[טליה_אלמתן*]

אני כותבת את התגובה שלי כמעט שעה.
ותודה שטרחת! בהחלט הוספת מידע חדש ומעניין לדף, והרבה חומר למחשבה!

[מחשבות*]

מצאתי דף בנושא זהה עם הרבה מידע והפניות: ילדים ומחשבים

מציעה לאחד

[ב_דחילו*]

מחשבות, קריאה בספר גם היא מעודדת ישיבה פסיבית ממושכת. ההתמכרות כשלעצמה לא מהווה בעיה - אני מבינה שאת מפקפקת בערך של התמכרות למשחקי מחשב.

אני חושבת שההנאה ממשחקי מחשב חשובה או מספיקה כדי לאפשר לילדים לחגוג אותה. הנאה היא מצב מופלא של חבור לעצמך - שכדאי מאוד לחוות בילדות ובהרבה מקומות היא מחברת אותך לחברת הילדים (כמובן, לא כאשר משחקים כתחליף למפגש פנים אל פנים).

משחקי מחשב הם סוגה חדשה ופעילה יחסית של ספור - כנראה ספור מרתק, תשאלי את ילדיך..

[תזמורת_הים*]

_מצאתי דף בנושא זהה עם הרבה מידע והפניות: ילדים ומחשבים
מציעה לאחד_
אני חושבת שלא כדאי לאחד, משום שנושא הדף הזה הוא ניוון יכולות בגלל קידמה ולא נזקים כתוצאה משימוש או התמכרות למחשב. זה לא אותו דבר. אולי אפילו כדאי לשנות את שם הדף הזה ל ניוון יכולות בגלל קדמה משום שלא רק המחשב אחראי לניוון של יכולות שהפעם היו למין האנושי ואבדו, וניוון היכולות הזה לא התחיל במאה העשרים אלא הרבה לפני כן. בכל פעם שהיתה התקדמות טכנולוגית שאפשרה לבצע פעולה כלשהי באמצעות מכונה, החברה האנושית שנהנתה מאותה התקדמות איבדה מיומנות כלשהי. ברגע שהמציאו את הדפוס המיומנות לכתוב כתבי יד מעוטרים החלה להתנוון; ברגע שהמציאו את הטלפון והאימייל אומנות כתיבת הכתבים אבדה, וכן הלאה.

[תמרוש_רוש]

קריאה בספר גם היא מעודדת ישיבה פסיבית ממושכת.
לא מסכימה.
יש הבדל משמעותי בין ישיבה תוך קריאה בספר, שמאפשרת לך לזוז עם הספר כאוות נפשך, לשנות תנוחות, להקשיב יותר לצרכים התנועתיים של הגוף, לעפעף יותר בעיניים (ליד מחשב העיניים מתייבשות הרבה יותר) לעומת מחשב שהרבה פעמים מקבע אותך בתנוחות לא נוחות בגלל תכנון לא מתאים של השולחן, הכסא, מיקום המסך, העכבר, המקלדת ועוד, וזה נכון בייחוד לילדים, כי רוב עמדות המחשב בבתים פרטיים תוכננו לשימוש בידי מבוגרים, והן לא מתאימות בצורה משוועת למבנה גוף הילד. ושימוש מתמשך ואינטנסיבי בעמדת מחשב לא מתאימה יכול לגרור הרבה בעיות במערכת שריר-שלד, ואצל ילדים עוד יותר כי המבנה שלהם פגיע יותר כי הוא בתהליך גדילה..
וגם כשעמדת המחשב מעוצבת היטב - זה עדיין מקבע אותך בנוקשות בתנוחה אחת, בגלל החיבור למסך ולכל השאר, בניגוד לספר שהוא נייד.

[ב_דחילו*]

יש הבדל משמעותי בין כמובן שיש הבדל משמעותי. הקריאה בספר פאסיבית יותר לעומת פעילוית פנאי פיסיות יותר - אבל כשם שהקריאה לא מחליפה בהכרח השתתפות בפעילויות נוספות כך גם המשחק במחשב לא מחייב זניחה של ריצה, משחקי כדור, רכיבה על אופנים ואיך אפשר בימים אלו בלי - שחיה בבריכה ובים.

