לידת בית במבט צד

[אנונימי]

^דף סיפור לידה
דף סיפור לידת בית
דף סיפור לידת בזק^

[אבא_בית*]

מייל שנשלח לאשתי מחברה (ונתנה את אישורה לפרסם אותו כאן).

פרטים בהמשך... רק נקודה למחשבה איך הדברים נראים מהצד למי שלא "באופן".

---

אני חייבת לשתף אתכן בנות יקרות בחוויה עולמית שקרתה לי
עזרתי ליילד חברה בלידת פתע בביתה בנוכחות הבת שלי בת ה-6.....

בשעה 10.00 היתה לחברתי בביקורת בבית חולים, בתאריך המיועד, ללא צירים עם פתיחה של שתי אצבעות ונשלחה לביתה בהתראת לכוננות. ב"ח קפלן נמצא 7 דקות נסיעה.
בשעה 13.00 רק התחילו לאישה - צירים והיא התקשרה לבעלה שיצא מיד מירושליים. תוך 20 דקות היא הרגישה שהצירים מהירים מידי והתחילה להתקשר לחברות שהיו בחיוג המקוצר בנייד.
החברה הראשונה לא ענתה
ב13.30 התקשרה יעל אלי ושאלה אם אני יכולה לבוא אליה. למזלה הייתי בדיוק באוטו עם הבת שלי במרחק שני רחובות, ועם הטלפון הנייד- לא טריוויאלי אצלי. החלטתי לא להתעכב בכדי לקחת ארנק מהבית (במידה ואצטרך לסוע לקפלן) וישר נסעתי אליה. אנחנו חברות, אך לא מאוד קרובות, והנחתי שאם היא הגיעה למצב שהיא מתקשרת אלי היא זקוקה לעזרה מיידית. בדרך הכנתי את הבת שלי שאולי היא תראה את אמא של חברה שלה צועקת או בוכה ושזה נורמאלי ובסדר....עוד לא ידעתי איזו חוויה מחכה לנו.
ב -13.33 הגעתי, מצאתי אותה על הספה, דבר ראשון אמרה לי "תתקשרי למד"א נראה לי שהתינוק יוצא". לא היה לה כוח להרים את הטלפון, או לזוז- זו לידה שלישית, היה ברור לי שהיא יודעת מה היא מדברת.
לאחר שהצלחתי להתגבר על הרעד בידיים ולחייג כהלכה, להתגבר על המחנק בגרון, ולתת את הפרטים המדויקים ואת מידת הדחיפות, להנחות את הבת שלי שתשב במטבח ולא תפריע, התחלתי לשבור את הראש מה עדיף: לנסות לקחת אותה בעצמי- בסה"כ 5 דקות נסיעה, או לחכות ולהסתכן בכך שאני אצטרך ליילד אותה בעצמי ואז התחלתי לחשוב (לא בצלילות מלאה) למי עוד אני יכולה להתקשר ודיפדפתי בטירוף בזיכרון הנייד בחיפוש אחר מועמדים מתאימים יותר ממני בסיטואציה- לא מצאתי וקופ"ח סגור.
ב- 13.35 החברה הראשונה החזירה צילצול לנייד , החלטתי לענות כי נזכרתי שלחברה היה תור בטיפת חלב בצהריים, הסברתי לה את דחיפות המצב ואמרתי לה שתזעיק את אחיות טיפת חלב או שיתנו לה שמות של מילדות. המזל, שהחברה הזו ילדה בעצמה לפני שבועיים ויצא לה לפגוש אמא מהגן שהיא מיילדת. היא השיגה את הטלפון דרך הגננת- אבל אני עוד לא ידעתי את זה.
מיד אחרי השיחה הזו קלטתי שיעל לא הולכת לשום מקום, עם תינוק בבטן, והתחלתי להפשיט אותה.

