למה אכפת לנו מה חושבים אחרים

[אורי*]

אותי זה נורא מטריד שאני תמיד מתחשבת בזה
מה הדיעות של אנשים אחרים, מה הם יחשבו על מה שאחשוב או אעשה, אם אני רוצה או לא זה נכנס לי. זה נמצא שם.
אבל כנראה שאם זה נמצא אצלינו אז יש לזה איזו תכלית כלשהי, מהי? אולי אם נבין יותר טוב מהי התכלית של זה נוכל להשתחרר מזה במקום שזה לא משרת אותנו
אז למה כל כך אכפת לנו מה חושבים אנשים אחרים, למה אכפת לנו מה חושבים עלינו? מה זה כן משרת? וכמובן איך אפשר להפריד ולהבדיל ולהשתמש רק במה שמשרת אותנו באמת?

כתבתי קצת מסורבל, מקווה שהובנתי
מומלץ ורצוי לתקן ולהרחיב את השאלה/תהיה בכל דרך

[אישה_במסע*]

יש לזה איזו תכלית כלשהי, מהי?

לשרוד. בעבר, מי שהלך נגד השבט גורש ומת. וכמובן, המעמד החברתי תלוי בצורה ישירה בדעה של אחרים ולכן האפשרות למציאת בן/בת זוג, למזון ושאר מוצרים של ביטחון חומרי שנותנים את האפשרות לדאוג לילדים, תלויים ביחס של אנשים אחרים.

לפי התיאורייה של ראנד <כפי שהוזכרה כבדרך אגב באחד הספרים הספרותיים שלה - את ספרי ההגות שלה לא קראתי> באופן קבוע קמו אנשים שקידמו את האנושות קדימה, ובאופן קבוע האנושות רדפה והרגה את הגאונים שלה.

בימי קדם כנראה שחלק לא קטן מאנשי באופן היו מוגלים מהשבט ומתים.

ויצר ההישרדות הו איצר משמעותי מאוד מבחינה אבולוציאונית. וזו סיבה חשובה מאוד לאכפתיות לדעות של אחרים. אולי הסיבה הטובה ביותר. ולתת מודע שלנו לא אכפת מכך שבימינו, בישראל, לא מתים מנונקונפורמיזם. מבחינתו זה איום הישרדותי, ויש לו ניסיון של עשרות אלפי, אם לא מאות אלפי, שנות אבולוציה שמעיד על זה.

[בשמת_א*]

יש מישהי בשם Brene Brown שעונה בדיוק על השאלות האלה וגם מסבירה איך לנווט ואיפה נקודת הכשל פה. מהיכרותי הוירטואלית איתך פה ומתוך חיבה עמוקה, אני ממליצה לך בחום רב לחפש אותה ביוטיוב ולצפות בכל מה שהיא אומרת.
תתחילי מזה: https://www.youtube.com/watch?v=X4Qm9cGRub0


למה אכפת לנו מה חושבים עלינו?

לשרוד.
מסכימה עם אישה במסע.
נקודת הכשל מורכבת פה מכמה חלקים:

• כל מיני אנשים חושבים עלינו כל מיני דברים. לא חייבים להקשיב דווקא למרושעים
• האם אנחנו מקיפים את עצמנו באנשים שלא תומכים בנו ?
• כשאין לי ערך עצמי אמיתי, עמוק, אינהרנטי, כשאני לא יודעת ש"אני ראויה פשוט מפני שאני קיימת", שאני ראויה לאהבה ולכבוד פשוט מפני שאני אני, אז אני נמצאת כל הזמן במצב של שיפוט עצמי איום ונורא, ואני נמצאת כל הזמן בפחד עמוק ש"יגלו אותי", ומה יגלו? יגלו כמה שאני בושה לעולם, איומה ונוראה, ראויה לכל ביקורת ושיפוט, כמה אני באמת "לא בסדר", כמה אני "מי את בכלל", כמה אני "למה את חושבת שאיכפת לנו בכלל".

זה דבר טוב שאיכפת לנו באופן עקרוני מה חושבים עלינו.
אבל זה לא דבר טוב שזה גורם לנו להתחבא, להסתתר, להיות משותקות, לא לחיות את החיים שלנו, לפחד מאחרים, להסתיר את הפגיעות והחולשה שלנו.

