מכתב לאהוב ליבי

[חולמת_בהקיץ*]

מכתב לאהוב לבי,

לפני כארבע שנים התקשרת ובקשת שנחזור, אמרתי כי התארסתי ונאלמת דום.
לחשת שדרכנו עוד יפגשו , הותרת אותי נרגשת , הזויה , מנצחת בקרב הסמוי.
חודשיים לאחר מכן הנני צועדת במשעול , רועדת לכיוון החופה,
שבועות קדמו למעמד זה, בהן ההתלבטות היתה עצומה.
שואלת, מתייעצת , מהי אהבה?
זכרון אהבת חיי, כאבה, עוצמתה, שכרון החושים, הפגיעה, הותירו אותי מחושלת ומחוברת לאדמה.
לא התחתנתי מאהבה, כי הרי האהבה כה כאבה...

תשוקת האהבה פינתה מקומה לטובת תחושת בטחון והגנה.
התחתנתי עם בחור טוב, שלעולם לא יפגע, רגשותיו ידועים, ואף חסרונותיו ומעלותיו...
חשבתי שאלמד לאהוב מתוך הראציונל...

חודשיים לאחר החתונה ליבי החל לזעוק זעקת שבר מרה ...
כיצד אוכל לחיות ללא אהבה ? ללא רגשות ? ללא תאום נשמתי ?
התחלתי לחוש כיצד נשמתי גוועת לאיטה.

ברגע נדיר של אחדות ותשוקה יצרנו חיים, רגע נדיר בו נשמותינו נגעו האחת בשניה נוצרו חיים בתוכי.
ועם תחושת החיים המפעפעת בתוכי,
הלכנו והתרחקנו אני ובן זוגי...

היום, ארבע שנים לאחר אותו טלפון, ממך, אהוב לבי הנצחי,
התקשרתי...
הינך רווק, בודד, מחפש אהבה הנוגעת בשחקים...
סיפרתי כי אני עומדת לפני הליכי גירושין.

[רסיסים_של_אור*]

לפעמים נראה שדברים הם לגמרי בלתי הפיכים, שאם עשינו את הצעד, הכל נעצר ונגמר. אך לא כך היא. החיים (וכל מי שנאמין בו...) מזמנים לנו אינסוף חוויות והזדמנויות לתיקון. אין טעם להתייסר על העבר, יש לגשת לעשיה אל עבר העתיד, עתידטוב יותר, מלא יותר, אהוב יותר.
לכי על זה, גם אם זה כרוך בהרבה קושי. נכון, את כבר לא רק את לבד, אבל גם לילדך עדיף אותך מלאת כוחות ואהבה !!!

[חולמת_בהקיץ*]

עשור שנים חלף מאז נפגשנו לראשונה,
לבי הלם, נשמתי נעתקה ממקומה בעוד אתה חולף על פני במסדרונות הקמפוס.
התיישבתי על ידך באחת ההרצאות,התברר שאנו גרים באותו האזור,
בערב יצאנו לטיול על החוף.

הכרת אותי שותתת דם ופצועה, מהלכת כרוח רפאים בעולם החיים,
מחפשת זהות, שייכות.
נשאבתי לעולמך המורכב,
הולכת לאיבוד בנפתולי הוויתך,
יונקת רוח הילתך בצמא.



בשיחתנו נצמדתי אנושות להיותי אחרת, שונה.
אישה חזקה, בטוחה, הניצבת כקיר איתן.
אישה שלא תתנדנד לכל משב רוח קל שלך.

מי אני עדייין לא אדע,
לא רוצה להוכיח עצמי בפני אף אחד.

[חולמת_בהקיץ*]

לאן פניי מיועדות, הגורל פנים לו הפכפכות .
חולמת בהקיץ,
פעוט יונק ללא הרף, נצמד בתובענות חסרת פשרות.
קשה לי לנשום,
נשימותיי כבדות ואינן מלאות,
זה החל כאשר לראשונה בחיי נכנסתי לתלם,
עבודה מסודרת, קשר זוגי יציב..

הנפש משתוקקת...
ריקה, מנוונת...
רוצה..... מה אני רוצה ? ממלאת את מחשבותיי בפנטזיות חסרות תכלית...
כל חיי משתוקקת, מחפשת.. ולא אדע מה ..

אתה, אהוב נושן יקר, ייצגת את כל תשוקות נפשי,
וממך ניזונתי, יצקתי תוכן וצורה לואקום אשר בתוכי...
כחומר גלם ביד האומן ....
אתה האומן, ואני...מי אני ?

[חולמת_בהקיץ*]

בן זוגי נכנס הביתה כרגע ואמר שהבית מסריח ,
והוא חושב שזה בא ממני.........מגופי

אולי מחשבותיי הבלתי כשרות בהיותי נשואה כדת וכדין
מפיצות ריח עכור בביתי....

[טובי_י*]

את כותבת יפה. צר לי על התכנים העצובים, אבל נדמה שאת בתחילתו של פרק חדש לא?

[חולמת_בהקיץ*]

תחילתו של פרק חדש,
נבט המגיח ממעטה אדמה מוגן,
מציץ, נבהל,
אוזר כוחות מקרני שמש חמימות,
מהאור נעים.
בימי סערה בהן הכל קודר, אפור וסגרירי,
האדמה הלחה לוחשת " מאין יבוא עזרי ".

אני נמצאת בבראשית הבראשית,
הדרך ארוכה,
ולא אדע מה הימים צופנים.

אותך אהוב לבי אשמור כזכרון עמום,
תחום ונעול , צפון בנשמתי.
בשיחתנו השניה שילחת בי אש וגיצים.
"אין סיכוי" אמרת,
שבוי בפחדיך האפלים.

"ימינו עוד יפגשו", אמר אותו נער אציל,
היכן אתה ?
מה עשו לך השנים ?
הגעת להתפכחות מכאיבה,
נזהר מלהיסחף בנחשול ההמונים,

"תחזיק מעמד " - אזעק מעומקים,
האמת במלוא הדרה תאיר את ימיך החשוכים,
איני אומרת שזו אני,
אלא אומר - שמור אמונים,
לא לי - כי אם לך.

ואם ימינו עוד יפגשו ?
נשגב מבינתי...........

[ענבל*]

[חולמת_בהקיץ*]

חולמת חלומות,
והימים חולפים,
כל יום דומה למשנהו,
שגרה מרגיעה ,
השקט שלפני הסערה...

גרושה...........
אני גרושה.....?!
ומה יהיה באלפי גווניו וצורותיו.....

[עודד_המחפש*]

חולמת,
עברה שנה.
מה קורה?

[פלוני_אלמונית*]

עבר כבר
7 שנים..
מה קורה?

[סקרנית_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נו נו יש המשך?