החברה האנושית שנהנתה מאותה התקדמות איבדה מיומנות כלשהי. האם המיומנות שאבדה חשובה בפני עצמה? לא תמיד. מעטים יכולים להיות כותבים ומעטרים מקצועיים - וכל ילד יכול להפעיל מקלדת.

חלק משמעותי מהשינוי הטכנולוגי הוא ההשלכות החברתיות שלו - למשל, היכולת של נשים זרות להחליף דיעות באתרי אינטרנט בנושאים שונים יוצר קהילות חדשות ובמובן מסוים משנה ללא היכר את היכולת למדר ולשלוט באנשים באמצעות המדיה המיושנת יותר.

[מחשבות*]

[ירון_צברי*]

תמיד מכפילי כוח (זה מושג צבאי) מנוונים יכולות. מצד שני גם בגדים הינם מכפיל כוח שאם לא כן אנחנו
ובנינו ובני בנינו היינו מהלכים עירומים עד עצם היום הזה בסוונה של אפריקה המשוונית והחמה ולא היינו
נודדים צפונה אל אירופה הקרירה ("ואל תשכח לקחת סוודר").

[עומר_ס*]

אנחנו ובנינו ובני בנינו היינו מהלכים עירומים עד עצם היום הזה בסוונה של אפריקה המשוונית והחמה
ומה רע? ככה לא הינו צריכים ללכת להחליף את כל הבגדים הוורודים שקיבלנו מתנה (-:

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

קריאה בספר גם היא מעודדת ישיבה פסיבית ממושכת.
לא מסכימה._
ההבדל אינו רק פיזי - למיטב זיכרוני, קריאה מעוררת איזורים אחרים במוח מאשר צפייה בטלוויזיה למשל, או בהייה במסך עם משחק מחשב, לצורך העניין.

[ב_דחילו*]

מחשבות, לתחושות שלך קוראים במחקרי תקשורת moral panics, בהלה מוסרית, שצצה בכל פעם שמדיה חדשה מופיעה ומאיימת על ההרגלים המוכרים. בארצות הברית יש ארגונים של הורים ומחנכים שאוספים מחקרים על הסכנות שבמחשב.

משחקי המחשב אולי מהנים, אבל אינם מחליפים את שאר הפעילויות שאהובות על ילדים. אנחנו תמיד נורא מודאגים כשהדבר נוגע לילדים - אבל ממחקר אחד פרטי שאני יכולה לדווח עליו, שכולל רק אותי, ההתמכרות, או הגילוי של ההנאה מהמחשב, החליף אצלי רק את... הטלויזיה.

כמו בהרבה דאגות שקשורות בילדים - הייתי מחפשת את הסיבה לתופעות השליליות בגורמים אחרים. אם ילד מבלה את רוב שעותיו בבית לבד, יתכן והמחשב מהווה סוג של פיצוי או דרך לחיפוש חברים ומשוטטים. אם ההורים נמצאים איתו ויש לו עוד אפשרויות בשכונה - הוא ישלב את המחשב בדברים אהובים נוספים ואולי אפילו ילמד דבר או שניים. תנו לנערים לשחק.

[אל_דנטה*]

ממכר לא בהכרח שווה למנוון. לפרגן לילדים זה לחשוב שגם כשהם רואים טלוויזיה, זה טוב.
ואולי זה באמת טוב, המחקרים שמראים שאין תזוזזה חשמלית במוח של צופה טלוויזיה נעשו על מבוגרים ולא על ילדים וגם אז אנחנו לא יודעים במה הם צפו (יש הבדל בין הראשון בבידור לבין הקוסמוס של הבי בי סי למשל).

