[h=4]
לשמוע את ה"כן" שמאחורי ה"לא"[/h]מאת: ענבל קשתן
תרגום: יעל בריסקר וענבל אשד
דף עלון
הופיע ב באופן 57 שיצא לאור בחודש מרץ 2005. תגובות ניתן לכתוב בדף תגובות לגליון 57
"לא!" המילה הנוראית נאמרה. ביקשתם מילדכם לעשות משהו הגיוני לגמרי, כמו למרוח קרם הגנה ביום חם, שטוף שמש; לרחוץ ידיים לפני הארוחה; לנעול נעליים כדי שתוכלו לצאת מהבית; לסדר את הספרים והבגדים שהשאירו מפוזרים בסלון; לצחצח שיניים לפני השינה; ללכת לישון.
ובכל זאת, לילדכם - בגיל שנה, שנתיים, שלוש , ארבע או ארבע-עשרה - יש דעה משלהם. אתם אוהבים את הראש שלהם, את העצמאות המתפתחת, את האסרטיביות, את הרצון שלהם להחליט מה הם רוצים לעשות ומתי, אך כל כך הייתם רוצים שהם יהיו הגיוניים! כל כך הייתם רוצים שהם יעשו מה שאתם רוצים מבלי לעשות מזה עניין.
גישור על פני הפער בין מה שאנחנו רוצים ומה שילדינו רוצים, יכול למתוח את סבלנותנו עד קצה גבול היכולת. ספרים בנושאי ההורות מעידים על כך, כאשר רבים מהם מתמקדים באיך לגרום לילדנו לעשות את מה שאנו רוצים - בין אם באמצעות "משמעת אפקטיבית", פרסים, עונשים או דיאלוג.
שימו-לב למקרה עליו כותבת לי טלי, אם לילדה בת שלוש:
לעיתים מאיה מסרבת להיכנס לכסא הבטיחות במכונית, ואז אנו "מכריחים" אותה להיכנס. מדובר בשמירה על בטיחותה. יש שיאמרו שאנו יכולים לבחור לחכות ולא לנסוע עד שנשכנע אותה להיכנס מרצונה החופשי, אך כמו אנשים רבים, אנחנו תמיד ממהרים והאפשרות לחכות קרובות איננה באה בחשבון. מה אנחנו יכולים לעשות?"
דיאלוג בתקשורת מקרבת
דיאלוג בתקשורת מקרבת עשוי לעזור לטלי לפתור את הבעיה, או שלא, אך הוא בוודאי יתמוך בבניית איכות הקשר אותו היא מעונינת לקיים עם מאיה. המפתח לטיפוח הקשר כשאנחנו שומעים "לא" הוא לזכור ש "לא" הוא תמיד "כן" למשהו אחר, וככזה הוא ההתחלה ולא הסוף של השיחה. אם טלי בוחרת לפנות זמן לקשר עם בתה - שלעיתים כן מזרז את מהלך הדברים - הדיאלוג עשוי להישמע כך:
טלי: הגיע הזמן לנסוע לבקר את סבא.
מאיה: לא! לא! לא!
טלי: את מאוד נהנית ורוצה להמשיך עם מה שאת עושה עכשיו? )במקום לשמוע את ה"לא" טלי מקשיבה לַדָבָר אליו מאיה אומרת "כן", על ידי ניחוש רגש ההנאה והצורך שלה במשחק ובחירה(.
מאיה: כן! אני רוצה להמשיך לעבוד בגינה.
טלי: ממש כיף לך לעבוד בגינה.
מאיה: כן!
טלי: אני נהנית לראות כמה כיף לך. אני מודאגת כי אני אוהבת להגיע למקומות בזמן שקבעתי. )במקום להשיב ב"לא" משלה, טלי מביעה את רגשותיה והצורך שלה באחריות(. אם אנחנו רוצות להגיע לסבא בזמן שקבעתי אתו, אז הגיע הזמן לצאת. את מוכנה להיכנס כעת לכסא שלך במכונית? )טלי מסיימת בבקשה שמבהירה למאיה מה היא יכולה לעשות כדי לעזור לאמה לענות על הצורך שלה(.
