בשנים האחרונות לא היה לי צורך "להתבגר",
ביליתי בהרבה מקומות שיכולתי להיות ילדותי בהם ולהתקבל מאוד ובברכה רבה, למעשה הילדותיות מאוד מאוד התקבלה בברכה:
פסטיבלים, חו"ל, עבודות מזדמנות, טיולים, קורסים שונים וכו' וכו'.
בימים האחרונים אני כותב קורות חיים מאוד רשמיים, מגיע לראיונות עבודה מאוד רשמיים,
ומרגיש שאני צריך להתנהג, לדבר ולהשמע בוגר ומבוגר,
אבל האמת היא שבפנים אני דיי ילדותי במובן של "עזבו אותך רשמיות ופוליטקלי קורקט תהיו תכלס וקלילים".
קרה לי בראיון עבודה רשמי אחד שפשוט לא יכולתי כבר והתחלתי לצחוק ולהצחיק וכמובן לא התקבלתי
כדי להתקבל לחברה המסוימת שאני רוצה להתקבל אליה כרגע (עסקים, טק, סטארט-אפים) אני מרגיש שאני צריך:
פחות לחייך, להתלבש כראוי, להתגלח תמיד, להיות מסודר ומצוחצח, להיות רציני בדיבור, לדבר בשפה שלא זורמת לי מהפה כרגע,
כזו שצריכה לעשות רושם שיש לי אינטלגנציה 7000 איקיו לפחות, אין לי דאגות, וכמובן שום דבר זה לא בשביל כסף, הוא זורם לבנק בכל מקרה.
השאלה היא האם מוכר לכם ומתישהו הצלחתם להתרגל לזה, כך שזה מרגיש יותר טבעי וזה אולי אפילו נעים בסופו של דבר?
כאילו אני יושב עם בן אדם ובא לי לצחוק מולו ולהגיד לו צא מהסרט שלך! חייך שמח ודבר לעניין דיי עם הפוזות
אני מוכרח לציין שאני יכול לסגל פוזות של עליתות, אבל זה לא כל-כך נעים כמו שאני יכול להתבטא בחופשיות ובזרימה.
אני מרגיש כאילו אני במשחק שעשועון "מי יותר מוצלח"
מצד שני אם אני חופשי וזורם, בין השאר יוצאות מילים כמו "סבבה, מגניב, אחי"... שישר עושות אותי קטן בסביבה האנושית הנ"ל,
ומורידה מהיחס המקצועי אליי, ממש כאילו שאם מדברים בשפה גבוהה יותר, האיכות של הבן אדם כמקצוען עולה או משהו כזה.
אתם חושבים שיש סיכוי להסתגל לדיבור כזה שיזרום בצורה טובה? עברתם אולי שינוי כזה בשלב מסוים בחיים?
אולי עדיף להימנע ממקומות כאלה מלכתחילה, לא לנסות להסתגל, ולהישאר עם זורמים ברמת הדיבור שאני מכיר?
מה דעתכם? |zzz|
גם לא לקחת אחריות, כי אני אחראי מספיק לדעתי, יותר לשנות את השפה שאני מדבר בה.
משתמשת