מחשבות לקראת לידה שניה

[פלוני_אלמונית_בהריון*]

שלום. כמו שאפשר להבין אני בהריון שני ב''ה.
לאחרונה אני שוב ןשוב משחזרת במוחי חוויות מהלידה הראשונה ומתמלאת בחששות ופחדים.
הלידה התחילה באיחור של שבועיים בערך. דרשתי שיתנו לי אפידורל ואכן קיבלתי מה שעזר מאוד לכאבים. לאחר שעות של צירים נצפתה האטה בדופק העוברית והוחלט לבצע חתך גדול ולידה עם וואקום, למרות ששיתפתי פעולה ולחצתי כשהיה צריך.
ההחלמה היתה קשה מאוד וכואבת ולוותה בקשיים לתת שתן וכאבים נוראים באזור החתך , שלא לדבר על המצב הנפשי הקשה בו הייתי. התינוקת הונחה עלי לשבריר שניה ומייד נעטפה בחיתול ונלקחה לחדר תינוקות. בלי שתיהיה לי אפשרות להניק, לגעת, או לפחות לראות אותה.... הסיבה למהירות- יש עומס על חדרי לידה וצריך לפנות מהר. מה שלא היה נכון כשהוציאו אותי ראיתי כמה וכמה חדרי לידה ריקים.

החוויה זכורה לי די קשה למרות שעברו כמה שנים מאז.

עכשיו אני חושבת האם הכל חייב היה ליהיות דווקא כך?

האם אפשר להמנע מלידת ואקום?
והאם לגיטימי לבקש להניק בחדר הלידה?

[פלוני_אלמונית*]

שיהיה בשעה טובה, את מוזמנת להיכנס ל מדור לידה ולשוטט מעט, לימדי על לידה טבעית ועל מה שקרה לך (מפל התערבויות ) .

[שקטה*]

סוף הריון קל ולידה קלה!
מצטערת נאוד לקרוא שהייתה לך חוויה כזאת בפעם שעברה. אני ילדתי לא מזמן בחו"ל ולמרות שחוויתי התערבויות והלידה הייתה ארוכה וקשה ונגמרה בקיסרי, החוויה כנראה הייתה פחות טראומתית עבורי כי התינוק היה איתי כל הזמן מהרגע הראשון ולא לקחו לי אותו בכלל.
אם לא מפריע לך, הייתי רוצה לנצל את הדף הזה כדי לקבל מידע עדכני למי שיש, לגבי היכן ניתן ללדת בארץ עם ביות מלא מובטח (ולא שייקחו את התינוק בתירוצים שונים ברגע האמת). אני מתכננת הריון שני בעוד כמה חודשים (הלוואי שיצליח) והייתי רוצה להיות שקטה לגבי העניין הזה שמאוד חשוב לי.

[גוונים*]

היכן ניתן ללדת בארץ עם ביות מלא מובטח (ולא שייקחו את התינוק בתירוצים שונים ברגע האמת)
מחלקה ג' בהדסה עין כרם. מחלקה מעולה. התינוק איתך כל הזמן והרופאים מגיעים אליך לחדר ושם עושים את כל הבדיקות (לך ולו).
מה שכן זה על בסיס מקום פנוי (כשביררתי הם טענו שזו דווקא המחלקה הכי פחות מלאה) אבל אם אין מקום את יכולה לבקש שיעבירו אותך ברגע שמתפנה (ממחלקות א' ו-ב' שאינן ביות מלא).
אם את יולדת בחדר לידה טבעית (שזה בתוספת תשלום נאה, אך בחוויה שלי, שווה כל שקל) את אוטומטית מגיעה למחלקה ג'. למרות שגם במקרה הזה יכול להיות שהיא מלאה, זה מה שקרה לי. אבל הם ממש בסדר, מעבירים אותך ברגע שמתפנה מקום ובינתיים את והתינוק במחלקה אחרת ואם אין ברירה והוא צריך להיות בתינוקיה מאפשרים לך להיות איתו. אנחנו היינו איתה כארבע שעות בתינוקיה, אח"כ עברנו לחדר במחלקה אחרת לאיזה שעתיים ורק אז התפנה מקום בביות מלא. היתה קצת דרך חתחתים אבל לא עזבתי את התינוקת שלי מרגע לידתה.
עם הגדולה לא היתה בעיה ולמרות שילדתי בחדר לידה רגיל, היה מקום והגעתי ישר למחלקת ביות מלא.

