כשהחברות מערבת ילדים

[פלוני_אלמונית במקור*]

הי! ברצוני להשאר בעילום שם. אני מאוד אוהבת את האתר הזה וקוראת בו המון.
בדרך כלל לא משתתפת פעילה. אם אני עושה טעויות אשמח לקבל הערות והארות.
אני בעיקר מחפשת אוזן קשבת, הזדהות, עזרה, וביקורת ממש עדינה (: כדי שאתקן.

אז ככה:
אני אדם שמתוך בחירה לא מרבה לאגור חברים קרובים.
יש לי "חברה" שאני לא ממש יודעת אם בתוכי אני באמת רואה בה חברה מאחר וקשה לי לתת אמון בקלות וכך גם לגבייה.
יש לשתינו ילדים ויוצא להם לבקר אחד אצל השני מידי פעם.
אני מרגישה שיש לה צפייה גדולה ממני לאהוב את ילדייה ולקבל אותם הכי טוב.
כשהם מתארחים אצלי אני מתייחסת אליהם טוב מאוד ורואה את עצמי כאדם מחבק ורגיש לילדים.
קרה מקרה בעבר שקשור לכך שהיא כעסה עלי שלא עניתי לצפיותייה החבויים לספק לבנה הרגיש את מבוקשו.
מצאתי את עצמי מפצה על כך בביקור הבא שלו וקבלתי פידבק שהיא מאוד מעריכה אותי על כך (הילד יצא מרוצה(: )

עברה שנה מאז, כאשר במהלכה היה נתק ביוזמתי ללא הסברים וללא טינה כלשהי, פשוט הרגשתי שהקשר הזה לא מסב לי טוב מאולץ ומאלץ.
לאחרונה התקרבתי שוב ממקום חדש והקשר פעיל חודשיים שלוש.
ערב אחד, נשמעה דפיקה בדלת..ואחד מילדייה היה בפתחה, ראיתי אותו אך לא ניגשתי ולא אמרתי דבר כי הייתי עסוקה והנחתי לאחד מילדיי הגדולים לגשת ולפתוח.
התנהל ביניהם שיח קצר שכרגע אי אפשר לבוא אלינו, ובזה הסתיים העניין. ילדי היה עסוק במשהו ולכן ענה לו כמו שעונים כשעסוקים ואין סבלנות.
מסתבר שהילד הלך לבית הוריו ובכה. האמא לא היתה בבית. בדיעבד נאמר לי שהאבא צותת לכל השיחה מכיוון אחר.

לאחר יומיים, החברה מתקשר לבשר לי שבנה מאוד נעלב, ושהיא ציפתה ממני לסמכות הורית ורגישות ושאני הייתי צריכה לגשת אל הדלת ולהסביר לו יפה כדי שלא
ייפגע כי הוא רגיש מאוד. אמרתי לא שאני סומכת על ילדי שפתר את העניין בדרכו שלו, ושבאותו הרגע לא התאים לנו ביקור הפתע...ומותר לילדי לסרב גם בלעדיי.
בטלפון החברה אמרה לי "אני מטומטמת, אני פועלת מהרגש וכולם אומרים לי שאני טובה מידי!" (היא אמרה זאת בהקשר לכך שכשילדיי באים אלייה היא לא מסרבת)
(הם אף פעם לא באים ללא טלפון מקדים מצידי). אני רואה את ילדייה כילדים שמאוד אוהבים להשתולל ולא ממש מקשיבים, כשאני יודעת שילדיי פחות מתפרעים ויותר שקטים.
אני מרשה לעצמי לומר זאת כי גם היא הודתה בזה מתישהו לא פעם. היא יודעת שקשה לי עם זה ולכן אני מרשה לארח כל פעם אחד. כשהם ביחד, מבחינתי זו מכת עצבים.
בקיצור, מאוד התרגזתי שהיא נותנת לי ביקורת, ולעצמה היא דואגת לפרגן ולרמוז שהיא יותר רגישה, וטובת לב ושהבית שלה "פתוח" תמיד.
הסברתי לה שאני והיא שונות, ושעדיף לו לילד לא לבוא כשאין לי חשק ומצב רוח להכיל אותו, ושמותר לי ולילדיי לסרב.

