לא ללדת בבילינסון

[אנונימי]

דף סיפור לידה
דף סיפור לידה בבית חולים

[פלוני_אלמונית*]

סוף סוף אזרתי כוחות לכתוב על הטראומה הנפשית הקשה שחוויתי בבילינסון.
דחפתי את עצמי לקום מהמיטה ולכתוב אחרי ששוב כמו בכל לילה מאז הלידה אני שוכבת במיטה ליד בני שכבר בן 4 חודשים מלאת חרטה על הלידה בבלינסון
אני ארד לפרטים בהמשך על מנת להציל את הקוראות (וזה בפרוש להציל..).
מלכתחילה העדפתי שלא ללדת בבי"ח מאחר ואני דוגלת בגישה שהיא טבעית ולא מתערבת, אני מאוד סומכת על הגוף שלי ומחוברת לעצמי ולא חששתי מהלידה במובן של כאב פיזי. אך מאחר וזהו היה הריון לא מתוכנן לא הספקתי להערך כלכלית ולא היו לי 6000 ש"ח ללידה בבית ובטח שלא 12000 ש"ח ללידה במרכז ללידה טבעית והאבסורד הוא שגם את המענק המגוחך שמקבלים מביטוח לאומי לא מקבלים כאשר לא יולדים בבי"ח.
ועכשיו לפרטים.
החלטתי ללדת בבילינסון לאחר שהצגתי בפניהם תוכנית לידה שהובטח לכבד ,נאמר לי שהם מאוד מתחשבים ברצונות היולדת ודוגלים בגישה טבעית ואף נפנפו לי בכך שישנו חדר לידה טבעית מפואר (החדר הוא כמובן פיקציה).
אם אתן שואלות למה הם מתאמצים-זה מפני שהם מקבלים סכום עצום על כל יולדת שבוחרת ללדת אצלהם ומאותה סיבה אגב הם רוצים שתלדי מהר ותפני להם מיטה לעוד 8000 ש"ח ואם לא תלדי מספיק מהר אל תדאגי יש קיסרי ואם תהיי מספיק קשוחה ולא תסכימי התפשרו איתך על ואקום...
אז ככה..
הגעתי לבילינסון ב6 בבוקר עם צירים תכופים(הם החלו ב11 בלילה) ואחרי שבדקה אותי אחות לא סימפטית בעליל.. ותחנונים של אמא שלי והפעלת קשרים קיבלתי את החדר הטבעי אך הובהר לי שלא יולדים שם באמת ושאוכל להיות שם רק לשלב הצירים.
אני התרכזתי בתהליך ועשיתי עבודה מצויינת ללא אפידורל - בנות זה אפשרי וזה לא נורא.
אבל האחיות המכשפות שם כל חצי שעה בערך באו והכריחו אותי לצאת מהחדר וללכת עד סוף המסדרון לחדר אחר שבו הכריחו אותי לשכב על הגב ולהתחבר למוניטור. מאוד קשה לקדם לידה כשמפריעים לך ועוד יותר קשה להיות בציר ללא אפידורל כשאת על הגב. הם התעלמו ממני לחלוטין והתייחסו אליי בזלזול.
נהייתי עייפה מאוד השעה הייתה כבר 4 בערב והרגשתי מותשת מהליכה הזאת הלוך חזור בין החדרים . גרמו לי להרים ידיים ולהיכנס לחדר רגיל ומרוב תשישות גם הסכמתי לקבל אפידורל כדי שאוכל לנוח (ולא בגלל הכאב -הוא היה נסבל).
היתה פתיחה של 5 ולא היתה התקדמות ,הרגשתי שהתהליך נעצר בגלל כל ההפרעות . זה היה כמו שוק. צעקות של יולדות מכל עבר,צעקות של רופאים ומיילדות ,אורות פלורסנט מעלייך,ובכל רגע נכנסים רופאים ומתמחים למיניהם שאת צריכה להדוף באסרטיביות כשאת בתוך חוויה שאמורה להיות כל כך שקטה ואינטימית.
ואז.. נכנס רופא גאון והחליט שצריך לפקוע את שק מי השפיר כדי לקדם את הלידה ואחריו עוד רופא גאון שהחליט לתת פיטוצין- הורמון סינטטי שמחזק את הצירים