[הריונית*]

בדיוק אמרתי לעצמי שאני חייבת חייבת להתמודד עם העימותים שיש לי כרגע בחיים בצורה אחרת. הם מעסיקים אותי המון ואני בהריון בשמירה ולא צריכה את זה על הראש.
כמובן שלהגיד לעצמי זה לא עוזר, אבל אולי להבין מאיפה זה בא ואיך אפשר להתיר את הפלונטר זה כן.

בעיקר מרגיז אותי יחס לא הוגן או בוטות כלפיי או עוול ולמה אמרתי רק כך ולא אחרת וכאלה. עדיין מתקשה לשחרר, סוחבת ימים שלמים דיאלוגים בזמן שאני צריכה להיות רגועה.
ובשמת אני בדיוק שוקלת להתרחק מחלק מהמשפחה בגלל שבחלק מסוים מדובר ב באנשים שלא תומכים בנו
זה יותר מדי אנרגיה בתקופה שחשבתי להיתמך ולא לעמוד תחת ביקורת, שיפוטיות ועוד ועוד (אני בשמירה מאוד קפדנית ומנגד אומרת לי אמי לשמור על קשר טוב עם כולם כי אני צריכה אותם פיזית וכאלה).

[אורי*]

השרדות
מנסה לחשוב על זה
איך זה בימינו לדעתכם?

בשמת ראיתי קצת ברפרוף, אצפה בהמשך

[תפילה_לאם]

האם אנחנו מקיפים את עצמנו באנשים שלא תומכים בנו ?
אין לי זמן להעמיק בקריאה או בכתיבה. רק מחשבונת:
יש פה מלכוד - קשה לנפנף מעלינו אנשים לא תומכים, כשאנחנו עסוקים במה חושבים עלינו, שהרי בכלל החושבים מצויים אותם אלה שאולי היה כדאי לנפנף...

[אוהבת*]

כשאין לי ערך עצמי אמיתי, עמוק, אינהרנטי, כשאני לא יודעת ש"אני ראויה פשוט מפני שאני קיימת", שאני ראויה לאהבה ולכבוד פשוט מפני שאני אני, אז אני נמצאת כל הזמן במצב של שיפוט עצמי איום ונורא, ואני נמצאת כל הזמן בפחד עמוק ש"יגלו אותי", ומה יגלו? יגלו כמה שאני בושה לעולם, איומה ונוראה, ראויה לכל ביקורת ושיפוט, כמה אני באמת "לא בסדר", כמה אני "מי את בכלל", כמה אני "למה את חושבת שאיכפת לנו בכלל".

מדויק.
אני כרגע ממש בתהליך דומה, בגלל הסערות האחרונות בחיי, שמזכירות לי כמה אני אהובה. באופן הטהור והמזוקק ביותר.
תהליך של לזרוק את השיפוטיות הזאת לפח. צריך למשוך את זה החוצה בכח, זה תקוע עמוק בפנים.

[אל_הלב*]

הסיבה שאכפת לנו כי אנו יצורים חברתיים שחיים בחברה ולא לבד.
בעיני הנוסחה המנצחת היא שיהיה אכפת לי ממה שאני חושבת על עצמי או מעשי יותר ממחשבותיהם של אחרים עלי.
ברור שזה לא תמיד קל לביצוע וכמו כולנו, גם אני נופלת לפרקים לרצון שיאהבו אותי ולרצות.
מה זה כן משרת?
זה משרת שנוכל לחיות ביחד ולקיים איזשהו סדר חברתי.
אם לא היה אכפת לנו בכלל מה חושבים עלינו היתה כאן אנרכיה שלמה וסוציופתיה שלטת.

בכל טוב יש רע, בכל רע יש טוב (-:

[ציל_צול*]

לי משנה מאוד ההבדל בין מה שאנשים חושבים עלי (שלא מעניין אותי בכלל) לבין מה שאנשים חושבים עלי ובוחרים להגיד לי או לשדר לי (שאליו אני מתייחסת במגוון של דרכים).
אז אשמח לדעת מה את שואלת - על המחשבות או על הביטוי של המחשבות?

אישה במסע, ענית מקסים ביותר ומעורר מחשבה, כהרגלך.
משהו בהתנסחות היה מדויק לגמרי, ולכן גם אם זה לכאורה שייך לעבר - זה דיבר אלי. כיוון לאיזו תמצית של טוב שיש במשהו שנתפש כאילו שלילי ויכול בקלות גם ללכת לכיוונים שליליים.
אני בוחרת בטוב שהארת. תודה.