[גוונים*]

המידע נכון ללפני שנה ותשעה חודשים

[גוונים*]

עכשיו אני חושבת האם הכל חייב היה ליהיות דווקא כך?
נורא טבעי לחשוב שהלידה השניה תהיה כמו הראשונה, כי זו חווית הלידה היחידה שאנחנו מכירות.
גם אני הרגשתי בדיוק כך.
אבל העובדה היא שכמעט אין מצב שבו הלידה השניה תהיה כמו הראשונה.
לי אישית היתה חוויה מתקנת מאוד בלידה השניה.
אבל הרבה קשור להכנה שעשיתי ללידה, בכל הרמות.
מצטרפת להמלצה להיכנס ל מדור לידה ולשוטט מעט, לימדי על לידה טבעית ועל מה שקרה לך (מפל התערבויות ) .{{}}
ובכלל להתחיל לדמיין את הלידה שאת רוצה שתהיה לך ולא את הלידה שהיתה לך.
מוזמנת להמשיך לשתף..

[שקטה*]

תודה רבה גוונים על המידע!
עדיין קצת מבאס שהייתם צריכים להיות איתה בתינוקיה בשלב מסוים. אני הייתי כל כך תשושה אחרי הלידה שעברתי שאני לא יודעת אם הייתי מצליחה לסחוב את עצמי לשם ולעמוד (?) כמה שעות לידו בתינוקיה. אם כי בעצם במחשבה שניה ברור שהייתי עושה את זה ולא משנה באיזה מצב, זה פשוט היה גומר אותי עוד יותר. הייתי שמחה לדעת שפשוט אין תינוקיה וזו לא אופציה בכלל...
טוב לדעת שאם את בחדר לידה טבעית יש יותר סיכוי להגיע למחלקה ג', אבל אם הלידה לא טבעית אני מניחה שבכלל לא שואלים אותך ופשוט לוקחים את התינוק וזהו ורק המחשבה על זה עושה לי ממש רע. ילדתי באנגליה וכאן לא משנה מה מצבך, התינוק איתך כל הזמן. זה מה שאני רוצה.

[פלוני_אלמונית_בהריון*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טוב לשמוע שאפשר גם אחרת.
למען האמת חשבתי להגיע או להתקשר לאותו בית חולים שילדתי אז ולשאול שאלות לגבי שהיה והנקה מייד אחר הלידה בלי שיקחו את התינוק.
עכשיו אני שומעת שיש אפשרות שלא יקחו את התינוק בכלל! מעניין מאוד אם כיום יש אפשרות כזאת באותו בית חולים.
למען האמת התחלתי לחשוב על לידת בית אבל נראה לי שלא אעמוד בכאבים וארצה אפידורל כמו בלידה הראשונה...

[דפנה*]

אבל אם הלידה לא טבעית אני מניחה שבכלל לא שואלים אותך ופשוט לוקחים את התינוק וזהו
המלצה: שבעלך יחזיק את התינוק בידיים (או את, אם את במצב). לא רק בגלל שטוב לתינוק להיות מוחזק, אלא גם כי אז לא ייתן תסריט ש'לא שואלים ופשוט לוקחים'. יהיו חייבים לקבל רשות מהורי התינוק לפני כל טיפול / שינוע.

[פלוני_אלמונית_בהריון*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דפנה זה אומר בעצם שבעלי חייב ליהיות איתי כך הזמן ומרגע שנולד התינוק ממש.
הוא לא היה איתי בכלל בךידה הראשונה והגיע רק אחרי שילדתי, הפעם אתעקש יותר שיגיע אבל גם אם יסכים ספק גדול אם בזמן הלידה ממש הוא יהיה לידי ןלא יברח החוצה. לא כל הגברים בנויים לתמוך נכון בבנות זוגן בזמן לידה. ולי עצמי נדרש כמה זמן כדי לנחות אחרי הלידה, ןמייד הרגשתי צער וכאב על כך שביתי הקטנה לא לידי ואני לא יודעת אפילו איך היא נראית.... זה אומר בעצם שאין לי הרבה למה לצפות ורוב הסיכויים גם התינוק השני ילקח ללא רצוני,?

[דפנה*]

ןמייד הרגשתי צער וכאב על כך שביתי הקטנה לא לידי ואני לא יודעת אפילו איך היא נראית
אוי, זה נורא

לא כל הגברים בנויים לתמוך נכון בבנות זוגן בזמן לידה
זמן הלידה זה עניין אחד, וכשהתינוק בחוץ זה עניין אחר. האם היית רוצה שייכנס לחדר מיד כששומעים בכי? האם לזה הוא כן בנוי?
(להבהיר: אני רק שואלת. כל תשובה לגיטימית. רק את יודעת מה יעבוד אצלכם טוב.)

ועוד שאלה: חשבת לקחת דולה? או בת משפחה שתהיה איתך? איך את ביחס לרעיון הזה?