מיד לאחר שעשו זאת החלה ירידה דרסטית בדופק העובר ואז אחד מהגאונים אמר שיש ירידה כי הצירים החזקים לוחצים את חבל הטבור ואין את המים שיגנו עליו
אז אל דאגה יש פיתרון - נכניס מים חזרה באופן מלאכותי.
הכניסו מים וזמן קצר לאחר מכן עלה לי החום כתוצאה מזיהום(מעניין למה??) . ואז בנוסף לכל הרעל שדוחפים לי מחליטים לדחוף גם אנטיביוטיקה לווריד.
ובמקביל הרופאים במשך כמה שעות מעלים את כמות הפיטוצין ומורידים מעלים ומורידים..
אני חייבת לציין שאני בכל הזמן הזה רק מתחננת שיעזבו אותי בשקט, שייסגרו את האור ואת הדלת וייתנו לי להתרכז ולהתקדם.
אך הם מתייחסים אל היולדת כאילו היא טיפשה ולא מבינה דבר בקשר לגוף שלה ולנשמה וכאילו בלעדייהם לא היו באים ילדים לעולם.
נמשיך.. כבר בוקר ! נכנס רופא ומחליט שאני יולדת בניתוח קיסרי ואני מתחננת שיקשיבו לי ויתנו לי צ'אנס ואז סוף סוף יוצאים לי מהחדר ומתפשרים איתי על דלת סגורה רק למחצה.. וטוב נו ...אם את מתעקשת גם נכבה ת'אור. בחוץ חברה שלי עומדת ושומעת את הרופאים מדברים עליי בציניות ומתכוננים לניתוח קיסרי.
ואני סוף סוף לבד יכולה להתרכז ולהתנצל בפניי התינוק שלי על הקושי שהוא חווה ומצליחה לעזור לו להתקדם וכך תוך פחות משעה הגעתי לפתיחה של 10 מפתיחה של 5 .
הרגשתי את הראש למטה והרגשתי גם את הצירים מאחר והאפידורל הסתבר התנתק לי בטעות מהגב.
ואז אמא שלי הולכת ומתחננת לרופא שייגש לבדוק אותי כי אני בטוחה שיש פתיחה של 10 והוא מנפנף אותה שוב ושוב עד שהחליט להשתיק אותה ונכנס לחדר במין ציניות נוראית ונתן תחושה של יאלה נדחוף תיד ונעיף אותך לקיסרי.. ואז להפתעתו הייתה אכן פתיחה מלאה והראש למטה.
הוא החל לצעוק עליי כמו משוגע לדחוף ואני כל כך נבהלתי מהצעקות והאגרסיביות שלו עד שגם הדופק של הצוציק של החל לעלות במהירות.
ואז הוא צעק לי"יש לך בדיוק שעתיים ללדת לבד,אחר כך מתערבים" ויצא מהחדר.
ואז אמא שלי הלכה לחפש את המיילדת שהייתה הכי אנטיפתית מכולם- שרה שמה(אני לא אשכח לעולם) .
המיילדת הגיעה לאחר שעה ורבע! שאלתי אותה למה לעזעזל לקח לה שעה ורבע אז היא אמרה-"את לא היחידה כאן" בכעס.. ואז צעקתי עליה שזה לא בסדר אז היא נעלבה ויצאה מהחדר כאילו אנחנו בגן ילדים..כשהיא צועקת "אני כבר 30 שנה מיילדת...."כנראה שזאת הבעיה-היא כבר עייפה וממורמרת-תפרשי!!!
בינתיים אני שוכבת על הצד ודוחפת בעצמי ואז נכנסת רופאה ואומרת טוב תשכבי על הגב ותדחפי,אני מסבירה לה בנימוס שנוח לי על הצד ואני לא רוצה ללדת על הגב כי זאת תנוחה שגורמת לקרעים אז היא מנסה לעבוד עלי ושוב חושבים שאני מטומטמת ואומרת לי טוב תתהפכי לרגע אני רק רוצה לראות ,אז אני מסתובבת והיא מתחילה לצעוק "טוב תרימי רגליים ותדחפי" ואז אני שוב מסבירה באיפוק שאני לא רוצה ושלא תנסה