[יעלי_לה]

אני שמתי לב שיש אצלי איזה פער בין שני סוגים של "אכפתיות ממה האחרים חושבים"

מצד אחד, אולי מהצד המודע נקרא לזה, או ברמת המאקרו, לא אכפת לי בכלל. זה לא שיקול בבחירות שאני עושה. בעלי קצת מזועזע ממני לפעמים, כמה שאני לא לוקחת את מחשבות האחרים עלי בחשבון.

מצד שני, ברמת המיקרו, אני שמה לב לפעמים בדיעבד, לאחר מעשה, שדברים קטנים שאמרתי או עשיתי הושפעו במידה רבה מאיך שאני שואפת להיראות, להיתפש בעיני האדם האחר שהיה שם.
זה כאילו יש איזה יצור קטן בתוך הראש שהעבודה שלו היא לבחון כל הזמן איך אני נתפשת מבחוץ. הוא כל כך אוטומטי שלא מרגישים אותו כמעט.

[חני_בונה*]

יש משהו בלדעת מה אחרים חושבים שנותן לנו שיקוף לגבי עצמנו.
אנחנו במיעוט? אנחנו כמו אחרים?
לא מתייחסת לנקודה האם להיות במיעוט זה רע או טוב.
אותי באופן אישי מסקרן לדעת מה אחרים חושבים. (מסקרן -להבדיל מאיכפת לי)

[דניאלה*]

_מצד שני, ברמת המיקרו, אני שמה לב לפעמים בדיעבד, לאחר מעשה, שדברים קטנים שאמרתי או עשיתי הושפעו במידה רבה מאיך שאני שואפת להיראות, להיתפש בעיני האדם האחר שהיה שם.
זה כאילו יש איזה יצור קטן בתוך הראש שהעבודה שלו היא לבחון כל הזמן איך אני נתפשת מבחוץ. הוא כל כך אוטומטי שלא מרגישים אותו כמעט._
כמה את מדויקת לפעמים!

[איתך*]

למעשה, אנחנו לא באמת יודעים מה אחרים חושבים.
זה יותר נכון לומר שבעצם זה מה שאנחנו חושבים שהם חושבים.
לכן, המחשבות של האחרים מלמדות אותנו על המחשבות של עצמנו יותר ממה שהן מלמדות אותנו על אותם אחרים.

אני חושבת שכאשר קשה לנו להתמודד עם עצמנו אנחנו משליכים את זה על האחרים.
אנחנו מתרצים ומסבירים לעצמנו את הפעולות שאנחנו לא שלמים איתן בכך שאנחנו נמצאים במערכת שיש בה אחרים.
אנחנו למשל לא עושים שטויות כי אנחנו מפחדים ממה יגידו האחרים, מה יחשבו ומה יעשו.

לכן, להבנתי מדובר בבלם טבעי פנימי מתוחכם שלא נותן לנו לפעול.
כוחו תקף עד לרגע שאנחנו מרגישים מחוברים לעצמנו ואז לא אכפת לנו מה חושבים אחרים.

[ציל_צול*]

_מדובר בבלם טבעי פנימי מתוחכם שלא נותן לנו לפעול.
כוחו תקף עד לרגע שאנחנו מרגישים מחוברים לעצמנו ואז לא אכפת לנו מה חושבים אחרים._
כמה מקסים. אהבתי מאוד.
<הדף הזה מפיק מרגליות, לדעתי. אורי, תודה>

[אמא_צעירה*]

<הדף הזה מפיק מרגליות, לדעתי. אורי, תודה>

[אורי*]

_זה משרת שנוכל לחיות ביחד ולקיים איזשהו סדר חברתי.
אם לא היה אכפת לנו בכלל מה חושבים עלינו היתה כאן אנרכיה שלמה וסוציופתיה שלטת._
נראה לי שיש הבדל בין אכפת לנו מה חושבים אחרים או אכפת לנו מאחרים במובנים אחרים (שיהיה להם טוב,שלא נזיק להם)
או שאולי זה הכרחי שיהיה כרוך ביחד