[מחשבות*]

מחשבות, לתחושות שלך קוראים במחקרי תקשורת moral panics
מעניין

אבל תגידו, זה לא משחק מכור כאן? הרי כולנו מחוברים ברצון למחשב בכך וכך חיבורים שמאפשרים, בין השאר, את ההשתתפות בדף הזה. ומאין יבוא קולם של האחרים? מין פרדוקס שכזה.

[מונו_נוקי*]

ממש לא מכור
אנחנו מתחברים ורוצים שהילדים שלנו יהיו מוצלחים יותר מאיתנו
אני יכולה להפסיק בכל רגע שארצה.......

סתם.
הקולות של מי שלא מתחבר לא חשובים, כי ממילא יש להם חוקים אחרים כמו שלא מעניין להתיעץ עם נשים באירן על אופנת בגדי ים

[סיגל_ב*]

במשחק מחשב, ברגע שקולטים את הפרינציפ, עושים פעילויות מונוטוניות אשר אינן מוסיפות שום דבר חדש, ורק מעבירות זמן.
זה ממש לא נכון.
אני תוהה, יצא לך פעם לשחק משחקי מחשב?
יש המון סוגים וזנים שונים של משחקי מחשב, כך שלדעתי אי אפשר לכלול את כולם במשפט מאפיין אחד.

קריאה מעוררת איזורים אחרים במוח מאשר צפייה בטלוויזיה למשל, או בהייה במסך עם משחק מחשב, לצורך העניין.
צפייה בטלוויזיה ומשחק במחשב אינן אותן פעולות והמוח עובד אחרת לגמרי בשתי הפעולות האלה. ואם לחדד:
כדי לשחק במחשב אתה לא יכול לבהות במסך, אחרת תפסיד.

ושלא ישתמע שאני כזאת חובבת מסכים. אני מעדיפה את החיים האמיתיים פי כמה. (ובכל זאת כשאני ערה בארבע בבוקר כי פיצקי התעוררה, נעים לי שאני יכולה לשוחח עם מישהו למרות שאני סגורה בדלת אמותיי).

אגב, גם אצלי הגילוי של ההנאה מהמחשב, החליף אצלי רק את... הטלויזיה.

אני חושבת שההנאה ממשחקי מחשב חשובה או מספיקה כדי לאפשר לילדים לחגוג אותה. הנאה היא מצב מופלא של חבור לעצמך - שכדאי מאוד לחוות בילדות ובהרבה מקומות היא מחברת אותך לחברת הילדים


משחקי מחשב משפרים את הקואורדינציה שבין אצבעות הידיים, וזהו בערך. מה עם כל שאר הגוף??
את המשפט הזה אפשר לקחת למקומות אחרים. למשל, אפשר לבוא בטענות לפעילות גופנית כמו שחייה:
שחייה משפרת את הקואורדינציה שבין אברי הגוף השונים, וזהו בערך. אבל מה עם השכל?
רוצה לומר, אי אפשר לצפות ממשחקי מחשב להשתוות לפעילות גופנית מבחינה מוטורית. בסה"כ ציינתי שמשחקי מחשב הם פחות מנוונים מטלוויזיה, ושיש להם אפילו יתרונות מסוימים בתחום המוטורי.

<מישהו זוכר איזה מחקר שהראה שבני נוער שמשחקים הרבה במחשב, עולים סיכוייהם להצליח בקורס טייס או משהו כזה?>

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_צפייה בטלוויזיה ומשחק במחשב אינן אותן פעולות והמוח עובד אחרת לגמרי בשתי הפעולות האלה. ואם לחדד:
כדי לשחק במחשב אתה לא יכול לבהות במסך, אחרת תפסיד_
רמת הריכוז שנדרשת לקריאה שונה מזו שנדרשת לגלישה, ומזו שנדרשת לצפייה בטלוויזיה (גם אם שתי האחרונות לא דומות). הקשב הדרוש שונה גם הוא. בטלוויזיה קל לזפזפ (גם אם צופים לבסוף בתוכנית מעניינת), במחשב קל לקרוא קטעים קצרים ולעבור במהירות מדף לדף (גם אם גולשים באתר כמו באופן ) ואילו הקריאה בספר מאפשרת ריכוז ממושך ועמוק יותר משל שניהם. אין לי כלים ומונחים מקצועיים לקרוא לו בשם, אבל נעשו על זה מחקרים.