1. 38- דפיקה בדלת ונכנסה המילדת במדים - לא ידעתי שהיא מיילדת, אבל היו לה מדים ירוקים וזה הספיק לשתינו להרגיש שהמשיח הגיע...בו זמנית התקשר הבעל ועידכנתי אותו שאני עם אישתו בבית, האמבולס בדרך ומישהי שהיא כנראה מילדת הגיעה, שהכל בסדר וניתקתי לו (מסכן)
2. 40 - המיילדת החליטה לבדוק את יעל לפני שהיא מזיזה אותה- עם שקיות של סנדוויצים על היידים! מיד ראתה שאין מה לדבר על לחכות ושאלה איפה את רוצה ללדת? יעל כבר היתה מעבר לאיכפתיות, והמזל שמצאתי מזרון מצופה בחדר המשחקים הסמוך.
3. 42 - עזרנו לה להגיע למזרן, ואני הלכתי להזיז את הבת שלי מהמטבח לצד השני (לצד של הראש במקום הצד של הרגליים) הסברתי לה בשני משפטים מה עומד לקרות. הכנתי שמיכה לתינוק שיצא, וחיפשתי שעוונית או מפה לשים על המזרון ואז שומעת את המיילדת אומרת " אל תדחפי אני לא רוצה שתיקרעי" הבנתי ששעוונית ממש לא רלוונטית וטסתי להיות לידה תוך שאני מנסה לשחזר מה לעזאזל אמור לעשות הבעל או המלווה בצד הזה של הלידה...
4. 45 - הראש של התינוקת יצא עם חבל טבור כרוך פעמיים! - והבעל מתקשר אמרתי לו שאני רואה את הראש, שיגיע הביתה- לצערי לא חשבתי להשאיר אותו על מקרופון שישמע - מנגד הוא היה בנהיגה מטורפת גם בלי זה...1-2 דקות התינוקת בחוץ ועבר עוד נצח עד שהתינוקת התחילה לבכות חלושות למרות שהמיילדת אמרה כל הזמן שהכל בסדר וחבל הטבור פועם בקצב טוב. ואני חזרתי כמו מנטרה שהכל בסדר, שהתינוקת מזיזה שפתיים, ובלב צעקתי על התינוקת שתבכה כבר...
5. 50 - הבעל מגיע בדיוק כשהתינוקת התחילה לקבל צבע-
6. 55 - מד"א הגיעו והמיילדת סיימה את חיתוך חבל הטבור עם הציוד המתאים ויילוד השלייה . ואני יכולתי לחבק את הבת שלי והחמיא לה על התנהגותה המופתית. היא לא הבינה למה לא הרשתי לה להסתכל מקדימה- וכל הזמן הציצה מהצד מבלי להתקרב יותר מידי.
7. 15- כל הפמליה נסעה לבית חולים באמבולנס. ואני נשארתי לסדר ולזרוק מה שצריך לזרוק ולנקות את הכתמים שחדרו מהמזרון לשטיח הלבן...
8. 30 - הבת שלי התחילה לבכות לי שעדיין לא אכלה צהריים והיא מאוד רעבה...

להזכירכם מרגע תחילת הצירים- 45 דקות והתינוקת בחוץ. מהרגע שקיבלתי את הקריאה- רבע שעה. מה אם הייתי עוברת דרך הבית לקחת ארנק? היא היתה יולדת לבד, מה אם לא הייתי עונה לטלפון מהחברה, ומה אם היא לא היתה מכירה מילדת והכי מדהים- המיילדת היתה 5 דקות לפני יציאה למשמרת כשקיבלה את הטלפון, במקרה המיילדת גרה בבנין ממול!! ובמקרה שעה קודם לכן שכנה אמרה למיילדת "את יודעת שהשכנה בדלת הזו צריכה ללדת". כך שברגע שקיבלה את הצילצול ואמרו לה את הכתובת, המיילדת ידעה מייד על מי מדובר ובאיזו כניסה. 30 שניות והיא נכנסה בלי לחכות . לאם ולבת שלום אבל כשאני חושבת על כל הדברים שהיו יכולים להשתבש בטווח של דקות.....
השבת היא שבת ראש חודש, בעליה לתורה בבוקר, הבעל קרא את ההפטרה ובה מדובר על לידה ועל אישה שיולדת לפני שהיא חושבת שהיא יולדת. כל הגברים נגבו דימעות התרגשות. אני מנגבת כמה דמעות גם עכשיו.

מסקנות:
את הטלפון של המיילדת אני שמרתי בחיוג מקוצר מומלץ לכל אחת מכן- רצוי של יותר מאחת.
בלידה שלישית אני לא מתרחקת מרחק של יותר מ 5 דקות מבית חולים החל מחצי סנטימטר פתיחה
בשנייה שמתחילים צירים אני דואגת להיות מוקפת באנשים שיכולים לעזור, להסיע ואף ליילד. אין דבר כזה לחץ מוגזם או היסטריה, אי אפשר לדעת. וטוב שכן קרוב מחברה או בעל רחוקים...
אני בחיים לא אוכל להתנהג בגבורה בה נהגה יעל- נתנה אמון ושיתפה פעולה ולא צעקה פעם אחת למרות שהיא זוכרת שכן, דבר שללא ספק תרם לחוויה החיובית, חינוכית וריגשית של הבת שלי.
לידה צריכה להיות חויה שאישה עוברת גם כצופה. זו זכות גדולה ומסייע המון. הלוואי ותהיה לי הזדמנות נוספת - אבל רק בחדר לידה.