אז אשמח לדעת מה את שואלת - על המחשבות או על הביטוי של המחשבות?
נראה לי שעל המחשבות, כי זה מה שקשה לי , החשש ממה יחשבו עליי גם אם לא יגידו לי כלום
אבל האמת שהדף פתוח לכל הכיוונים



_מדובר בבלם טבעי פנימי מתוחכם שלא נותן לנו לפעול.
כוחו תקף עד לרגע שאנחנו מרגישים מחוברים לעצמנו ואז לא אכפת לנו מה חושבים אחרים._
את מתכוונת שכל עוד אנחנו לא מחוברים לעצמינו אז כדי שלא נזיק לעצמינו יש לנו לכאורה את ההדרכה החיצונית של מה אנחנו חושבים שחושבים עלינו, וברגע שאנחנו מחוברים אז זה כבר לא חשוב, זאת אומרת שיש למה שאחרים חושבים תועלת במובן הזה קצת כמו מה ש חני בונה כתבה וזה בעצם עוזר לנו במקומות מסויימים?

<הדף הזה מפיק מרגליות, לדעתי. אורי, תודה>

(הנה צורה של אכפת לנו ממה אחרים חושבים, זה מחמיא לי במובן מסויים. מממ... אז מה? )


כשאין לי ערך עצמי אמיתי, עמוק, אינהרנטי, כשאני לא יודעת ש"אני ראויה פשוט מפני שאני קיימת", שאני ראויה לאהבה ולכבוד פשוט מפני שאני אני, אז אני נמצאת כל הזמן במצב של שיפוט עצמי איום ונורא, ואני נמצאת כל הזמן בפחד עמוק ש"יגלו אותי", ומה יגלו? יגלו כמה שאני בושה לעולם, איומה ונוראה, ראויה לכל ביקורת ושיפוט, כמה אני באמת "לא בסדר", כמה אני "מי את בכלל", כמה אני "למה את חושבת שאיכפת לנו בכלל".
גם אני הצלחתי לראות את עצמי

_זה יותר נכון לומר שבעצם זה מה שאנחנו חושבים שהם חושבים.
לכן, המחשבות של האחרים מלמדות אותנו על המחשבות של עצמנו יותר ממה שהן מלמדות אותנו על אותם אחרים._
צריכה לחשוב על זה עוד לפרטים

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סיפור מדהים מהשבת האחרונה, התארחתי עם אח של בעלי אצל ההורים שלהם, יש לו בת, נערה צעירה, (כין כל השאר) תמיד היה חשוב לי שנמצא חן בעיניהם, וקיוויתי לכך, אבל בגלל הבדלי מעמדות ועוד זועקים, לא תליתי הרבה תקוות
ופשוט מצאתי את עצמי עוקבת אחרי האחיינית לשמוע מה היא אומרת, ועד שלא אמרה לי "אילו עיניים מהממות יש לה" (לבת), לא נרגעתי...
אני חושבת שזה מזעזע, אחרי כל מה שאנחנו מנסות (אני) ליצור דמות עצמאית ולא תלויה...
אמא צעירה

[איתך*]

את מתכוונת שכל עוד אנחנו לא מחוברים לעצמינו אז כדי שלא נזיק לעצמינו יש לנו לכאורה את ההדרכה החיצונית של מה אנחנו חושבים שחושבים עלינו, וברגע שאנחנו מחוברים אז זה כבר לא חשוב,
אחדד רק שלהבנתי, אין אחרים.
יש רק אותך ואת העולם שאת בראת לעצמך.
אין דבר זולת המחשבות.
לדוגמה, הדבר המוחשי היחיד שיש לי לגביך הוא אוסף נקודות על מסך המחשב שלי
מכאן ואילך הכל מחשבות שלי.

ואכן, החשש מדברי אחרים הוא אמצעי הגנה יעיל שלנו מפני עצמנו כי הם לא באמת קיימים.

[אורי*]

זה דבר טוב שאיכפת לנו באופן עקרוני מה חושבים עלינו.
למה?

אני הולכת עם המילים שנכתבות פה. חושבת עליהן

הכל מחשבות שלי

העולם שאת בראת לעצמך

בדיוק ראיתי את אחד הסרטונים שבשמת קישרה. זה באמת מדרבן קצת ונותן כוח לנסות ליצור את העולם שלך מחדש עם מחשבות אחרות, וכמה כוח יש בזה