מנסה להתרומם

היום אני מרגישה על סף התמוטטות.

כל הדברים מסביב תקועים, לא זזים מעצבנים, מטריפים.

הגרוש שלי - עושה לי את המוות עם עורכי הדין שלו וכמה שנמנעתי מלתבוע, אנינאלצת להכריע תוך שבוע, אחרת אצטרך לפתוח תיק בבית משפט מחדש בתום השנה.
וקשה לי נפשית עם כניסה למערכה משפטית וקשה לי כלכלית אבל קשה לי גם עם המצב ביניים הזה שבו לא משולם לי דבר וחצי כבר המון זמן.

הילדים איתי בבית ואני מתקשה למצוא להם מסגרות. וחייבת שילכו למסגרות. הם בגיל הרך, המסגרות שהייתי רוצה- יקרות רצח וסגורות עד אפס מקום. האחרות נשמעות לי גרועות, מכניסות אותי לאי ודאות ולחץ וגם... יקרות. אין לי אפילו חשק לבקר בגנים האלה מרוב עצבים. מרוב שאני רואה בפרסומים שלהם שטויות.

ואין לי שום אנרגיה לספק להם חברה, עניין ומשחקים. נגמר לי לגמרי מכל הבחינות. זה נורא כי הם היסטריים על חברים, נשבר להם מהבית. והם רבים ביניהם המון. המון לאחרונה.

הבית מטונף, מבולגן, ערימות של חפצים בכל פינה. יש לו פוטנציאל להראות יפה אבל הוא נראה כאילו עברנו אתמול דירה. אין איפה לדרוך. תמיד כלים תמיד לבשל, תמיד כביסות.

הבן שלי צריך בירור דחוף לשלילת חלילה גידול וקבעו לנו תור לMRI רחוק. שבועות שאני מנסה להזיז ורק אתמול הצלחתי הלגיע למנהלת בכירה שתבטיח שתעזור. רק אתמול.
בתחילת השבוע צרחתי בשאגות על רופאת ילדים חדשה שהלכתי אליה אחרי שהשני סירב לטפל בנו בגלל שהילדים אל מחוסנים (וגם עליו התלוננתי ומטפלים אבל לא עוזר לי), הגעתי אליה עם הלשון בחוץ והיא מטומטמת. אין מילה אחרת. טימטום. חצי שעה היא מרכלת על הרופא ההוא שנמצא דלת ליד הואני אומרת לה שאין לי זמן שבאתי עם רשימה של נושאים לטיפול, והיא מבטיחה לי שלא אצא בלי כלום ופתאום כמתחילים להתקדם היא מבקשת שנצא החוצה כי היא אל מתרכזת עם הלחץ שלי (והילדים בוכים ברקע). וזה אחרי שהיא צרחה על הבן שלי שביק שלהדליק את האור ואני במקום לשאוג עליה אמרתי לו ממי נעלבת? אל תעלב, מתוקי, וביקשתיממנה שתיתן לו כיף וחיוך והוא נרגע. יופי. אחר כך בצהריים הבן שלי אמ רלאישה אחת בגינה "ביי ביי בחיוך ב מתוק כי הוא חשב שהיא הולכת, אחרי שנעצה בנו עיניים והיא ענתה לו בתוקפנות "לא אני אל ביי בבי!!!" והוא היה בשוק נחנק מעלבון. ובמקום להעמיד אותה במקום, שוב אמרתי לו ממי נעלבת? רוצה חיבוק? אתה בסדר גמור, יש אנשיםש מדברים לא יפה... לא בטוח שהוא הבין משהו ממה שאמרתי, וכן היה נראה שהוא רצה שאני אגונן עליו בפניה. משום מה לפחות פעם ביום מישהו מחנך או מדבר לילדים באופן נוזף ואני תמיד פונה לילד שלי ושואלת אם הוא רוצה כיף או שהוא בסדר גמור אבל לא התכוונו להרע לו. הגיע הזמן שאנשים יחטפו ממני צרורות! לא ברור לי למה אני מחשבנת להם!

והילדים, שואגים לצאת החוצה, מתחננים לחברה, ואני מגיעה לאזורים עם ילדים אבל עייפה, עייפה מלהיות רגוע ה ומלתווך, ומליצור כל הזמן הזדמנויות. עייפה מלהפריד ביניהם ולהתרוצץ אחריהם להלביש ולהריד, עייפה מהמתח שיש לי שלא ירצוצעצוע לא שלהם ויבכו בהיסטריה, שלא יברחו לי עם האופניים, שלאאאא.

היום צרחתי על הבכור לתוך הפרצוף שאגה, והכנסתי אותו למיטה בכח. רעדתי בכל הגוף בדיוק אחרי שיחה קשה עם העירייה שאין מקום כרגע להכניס לשום גן והמחשבה שאני הולכת להיתקע ככה עד ספטמבר כי אם כבר גן חרא לפחות שלא נשלם 3500 שח.
הוא סהכ רצה לצאת ובכה אחרי שחצי בוקר היה רגוע והעסיק את עצמו ואני התחלתי לרקוד עם אחיו, והוא לא רצה, ואחרי זה לא רצ הכלום רק לצאת. ואחרי שהכנסתי אולתו למיטה הוא בכה וביק בבכי "לרקוד לרקוד". ורציתי למות ובכל זאת לא הי הלי כחחחח אליו.

ואחכ הם צרחו שרוצים לצאת ולקחתי אותם החוצה, קניתי מלא שטויות, קרמבו, מחית פירות בקשית, דובוניפ, שיאכלו ויהיה לי שקט וקניתי לי בירה. אחרי שנים ששכחתי מה זה. לא עזר. לא נרגעתי בשיט. והייתי עצבנית, כל מי שזז ממני קיבל שאגה. הםב כל זאת נהנו בחצי שעה הזו בחוץ ואל עם האמא שהשתגעה להם בבית.

והטלפון שלי נשבר וכבר שבוע וחצי שאני מחכה שמישהו במשפחה יתקין לי את ההגדרות בטלפון החדש שקניתי ובינתיים רק שיחות ולא אינטרנט ולא וואטס אפ ולא כלום.

ואני אוכלת בלי הפסקה, הכל כל הזמן, יתר משקל של 25 קילו.

קבעו לי תור לפסיכיאטר לעוד חודש וחצי, פעם לפני 15 שנה עזר לי לקחת כדורים. ממש. מינון קטן של הכדור הכי פשוט- וחזרתי לחיים. אבל גם שמנתי, ואני צריכה כדורים לא משמינים.
ויש תורים דחופים אבל זה רק בבוקר ובבוקר אני עם הילדים.

אני מרגישה עמוק בבוץ ואין לי כח לצאת ממנו.

הגיע הזמן שאנשים יחטפו ממני צרורות! לא ברור לי למה אני מחשבנת להם!
לא.
דווקא התגובות שלך היו, בכללי, בכיוון הנכון.
לשאוג בחזרה - רק מעצים את הקונפליקט, מחריף אותו, וגובה מחיר כבר מכל המעורבים בדבר.

ובקשר לכל השאר -

מנסה לחשוב על עזרה ראשונה: בייביסיטר? עזרה בבית? ללכת לחנות טלפונים ושיתקינו לך את ההגדרות? להתחיל לשיר כל פעם שאת רוצה לצרוח?

אין לי כח לשום דבר.
גם היום יום קשה וצרחות צרחות. לא מזהה את עצמי.
ביום ראשון אני אלך לגן קרוב ואנסה להגיע איתם להסדר כלכלי שאוכל לעמוד בו וביום שני הם ייכנסו לגן.

באופן טבעי

באופן טבעי