מאיה: לא! אני רוצה להמשיך לעבוד בגינה עכשיו!
טלי: אני מבולבלת, לא יודעת מה לעשות. אני אוהבת שאת נהנית לעשות דברים שאת רוצה ואני גם רוצה לעשות מה שאמרתי שאעשה. )טלי מראה למאיה שחשוב לה למלא את הצרכים של שתיהן(. תהיי מוכנה להיכנס לכסא שלך באוטו בעוד חמש דקות כדי שנוכל להגיע לסבא בקרוב? )טלי מציעה דרך שעשויה לענות על הצרכים של שתיהן, שוב בצורת בקשה(.
מאיה: בסדר.
או שאולי זה לא היה כל כך קל...
מאיה: לא! אני לא רוצה ללכת! אני רוצה להישאר בבית!
טלי: אז את מאוד מתוסכלת עכשיו? את רוצה לבחור מה שאת עושה? )טלי מתחברת למאיה כשהיא מביעה הבנה וקבלה לרגשות החזקים של מאיה והצורך שלה בעצמאות(.
מאיה: כן! אני רוצה לעבוד בגינה!
טלי: אני מבינה. אני עצובה כי אני רוצה לארגן תוכניות שמתאימות לכולם. את מוכנה לחשוב איתי על רעיונות לגבי מה נוכל לעשות שיתאים לשתינו עכשיו? )שוב, טלי מביעה את העניין שלה במענה על הצרכים של שתיהן ומעלה דרך חדשה שעשויה לענות גם על הצורך של מאיה בבחירה ועצמאות(.
מאיה: בסדר.
רעיונות שיענו על הצרכים של כולם עשויים להגיע מההורה עם תגובה של הילד, או משני הצדדים, הילד וההורה, בהתאם לגיל הילד. ילדים צעירים בגילאי שנתיים ושלוש עשויים להפתיע אתכם בדרכים חדשניות וישימות שעונות על הצרכים של כולם, דרכים, עליהן לא חשבתם.
אפילו אם מאיה תענה "לא" בשלב זה, תקשורת מקרבת ממשיכה להציע לטלי אפשרויות לחיבור ותקשורת עם עצמה ועם בתה. בעזרת חוויות חוזרות הנותנות לילדה ביטחון בכך שמבוגרים מכבדים את רצונה כפי שהם מכבדים את רצונם, היא תפתח בהדרגה יכולת גדולה יותר להתחשבות בצרכים של אחרים והתנהגות שתעזור למלא אותם. בינתיים, טלי תגלה שרגעים מסוג זה מהווים הזדמנויות בשבילה לחזק את הבנתה את עצמה, ואת הצרכים המרכזיים שלה בנושא ההורות, על ידי התנהגות אכפתית הן כלפי עצמה והן כלפי בתה.
מחברים צרכים לדרכי פעולה
בשימוש בתקשורת מקרבת, אנו מתמקדים בדרכים כיצד למלא את כל הצרכים שלנו, ולעיתים אנו דוחים החלטות לשלב בו נשיג חיבור אחד עם השני שיהיה הבסיס לפתרון. לאחר שיצרו חיבור ביניהן, טלי ומאיה עשויות להעלות מגוון דרכים, בהתאם לצרכים החיים בהן בעוצמה באותו הזמן. טלי עשויה לגלות שהיא יכולה לענות על הצורך שלה באחריות על-ידי כך שתתקשר לסבא ותדחה את הפגישה בשעה. היא עשויה לבחור לענות על הצורך שלה בהתחשבות על ידי הבעת הרגשות והצרכים שלה בלהט רב יותר ולבקש הבנה מבתה. או שאולי טלי תתחבר לצורך של מאיה בהרמוניה וקלילות ותבחר לשנות את התוכניות. כאשר תוכניות משתנות מתוך בחירה ברורה למענה על צרכים, הדבר שונה מאוד מ"כניעה" ל"גחמות" הילדה.