לעבוד עליי ואז היא החלה לצעוק עליי ולאיים שעכשיו נלך לקיסרי ומי אני בכלל שיגיד לה מה לעשות כי היא רופאה בכירה כאן.. מעניין את הסבתא שלי! ואז כבר התרגזתי והעפתי אותה מהחדר בדיוק כשהרופא המשוגע נכנס ואומר נו עברו שעתיים אנחנו מתערבים והחליט ליילד בואקום כמו כל הלידות בבלינסון ואז שוב צריך לריב איתו שלפני שעושים חתך אני מבקשת אילחוש מפני שכבר מזמן אין אפידורל והוא לא מאמין לי! הוא מציע טוב נתחיל לחתוך ואם תרגישי תגידי לנו.. מה אתה דפוק??? בסוף הועילו בטובם לתת לי אלחוש.
ואז תוך שנייה הצוציק שלי יצא ותאמינו לי שלא היה צריך את הואקום (זה עיניין של נהלים..)
אבל אז המשיך הסיוט -לקחו לי את התינוק שלי וכשביקשתי אותו אליי צעקו לי "אלו הנהלים.. היה לך חום.."(שוב מעניין בגלל מי??)
ואז אחרי שאלוהים יודע מה עשו לו נתנו לי אותו לכמה שניות ואת הרגע הזה אני לא אשכח-הוא שוכב עליי ומסתכל בתוך העיניים רגוע ובוחן ואז הרופא פשוט חוטף אותו ממני והוא מתחיל לבכות וגם אני..
שוב -נהלים.
מאחר והיה לי חום חייביםלקחת את התינוק לפגייה(אפילו שנולד 3.700) כדי לעשות לו בדיקות נוראיות -שאיבת נוזל עמוד שדרה ועוד כל מיני.
ואני לא רוצה ומתחננת אבל הם מנסים להפחיד אותי ולומר שבגללי הוא ימות.. מטומטמים-הפחד הוא שלהם הם מזמן שכחו להיות רופאים ומה היא חמלה הדבר היחיד שמעניין אותם זה כיסוי תחת!
וכך הפרידו ביננו בכוח ואני נותרתי לבד לבכות במשך כמה שעות.
אפילו להשגחה לא השאירו אותי -ישר שלחו אותי למחלקת יולדות כי היו חייבים את המיטה ,היה עומס כך אמרו.
ואני עםכל הכאב לא הסכמתי לחכות וללכת לישון כמו שהם הציעו המפגרים-איך את יכולה לישון אחרי טראומה כזאת,ילדת וחטפו לך את הילד שסחבת בתוכך 9 חודשים!
עםהכאב של התפרים והכל נאלצתי ללכת ברגל לבי"ח שניידר שממול כי אין להם מחלקה כזאת בבילינסון אז הם מרחיקים את התינוק לבי"ח ממול.(מאוד נוח)
ושם ישבתי לי על כסא פלסטיק ולא הסכמתי לזוז מהילד שלי שכמובן שהבדיקות הנוראיות שעשו לו יצאו תקינות הרי זה היה בגלל נהלים וכיסוי תחת.
ואז האחיות ה"נחמדות" שם נרתעו מכך שאני רוצה להניק וניסו לשכנע אותי שזה לא מספיק וצריך גם פורמולה.
כמובן שלא הסכמתי וברוך השם הילד רק יונק (עדיין).
ושוב כדי לכסות את עצמם הם רצו לקחת לו בדיקת דם לפני ואחרי כל הנקה כדי לבדוק שזה מספיק.. פשוט מטורפים.
ואני נלחמתי ולא הסכמתי אחרי שראיתי בכמה סבל זה כרוך ואיך התינוק שלי שרק נכנס לעולם הזה צריך לסבול מחטים בלי סוף..
והגב .. זה שהבדיקות יצאו תקינות זה לא מעניין אותם הם המשיכו לדחוף לו אנטיביוטיקה ליתר ביטחון כך אמרו והחזיקו אותנו כך 4 ימים כי אלו הנהלים..
היום ברוך השם אנחנו מאושרים ובריאים כמובן.
אך הטראומה שם.. ואני איבדתי סופית את האמון במערכת הבריאות .
ואתם???