[דפנה*]

ורוב הסיכויים גם התינוק השני ילקח ללא רצוני
להערכתי - רוב הסיכויים שזה לא יהיה התסריט. לא אם תגיעי לבית חולים מתאים, ותביעי רצונך עוד לפני הלידה בצורה ברורה.
מה שהצעתי - זה כדי להפחית עוד יותר את הסיכון לשידור חוזר של הדבר המבאס הזה (וגם כי בכל מקרה טוב לתינוק להיות מוחזק בידיים אוהבות).

[פלוני_אלמונית_בהריון*]

אני מניחה שתיהיה לו בעיה להיכנס כל עוד הוא רואה דם בכל מקום או שהשליה עוד לא יצאה. אני מסתפקת אם יוכל להתעלם מכל זה ומכל הבלגן ו להתייחס נטו לתינוק שזקוק למגע. מי יודע? יכול ליהיות. בינתיים הוא אומר לי כל הזמן שהוא לא מסוגל.
בלידה הקודמת אמא שלי ועוד קרובת משפחה היו איתי. הן היו מקסימות אבל בזמן אמת לא יכלו לעצור מהצוות לקחת מייד את התינוקת. ולגבי דולה לא נראה לי מתאים שברגעים כל כך אינטימיים תיהיה איתי מישהיא זרה לי.
אני חוששת שגם אם אדבר עם המיילדת על כך מראש היא פשוט תגיד כן כן ובסוף יעשו מה שהם רוצים שוב כשאני אהיה במצב שלא מסוגל להביע דעה.

[יולי_קו]

לגבי דולה לא נראה לי מתאים שברגעים כל כך אינטימיים תיהיה איתי מישהיא זרה לי.
ואם תהיה איתך דולה שקרובה אליך רגשית?

[דפנה*]

וואו, אלמונית. אז את חרדה שמא שוב תהיי במצב פגיע, וזה ינוצל כדי לנתק ממך את התינוקת שלך בניגוד לרצונך, בכוחניות ({{}}שבכלל לא שואלים אותך ופשוט לוקחים את התינוק וזהו_{{}}), ובתרמית ({{}}_שגם אם אדבר עם המיילדת על כך מראש היא פשוט תגיד כן כן ובסוף יעשו מה שהם רוצים_{{}}), וגם דורשות טובתך שיהיו איתך לא יוכלו להגן עליכן מהאלימות הזאת ({{}}_בזמן אמת לא יכלו לעצור מהצוות לקחת מייד את התינוקת{{}}). והאפשרות לחמוק מתסריט האימים הזה על ידי לידה בבית גם היא נראית חסומה, בגלל החרדה מהכאב.
כל החרדות האלה הן לא סתם ולא באוויר, כי כך כבר קרה לך בעבר וכל החושים שלך אומרים לך להיזהר.
שיקפתי נכון?
זה נשמע לי קשה מאוד לחוות את כל החרדות האלה, להיטלטל בין תסריט גרוע אחד לתסריט גרוע אחר, ולהיחבט בקיר כל פעם.
משאירה לחכמות להעלות עוד רעיונות והצעות. שולחת לך את תמיכתי ואהדתי ללא סייג.
זה לגמרי לא מגיע לך, מה שחווית. הלוואי שלא את ולא אף אישה אחרת תחווה יחס נוראי כזה.

[אישה_במסע*]

_שולחת לך את תמיכתי ואהדתי ללא סייג.
זה לגמרי לא מגיע לך, מה שחווית. הלוואי שלא את ולא אף אישה אחרת תחווה יחס נוראי כזה._

[גוונים*]

טוב לדעת שאם את בחדר לידה טבעית יש יותר סיכוי להגיע למחלקה ג'
זה לא שיש יותר סיכוי זה חלק מהתנאים וההתנהלות של החדר לידה טבעית. אני מכירה לא מעט נשים שילדו שם וכולן תמיד הגיעו ישירות למחלקת ביות מלא בלי שאלה בכלל.
רק בגלל שזה קרה לנו רציתי לסייג ולהגיד שקיימים מקרים נדירים שבהם זה קצת מתעכב. אבל בגדול זה תנאי בסיסי של החדר לידה טבעית.
בל אם הלידה לא טבעית אני מניחה שבכלל לא שואלים אותך ופשוט לוקחים את התינוק וזהו
לא, לא, בכלל לא.
לפחות בחוויה שלי זה היה אחרת לגמרי. בלידה הראשונה ילדתי בחדר רגיל ולא בחדר לידה טבעית, קודם כל לא לוקחים את התינוקת בכלל. היא היתה איתנו בכל הזמן אחרי הלידה, כשאני התקלחתי האיש החזיק אותה, הינקתי אותה עוד בחדר לידה ואף אחד לא אמר משהו על לקחת אותה. ואז אמרתי שאני רוצה למחלקה ג' (הביות המלא) והיה מקום ועלינו כולנו יחד.
לא יודעת מה קורה אם עולים למחלקות האחרות ובאיזה שלב בודקים את התינוק בתינוקיה אבל בחוויה שלי (משתי הלידות) הצוות שם קשוב ומנסה לבוא לקראת היולדת מאוד.