חיבור לצרכים של מאיה עשוי להניב דרכים אחרות. יתכן ולמאיה יש צורך חזק במשחק, שעשוי להתמלא על ידי תכנון של מה שהן תעשנה כשתגענה לסבא; יתכן שיש לה צורך חזק בעצמאות, אשר עשוי להתמלא על ידי כך שתהיה בידה הבחירה לומר מתי היא מוכנה. לילדים גם יש צורך לתרום לחיים של אחרים. אם טלי תמצא דרך להביע את הרגשות והצרכים של עצמה, ולבטא בקשות ברורות מבתה, היא עשויה לעזור לה להתחבר לצורך הפנימי הזה, והבחירה הופכת להיות הבחירה של מאיה להיכנס לכסא במכונית במקום "מאבק כוחות" בו היא הפסידה.
איזה הבדל יוצרת שמיעת ה"כן"?
כשילדינו אומרים "לא" ואנו שומעים "לא", אנו נותרים לרוב, עם שתי אפשרויות לא משביעות רצון. או שנקבל את ה"לא" שלהם או שנתעלם ממנו. כשאנו בוחרים להבין את ה"כן" שמאחורי ה"לא", אנו שוב מעמיקים את ההבחנה לגבי המניעים להתנהגות ילדינו: צרכים המשותפים לכל בני-האדם. הבנה עמוקה יותר של ילדינו לרוב מובילה לכך שנרגיש יותר מחוברים זה לזה. אנשים מחוברים הם בעלי יכולת גבוהה יותר לחשוב באופן יצירתי על דרכים למלא את צורכיהם, להרחיב את ההתחשבות שלהם בזולת, ולנהוג בסבלנות וסובלנות כאשר הצרכים שלהם לא מתמלאים ברגע מסוים. במשפחתי, כמו גם במשפחות אחרות המשתמשות בתקשורת מקרבת, אין הדבר אומר שאנו תמיד פותרים כל דבר בקלות. משמעות הדבר היא שאנו מזינים את התקשורת והחיבור בינינו באופן קבוע בעזרת הדיאלוגים הללו, ושאנו בוטחים זה בזו יותר ויותר בהבעת הרגשות והצרכים שלנו. זוהי איכות הקשר שאני רוצה בשביל כל ההורים והילדים.
שינוי תגובתנו ל"לא" של ילדינו משמעותו, בחלקו, וויתור על הכוח שיש לנו על ילדינו על-ידי נטישת )או לפחות הפחתת( ה"לא" שלנו שמופנה אליהם. משמעותו להיות מוכנים לוותר על ההצמדות לדרכים שלנו, כשאנו מתבססים על הבנת הצרכים העמוקים שלנו ושל ילדינו. משמעותו מיקוד בטבע היחסים שאנו רוצים לחוות עם ילדינו, במה שאנו רוצים ללמד אותם, ובאיזה עולם אנו רוצים ליצור בשבילם.
אולם, משמעות תקשורת מקרבת אינה ויתור על הצרכים שלנו. הצרכים העמוקים והאנושיים שלנו חשובים, ויש לנו כלים עוצמתיים לסיפוקם: הבעת הרגשות והצרכים שלנו בלהט והלמידה לזהות מה עשוי לעזור למלא את הצרכים הללו בלי שילדינו ישלמו את המחיר. כשאיננו מאשימים, מביישים, או דורשים הסכמה, אנו יכולים למלא את הצרכים שלנו על-ידי חיבור עם עצמנו ועם ילדינו.
קיים סיכון בהבעת בקשות מילדינו במקום דרישות ואולטימטומים: הם עשויים לומר "לא", ואנו עלולים לחשוב שאנו חייבים לקבל זאת. כמובן שאנו לא מפסידים הרבה, משום שלרוב ילדים אומרים "לא" גם לדרישות שלנו! אם כך, כמה נפלא לגלות שעל-ידי שמיעת ה"כן" אנו זוכים בחופש לא לקבל "לא" כתשובה. אנו יכולים להשתמש ב"לא" - מילדינו, מהורינו, מעצמנו - כתחילתו של דיאלוג פורה שעשוי ליצור יותר קרבה בינינו ויוביל אותנו לכיוון של סיפוק כל הצרכים שלנו.
משתמשת