לקראת גיל 30

מצטרפת לפורום הזה לצערי,כמו רבות לפניי ולצערי רבות שיהיו אחרי שחששו מלהסתכל בפורמים מסוג זה במהלך ההריון עד שלא נותרה ברירה ואיבדו את ההריון ,נראה שזהו מקום המפלט האחרון שנותר ,פה אפשר לכתוב ,להוציא את מה שנמצא בלב, כן נכון למי שיש משפחה תומכת וחברים זה בהחלט אפשרי ,התברכתי במשפחה תומכת בהורים מקסימים בעל נפלא אחות קטנה שממלאת אותי באהבה (לפעמים אני די בטוחה שהסדר היה אמור להיות הפוך שהיא תהיה אחותי הבכורה ואני האחות הקטנה ,אך מיד שאני חושבת על כך אני שמחה שהיא הקטנה והלוואי שלעולם לא תחווה את הכאב שאני חוויתי ,) לפעמים אני לא יודעת של מי הכאב גדול יותר,?!שלי זו שחווה את המכאובים פעם אחר פעם בהקשרים אחרים או משפחתי שנמצאת לצידי ורואה אותי נאבקת פעם אחר פעם ובוחרת ברגע הממש אחרון להיאבק ולהשאר בחיים .תמיד ידעתי שאהיה אמא ,תמיד האמנתי שבגיל 30 כבר יהיו לי לפחות 3 ילדים ...היום אוטוטו בת 30 (עוד מספר ימים ) אני מוצאת את עצמי ממש לא אמא בטח לא לשלושה ילדים אפילו לא לאחד , לאחר שנתיים של ניסיונות להכנס להריון (שנה אחת עדיין ניסינו בכוחות עצמנו עד שעיכלנו שישנה בעייה ,ושנה שלמה של הזרעות עד שסוף סוף החליט הרופא להתחיל בivf.)נכון יש שיגידו אפילו פה ,טוב מה את רוצה כולה שנה של טיפולים מסיבים יש כאלה שבעבורם זה לוקח שנים על גבי שנים ,לא זה לא מנחם אותי זה רק מוריד אותי יותר למטה כאשר אני שומעת סיפורים כאלה ,בדיוק כמו שמנסים לנחם אותי ואומרים טוב נו לפחות נקלטת בניסיון ivfראשון ,....מה זה עוזר לי שנקלטתי בניסיון ראשון, הרי כבר שהרשתי לעצמי להרגיש טיפת ברת מזל שזהו סוף סןף החלום כמעט מתממש לא נורא אם בגיל 30 לא אהיה אם לשלושה ,לפחות ביום ההולדת 30 שלי אהיה בהריון ,,,אז זהו שלא !(אני מתנחמת בעובדה שכשבעלי היה בן 30 בישרו לנו שאנחנו בהריון ...מתנה טובה מזו הוא לא יכול היה לבקש,במהלך כל חודש ההריון היו לי דימומים פחדתי פחד אימים שזה לא יצליח (מה שאכן קרא)חברה טובה אמרה לי אל תדאגי מתנות לא מחזירים ,אבל הינה המתנה שנתתי לבעלי ליום ההולדת הוחזרה בעל כורחו ,אף אחד לא שאל אותו או אותי! חיצונית נראה כאלו כלום לא קרה, אני בטוחה שאימי וחברותיי חושבות איזו גיבורה היא בקושי הזילה דמעה,היא רציונאלית וממשיכה הלאה ,צודקת למה לטחון את זה ,זה לא ישיב לה את ההריון , כך גם בעלי מתמודד עם זה לא ממש חושב על זה (כך לפחות הוא אומר , מנסה להמשיך בשיגרת היום יום עד הטיפול הבא )..אבל אני , אני רק מסתירה את תחושת האשם ,אני זו ששום דבר לא לוקחת כברור מאליו בפעם הראשונה בחיי הרשתי לעצמי להתמלא באושר ענוג ולקחת כברור מאליו שבניסיון הראשון אקלט ולי ..