יש לי ילד גדול בכמה שנים מילדייה...והיא טוענת שכבר כמה פעמים ילדייה מבקשים דרכו לבוא להתארח אצלינו ונתקלים בסרוב ממנו והיא מאוד נפגעת מכך בשבילם.
הם רואים בילדי כרגע סוג של מפלצת. עוד היא טענה בפניי שההתנהגות של ילדי מגיעה מהבית ושמישהו כביכול מדריך אותו לסרב.
הסברתי לה שגם להם יש זכות להביע עמדה וסרוב ושהסרוב מגיע כתוצאה מהצקה של אחד מילדייה או ממשהו אחר.
גם אני אמרתי לה שהרבה פעמים ילדייה סילקו את ילדיי. היא השיבה שבטוח שזה נבע ממשהו. אמרתי לה שכשהשגחתי על ילדייה זה קרה שוב ושום דבר רציני לא הוביל לזה מלבד אי הסכמה של אחד מילדייה למשחק מסויים.
השיחה הסתיימה בכך שכיוונתי את האשמה כלפיי עצמי (כפי שציפתה) ושאני מבינה שהילד שלה רגיש ופגיע ושאבקש מילדי לדבר אליו "יפה וזהיר" יותר. היתה הסכמה.
עוד הסברתי לה שצריך לחזק את הילד שילמד לקבל סירובים ולא לעשות את המלחמות האלו מולי, אלא לתת לו להתמודד.
נורא כעסתי שתמיד האצבע המאשימה מסובבת כלפיי אחרים ושאני אמורה לעשות את העבודה הזו.

בלי קשר אני מתחילת הקשר מתהלכת בתחושה פנימית מאוד חזקה שהחברות הזו לא טובה לי, לא ממנפת אותי, רק גורמת לי למרמור פנימי וצורך ליהיות בסדר. לא סומכת עליה, ומאוד חושדת כל הזמן שהמניעים שלה הם אחרים. לא יודעת למה...אולי פרנואידיות יתר, פגיעות רגשיות מן העבר, ואולי האינטואיצייה הכי אמיתית שלי שלא תמיד אני מאמינה לה היא נכונה.
ממשיכה ללכת לתוך הקיר כי לא תמיד קל להבדיל בין הפחדים הכי עמוקים לבין ההדרכה הרוחנית שמורה לנו את הדרך.

אמרתי לאותה חברה, שאני אזום בין הילדים ליבון והסבר ואפילו התנצלות...והיא הסכימה. ילדי לא מוכן. עוד..היא אמרה שהיא רצתה לשמוע את שני הצדדים. בהתחלה בשיחה היא אמרה לי שהיא שומעת מה היה ממני...אחר כך היא אמרה "בעלי צותת וילדך אמר בזלזול"....ולבסוף אמרה "כן, גם בני סיפר לי...פשוט תיאמתי גרסאות". כעסתי עליה כי הרגשתי שהיא בוחנת אותי והערתי לה על כך...וכמובן שהיא דאגה להסביר שהיא רצתה לשמוע הכל. כעסתי שהיא סותרת את עצמה ובעצם במילים אחרות משקרת ומתמרנת. סיימנו את השיחה ב"טוב".

דאגתי להזכיר לא שבמקום לפעול מתוך הגנות על רגישותו, שתבין שגם לאחרים יש רגש וכולנו מגנים על ילדינו ושתסביר לו להתנהל במצבים. במקום להאשים . היא מבחינתה טוענת שהיא בוחרת את החברים שלה בקפידה ובפינצטה וש"נבחרתי" ליהיות בין חברייה לא סתם. אני בדילמה כי זה מרגיש מאיים ומגביל. בלי תנאים בבקשה.....

