דיכאון זוגי

[מדוכאת*]

הרבה אומץ אני אוזרת בשביל לפתוח את הדף הזה.
ישנם הרבה דפים בנושא, אך לא מצאתי דף המתאר בדיוק את מצבנו.
אני בסערת רגשות כעת (ובעצם כך זה ברוב הפעמים בהם אני מנסה לחשוב על הזוגיות שלנו לאחרונה..).
לא יודעת מאיפה להתחיל, אולי פשוט לנסות ולשפוך הכל? (ותסלחו לי על הבלגאן, ככה גם הזוגיות שלנו).
אנחנו נשואים כבר מס' שנים, עם 2 ילדים קטנים.
מעולם לא הייתי מאוהבת בו, הוא כנראה כן אהב אותי, אולי עדין אוהב, לפעמים.
ההתחלה בינינו הייתה מהירה מאוד, ועוד לפני שהספקנו להכיר ממש כבר נכנסתי להריון.
מאז שהכרנו הוא סטודנט, וז"א שעובד בחצי משרה, אם בכלל...
די מהר אחרי הלידה התחלתי להרגיש שהזוגיות שלנו מתחילה להתדרדר, אבל אמרו לנו שזה קורה לכולם אחרי ילד ראשון...
מאז הזוגיות רק בהתדרדרות כלפי מטה.
לפני כמעט שנה התפטר מהעבודה לחלוטין ומאז אנחנו אוכלים את החסכונות הקטנים (שלי),
ונעזרים המון בהורים.
הלחץ הכספי מעורר אצלי המון לחץ ומקשה על הזוגיות עוד יותר.
הוא טוען שהוא מחפש עבודה בכל האזור, אני כבר לא מאמינה עד כמה הוא באמת משתדל.
התחלתי לעבוד בנקיונות, והוא מוצא תרוצים למה הוא לא יכול לחתום אבטלה...
שניינו נכנסנו למעין דיכאון, הבית נראה זוועה, לי אין כח לעשות דברים וגם לו לא.
בעשרת החודשים האחרונים שכבנו אולי פעמיים (אני לא רוצה ולא יכולה), מה שמעיב עליו מאוד.
אני מרגישה שהוא לא מספר לי דברים, כבר ממזמן (די מתחילת הקשר שלנו), אני מתכוונת לדברים פשוטים, כמו למשל: "מחר ההורים שלי באים"
או "מחרתיים אני נוסע ליומיים", וגם דברים יותר עמוקים כמו איך הוא מרגיש וכו'.
הייתה תקופה שניסיתי, דיברתי איתו על זה, אפילו התחלתי לשאול אותו בפירוט, אבל הרגשתי שזה מאמץ גדול מידי בשבילי, כי הוא עונה לי נקודתית על מה ששאלתי, לא מרחיב ואני ממש צריכה "לחלוב" ממנו מידע בשביל לדעת למשל שמחר הוא נוסע ולאן ולמה...
ישנם עוד מלא דברים שמפריעים בזוגיות בינינו, אבל קצר לי הזמן מלפרטם כעת.
אחרי שהילד הראשון נולד הגענו למצב שדיברנו המון על גירושין, הוא למד ועבד וכשהיה חוזר הביתה היה כועס ש"אני לא עושה כלום כל היום",
אני מאוד נעלבתי, כי הילד היה מאוד אינטנסיבי והייתי גמורה.
ניסיתי להסביר לו דברים, אבל הוא לא היה פתוח לשמוע (מה שנקרא, נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה).
אח"כ הלך לאיזו סדנת העצמה/מודעות, וחזר מפוקס, אמר לי פתאום את כל הדברים שאני אומרת לו ושקודם לא הסכים איתם או שלא הבין,
ובמשך חודש הכל היה שוב טוב, ואז כאילו נשכח לאט לאט וחזר להתדרדר.
העניין הוא כזה, אני מרגישה במילכוד.
אני ממש נחנקת בזוגיות כיום כפי שהיא, אני בדיכאון,
אבל אני לא רוצה לפרק עדין, לא ככה בלי לתת לזה עוד צ'אנס, אולי מישהו מבחוץ יכול לעזור?
ניסיתי לחפש טיפול זוגי, אבל דבר כזה עולה אלפי שקלים לחודש...
הרבה יותר מהמשכורת שלי.
מה שדוחף אותי להזדרז הם בעיקר הילדים, שאני רואה עליהם את סימני חוסר השקט והדיכאון שלי/שלנו.
כבר הרבה יותר מידי זמן אני אומרת לעצמי שחייבים לעשות משהו עכשיו ומייד,
אך לא מוצאת פתרון או כח.