לי זה לא יקרה לי לא תהיה הפלה ,וחששות זה דבר טבעי זה רק חשש אני לא אתאכזב זה יהיה הריון מושלם ,עד שסוף סוף הרשתי לעצמי בפעם הראשונה בחיי להרפות ,הפחד גבר וזה קרה ,היתה הפלה ,,,ואיך אני יכולה לבכות לחברות הכי טובות שלי שכואב לי שאני מבועתת מפחד שחלילה גם בפעם הבאה זה יקרה כאשר הן כולן בהריון ,בהריון ראשון שלהן שאני זו שליוותי אותן ברגעי הפחד שלהן ,איך אני יכולה להפיל עליהן את הכאב שלי זה זר להן וטוב שכך ..איך אני יכולה להפיל את הכאב שלי על משפחתי שאני יודעת שגם לה כואב ואולי ,רק אולי אני מרשה לעצמי להגיד שלהם (למשפחה)אפילו כואב יותר ,כי שוב ושוב הכאב שלי פוגע בהם ...אני לא בן אדם דתי אבל מאמינה שיש מישהו ששומר עלינו למעלה , לפני ההריון ובמהלכו כמעט וכל יום התפללתי ,יותר מזה התפללתי בשביל אחרות ביקשתי שזו וזו יקלטו במהרה ואכן כך היה כולן מלבד אחת טרם נקלטה,אני מאמינה שמישהו שם למעלה כן שמע את תפילתי, אך טרם הגיע טורי,למה?! יש בי תחושת רייקנות איומה,חשש אפילו מתפילה (מאז לא פיללתי אפילו פעם אחת ,יש שיגידו אסור ,תמשיכי להתפלל,ואני אגיד אתפלל כשארגיש בטוחה, הרי אם הוא שם למעלה מכוון את הדברים שאכן הכול לטובה הוא יעשה את שנראה לו נכון בעבורי ..)כאשר אני מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהטעין מצברים חדשים אני חושבת לעצמי האם זה היה הגרוע מכול ?! ואז מנסב לשכנע את עצמי שלא ,יש דברים גרועים מכול מה היה קורה אם זה היה קורה בחודש מתקדם כאשר כבר הייתי יודעת אם זה בן א בת, מה היה קורה חלילה בשעת הלידה והעובר היה נולד מת, מה היה קורה חלילה וחלילה...ואז לרגע אני מתמלאת בכוחות מחודשים שאני הקטנה כגדולה עברתי משברים קשים,נכנתי בתעוזות נפש עצומות שלפעמים מחזקות ולפעמים מפילות אותי , עליי לאסוף את עצמי בכוח בכל הכוח וללמוד להרפות ,להרפות מהפחד אני חזקה ממנו יותר ,והפחד הפחד שמתגבר הוא חלש ממני לכן הוא נלחם בי מתגבר, מנסה לשלוט בי בכל הכוח ומצליח ! אך אני בדרכי שלי מסרבת לוותר לו נופלת ומתגברת ושוב נופלת ושוב מתגברת ..אט אט מבינה שלמקום אליו אני רוצה לחזור זהו מקום אשר מזמן שכחתי , לא מספיקים לי זכרונות מאותו המקום אני רוצה את המקום בשלמותו ! מקום עטוף באהבה ,בשמחה ,עטוף באושר אמיתי ,את המקום הזה אני רוצה! כן ישנה עוד עבודה בדרך לאותו מקום , עברתי מספיק מכשולים בחיי אשר רקמו לי את הדרך אשר בדרכם שלהם מאירים לי את הדרך ,הסתכלתי לפחד מספיק עמוק בעיניים,הוא בא לבקר מתי שנוח לו בלי לשאול אם מתאים לי או לא !הפך להיות בן בית קבוע בראשי בעל כורחי ,לא עוד ! היום כמה ימים בודדים לפני גיל 30 אני מרשה לעצמי לאבד מעט שליטה ,לא לנסות להבין ולבחון כל צעד ושאל ,להרפות ,לשחרר,לקבל לתוך חיי את התמימות שאבדה ,את השלוווה האמיתית ,את התשוקה , להודות דווקא על מה שלכאורה נראה כבירור מאליו ....