אחרי השיחה "רתחתי" והחלטתי שזה ממש לא פייר שתמיד ידה יוצאת על העליונה ומי היא שתטיף לי בעניין סמכות הורית ורגש שלא באתי אל הדלת ואמרתי לו "חמוד כרגע אנחנו עסוקים", כפי שהיא מצפה, ושאני סומכת על ילדי הבכור שינהל את העניינים ליד הדלת כי זה גם הבית שלו.

אני חשה אישית שעלי לסיים את הקשר אך רוצה לעשות זאת בהדרגה ולדאוג לכך שזה לא יהיה חד....אך משהו חוסם אותי, כי בא לי להתנתק מאוד ומצד שני ליהיות בשלום.
לא יודעת איך לפעול כדי לעשות זאת.
יש למשהו עצה, תובנה, הערה (בעדינות חחח) והשקפה אחרת ממני?
אשמח להדרכה. ותודה. והתנצלות על הבלאגן בכתיבה, מה שעולה אני כותבת לפני שאשכח אז זה לא מסודר.

[פלוני_אלמונית במקור*]

יווו סליחה על האורך, מקווה שזה לא מייגע, אפשר לפתוח ספר מכל מה שכתבתי!
פעם הבאה אכתוב בדילוגים(:

[דנד_י*]

לא קראתי הכל...
אם אני שולחת ילד לחבר בלי לברר קודם, אני לוקחת בחשבון שהוא עלול להיפגע מסירוב.
אם הוא יקבל סירוב ויעלב אני לא אעלה על דעתי לבוא בטענות לאמא של החבר, מה היא קשורה?
אם אני לא רוצה שהוא יפגע, אני מבררת קודם, לפעמים לפני שאני בכלל אומרת לו שאני מבררת (אם אני צריכה שישגיחו עליו נגיד)
ילדים הם תמיד מאוד ישירים, בלי סינון של הורים בהחלט אפשר להיעלב.

אולי תתנתנקי באותו אופן שהתנקת בפעם הקודמת?

[פלוני_אלמונית במקור*]

תודה דנדי..מבינה שלא קראת הכל וזה בסדר יצאה לי מגילה בטעות...
תודה על העיצה והשיתוף.
אולי אותה חברה מצפה למשהו שקצת כבד עליי כרגע. להכיל תסכולים של ילדים אחרים מעיק עליי בתקופה הנכחית.
נראה לי שהיא "נתנה" לי תפקיד שלא שייך לי. אני כנראה לא מרגישה מספיק קרובה אליה או רוצה להתעסק בזה.
מותר לי ליהיות קרירה לפעמים...למרות שבאופי שלי אני לא כזאת בד"כ. עוברת תקופה כזו וגם לי יש מצבי רוח.
אכן מכוונת לנתק, אך לא רוצה לצאת מהקשר בידיים מלוכלכות.
לילה טוב...

[חלוקית_נחל*]

הי אלמונית.

ריווחתי במעט את ההודעה הראשונה שלך באופן שיקל על הקריאה.

אני זיהיתי כאן מצב של התערבבות בינך ובין החברה שהגיעה אליך על מנת ללמוד באמצעותה התנהלות חדשה, וביניכן ובין הילדים. ברגע שתהיה לך בהירות פנימית ותפעלי מתוך הרצון שלך, בתוך הגבולות שלך, בלי להרגיש באי נוחות, הדברים יסתדרו.
את יכולה להחזיר את המושכות לידיך ולבחור כיצד לנהל את חייך ולעשות בדיוק את מה שאת יכולה כרגע ואז לדברר את זה בשקיפות, מבלי להתרחק או להתנתק.
זה סוג של דיאלוג חדש.
כרגע לפי מה שכתבת זה לא מתקיים.