בכל אופן מקווה שהחכמתם ,אני את הלידה הבאה שלי מעדיפה ללדת ביער לבד מאשר בבי"ח. פחות מפחיד תאמינו לי.
ואם בכל זאת אתם רוצות בי"ח אז רק לא לידה בבילינסון!

[שם_במרחקים*]

מפחיד ומזעזע! פלונית אני מקווה שהכתיבה הקלה עליך במעט. אני כולי נסערת רק מלקרוא את כל החוויות המזעזעות עד אימה שעברת.
אני מקווה שצוכלי למצוא אשת מקצוע טובה שתעזור לגוף ולנפש להחלים מהטראומה האיומה שעברת. מאחלת לך החלמה מהירה ושלמה ומברכת אותך על החוסן הנפשי שלך אל מול המבחנים המזעזעים שעברת.
תודה ששיתפת והזהרת (אולי שווה לשלוח עותק גם להנהלת בית החולים?).

[טרה_רוסה*]

נשמע נורא!

[שתיים*]

אני איתך.
זו ממש טראומה.
מאחלת לך הבראה מלאה.
לידה דומה מאוד ואף גרועה מזו הייתה לי בתל-השומר ואף היא הסתיימה בואקום אחריי כ-20 שעות
אמרו לי משפטים כמו "גברת אם את רוצה להתמודד עם הצירים אז תצאי החוצה, את תופסת מיטה"
הפציצו אותי באנטיביוטיקה, שמו לי קטטר ושכחו לרוקן אותי, היו קרים אליי, לקחו לי את התינוק להרבה שעות
ועוד מלא גועל-נפש

לעומתה, ילדתי עוד שתי ילדות בבלינסון והמיילדות היו מדהימות! זרמו איתי והיה חלק...

[טליה_אלמתן*]

אוי איזו חווייה איומה עושה חשק לקחת כל אחת מהדמויות בסיפור, לנער אותם ולצרוח עליהם
נורא שעדיים קורים דברים כאלה; נורא שעדיין אומרים שטויות כאלה ליולדות ולמניקות;
מאחלת החלמה שלמה(())

[אלטר_אגו*]

אוי ואבוי.
אני כל כך כועסת ומתוסכלת.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אוי איזו חווייה איומה
רק קריאת הדף הזה העלתה לי את לחץ הדם בשנייה (ואת הדם לראש). רק לתאר איך נראים המדדים אצל מי שעברה את החוויה על בשרה...

פשוט מטורפים.
לגמרי. תמוה שאנשים כאלה לא רק ממשיכים להסתובב חופשי, אלא עוד לבוא לעבודה ולהמשיך להזיק. בסוף עוד יקבלו קידום.

מאחלת לך ימים טובים ושלווים עם התינוקי, שמחי בו @} וחוויה מתקנת ונפלאה בפעם הבאה..

[עננים_בקפה*]

חוויה דומה במאיר לפני שנה וחצי. כולל איומים וצעקות. את הנוחכי אשקול ללדת בסיני עם מילדת בדואית יש מצב שארגיש קצת יותר בטוחה.

[אלטר_אגו*]

ולי היתה חוויה איומה ומשפילה בתל-השומר, וחוויה כמעט-מתקנת במאיר. מסקנתי: זה יכול לקרות בכל מקום; תלוי ביום, תלוי במשמרת, תלוי במלוה.

[בשמת_א*]

אוי, פשוט מזעזע!

[מיכל_ל*]

לא יכולתי להמשיך לקרוא! ואני חשבתי ששלי היתה איומה (למרות שהלידה עצמה- חלום) באיכילוב. וכמוך, לא הייתי ישנה בלילות, נזכרת, מתרגזת, מתביישת.. ועד היום (3 שנים אחרי) אני עוצרת ונזכרת ומתחרטת וכועסת ומתביישת. ואני הכי מיינסטרים! לא רציתי בכלל ללדת בבית. אבל כל החוויות האלו (בתוספת לזו של חברה במאיר, לידה שנגמרה אכן בקיסרי לאחר שהעבירו אותה כל פרוצדורה אפשרית) מתחילות לגרום לי לחשוב אחרת.

אגב, אותה חברה כתבה מכתב לביה"ח. וכן קיבלה תשובה שתלונתה נבדקת... עד עצם היום הזה.