[קרן_שמש_צהובה*]

אני לא ילדתי, בסופו של דבר בהדסה עין כרם,
אבל גם אני הבנתי, מכל הבירורים שערכתי, שהם חלוצים בנושא של 0 הפרדה.

פלונית אלמונית בהריון
אני כואבת לשמוע את מה שאת מתארת, ורוצה לשתף אותך טיפונת בחויה שלי
למען הסר ספק, אקדים ואומר, שאין פה ניסיון לשלול או להקטין את החויה שלך, רק להראות שיש גם אפשרות אחרת.

הלידה הראשונה שלי הסתיימה בניתוח קסרי בהול בשבוע 26, העובר לא שרד
זו טראומה מטורפת בכל הרמות האפשריות. בקושי עיכלנו את ההריון, עוד לא ידענו כלום על לידה
אבל מנקודת מבטי, החלק הכי טראומטי, היה להרגיש שאני בידיים של אנשים זרים שאני לא מכירה
הם עושים, הם מחליטים, הם קובעים
ואני? זה רק קורה לי, כמו משקיפה מהצד.

בהכנה ללידה השניה השקעתי בעיקר בשינוי התפיסה הזו: אני יולדת, אני הווה, אני חיה
הם, יהיו שם, כדי לתמוך בי בדרכי.
היות וההריון הוגדר כהריון הסיכון וגם הייתי אחרי קיסרי, לא בחרתי ללדת בבית.
בעצם, לשם דיוק, לא בחרתי להשלים את הלידה בבית.
העברתי את כל הצירים בבית והגעתי לבית חולים בפתיחה מלאה, להוצאת התינוקת ממש.

אם את רוצה, את יכולה לקרוא את סיפור הלידה של אודי שלנו
אבל חשוב לשים לב שהדגש היה על כך שאני במרכז, פעילה, יולדת - ולא רק מובלת

לוותה אותנו דולה מדהימה, זה היה גם כדי להרגיע את בן הזוג שמאוד מאוד חשש
וגם בשבילי, כי ידעתי שהיא בכל מיקרה תהיה בעדי, וזה הרגיע אותי ונתן לי כוח.

אני מאחלת לך שתמצאי בתוכך את הכוחות להאמין ולראות שזה אכן יכול להיות אחרת
ומצטרפת להמלצה לקרוא קצת יותר סיפורים פה בבאופן
כי איכשהו, כשקראתי סיפורים, הרגשתי שאני מרגילה את עצמי לסטנדרט חדש
במקום לצפות ללידה כמו הראשונה, כי זו היחידה שחוויתי והכרתי, קראתי המון סיפורים ונפתחו לי המון אופציות
מתוכן, היה לי יותר קל להתחיל לספר לעצמי את סיפור הלידה כפי שאני רוצה שהוא יהיה, ובסוף הוא היה קרוב מאוד למה שרציתי

שולחת לך חיבוק
ההכנה הזו דרשה ממני, בהתחלה, המון כוחות, אבל היום אני שואבת ממנה מלוא חפניים נחת (מהילדה וגם מהלידה ;

[פלוני_אלמונית_בהריון*]

יולי קו, אין לי חברה דולה. או לפחות מישהיא מוכרת.

גוונים, שיקפת מאוד מאוד נכון את מה שאני מרגישה. לידה טבעית היא ללא אפידורל, כך שזה לא רלונטי אלי. בבית החולים ששם כניראה אלד כל התינוקות נלקחים לחדר תינוקות לעבור טיפולים כרוטינה, באופן רשמי אפשר ליהיות עם התינוק אחרי הלידה בחדר לידה שעתיים ואפשר להניק בזמן הזה. בפועל לא לכולם מאפשרים בגלל לחץ..... בכל שאר האישפוז זה ביות מלא.

[פלוני_אלמונית_בהריון*]

אישה במסע, תודה רבה על התמיכה (פרח)

קרן שמש צהובה, הצטערתי מאוד לקרוא את מה שעברת בלידה הראשונה. שלא תדעי עוד צער.
קראתי את סיפור הלידה של אודי בעבר. באמת לא פשוט מה שעברת אז . שולחת לך חיבוק....
כניראה שגם אני אתחיל לקרוא סיפורי לידה. אולי יתנו לי כוחת....
אל תצחקו עלי אבל אני רק בחודש חמישי..... יש עוד המון זמן בע ה עד הלידה והחששות לא נותנים לי מנוח.

[שקטה*]

אוי...
מכל מה שסופר כאן אני מתחזקת בדעה שהכי כדאי לי פשוט ללדת בחו"ל...

