להתחיל להציב גבולות

[אום_איתמר*]

בני היקר בן שנה וחמישה חודשים. מתוק אמיתי. בחודש האחרון הייתי עסוקה מאד בפרוייקט מורכב שגבה ממני הרבה זמן ואנרגיה. הוא ראה אותי בעיקר מול המחשב. לצערי. כל זה בא יד ביד עם כניס לגן לראשונה. בדיעבד לא הייתי עושה את זה כך. ברור.
"כשחזרתי" מהפרוייקט גיליתי ילד מאד מרדן, משליך חפצים, עושה מניפולציות, דורש ציצי בלי סוף...
איכשהו אני לא בטוחה אם זה בגלל היעדר תשומת לב ושינוי לרעה ביחסים בינינו או שזה פשוט שהילד פשוט גדל מאד ומתנהג כמו גור כלבים שובבי.
הוא גם גדל פיזית והתפתח המון בחודש האחרון, אני קצת בשוק מעד כמה.

אל דאגה, אני חוזרת הביתה בגדול, כבר ממחר אני אהיה איתו יותר, אשקיע ואעשה ימי כיף לרוב.

השאלה - איך אני מגבילה בעדינות וללא תיסכולים את נושא ההנקה? הילד גדול וכבר די חזק פיזית... הוא ישן איתי צמוד ובבוקר ממש מכאיב.. קבלת הציצי בדרישה פיזית לא מקובת עליי, ואני רוצה למתן את זה בעדינות.
מומחים, עצותיכם יתקבלו בברכה.

[אילה_בשדה_הדגן*]

אני לא רואה בעצמי איזו מומחית, אני רק יכולה לכתוב לך מה אומר לי ה'קומן סנס' שלי.
זה בסדר להיות מודעת לתהליכים שקורים לתינוק,להבין שהתינוק צריך את אמא שלו ,צריך תשומת לב ממבוגר מדי פעם,צריך הרבה תנועה,מרחבים,וכ'
לפי דעתי, ילד גם צריך אמא מאושרת ומסופקת. אני לא יודעת איך נראה סדר היום שלכם ומה בדיוק עשית בפרויקט הזה.
יכול להיות שלו רק היית יושבת איתו בגן שעשועים היית נמקה בתוך עצמך על השיעמום וחוסר מיצוי הפוטנציאל.לא יודעת.
אולי הפיתרון הוא למצוא זמנים של שעה פה ושעה שם כדי לעסוק בעיסוקייך.

כרגע זה לא רלונטי,מה שחשוב זה עכשיו.
מה שחשוב זה ללמוד לוסת את הזמן שלכם כך שכל אחד יקבל מה שהוא צריך.
במיוחד איך לספק לילד איזו חויה של ילדות .זה לא הבכרח ימי כייף והתרוצציות ללונה פארקים,ואטרקציות.
איך שזה נראה בשיגרה פשוטה של יום בבית,קצת חצר או גן ציבורי,סידורים וקניות.
זאת דעתי,אני באופן אישי מאוד מעדיפה התנהלות פשוטה וזולה עם קטנים.שיא היוקר עם הילדים שלי ,שהם קצת יותר גדולים, זה מנוי לבריכה.

לגבי ההנקה,למה כתבתי לך את כל ההקדמה הזו,כדי שיהיה לך יותר פשוט לדבוק ברעיון שהנקה אמורה להיות נעימה גם לתינוק וגם לאמא.
את יכולה להסביר לו במילים פשוטות שכשהוא יונק הוא שוכב בשלווה בחיבוק .
אם הוא ישתולל/יצבוט/ינשך וכ' ההנקה תסתיים,גם אם הוא יבכה.
השאלה - איך אני מגבילה בעדינות וללא תיסכולים את נושא ההנקה?
אני חושבת יותר על בבהירות והחלטיות.מסר אחד ולא סיבוני שכל.
אם את יכולה להסיח את דעתו (לנו יש חתול שעשה את העבודה הזו והיה כייף ללטף אותו בנסיבות כאלה),מה טוב.לא תמיד זה אפשרי,להחליק הכל .