לא ציינת גם בני כמה הילדים שלך ושל החברה. האם יש להם רצון כלשהו לשחק ביחד או שזה נכפה עליהם.
אולי זה התנסות לכולכם לבדוק מה הרצון הפנימי שלכם, מהם הגבולות הנוכחיים ואז מתוך הפנימיות לפעול החוצה. לעשות היפוך בהתנהלות. במקום שמה שקורה בחוץ, מה שהשכנה אומרת לך, הוא זה שישפיע על הפנימי, על מה שאת מרגישה והאופן שבו את פועלת, את מתוך ההתייצבות הפנימית תפעלי בבטחון ובנעימות, מתוך ידיעה שהגבולות הללו משתנים כל הזמן. מחר אולי תרגישי טוב יותר ויתאים לכם להפגש וכו'.

אני לפעמים כן מתווכת את הילדות שלי או בודקת איתן במצבים שבהן הן דוחות או נדחות. לפעמים זה חוסר תשומת לב ואין את המשקעים והמשמעות שאנחנו כמבוגרים נותנים לפעולות האלה מתוך זכרונות הילדות שלנו והפרשנות שלנו.

[חלוקית_נחל*]

מוסיפה שכשהייתי במצבים דומים ולקחתי על זה אחריות מלאה, כלומר עשיתי בדק בית פנימי ובחנתי מה נלחץ אצלי, מה עולה וכו', אחרי שסידרתי את העניינים פנימית האתגר החיצוני נעלם מעצמו מבלי שהייתי צריכה להתאמץ.

אני לא קורבן של הנסיבות ואנשים לא "מנצלים" אותי אם אני בערנות ובחיבור לעצמי זה לא מתאפשר. אי אפשר לחדור את הגבולות שלי אם הם לא פרוצים..

בהצלחה גדולה

[רסיסים_של_אור*]

מתחברת לדברים שכתבה לך חלוקית נחל , אולי השיעור הגדול שה"חברה" הזו באה לתת לך היא לדעת להגדיר את הגבולות שלך, להזכיר לעצמך את הטוב שבך ושאת פועלת ממקום טוב, ללמוד שמותר לפעמים שאחרים לא יפרשו נכון את ההתנהגות שלך ויחשבו עלייך דברים קצת פחות טובים ונעימים (כותבת לך הכל מתוך הזדהות גדולה כי כל אלה גם שיעורים שאני מנסה ללמוד כבר כמה שנים טובות ) . לפעמים כשמתחילות שיחות חפירה כאלה אפשר ללמוד לעצור אותן באיבן. אפשר להגיד אני מצטערת שאת או הילד שלפ נפגעתם, ממש לא היתה לנו כוונה כזו ולא לתת מקום להמשך "חפירות".

[פלוני_אלמונית במקור*]

תודה לכן חלוקית נחל ורסיסים של אור.
כתבתם מאוד יפה וברגישות.
תודה על העריכה בבלאגן של ההודעה הראשונה -מאוד מעריכה זאת.