[תמרוש_רוש]

בלידה הקודמת אמא שלי ועוד קרובת משפחה היו איתי. הן היו מקסימות אבל בזמן אמת לא יכלו לעצור מהצוות לקחת מייד את התינוקת. ולגבי דולה לא נראה לי מתאים שברגעים כל כך אינטימיים תיהיה איתי מישהיא זרה לי.

במצב כזה אני רואה שיש כמה אפשרויות פעולה:
א. לעבוד עם מה שיש לך - לדבר עם אמא שלך ו/או קרובת המשפחה, להסביר להן מה היית רוצה שיקרה ואיך זה יכול לקרות, ואם קשה להן לעמוד מול הצוות - אז לעבור ביחד ממש סדנה לאסרטיביות (אסרטיביות נעימה, פרודוקטיבית) שאומרת "לא, התינוקת הזאת נשארת עם אמא שלה" ולא משאירה פתח ללחצים וויכוחים. ממש סדנה, עם בנייה ותרגול של תרחישים שונים שעשויים להתרחש.

ב. לחפש דולה טובה שמרגישה מתאימה לך, ולבנות אתה מערכת יחסים - להיפגש אתה כמה פעמים לפני הלידה, לעבד את החווייה של הלידה הקודמת, לפתח אסטרטגיות וכאלה, וכך לבנות אמון וללמוד להרגיש נוח אתה. כך שהיא לא תהיה כל כך זרה.
בהקשר הזה זה מעולה שאת רק בחודש חמישי - את בדיוק בתזמון שיאפשר לך לעשות המון דברים עד שהלידה תתקרב. המון תהליך חיבוי יכול להתרחש בשלושה-ארבעה חודשים

ג. לסרוק את האנשים הקרובים לך ולחשוב מי עוד יכול להיות אתך בלידה, שאת גם מכירה כבר ומרגישה בנוח אתה, שתהיה מוכנה לבוא, ושיש לה את האיכויות שיאפשרו לה לשמור עלייך ועל התינוקת ולוודא שאתן מחוברות ומקבלות מה שאתן רוצות.

ד. לבחור ללדת בבית חולים אחר. ושוב, יש לך את היתרון שאת עוד לא בחודש שביעי, יש לך זמן ללמוד על בתי חולים ולבחור ולהחליט.

האם לגיטימי לבקש להניק בחדר הלידה?
המשפט הזה כואב לי בעצמות. הוא כל כך משקף את המציאות המעוותת שבה יש כל כך הרבה רודנות מערכתית בשטח, שבה האם והאפוטרופסית החוקית של תינוק רך אמורה או מרגישה צורך לבקש רשות לתת לו את הטיפול האלמנטרי והחיוני ביותר!

האם את מסוגלת להסתכל על המשפט הזה מבחוץ, בלי להאשים את עצמך שאמרת אותו (כי את ממש לא אשמה) ולראות את העיוות וחוסר הצדק וחוסר ההיגיון שיש בו?

עכשיו ננסה לשאול שאלה אחרת:
האם לגיטימי מצד בית החולים / אחיות / מיילדות / רופאים להתערב בדינמיקה הראשונית שבין אם לתינוקה, ו"לאפשר" או "לא לאפשר" לה להניק ביומיים הראשונים?

זה מזכיר לי את מה שבשמת אמרה לא מזמן: "בתי חולים יש נטייה לשכוח שהתינוק לא שלהם, השודדים".

כניראה שגם אני אתחיל לקרוא סיפורי לידה. אולי יתנו לי כוחת....
|Y||Y|
המון חיבוק והמון כוחות. טוב שהחששות שלך הביאו אותך לפה, וטוב שאת שואלת שאלות ומחפשת אפשרויות. את בדרך הנכונה @}

[אישה_במסע*]

הנה סיפור לידה שאולי תרצי לקרוא: סיפור הלידה של יפעת ו או איך הצלחתי לעשות לעצמי לידה מתקנת

אולי כדאי לעשות תיוג חדש, לסיפורי לידה מתקנת? אני חושבת שיש לא מעט נשים שיפיקו תועלת מסיפורים דומים לשלהן, ולצערי יש לא מעט נשים שחולקות את החוויה הזו...

[פלוני_אלמונית_בהריון*]

תודה לך תמרוש על התשובה המושקעת.
לא ניראה לי שאמא שלי או אותה קרובת משפחה יוכלו לעזור לי בעתיד. הן מסוג האנשים שאדונים חשובים בחלוקים לבנים או ירוקים שאומרים דברים זוכים רק ליחס של כבוד והסכמה לכל מילה.
לגבי דולה כבר כתבתי שזה לא נראה לי מתאים.... אבל אולי אנסה לברר.
יכול ליהנות באמת שמישהיא אחרת איתי תוכל באמת לעזור. אנסה לחשוב על כך . אולי אחותי או חברה יכולות להתאים. אבל זה בספק.
אני גרה בדרום ו האפשריות מאוד מצומצמות. אמנם יש קרובים במרכז אבל לא נראה לי ליסוע אליהם בשבוע 39 ופשוט לחכות עד הלידה... ויש ילדה בבית שזקוקה לי. אנחנו גרים במושב הנסיעה לסורוקה היא חצי שעה וזה הכי קרוב..... מסתפקת אם בזמן צירים אוכל ליסוע עד ברזילי מרחק 50 דקות נסיעה, ששם ידוע שיש יותר התחשבות ברצון היולדת להיות עם התינוק.