[thav*]

קודם כל חיזקי ואימצי. יש נשים במצבך . אני איתך. אכתוב לך בקרוב. יש מוצא יש אושר יש כוח יש אפשרויות. איך את רוצה שהדקה הקרובה תהיה עבורך? תתרכזי בזה, נדבר בקרוב. מבינה אותך. ליבי איתך.

[פלונית*]

ניסיתי לחפש טיפול זוגי, אבל דבר כזה עולה אלפי שקלים לחודש...
אפשר לעשות קבוצת תמיכה לנשים במצבינו ואז זה יצא זול , לא?

[עוד_אחת*]

ניסיתי לחפש טיפול זוגי, אבל דבר כזה עולה אלפי שקלים לחודש...

אין מטפלים טובים דרך קופ"ח? (מחפשת)

[יוליקו*]

טוב שאת כותבת. התבוננות בקיים מתחילה שינוי.
תמשיכי!

[או_רורה*]

תעזבי את זה. זה קודם כל.
נכון שקל להגיד?
אני מנחשת שיש המון תחומים בחייך שמוזנחים קצת עכשיו, שהתחום הכלכלי באמת מאוד מפריע...
עצה טובה שקיבלתי פעם: עזבי אותו. ואת תפקידו ואת מעורבותו בכוח.
תתחילי לפעול בעצמך, בשביל עצמך.
תנסי להתמקד בעצמך. במה שחסר לך.
תנסי לשנות את עצמך - אולי לא לשנות אבל להיות יותר מודעת - לטון, לנגיעה, למילים. וגם לדינמיקה ביניכם.

ואז - כשאת תהיי קצת יותר מאוששת וקצת יותר מודעת - תוכלי להחליט.
לא נשמע לי שאת בכלל במצב להתגרש עם המצב הכלכלי שלכם. באמת.
אז אם אי אפשר לתקן כרגע כי אין די משאבים - להניח לזה, לנשום. לבינתיים.

[אימשלו*]

בידקי, אולי יש טיפול זוגי במועצה או בעירייה שלך. זה עולה בערך 120 ש"ח לפגישה דרך שם. ואם לא, כדאי לבדוק עוד אופציות. ממש להתקשר אחד אחד ולבדוק. יכול להיות שמטפלים יסכימו להוזיל בשביל לעזור. שווה ניסיון. הכי חשוב לא להתייאש מראש ולא להזניח. זה יותר מידי חשוב - זו המשפחה שלך.

שנית, אני חושבת שכדאי לנסות לשוחח בפתיחות ולהבין את הצד שלו. אם הוא מעוניין בטיפול, איפה הוא רואה אתכם בעוד כמה שנים. להחליט יחד לאיזה כיוון הולכים. אי ההחלטה היא העינוי הגדול ביותר אני חושבת.

וכדאי לעשות ניקיון בבית. זה מנקה את האווירה. אולי לצרף את הילדים למבצע ניקיון כייפי כזה. (אם הגיל מתאים)

זהו, אני לא מומחית גדולה, אבל ככה נשמע לי מהבטן נכון. אני חושבת שיום כזה של נקיונות ובסופו איזו גלידה כייפית יכול לרענן את האווירה. אולי גם בקבוק יין אחרי שירדמו הילדים.

בהצלחה, קבלי חיבוק וחיזוק.

[עשב_השדה*]

קוראת אותך ומחזקת
מסכימה עם אורורה,טפלי קודם כל בעצמך ,חזקי את כוחותיך,
הנפשיים הפיזיים וכוחך להתפרנס טוב יותר, אולי תלמדי מקצוע שאת אוהבת כי הוא ממילא בבית ויכול לטפל בילדים כשאת לומדת, יש קורסים מסובסדים למשרד העבודה,
או כל תחום אחר , גם אם זה עולה כסף,
חלוקת המשאבים יכולה להשתנות
בכלל יש הרגשה שאם תשבי עם נייר ועט ותכתבי בצורה מאורגנת(לי עזרה חברה טובה בזמנו)
ותכיני לך רשימה של יעדים לטווח הקצר ותמונה יותר כללית אבל ברורה של הטווח הארוך זה ישנה