עובדה: טקסטים כתובים באינטרנט תמיד יהיו קצרים יותר מאלה שנכתבו לעיתוני נייר או מגזינים. בד"כ בסביבות ה-500 מילה, די קשה לקרוא יותר מזה, וגם כך צריך לרווח מאוד את הטקסט ולשבץ בו המון תמונות. בזמן שכתבה במוסף סוף השבוע בעיתון נייר יכולה בשקט להגיע ל-3,000 מילה ואיש לא יניד עפעף, וכולם ימשיכו לדפדף עד שיסיימו אותה.

[עומר_ס*]

משהו חסר לי. כל הזמן מדובר על ניוון יכולות פיזית-דינמיות. מה עם יכולות חברתיות, מנטליות, שכליות?
המחשב גורם לניוון חברתי מסויים (ופותח כיוונים חברתיים אחרים) מכיוון שגם אם קיימת חשיפה, היא תמיד בשליטה ומבחירה. אין מצב בו אחר בוחן אותך במצב שאינו נוח לך, ואתה נדרש להתמודד, וכן להיפך. ייתכן שזה טוב. איני יודע.
מנסיוני האישי, פתרון בעיות במחשב תמיד קל יותר מאשר במציאות. לכל בעיה במחשב יש תמיד פתרון במחשב (חוק עומר. כל הזכיות מותרות) . בנעורי, כשניצבתי מול בעיה בשחמט, הייתי מוכרח לפתור בעצמי. שום עזרה לא הייתה אפשרית. הרבה מהמתכנתים הם כיום תוכניתני copy-paste , ולא משקיעים מחשבה בפיתוח. כן (גם) ילדים, המחשב מאתגר שיכלית אבל מוגבל. והתמודדות מנטלית מול עצמך על מנת לפתור את הבעיה כמעט ולא קיימת.

[סיגל_ב*]

הקריאה בספר מאפשרת ריכוז ממושך ועמוק יותר משל שניהם
ראשית, אני לא משווה בין משחקי מחשב לבין קריאה. אני רק אומרת שמשחק במחשב אינו מנוון כמו צפייה בטלוויזיה, אלא הרבה פחות.
שנית, אם בכל זאת נשווה, יש משחקי מחשב שדורשים ריכוז רב מאוד ולאורך זמן רב מאוד. לא יודעת אם כמו קריאה, פחות או יותר, אך בהחלט ריכוז רב.
שוב, אני לא יודעת אם אתם מכירים אילו סוגי משחקי מחשב יש, אך רק כדי להמחיש באמצעות דוגמית קטנה, ישנם משחקי אסטרטגיה מרובי משתתפים המתנהלים און ליין לאורך כמה שעות. למשחק כזה צריך ריכוז רב.

עובדה: טקסטים כתובים באינטרנט תמיד יהיו קצרים יותר מאלה שנכתבו לעיתוני נייר או מגזינים.
אני לא חושבת שניתן להסיק מדברייך לגבי משחקי מחשב - שהם שונים לחלוטין מקריאת טקסטים במחשב.

המחשב מאתגר שיכלית אבל מוגבל. והתמודדות מנטלית מול עצמך על מנת לפתור את הבעיה כמעט ולא קיימת
יש משחקי מחשב רבים שהם מול מתמודדים חיים, כפי שהשיח כאן מתנהל. ואז ההתמודדות היא מול שכלו של אדם אחר ולא מול שכלו של התוכניתן שכתב את התוכנה של המשחק.