זה באמת מאוד עצוב שאמא צריכה לבקש רשות להניק את התינוק שלה. והלוואי שזה ישתנה .

תודה לך אישה על הקישור. אקרא אותו עוד מעט.

[תמרוש_רוש]

[יולי_קו]

פלוני אלמונית בהריון,
אין לי חברה דולה. או לפחות מישהי מוכרת.
חשבתי לכיוון של ליצור מצב של הכרות במשך ההריון. מישהי שתלווה ותתמוך בך עוד קודם ללידה.
חשוב שיהיה קליק מההתחלה לפי דעתי. את יכולה אולי להיפגש עם כמה דולות ולראות אם יש קליק כזה.

[פלוני_אלמונית_בהריון*]

תודה יוליקו אבל חוץ מחוסר הנעימות מדולה זרה יש לנו כרגע קושי כלכלי לממן מישהיא שתתמוך ותלווה במהלך ההריון והלידה. אני מקווה להשיג תמיכה נפשית עבורי בלי לפשוט את הרגל...

[יולי_קו]

מתאים לך להמשיך לחשוב ביחד איך לאפשר את זה כלכלית?
אני חשבתי יותר בכיוון של דולה מתלמדת, לא מוסמכת, או אפילו תלמידה מתקדמת בלימודי עיסוי/רפלקסולוגיה/ שיאצו או כל טכניקת טיפול במגע.
שוב, הכי חשוב שיהיה לך קליק איתה.
בלימודים כאלה אמורים להגיש דו׳׳חות לפני ההסמכה על סדרת טיפולים למטופל.
תארי לעצמך שיש מישהי שטובתך חשובה לה, והיא נותנת לך מן הידע והיכולת שלה, אתן מדסקסות מה את רוצה ממנה בלידה, היא לומדת מזה המון (זה לא טריוויאלי!) ואת מקבלת ממנה את הליווי הגופני (עיסויים, הבמלך ההריון, עיסוי גב תחתון בצירים וכו׳), ואת התמיכה המילולית בקשר עם הצוות. את מציגה אותה בחדר לידה כמלווה שלך/חברה שלך/התומכת שלך. בלי לציין ׳דולה׳.
ככה תוכלי להודות לה אחרי הלידה עם תשורה קטנה סמלית (בקבוק יין, ספר עם הקדשה וכו׳), אבל לא לשלם עבור סדרת טיפולים.
אם הכיוון הזה מדבר אליך את יכולה לפנות לבתי ספר לדולות ולבתי ספר לרפואה טבעית, ולהתעדכן איך לאפשר את הרצון שלך עם התועלת לתלמידה שלהם.

[יולי_קו]

אם אני לוחצת יותר מדי תגידי לי....

[הולכת_והרוח_בפניי*]

ככל הידוע לי, קופ"ח ממנת החזר ולו חלקי על דולה - אם זה עוזר

[יולי_קו]

אני אספר לך למה אני מנסה למצוא לך פתרונות:

אני ליוויתי כמה לידות (בבי׳׳ח וגם לידת בית בבבריכה!) לפני שילדתי בעצמי, וזה מאוד עזר לי להיות מוכנה ללידה שלי.
אני עוסקת ברפואה טבעית במגע וההכשרה הזאת, יחד עם קריאה מרובה בספרי הכנה ללידה טבעית עזרו לי לגבש מטען ידע לא קטן.
התמיכה שלי ביולדות היתה מאוד משמעותית, ועזרה להן רבות למרות שאיני דולה מדופלמת. עשיתי זאת ללא תשלום.
בכל הלידות היולדת היתה בראש מעייני (הלידה ושלום התינוק היו באחריות המיילדת מבחינתי), החל משתיקה, יציאה מהחדר, דרך ניגוב מצח והבאת שתיה, וכלה בהתמודדות עם הצוות הרפואי, ותקשור עם הבעל (שלא היה בחדר הלידה במקרה של זוג חרדי).