אני הדגשתי לעצמי- העיקר שהתינוקת שלי בריאה ושעכשיו הכל בסדר. מקווה שהמחשבות האלו יעזרו לך.

[אוד_ליה*]

מסקנתי: זה יכול לקרות בכל מקום; תלוי ביום, תלוי במשמרת, תלוי במלוה.

בדיוק. רולטה רוסית S-:
כשאני מדברת (בסביבתי המיינסטרימית) על חסרונות של לידות בית החולים, אני מקבלת כל מיני תגובות כמו: "לא נכון, X ילדה שם ולא עשו לה וואקום", או "כשאני ילדתי לא בדקו אותי כל כך הרבה" (כן, הגעת לבי"ח וילדת אחרי שעה... למזלך)

ואני אומרת- זה לא שאין לידות טובות בבי"ח. אבל אני לא מוכנה לקחת את הסיכון הזה...

[אמא_של_שפן*]

קרוטונית ואני ילדנו בליס, בהפרש של שלושה ימים ועולם ומלואו.

מסקנתי: זה יכול לקרות בכל מקום; תלוי ביום, תלוי במשמרת, תלוי במלוה.

[ירח_לבן*]

בילינסון חרא של בי"ח גם במחלקות האחרות. סבא שלי אושפז שם בכירורגית (לאחר שעבר במיון - שם היחס היה נורא, ובפנימית - על הפנים), ואם היו לנו כוחות היינו תובעים אותם על רשלנות פושעת.(לא נכנסת לפרטים כי זה לא מתאים לדף על לידות.

אני ילדתי פעמיים בליס. להגיד שהצוות היה נפלא חם תומך ושמישהו השתין על ה'תכנית לידה' שלי (בהריון הראשון השקעתי בה כל כך, עם הדגשות צבעוניות וקישוטים...הו איזו נאיביות מתוקה) - יהיה מוגזם. ובכל זאת, בסהכ חוויות הלידה שלי היו טובות, וכן הרגשתי שהצוות שם מקצועי (גם אם לא תמיד סבלן או נחמד במיוחד).

[חיותא*]

אני ילדתי בבלינסון,לידה ראשונה,שהייתה מהירה מאוד יחסית ללידה ראשונה(שלוש וחצי שעות).
הגעתי עם ירידת מים מקוניאלים,ומבחינתם העובר היה במצוקה-למרות שהדופק היה בסדר גמור,ואיך יודעים שהדופק היה בסדר באמת?!....הכריחו אותי לשכב על הגב במהלך רוב הזמן הזה ולא לזוז כדי שהמוניטור ירשום.
אני שרציתי ללדת בלי אפידורל,ללא ליווי מתאים,ללא הכנה לאסרטיביות שהייתי צריכה,הייתי בהיסטריה .
בפתיחה של שבע כבר לא עמדתי בזה(יותר נכון-שכבתי: ))וביקשתי אפידורל.
תוך פחות משעה כבר ילדתי.
לקחו לי אותה מיד ל"השגחה",בלי להניק ובלי שום דבר.
בלילה הלכתי אליה היא בכלל שכבה בחדר תינוקות הרגיל,בלי השגחה,ולא הסכימו לתת לי אותה לביות "כי לא מוצאים תינוקות באמצע משמרת".
מהבוקר היא כבר היתה איתה והכל נרגע.
אני חייבת לציין שדווקא הם היו נחמדים חוץ ממהתעקשות על הנהלים האלה,בייחוד במחלקה(או שהעובדה שיש לנו שם קשרים רציניים עשתה לה כנפיים...)
בכל אופן לידה שניה במעייני הישועה,על המחלקה המפוארת שלהם והכל כך לא נעימה אני לא אדבר,אבל חדרי הלידה היו מדהימים!
מיילדות קשובות,שביקשתי להתנתק מהמוניטור מייד ניתקו אותי,והמיילדת עשתה כל מה שהיא יכולה כדי שלא אזדקק לאפידורל,לא היה לה הרבה זמן לזה כי מהמיון יולדות עד שילדתי לקח שעה וחצי,אבל בכל זאת ראוי לציון:) ועוד דבר-התינוקת הייתה איתי משהו כמו שעתיים,וכשעברתי למחלקה קיבלתי אותה די מהר חזרה.