זה נכון מה שרשמתם ואני מאוד מתחברת ומסכימה. אני גם בדעה שמכל דבר שאני עוברים אנו מקבלים סוג של שיעור..מאמינה מאוד באמרה הזו שמה שאנו רואים באחר משקף אותנו (מראה).
לעיתים אנשים כל כך מרגיזים אותנו בתגובות שלהם שבאותו רגע אין חשק לעצור ולנסות להבין מה באמת המסר שמסתתר שם לגבינו..אלא רק בדיעבד.
ביני ובינה יש הפרש של כמה שנים טובות, ולמרות שהיא מאוד בוגרת לגילה יחסית, ישנן סיטואציות שאני חשה שאינה בשלה עדיין להבין אותן ברובד הרוחני יותר.
כמובן שגם אני לעיתים חורגת ומבינה אחרי הרבה זמן אך אני רואה את עצמי מאוד מודעת. שתינו שואפות לשלום ושתינו פועלות ממקום טוב.
בינתיים החלטתי טיפונת לקחת מרחק (לדעתי גם היא, כי היא עדיין ממה שנראה שקועה מתחושת העלבון. בכל זאת מבחינתי מיציתי את אותו נושא שבגינו הכל התחיל, ומוכנה להמשיך הלאה.
כרגע המצב הוא שאני אומרת לה שלום בשמחה וכנ"ל היא, אך מרגישים שמבחינתה זה שיטחי יותר וטינתי. זה יעבור לה.
חשבתי על הזמנה של הילד ותיקון...אך כזה דבר עשיתי בעבר כתיקון לאותו נושא רק בסיטואצייה אחרת. כעת הבנתי שהמעגל הזה ייימשך כל עוד זווית הראייה שלה לא תשתנה.
המגננה האבסולוטית והרגשית על הילד שלה, מפריעה לה לפי דעתי לראות את כל התמונה ולראות שיש עוד צדדים.
אני לא מרגישה צורך להתנצל שוב ושוב, להתחנחן, או לרצות(ריצוי). זה היה צריך לקרות אולי לא לטובה, אך מזה יצא משהו שיעצים גם אותה וגם אותי מבחינה התפתחותית.
השיחה ביננו הסתיימה טוב לאחר שהסברנו אחת את שעל הלב, אך לא יצרתי קשר מחודש עמוק וכך גם היא. כנראה שבינתיים טוב לנו כך. שתינו לומדות ומה שיהיה מזה יהיה.

לשאלתך חלוקית נחל - הילד המדובר של החברה בגיל כיתה א (6-7) ויש לה עוד בדירוג גיל מטה.
הילד שלי (שעליו היא מתרגזת) ושמולו הכל התחיל בן 11 (הילד שלה קצת מציק לילדי הגדול ולכן הוא מגיב אליו כך). אך יש לי עוד אחד בגיל גן.
באופן כללי אינני נוטה להתערב בין ילדיי לבין חברים אלא אם כן יש משהו שמחייב התערבות או נוגד את השקפת עולמי בחינוך.
תודה על המילים שלכן, זה עוזר מאוד.

[חלוקית_נחל*]

פלונית אלמונית יקרה,

מציעה לך בכל ליבי לעזוב את החברה ולהתמקד בעצמך. היא ממש דמות משנה בתפאורת הרקע על מנת שאת תתעצמי ותגדלי. היא לא השחקן המרכזי בסיפור שלך. תני לעצמך את הכבוד ומלא המקום. מגיע לך! את לגמרי שווה את זה

רגע המצב הוא שאני אומרת לה שלום בשמחה וכנ"ל היא, אך מרגישים שמבחינתה זה שיטחי יותר וטינתי. זה יעבור לה. את מרגישה שמבחינתה זה שיטחי וטינתי בעוד את שמחה. יכול להיות שהיא מרגישה אותו דבר כלפייך..זה בדיוק המלכוד בלנסות ולדעת ולתת פרשנות על מישהו שהוא לא אנחנו. הסיכוי לטעות הוא מאוד גדול..

כעת הבנתי שהמעגל הזה ייימשך כל עוד זווית הראייה שלה לא תשתנה. מנסיוני האישי, המעגל הזה שלך ימשך, כל עוד זוית הראייה שלך לא תשתנה. ואת עלולה לקבל אותו בכול מיני תחפושות אחרות. זה מה שקרה לי. ואני הולכת לחניכות באופן קבוע, על מנת לקבל שיקופי "מראות צד" של דברים שמתפספים לי

המגננה האבסולוטית והרגשית על הילד שלה, מפריעה לה לפי דעתי לראות את כל התמונה ולראות שיש עוד צדדים. כאמור, לה יש את המסע שלה, והכפתורים שלה שנלחצים...