אני אספר בקיצור את המקרה הבולט ביותר (פה הסוף טוב, יש אמא ותינוק, רק הלידה לא כל-כך...) :
באחד הלידות שליוויתי היה לחץ כבד מצד הצוות לביצוע הליך רפואי לזרוז הלידה שהתקדמה יפה, ושלא היה מוצדק לדעתי (אני התעדכנתי במהלך הלידות הקודמות שלה), ואמרתי זאת ליולדת כמה פעמים, והיא הסכימה איתי.
אחרי כמה וכמה נדנודים של הצוות היולדת השתכנעה (תהיה לך לידה יותר מהירה, למה לסבול סתם...), וההליך בוצע, וזאת למרות ששמעתי את הרופאה המיילדת לוחשת לאחיות שזה קצת מוקדם מדי (אני החזקתי ליולדת את היד אז הייתי יותר קרובה לצוות, וגם הבנתי את ההליך ואת הסכנות שלו בגלל הקריאה).
מכאן העסק הדרדר לניתוח קיסרי.
הצוות לא הסביר כלום ליולדת ורק תקפו אותה כשהיא לא הבינה למה קיסרי ולא רצתה, ורק אני הייתי פנויה אליה, אז הפסקתי את הצעקות של אנשי הצוות והסבתי לה מה קורה, וגם לבעל.
היה הזוי.

נכון שלא כל לידה מסתבכת ככה.
אבל זאת הסיבה שאני מאוד ממליצה שתהיה איתך מישהי (או מישהו) שבצד שלך. שדואג לך.
זה לא חייב להיות זר אם יש לך מישהו מוכר שאת סומכת עליו. פשוט אמרת שאין כזה.

[אלמונית_בהריון*]

הי יולי קו, תודה על התגובה המושקעת!!

אני יכולה לומר לך שאצלינו במשפחה תמיד צחקים על מקצוע הדולה- מה זה, מישהיא שכאילו תעשה לך סתם פוצי מוצרי והיא זרה לך לחלוטין? ככה זה באמת נשמע מוזר. את נתת לי מבט שונה על כך, לא סתם מישהיא שבאה לתת צומי אלה מישהיא מבינה שנימצאת שם לתווך בין המולדת לשאר העולם.בכל זאת לא נראה לי שמתאים לי לפי האופי שלי לשכור שרותי דולה אבל נתת לי נקודה נוספת למחשבה.

לפני שבוע הלכתי לרופא הנשים שלי .
החלטנו לבצע את המינימום שך הבדיקות ולא לעשות יותר ממספר אולטראסאונדים בכל ההריון.
קיוויתי כל כך שסוף סוף אוכל לדעת את מין העובר אבל הילדון היה מקופל בצורה שלא אפשרה זאת. כמובן שהרופא היה חייב להוסיף עריצה שאם אהיתי מסכימה לעשות סקירות מערכות אהיתי יודעת ובעצם מגיע לי ליהיות כאילו בעונש.....
מקווה מאוד מאוד שעד הלידה אוכל לדעת... לא יכולה להתאפק כבר!,!

[קרן_שמש_צהובה*]

אני יכולה לומר לך שאצלנו במשפחה תמיד צוחקים על מקצוע הדולה
אני יכולה לומר לך שהפקתי לא מעט תועלת מלהתבונן על דברים שרגילים לצחוק עליהם אצלנו
ולשחרר
סתם לדוגמא, אצלנו צוחקים על ילדים שישנים עם הוריהם במיטה, אז מה? כיף לי לישון עם הקטנה שלי
מה זה העסק של כולם???

ואחר כך גם הקשבתי למרשל רוזנברג ולמדתי שלצחוק על התנהגות מסויימת זו לא דרך מקרבת לתקשורת, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי...

לענין הדולה, אני בזמנו ממש חיפשתי משהו בסגנון ש יולי קו מתארת. היות ולא הצלחתי להתקדם עם זה החלטתי לתת צ'אנס לדולה. זה אמר מבחינתי לא מעט ראיונות טלפוניים ועוד ראיון פרונטלי אחד שהסתיים בהתקשרות עם הדולה.
החבילה כללה הכנה ללידה (3 מפגשים) ליווי בלידה ומפגש סיכום. בפועל, הלידה שלי היתה קצרה אבל התמיכה של הדולה, בעבורי היתה משמעותית.
אני ארשה לעצמי לציין בהקשר זה שאצלנו מקובל יותר שהאמא מלווה בלידה, אך אני הרגשתי שזה לא מתאים לי, וזה לא כל כך התקבל בעין יפה בעיני המשפחה.
אני עדיין מתמודדת עם שאריות של מורת רוח שהזה השאיר, ועדיין מברכת על שהלכתי עם הלב שלי ואירגנתי לעצמי את מה שהכי טוב בשבילי.
לי אישית, לדוגמא, היה יותר נוח לצרוח בחברת מישהי שאני לא אפגוש אחרי חדר לידה ביומיום, יכול להיות שאם אמא שלי היתה שם לא הייתי צורחת.
כשסיפרתי לה כמה צרחתי היא אמרה שצריך לשמור על צלם אנוש בכל מיקרה, זכותה. לי המשפט הזה והסגנון בכלל לא מועילים. לא יודעת איך היתה ניראית הלידה שלי איתה, באמת.