השאלה - איך אני מגבילה בעדינות וללא תיסכולים את נושא ההנקה?

[יונת_שרון*]

השאלה - איך אני מגבילה בעדינות וללא תיסכולים את נושא ההנקה?
בכנות.
תגידי לו מתי כואב לך, מה מפריע לך, מתי מוגזם לך.
תרשי לו להכיר אותך, שיוכל ללמוד להתחשב בך.
וכמובן שזה הדדי: כשהוא נורא צריך שיתחשבו בו וידאגו לו, הוא לא יכול פתאום להקריב את צרכיו ולהתחשב באחרים.
תדאגי להתחשב בו כשהוא צריך, ותעזרי לו ללמוד להתחשב בך כשאת צריכה.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

לי יש אותה בעיה לפעמים עם בת שנתיים וארבע.
אם לא מתאים לי לתת לה (למשל ינקה לפני רבע שעה ולא מתאים לי כל רבע שעה) היא יכולה
לבכות מאוד, לנסות להוריד לי את החולצה בכוח בקיצור להשתולל!!
כמה שאני מסבירה - לא עוזר. לפעמים עוזר להציע לה משהו לאכול או סיפור.
אבל אם אני למשל בשיחה חשובה או משהו כזה - לא יעזור לי. היא תשגע אותי עד שהיא תקבל ואני אוכל
להמשיך בשלי.
מזכירה לעצמי שזה זמני זמני זמני.
וגם בריא (-:

[אום_איתמר*]

אני באופן אישי מאוד מעדיפה התנהלות פשוטה וזולה עם קטנים.שיא היוקר עם הילדים שלי ,שהם קצת יותר גדולים, זה מנוי לבריכה.
ימי כיף מבחינתי זה לא מרדפי אטרקציות, אלא ימים של תשומת לב מלאה, אוכל טעים וצחוקים עם אימא.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_איזו חויה של ילדות .זה לא הבכרח ימי כייף והתרוצציות ללונה פארקים,ואטרקציות.
איך שזה נראה בשיגרה פשוטה של יום בבית,קצת חצר או גן ציבורי,סידורים וקניות._
זה לא קשור לדף, אבל מטריד אותי לאחרונה - גם אני מאוד בעד "התנהלות פשוטה וזולה", ומתרחקת כמו מאש מהפצצות הלו"ז שאני רואה אצל ילדים בגיל הזה. עם זאת, אני תוהה מדי פעם - בכל זאת הילדים האלה שיש להם לו"ז של מנכ"ל, ראו איזה 5 הצגות השנה או אפילו הלכו לסרט, והבן שלי לא. הלכו ל-2 פארקי מים (ברררר) והבן שלי לא. יצאו לטיול מאורגן עם מדריך שהסביר על סוגים של עצים, ישנו בבית הארחה בנגב, והבן שלי לא. נכון שהוא מקבל דברים אחרים, נכון שאי אפשר לכמת מה נכנס ומה יצא, אבל הוא לעתים נדירות מקבל דברים כאלה. ואני תוהה עד כמה זה מעשיר, בכל זאת קוראים לזה העשרה, ובאיזה מינון זה בכל זאת כן נחוץ.

<חוסכת עליכם דפים חדשים>

[אוד_ליה*]

קרוטונית,
מבחינתי הבעיה היא אחרת- הבעיה היא שבגן/ ביה"ס וכו' הילדים יספרו "הייתי פה", "הייתי שם", ואז הילד שלי יישאר בלי סיפורים לספר...
(חוויה שאני עצמי זוכרת מהילדות... הייתה תחושה של חוסר)
נכון, זו אותה בעיה כמו עם מותגים, אוכל וכו'...
עדיין לא מצאתי את הדרך שלי בקטע הזה, חוץ מאשר שבשנה הבאה אנחנו נהיה בבית ואז גם הבעיה הזו נפתרת אין ילדים להשוות איתם, וזהו.
אני יודעת שיש כאן הרבה דפים על פשטות מרצון, אבל אני מניחה שרוב הכותבים שם הם מחנכים מהבית...