אני לא מרגישה צורך להתנצל שוב ושוב, להתחנחן, או לרצות(ריצוי). זה היה צריך לקרות אולי לא לטובה, אך מזה יצא משהו שיעצים גם אותה וגם אותי מבחינה התפתחותית. מנסיוני, ריצוי משהו חיצוני פחות יעיל ממימוש רצון פנימי. כשאת תהיי ממוקדת ובהירה פנימית, המציאות החיצונית תשתנה בהתאם "כאילו" מעצמה, רק בעקבות השינוי הפנימי שלך.

אתם והמשפחה המדוברת בחינוך ביתי? אם אין כימיה בין הילדים הם לא צריכים לשחק יחדיו. יתכן והודות לפער הגילאים המשמעותי יש להם פחות נושאי עניין משותפים?
בהצלחה גדולה גדולה

[פלוני_אלמונית*]

תשובה קצת אחרת, ואולי פחות תומכת מהקודמות.

שתבין שגם לאחרים יש רגש וכולנו מגנים על ילדינו ושתסביר לו להתנהל במצבים.
יפה. אבל האם את עצמך פועלת כך?

את מספרת ש: ילדי היה עסוק במשהו ולכן ענה לו כמו שעונים כשעסוקים ואין סבלנות.
זה בסדר שבנך לא יכול לקבל את החבר, אבל בכל זאת, בא אליכם אורח, עומד בפתח כמו עני, ולא זוכה לקבלה. לא לשכוח שבנך גדול ממנו ב-4 שנים, כלומר יש ביניהם פער רגשי והאורח בסך הכל בן 6-7, זה גיל צעיר מאוד וסביר שהוא נושא עיניים אל בנך. אם בנך לא פנוי אליו הוא יכול לומר לו את זה באופן מנומס. ואם לא עשה זאת, את יכולה גם לתווך מעט ולחוס על רגשות האורח, לומר משהו כמו "אני מצטערת, בזמן אחר היינו שמחים שתגיע, אבל כרגע זה לא מתאים". מגיעה לו תשובה נעימה ומסבירת פנים, גם אם לא מתאים שיתארח. וזה בלי קשר לשאלה אם הוא ילד "רגיש" או לא.

ממה שקרה נוצר מצב שבו נתת ל(חוסר) הנימוס של בן 11 להיות הדומיננטי בסיטואציה ולא הכנסת לשם אינטליגנציה רגשית של מבוגר שהיתה נחוצה. אני מניחה שבמצב הפוך, אם בנך היה צעיר יותר והיה הולך לחבר גדול ממנו ומקבל תשובה קצרת רוח, היית רותחת ונעלבת וקוראת בדיוק כמו האמא ההיא, למעט יותר יחס נעים לילדך.

אז כן, את לא חייבת להיות בקשר עם אנשים ש"מחפשים" אותך ומבקרים אותך ולא נעים לך אתם. אבל זה לא סותר בדק בית מפעם לפעם...

[פלוני_אלמונית במקור*]

חלוקית הנחל את מקסימה!
תודה רבה.
ממה שכתבת לי (שכל כך נכון...) זו בעצם פסיכולוגייה הפוכה.
כל מה שמפריע באחר בעצם משוייך אלי, אל עצמי...
טוב להזכר בזה, שכשאתה אומר על מישהו משפט, או כשעוברת מחשבה בקורתית או מעודדת, כדאי קודם כל להגיד זאת לעצמך..."
לשמוע" איך זה נשמע, איך זה מרגיש ואז לחשוב פעמיים אם זה נכון לגבי אותו אדם חיצוני. אוהבת זאת מאוד.
אנחנו בחינוך ביתי למחצה (אחד מהילדים..וכרגע חושבת על המשך אך זה מתבשל מול גורמים חיצוניים מרתיעים.) השני לא ונראה לי שסתם אקלקל לו כי הוא התרגל מקטנות לשגרה אחרת.
אני לא יודעת אם יהיו לי כוחות להתמודד עם ההשלכות. (אני די לבד, כלומר ללא תמיכה שנוגעת לאמונה שחינוך ביתי הוא כייפי.) אולי לילד הנ"ל זה פשוט לא מתאים. בלבטים.... אך בטח לא נהוג לגלוש פה לנושאים אחרים.
החברה לא בחינוך ביתי אך מכילה אותי בעניין ולא שופטת.
תודה על הכל אשה יקרה!