לכי עם הלב שלך, באהבה, ושתהיה לך לידה הכי מקסימה, כמו שאת רוצה @}

[פלוני_אלמונית*]

יש מושג שנקרא "אפס הפרדה" לאחר הלידה. זה אומר שהאמא והתינוק לא נפרדים מרגע הלידה. אפילו לא לרגע. גם בסורוקה שמעו על המושג הזה ומשתדלים לאפשר אפס הפרדה. נכון שהנהלים שם עדין מסורבלים, ולפעמים צריך אסרטיביות, אבל יש מקום לתקווה... תחזרי על המושג הזה כמה שיותר פעמים במהלך הלידה והם יבינו למה את מתכוונת (או לפחות אמורים להבין..). ממש יכול להיות שזה יצליח!

[אלמונית_בהריון*]

הי קרן, אצלינו דוקא מקובל מאוד שרק הבעל יהיה מלווה בלידה . אני נהגתי שונה מכולם כשהעדפתי ליווי נשי בדמות אמא שלי וקרובת משפחתי...... אצלי זה היה מצויין דוקא בגלל שהן מאוד קרובות אלי הרגשתי בנוח לצעוק כמה שרציתי, אמא שלי עודדה אותי לנשום כדי לא לאבד כוח בצעקות, וגם יעצה לי לשיר תוך כדי הצירים.... זו היתה עצה מצויינת והרגשתי טבעי לחלוטין לשיר לידן בקולי קולות משונים .... כך שנראה לי שהליווי שלהן היה מצויין בשבילי. חבל שלא מנעו מהצוות לקחת את התינוקת אבל יתכן שזה בגלל שעד ללידה דיברנו רק על הלידה ולא ממש תיכננו מה יהיה אחרי.

פלונית, שמעתי על אפס הפרדה ועל כך ששיטה זו לא מיושמת בסורוקה.... מעניין מה יקרה אם אבקש זאת מהם. ...

[אלמונית_בהריון*]

הי שלום....
אתמול דיברתי עם אשה שילדה בסורוקה לפני כשנה. היא סיפרה שמייד אחרי הלידה התינוק הונח עליה, מייד לקחו אותו לניגוב ולשקילה והחזירו לה. היא בכתה מהתרגשות והיתה לא ממש מאופסת ואז המיילדת עודדה אותה להניק והסבירה כמה חשןבה ההנקה ומגע עור אל עור.
חשבתי כבר שימות המשיח כבר באו לסורוקה!!!?
אבל לאחר כשעה שהאם והתינוק בילו יחד כמובן הוא נלקח לחדר היילודים.... לבד.... האב הנרגש נשאר ליד אשתו וגם לא היה עם התינוק...

[פלונית_שכבר_ילדה*]

הי, עברו כמה חודשים ו החלטתי לחזור לעדכן.
ילדתי לבסוף ללא אפידורל , וביקשתי אפס הפרדה. המיילדת אמרה שאין אם זה בעיה. אחרי הלידה התינוקת היתה עלי וינקה, וכל הזמן שנשארנו בחדר לידה אנחנו יחד . לאחר מכן הורידו אותנו למחלקה, ולקחו את התינוקת לתינוקיה. אבל אמרתם לי שאין בעיה לעשות אפס הפרדה.... אמרו לי נכון אין בעיה את יכולה להגיע לתינוקיה גם. חחחח.... שעתיים אחרי לידה כשאני חלשה ומדממת מאוד... בסוף בעלי ליווה אותה לשם. התינוקת היתה שם איזה שלוש שעות וחצי ואולי ארבע, ורוב הזמן היא היתה תחת המחמם תינוקות, היה נראה שדי עצבניים על בעלי שהוא שם ואף העירו לי למה בכלל בקשתם אפס הפרדה,? כשהתחזקתי מעט הלכתי לשם גם, והנקתי אותה.
אבל אני שמחה שלא השארנו אותה לבד. כל התינוקות היו לבד, חלק ישנו וחלך צרחו מאוד בלי שמישהוא יהיה שם ויתייחס. ראיתי אחיות תוקעות לתינוקות הצורחים בקבוקים מוחזקים ע י חיתול או שמיכה, מה שבגלל נראה לי מסוכן להשאיר תינוק שרק נולד לבד עם בקבוק בפה.
התינוקת שלנו לא היתה לבד, וכשהיא בכתה תחת המכשיר אבא שלה ליטף אותה. וניראה לי שזה עדיף.
לסיכום, אפשר היום לבקש אפס הפרדה בסורוקה, אבל יש עוד הרבה מה לשפר.