לידה טבעית מדהימה בשבוע 30

[אנונימי]

_{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים, דף סיפור לידת פג}

[אנונימי]

אהוב שלי, קטני שלי. יצאת ממני לפני 5 ימים, חודשיים ויומיים בדיוק לפני התאריך המיוחל. היה מוצאי שבת, היינו עם חברים בבית, ישבנו איתם בבריכה, בדיוק אמרנו איך אין לנו ממש כוח לילדים פתאום וצחקנו על זה עם הבטן הגדולה שלי, נראיתי כמו לווייתן בתוך הבריכה ואהבתי אותך מאוד יושב לך איתנו, בריכה בתוך בריכה. והתחילו לי כאבים שלא הכרתי קודם, והתחלתי להבין שזה צירים. טל שהייתה אמורה ליילד אותנו אמרה לשתות המון ולראות מה קורה. אחרי שעתים של צירים כל 10 דקות נסענו למיון, במחשבה שאולי בכלל זה מיותר (אבא...?!) ואולי נשתחרר אחרי שעות ספורות.

בבית החולים המוניטור הראה שמשהו ממשיך לדחוף החוצה. עד הבוקר עוד ניסו לסמם אותי עם כל מיני תרופות עוצרות צירים, אבל גילו שהלידה מתחילה. ניסיון נוסף לתרופות עוצרות צירים והשגחות בחדר לידה כמו גם אשפוז קפדני במחלקה לסיכון גבוה והפחדות כמו "תשכבי כאן חודש עד שבוע 35" לא ממש הרשימו אותך, כי אחרי ששלחתי את אבא לישון ואת סבתא יונה לביתה, לא וויתרת (פתיחה 3.5, צוואר כמעט מחוק). בלילה ישנתי בין ציר לציר, מחוברת למוניטור, לא ממש יכולה לקום מהמיטה מחשש להתקדמות נוספת של הלידה, מדי פעם התעוררתי מכאבים של ציר ועברתי אותו כמו גיבורה בנשימות והרפיות של בודהה.

ב 8:40 בבוקר הגיע מיקי קופרמינץ, בדק אותי והחוויר :"פתיחה מלאה וצוואר מחוק. עכשיו לחדר לידה", והתקשר לאבא שיגיע ישר לשם. ב 9:00 נכנסנו לחדר הלידה, עברנו ביחד חווייה מדהימה. נשימות משותפות, עיסויים, תנוחות ונשימות על המיטה (לא נתנו לי לרדת ממנה כי היית פג), עד לצירי לחץ שהיו 20 דקות של לחיצות (כואבות ושורפות) בשכיבה על הצד, וחוויה נוראית של רופאים שנכנסים באמצע. המיילדת רעיה שהייתה מקסימה נתנה לי להרגיש את הראש שלך יוצא. מכיון שיצאת נקי וצדיק רעיה פקעה את מי השפיר. עוד כמה דחיפות וצעקות משחררות והיית בחוץ.

קטני של אמא. נולדת לי פתאום, יצאת לי מהגוף בצעקה גדולה ובנפנוף ידיים ורגליים קטנות, לוחמות, כמו בבטן. ידעתי ישר שאנחנו מכירים, הרגשתי את הראש שלך יוצא, קטן ממה שדמיינתי, לח, רך, עגול והמיילדת אמרה "שיער שחור". אבא תמך בי מאחור, מרוגש עד עמקי נשמתו, וחתך את חבל הטבור שלך. מיד רצו איתך באינקובאטור לטיפול נמרץ בפגיה, לבדוק ולראות שהכל בסדר, אבל אני הייתי רגועה לגמרי אחרי שראיתי כמה אתה עירני, חזק ונחוש. לוחם. קטני אהוב שלי. היית שחום אדמדם עם שיער שחור ומצח גבוה גבוה של אבא. 1.740 ק"ג בשבוע 30+6 (סוף חודש שביעי). הסתבר שלנו אחר כך שהייתה התחלה של היפרדות שילייה, מה שהסביר את הלידה המוקדמת שלך, והבנו שהיה לנו מזל גדול שנלחמת ככה בתרופות שניסו להניא אותך מלצאת. ידעת מה צריך לעשות.

[אנונימי]

וואו!
מזל טוב!
בטח יהיו גמדים קטנים שידעו איך לקטלג את הסיפור בצורה נכונה יותר...

מאחלת לך רק טוב ושפע של חלב

[לוטם_מרווני*]

דף סיפור לידה
מדהימה מדהימה @}
ברוך בואך, תינוק קטן ואמיץ|תינוק||נרות|

[קרן_שמש_מאוחרת*]

מזל טוב בובה @}
איזה כיף לפגוש אותך פה Of all places
אכן מדהים ומעורר השראה.