בקשר להצגות, סרטים, וכו'- יש גם במתנ"סים וכו' בעלויות הרבה יותר נמוכות וגם יותר נחמד- קבוצות יותר מצומצמות, הצגות פחות "מסחריות", פחות "גזלן"-ים בחוץ...



יצאו לטיול מאורגן עם מדריך שהסביר על סוגים של עצים, ישנו בבית הארחה בנגב. גם את יכולה להיות המדריך הזה... כשיגדלו קצת כמובן. לקנות איזה ספר על בעלי חיים וצומח בארץ ולטייל ולחפש אותם. ללכת לישון באוהל באיזה פארק. פשוט הרבה חיק הטבע. זה לא חייב להיות טיולים שקונים בכסף.

[חלוקית_נחל*]

קבלת הציצי בדרישה פיזית לא מקובת עליי, ואני רוצה למתן את זה בעדינות.

יש לי קושי דומה עם בת שנה ושבע. הבנתי שמה שקשה לי זו התובענות. הדרישה שנכפית עלי, שאני חייבת לספק, מתי שהיא רוצה. בדרך כלל אני לא מצליחה להתחמק. לעיתים הסחת דעת עובדת. לא תמיד. היו ליילות שהרגשתי שזה פשוט מאמלל אותי ואז ניסיתי לדלל. ישנתי בנפרד. אחרי שבוע מילואים של בן זוגי, היא מסרבת להירגע איתו, ופשוט מנצלת את הכרתו המעורפלת, תוך כדי שינה, יורדת לבד מן המיטה ומגיעה אלי...
שמתי לב, שאני מכירה את התחושה הזו גם ממקרים אחרים בהם "מכריחים" אותי להיות נדיבה או לתת, "טובים" על חשבוני". מייד זה מייצר אצלי התנגדות.
במקרה של בתי, אני בדרך כלל מתעשתת תוך כמה שניות, מזכירה לעצמי שזה הצורך שלה ושטוב שהיא יודעת להביע את צרכיה בצורה ברורה ומדוייקת וכו', בגיל כול כך צעיר, בשונה ממני, שהיא עדיין תינוקת. אם זה לא עוזר אני מעלה בדמיוני תמונה של בקבוק תמ"ל ושואלת את עצמי אם אני מוכנה לתת לה אחד כזה... וזהו.
כשהיא מכאיבה, מתעקשת לזוז תוך כדי הנקה, לעשות התעמלות ולהרחיב את גבולותי "הטבעיים", או כשהיא נושכת, אני מנתקת אותה ומסבירה לה שזה כואב. בדרך כלל גם נפלטת צעקת כאב קטנה שאני לא מצליחה להחניק. לעיתים זה מלווה בחיוך שובבי מצידה, הרבה פעמים לא.
אני יודעת שזו נקודה שקשה לי איתה, שביתי לוחצת על נקודה רגישה שלי, מפעילה אותי ותגובתי לא קשורה אליה. עובדה, כשאני נינוחה, לא עייפה, רגועה, שמחה וטובת לב, ההנקה לא מציקה לי וגם הילדה רגועה יותר. זה עניין של פרשנות. נפתח פה דף כשההנקה מכאיבה והתובנות של הבנות שם וההסברים שהן נתנו לכאב היו אחרים לגמרי, למיטב זכרוני...
יש לי איזו ידיעה פנימית עמומה שזה סוג של שיעור עבורי, איזה עניין אנרגטי שאני צריכה לפתור מולה. כדי לא להרגיש הזוייה לגמרי, אני מעדיפה לא לפרט...
בהצלחה @}

[אום_איתמר*]

נפתח פה דף כשההנקה מכאיבה והתובנות של הבנות שם וההסברים שהן נתנו לכאב היו אחרים לגמרי, למיטב זכרוני...
לא מצאתי משהו רלוונטי. רק דיבורים על פטריות , כאבים פיזיים.