אני מתנצלת על האריכות, תכננתי לכתוב רק שלוש שורות אבל זה פשוט נשפך לי וזה אפילו לא כל הפרטים ...
לילה טוב

---

לדעתי זו חוויה מאוד חשובה גם ל"גברים" שבחבורה... אבל זה כבר בדיון אחר...

[נורמה_טבעית*]

איזה סיפור!


אבא בית, למה התכוונת - באיך הדברים נראים מהצד למי שלא "באופן". ?
הרי מדובר בלידת בית לא מתוכננת, במקרה כזה הדברים נראים אותו הדבר לכולן/ם, לא?

[אבא_בית*]

האמת - לא יודע...

התגובות שאני רגיל לשמוע על לידת בית ממי ש"לא באופן" נעות בין זעזוע עמוק וזעקות שבר על בריאות התינוק לבין גלגולי עיניים רבי משמעות במקרה הטוב.

אני חושב שמה שתפס אותי פה זה עוצמת החוויה שפשוט "תופסת" גם את מי שלא תכנן מעולם ללדת בבית או אפילו לצפות בלידה בבית.

אני חושב שעבור מי שמתכנן/עבר/נכח בלידת בית יהיה קל בהרבה לעכל את החוויה מהכיוון החיובי והמופלא שלה.

[ניצן_אמ*]

לידה צריכה להיות חויה שאישה עוברת גם כצופה. זו זכות גדולה ומסייע המון.

בשבילי זה עשה (ועושה, ועוד יעשה) את כל ההבדל.

תארו לעצמכם את החוויה של הילדה! נשמע מאד חיובי ופשוט מקסים. @}

[פלוני_אלמונית*]

מזל טוב, קודם כל.

שנית, אני לא יודעת אם אפשר בכלל לקרוא לזה לידת בית, למרות שהתרחשה בבית. כשאומרים לידת בית מתכוונים למשהו מאוד מסוים.

[פלוני_אלמונית*]

שלום,
החויה עבור הבת שלי היתה חיובית, חינוכית, ומרגשת באופן עמוק ביותר. גם בגלל ש"עיבדתי" את הסיפור איתה, אבל בעיקר משום שהיא ילדה בוגרת בעלת יכולת להבין מתי היא צריכה להתעלות על עצמה ומסוגלת להתחבר לרגשות של אחרים. אין לי ספק שבתת מודע זה ישפיע עליה לחיוב כשהיא ב"ה תגיע ללידה.
הכוונה ב: באיך הדברים נראים מהצד למי שלא "באופן". ? היתה, אני משערת בנוגע למסקנות שלי מהאירוע, כמי שלא מכוונת ללידה טיבעית אני חשבתי כיצד יש להזהר שהיא לא תתפוס אותי לא מוכנה (אני ילדתי שתי לידות אפידורל, ושלמה עם זה לחלוטין).. אבל גם מי שמתכננת לידה טיבעית צריכה לדעת שהיא יכולה לתפוס אותה לא לחלוטין מוכנה.
מה שלא כתוב בסיפור המקורי (יש עוד הרבה פרטים) ההתרגשות של המיילדת מהאירוע, התנהגותה נוסכת הביטחון והעידוד ליולדת לאורך כל ה - 10 דקות הארוכות (...) של הלידה. חשבתי שעבורה זה אולי מרגש, אבל טריוויאלי. לאחר שלושה ימים התקשרתי אליה להודות לה באופן אישי והתפלאתי שהיא נורא שמחה לדבר איתי ושלוש שעות כמעט החלפנו חוויות. התפעלתי ממהחיבור הריגשי שלה לחוויה האישית והיא רצתה להודות לי (!) ולחברותי שאיפשרנו לה לסייע בלידה הזו. אם היתה מיילדת מתאימה לסיטואציה, זו היא, אני לא חושבת שיכלנו לבחור בחירה מוצלחת יותר. וזה רק מתווסף למה שכתבתי בנוגע להשגחה פרטית והשתלשלות אירועים בצורה כה מוצלחת למרות הנסיבות.

[פלוני_אלמונית*]

אם היתה מיילדת מתאימה לסיטואציה, זו היא
באמת רציתי לציין את זה.
משפט כמו אל תדחפי אני לא רוצה שתיקרעי לא נשמע באופן תדיר בחדרי לידה.

כשאומרים לידת בית מתכוונים למשהו מאוד מסוים.
את מתכוונת ללידת בית מתוכננת. ההבחנה חשובה עבור הסטטיסטיקה, אבל זו בהחלט היתה לידת בית.

<בר עדש ממחשב אחר>

[בשמת_א*]

בכל זאת ההשגחה העליונה סידרה לה יופי של לידה, טבעית, חווייתית, עם מיילדת מקצועית ותומכת שנתנה את כל-כולה. מדהים. פשוט מדהים.