[קרן_שמש_מאוחרת*]

בובה, ערכתי לך קצת כדי שיהיה יותר נוח לקרוא (כולל כמה שגיאות כתיב של חיפזון) אם את רוצה שאשנה, תגידי. נשיקות

[פרח_הלימון*]

מזל טוב כמה מרגש
@}

[גילית_היולדת*]

קרן שמש מאוחרת שלי, איזה כיף שאת חברה שלי ואת בחיי. תודה שערכת ותיקנת.
סיפור הלידה של יותם נכתב באמצע הלילה אחרי 3 שעות של דמעות של יראה, התרגשות, עצב, כאב, התפעמות, התרגשות, ניסיון לקלוט...הכל. לא נתפס. יופי הבריאה.
אוהבת אותך.
מאוד.
מאחלת שכשתהיי בחווייה דומה משלך כשיבשיל הזמן, אוכל להיות לצידך המון.

[קרן_שמש_מאוחרת*]

@}

[פלוני_אלמונית*]

מזל טוב @}

ילדת באמת לפני 5 ימים?
הוא עדיין בפגיה?
הרבה הצלחה

[רחל_ברמן*]

ואוו, איזה סיפור מרגש! מזל טוב!

[קרן_שמש_מאוחרת*]

יקירתי, נכנסתי להציע לאנדקס את הסיפור שלך גם כסיפור לידת פג וראיתי שהגמדים כבר עשו את זה בשבילי.. האתר הזה באמת מדהים.. נשיקות וחיבוק.

[פלוני_אלמונית*]

מדהים @}

[פלוני_אלמונית*]

כתבת מדהים.
כל כך מרגש ומעביר בעוצמה את החוויה של הלידה המדהימה הזו (במיוחד כשיש רק חווית לידה כל כך אחרת ולא טבעית, וכל כך ניתוחית...)
יותם הוא באמת משהו מיוחד!
מזל טוב, נשיקות וחיבוק,
גלי

[אפרת_נ*]

_ואוו, איזה סיפור מרגש! מזל טוב!
{@_

[פלוני_אלמונית*]

חזרתי עכשיו מיום העיון על לידות בית. אין ספק שאתן עושות חשק. ואפילו גלי פה נשיקות

[גילית_היולדת*]

יו גלינקה איזה כיף, לפחות פה אנחנו מתראות .....בכלל לא הספקת לראות אותי עם בטן והנה תראי אותי עם יותמון הקטן.
היום הייתי ברכבת הרים רגשית (ברוכה הבאה למועדון, מה?...), בכיתי כמו כלב מכל דבר קטן, הריח של החלב שלי אופף אותי והוא מתוק מתוק ומבשם אותי כל כך ומזכיר לי את יותם שלי בתוך האינקובטור עכשיו, והנה אני יכולה שוב לבכות. לא כי רע לי, אני יודעת שהוא בסדר, עולה במשקל ואין בעיות טפו טפו. וגם מגלה שיש לו מזג רגוע ומופלא, הוא כמעט ולא בוכה, וכשמשהו מציק לו והוא בוכה, מספיקה מילה או שתיים ומגע או שיר והוא נרגע. ילד קסם. חכם ורגוע ומתוך כדבש. או שמא כחלב אם?....
והבכי? פשוט בכל יום שהוא עליי (זה נקרא בפגיה "קנגורו", שמים אותו עלינו על פלג גוף עליון ערום,ואין טוב מזה בעולם), יותר ויותר קשה לי לעזוב אותו. ואז בא הבכי. לא יכולה לראות אותו שם וכמעט בא לי לשבור את האינקובטור ולקחת אותו עליי. כמו חיה. אני מרגישה שהוא צריך להיות עלי על הבטן. אולי גם כי הוא היה צריך להיות עוד בתוך הבטן. אני מתגעגעת להרגשה הזו...של להיות בהריון. לא הספיק לי.
לפני יומיים הוא היה עליי כששרתי לו, ופתאום פקח עיניים קטנות ומתפלאות ובפעם הראשונה הקשיב לי בעיניים פעורות ובשקט. פשוט הקשיב.. והדמעות זלגו לי וזלגו לי....הפעם מאושר. איזה אושר.

[גילית_ט*]

גם לי נולד פג שבוע 32
בהצלחה, והיום הוא כזה גדול!!!

[קרן_שמש_מאוחרת*]

יקירתי, אני חושבת עלייך.. נשמע כל כך מרגש כל מה שאת עוברת עכשיו.

[גילית_ט*]

אם את רוצה לדבר על זה, את מוזמנת להתקשר, עברנו חוויה דומה בפגייה
שולחת חיבוק

[אוד_ליה*]

מזל טוב! @}

[פלוני_אלמונית*]

רק עכשיו אני רואה את התגובה שלך ומאז כבר התראינו ודיברנו. הכתיבה שלך כל כך מצליחה להעביר את החוויה המדהימה. אני מחזיקה אצבעות כל יום להמשך עליה במשקל ושכבר יבוא הביתה. אבל בינתיים ההתמודדות שלכם ממש מאפשרת לי ללמוד משהו על התמודדויות בחיים. את כל כך מרגשת.
אוהבת.