[חלוקית_נחל*]

כשההנקה מעיקה
מאבקי כוח והנקה
נשיכה אחת ארוכה ושמה הנקה
נשיכות בהנקה

[אום_איתמר*]

הילדים האלה שיש להם לו"ז של מנכ"ל, ראו איזה 5 הצגות השנה או אפילו הלכו לסרט, והבן שלי לא. הלכו ל-2 פארקי מים (ברררר) והבן שלי לא. יצאו לטיול מאורגן עם מדריך שהסביר על סוגים של עצים, ישנו בבית הארחה בנגב, והבן שלי לא. נכון שהוא מקבל דברים אחרים, נכון שאי אפשר לכמת מה נכנס ומה יצא, אבל הוא לעתים נדירות מקבל דברים כאלה.
בלבטים מסוג זה אני תמיד פונה לזיכרונות הילדות הפרטיים שלי- מה עשה עליי הכי רושם, מה אני זוכרת עד היום..
אז כן, יש לי הרבה זכרונות מהרבה טיולים. טיולי בית ספר, מוזיאונים ועוד. אני מנסה לחשוב מה אני זוכרת מהימים האלה. ובכן, אני זוכרת בבירור טיול שאימא שלי הצטרפה (לא זוכרת לאן). אני זוכרת ביקור למוזיאון ארץ ישראל בגלל שהברקתי בשאלות של המדריך.... הדוגמאות שנתתי באות להבהיר כי לא מדובר במקומות עצמם (למרות שזה גם חשוב בעיניי) אלא בחוויות הפרטיות של הילדים.

יחד עם זאת אני חושבת שיש מקומות ששווים ביקור. גם אם יקרים, גם אם לא בטבע. והחוויה של לקבל טילון מטפטף מגזלן ביציאה מהצגה מרתקת היא גם חוויה רצויה בעיניי.

אבל אני חייבת להודות שאני לא מהמקפידים ביותר. בני מכיר גם את חורשת החרובים, גם את חוף הים וגם את הקניון.

[אום_איתמר*]

תודה חלוקית! אני עדיין צעירה כאן באתר ונדהמת מכמות ואיכות האינפורמציה...

[חלוקית_נחל*]

אם את מעוניינת שהמיקוד של הדף ישאר בהנקה, כדאי אולי להוסיף את זה לשם הדף, על מנת למשוך את המומחיות להנקה למיניהן,
כמו להתחיל להציב גבולות בהנקה
בהצלחה @}

[רוקדת_לאור_ירח*]

קרוטונית,
הוא רק בן 4.
אישית אני דווקא כן רוצה לתת בהמשך יותר "אטרקציות" אם רק אצליח, פה ושם הצגה, חוג, כאלה, אבל לא במינונים עמוסים ולא בגיל כל כך צעיר.
כרגע אני רואה שהעניין הזה של "יש מה לספר" הוא ממש בסדר גם כשמה לספר הוא יציאה הכי קטנה מהשגרה: טיול, הליכה לבריכה (לא הייתי עושה מנוי בגיל הזה אבל יש אצלנו בישוב בחינם לתושבים), נסיעה לים או לבני דודים. אולי גם בגלל האוכלוסיה שבגן שלה , זה יחסית עובר בסדר, אצל רובם אין הרבה מעבר לזה. עדיין אנחנו בחלק הנמוך של הסקאלה מבחינת כמה נוסעים וכמה אטרקציות משפחתיות. ראיתי שכשאני עושה עניין ממשהו הוא הופך לאטרקציה בעיניה, גם אם זה היה טיול במקום שנמצא 5 דקות מהבית רק במסלול פחות שגרתי לנו.