הכותרת של הדף מטעה

לפני כמה זמן זה היה?

עולה מדבריך תחושת אשמה כבדה- שאת לא הצלחת להיכנס להיריון בקלות, שנתת לבעלך מתנה שהוחזרה, שקרתה הפלה.

אי אפשר להיות אשמים על משהו שאין לך שליטה עליו.

זה כמו שאדם נמוך יתהלך בתחושת אשם נוראיות שהוא נמוך, שלא גבה מספיק, שאמא שלו רצתה שיהיה גבוה מאד והוא איכזב אותה

מצד שני תחושת אשמה היא טבעית בתהליך של אבל ומה שאת מתארת אלו הן תחושות של תהליך אבל.
אלו תחושות טבעיות לנוכח מה שקרה.

מציעה לך להיתפס לדברים הטובים ולא למה שלא הולך ומצליח
יש לך בעל (או בן זוג)
נכנסת להריון (זה בכלל לא מובן מאליו)
את עוד צעירה
ויש בטח עוד איזה עשרים דברים טובים שאת יכולה למצוא ולא אני כי אני לא מכירה אותך ואת חייך...

גם אני איבדתי את ההריון הראשון שלי, הריון שהיה מאד מאד רצוי ולא מובן מאליו
אני מכירה את התחושה של איבוד התמימות, התחושה הקשה ש"הנה הרשיתי לעצמי לשמוח ותראו מה קרה...."

אל תיכנסי לזה. זה מחליש אותך
וזה גם מאד לא נכון.

אמנם בחברה שלנו, דרך סיפורים וספרים וסרטים וטלוויזיה, יש הריון וזה אומר שנולד תינוק
אבל תופתעי בכמה מקרים זה לא כך.

אני מכירה הרבה מאד נשים שחוו סוף עצוב של הריון.

חלק ממסלול להיות אמא עובר לפעמים גם דרך השלב הזה.

זה לא סופה של הדרך, זו רק תחנה בה.

קחי לך את הזמן לכאוב, ולבכות ולהתאבל על ההריון הזה שלא צלח והמשיכי הלאה.

אין שום סיבה אמיתית בעולם שבפעם הבאה לא תצליחו.

בהצלחה.

מצטערת מאד מאד לשמוע.

מאיזה אזור את בארץ?
חברה שלי מארחת מעגל נשים שחוו אובדן הריון. לדבר ולעבד והוציא עוזר הרבה יותר מלהדחיק ולהוציא את זה אחר כך בדרכים אחרות.
היא מקסימה והמעגלים שלה מאד עוזרים.
זה באזור י-ם, מתחילים בקרוב

מצטערת שלא קראתי את הכל, אחרי החג אקרא ואגיב יותר.

וגם -
לי בזמנו עזר לדעת שהפלה קורית בדרך כלל לתינוק חלש, שהגוף התקשה להחזיק (תינוק אולי עם בעיות גנטיות או מחלות שטרם התגלו). לי זה מאד עזר לדעת את זה, כדי לקבל יותר בהשלמה את בחירתו החכמה של הגוף.
ועוד דבר שעלה בדף ההריון שנפל וזה שיבוא אחריו : שאחרי הפלה אנחנו הכי פוריות, ואז יש סיכוי גבוה יותר להכנס שוב להריון,אפילו במחזור שמיד אחרי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לאמא שלי הייתה הפלה טבעית ואחריה נולדתי אני ואח"כ עוד 3 ילדים...

לסבתא שלי יש 7 ילדים והיתה לה לפחות הפלה אחת טבעית.

באופן טבעי

באופן טבעי