[עומר_ס*]

יש משחקי מחשב רבים שהם מול מתמודדים חיים, כפי שהשיח כאן מתנהל. ואז ההתמודדות היא מול שכלו של אדם אחר
ההתמודדות מוגבלת כי במשחק קיימים היבטים רבים שאינם שיכליים, ובהבטים אלו יש ניווין כאשר משחקים במחשב.
דוגמה: שחמט, שהוא משחק כביכול שיכלי לגמרי, שונה לגמרי כאשר משחקים מול בשר ודם, ובודקים את תגובותיו, ומלחיצים אותו במהלכים מהירים, ומבצעים הצגות במקום שצריך וכן עוד.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ראשית, אני לא משווה בין משחקי מחשב לבין קריאה. אני רק אומרת שמשחק במחשב אינו מנוון כמו צפייה בטלוויזיה, אלא הרבה פחות.
את מן הסתם צודקת כאן. אני גם מתייחסת לגלישה בכלל ולא למשחקי אסטרטגיה.

[אף_חצוף*]

קוראים במחקרי תקשורת moral panics, בהלה מוסרית
הזכרת לי שכתבתי עבודת סמינר בתואר הראשון בדיוק על הנושא הזה, פאניקה מוסרית ומשחקי מחשב. דווקא התייחסתי בעיקר למשחקי אסטרטגיה, בעיקר אלה שהם מרובי משתתפים המתנהלים און ליין לאורך כמה שעות.
לדעתי, משחקי אסטרטגיה עדיפים פי כמה וכמה על טלוויזיה, למרות שהרבה מהם אלימים. אם לוקחים משחק כמו Civilization, הוא מלמד על תרבויות ועל היסטוריה, מצריך מחשבה טקטית וכלכלית. אז יש מי שיגיד שהישיבה מול המחשב מנוונת יכולות אחרות, אבל לפעמים השאלה היא מה הילדים/נוער האלה היו עושים אחרת? ואם התשובה היא שהם היו בוהים בטלוויזיה, ומי יודע באיזו תוכנית, קשה לי להגיד שהמחשב הוא חסרון.

התגובה שלי לפאניקה המוסרית נובעת גם מהחינוך שלי מהבית, כמובן. אבא שלי עסק במשך שנים ארוכות בטכנולוגיה חינוכית, כלומר שימוש בטכנולוגיה לצרכי חינוך, אז אני מגיעה מנקודת הנחה שעם השלילי שאולי קיים, תמיד אפשר למצוא גם הרבה חיובי, בשימוש מושכל.

[עין_הסערה*]

הילדים של עידן המידע - מאמר מעניין.

[אבישלום*]

אלפי שנים בלבד, הרף עין מבחינה אבולוציונית.
לא ממש
גם האדם החושב קיים "רק" כ 10,000 שנה, גם הרף עין אבל אז מה
אני מנסה להזכר בדוגמא, אני חושב של דזמונד מוריס לגבי אבולוציה על פני שני דורות בעקבות תנאי סביבה.

[אמא_בבית*]

המחשב אומנם מדגיש תחומים מסויימים ביכולת האנושית אך, אין לצפות מפעילות מסויימת שתתן מענה לכל צורכי ההתפתחות שלנו.
הבעיה, כמו שאני רואה אותה היא שהמשחק במחשב ממכר. לא סתם הישוו כאן מחשב לטלוויזיה מכיוון שבשניהם הגוף, הרגש והדמיון כמעט לא פעילים. דווקא אני רואה במחשב את הממכר מבין השניים ואת הבעייתי מביניהם מכיוון שהפעילות בו מאד תזזיתית (אני מתייחסת למשחקי המחשב כרגע ולא לאתרי התוכן) ומשפיעה על המוח בצורה לא בריאה לדעתי.
כמו בהרבה דברים בחיים (אולי בהכול?) העיקר הוא המינון. אם יוצרים הרגלים של הליכה בחוץ (למרות שהמכונית יותר מתגמלת), לישת בצק (למרות שהאופה לחם יותר מתגמל) ומגע בחיים האמיתיים, אנו יכולים גם להנות מ"תקשורת" דרך המסך.
יש כאן הרבה נקודות השקה לדרך החיים של פשטות מרצון . הרי המכשירים החשמליים באמת לכאורה יותר מתגמלים אבל אנו נאלצים לקנות אותם, לשלם על החשמל והדלק שלהם ולתקן אותם כשהם מתקלקלים. לא בטוח שאם מסתכלים על כל החבילה, עדיין המיקסר, האופה לחם ואפילו המכונית (למרחקים קצרים) מתגמלים יותר.
לצערי, המחשב אצל הרבה ילדים ומבוגרים, מחליף חלק גדול מהפעילות הפיזית והחברתית.
המגע עם החומרים החיים, הנושמים, משחק התופסת, באויר הפתוח שתוך כדי מרגישים את השמש והרוח ואת כל הריחות, לעולם לא ישווה לתופסת במחשב.

[ארני_ש*]

מוזר, אתמול הייתה לנו הפסקת חשמל , אני כבר דימיינתי איך נשאר בלי חשמל ואיך איבדנו יכולות בסיסיות של בישול , חימום, הארה , ואיך אנחנו לא מצויידים לחיים ללא חשמל .
כשנכנסתי לדף חשבתי שהוא על זה , אם כל הבעיה היא כמה להשתמש במחשב מצבנו טוב ואנחנו אופטימיים .
הקידמה הביאה לדילמות הרבה יותר השרדותיות , כי בהרף עין של מלחמה או אסון סביבתי שיביא הפסקת חשמל אנחנו כל כך לא מאורגנים טכנית ויכולתית , שנקודת האור היחידה שהצלחתי למצוא היא רכבת האויר מארה"ב שתצניח פה שמיכות וכל מה שצריך . אז אולי בכל זאת יחי הקידמה ...

[עומר_ס*]

האם העובדה שאיני זוכר מאות מספרי טלפון (ובעבר זכרתי) זה ניוון או קידמה ?

[דליתוש_ב*]

גם האדם החושב קיים "רק" כ 10,000 שנה.
אבישלום, אפשר פירוט?
(המספר והמינוח בהקשר הזה לא מובנים לי)

אני מנסה להזכר בדוגמא, אני חושב של דזמונד מוריס לגבי אבולוציה על פני שני דורות בעקבות תנאי סביבה.
הדוגמא שאני מכירה היא על עשים מסויימים באנגליה.
לפני המהפכה התעשייתית הרוב לבנים, מאוד נדיר למצוא שחורים (עומדים ומסתווים על קירות לבנים).
אחרי המהפכה הקירות השחירו (זיהום אויר) והפורפורציה של העשים השחורים באוכלוסיה מאוד עלתה.
זה לא בדיוק עניין של אבולוציה, יותר של פורפורציות ושכיחות של פנוטיפים. זה לא שהלבנים הפכו לשחורים, אלא שהשחורים שרדו יותר טוב ויותר הרבה והלבנים התקשו לא להטרף בנסיבות החדשות.

[סבטקסט_כפול*]

ומה אם יכולת יצור כל מיני דברים,במשחקי די.אן.די. אתה מגלה שאין לך הרבה כישורים כדי לשרוד בטבע בלי הרבה עזרה.

[פלוני_אלמונית*]

בתכל'ס כמעט כל יכולת חדשה שיש לנו תופסת יכולת קודמת, השכל היום תופס הרבה מקום שפעם האינסטינקטים היו שולטים, המקצועות של היום שונות מאוד מהמקצועות שלפני מאה שנה ואם נלך יותר רחוק לתקופת ימי הביניים רוב האנשים היום לא היו שורדים במצב של אז.

[סבטקסט_כפול*]

האם יש יכולות שהזנחנו, ואנחנו עדיין צריכים אותם? או שפשוט יכולות מוחלפות ביכולות אחרות שאותם אנחנו צריכים יותר.

[אהבת_עולם*]

דף מומלץ