[פלוני_אלמונית במקור*]

חלוקית הנחל, אתם בחינוך ביתי במקרה?

וסתם לשתף, אני אוהבת את החפירות הרוחניות....(:

[חלוקית_נחל*]

אנחנו בחינוך ביתי, אם אלי הופנתה השאלה.....
יש פה ריבוי פלוניות ...

[פלוני_אלמונית במקור*]

הי פלוני אלמונית!
"תשובה קצת אחרת, ואולי פחות תומכת מהקודמות":

זה בסדר, ביקשתי גם הערות וגם הארות- תודה . אני באה ללמוד.

"יפה. אבל האם את עצמך פועלת כך?"

אני מרגישה שכן. הוסקה הסקת מסקנות, הוסבר וחוזק הדגש על הבדלה בין "אני מרגיש כעת ככה וככה".. לבין התחשבות בצד השני באותו רגע נתון,
ואיך ניתן לשים את עצמינו בצד לשנייה. תמיד ההסבר הזה ניתן, ומותר שיהיו פיקשושים מידי פעם... בשביל זה יש חזרות.
בעצם...לעולם נטעה ונתקן.
ההסבר שלי למשפט:" שתסביר לו להתנהל במצבים" - ללמד אותו להתגבר גם כשמסרבים לך.
ילדי דיבר אליו כך " לא, אי אפשר עכשיו "...(כמי שממש ממהר לעניניו)
הילד: "טוב בי"
ילדי: "ביי".
למרות הכל הילד שלי הספיק לתקן, ולאחר יומיים שינה את היחס כלפי הילד ממקום יותר רגיש סימפטי ומתחשב.
לא לשכוח, שאנשים עוברים כל מיני מצבים בחיים ולא תמיד שמים לב לתגובות שלהם אל אחרים ולא מתוך כוונות לפגוע. זה נכון לגבי כל צד וענייניו.
אציין שילדי מתייחס אל ילדייה בנימוס ובגרות ואפילו יוצר עימם תקשורת של אח וכשהוא פנוי הוא גם מלמד. כנראה מתוך ההצקות של אותו ילד, בני פיתח רגשות של אנטי, כי למרות בקשותיו למתן זאת, זה נמשך.
בכל אופן במקום בו נעים לך ליהיות אתה חוזר, וזה הדדי ביניהם.

אני בטוחה שבלי קשר יוצא גם לך פלוני אלמונית לענות בחוסר חשק או להתעלם מאנשים . דומה מושך דומה. אחרת מה שכתבתי לא היה מציק לך. כדאי לכולנו לעשות בדק בית....
בלי קשר שמתי לב שילדי גם עובר סוג של משברון שכנראה גם השפיע, ואני יודעת שביום יום הוא הרבה יודע מודע לאיך שהוא מגיב והוא ילד מאוד מתחשב רגיש אוהב וחברותי. בכל אופן הם אוהבים אחד את השני מאוד, כולם, וממשיכים לתקשר טוב.
כשאנחנו מתוסכלים, אין לאף אחד זכות לשפוט אותנו... אבל כן, לכוון למקום טוב יותר וזאת אני עושה.

מתגובתך מצטיירת תמונה שבה הילד עמד כ"עני" כמו שאמרת (מילה קשה נבחרה לא?). אותו ילד גם גרש כמה פעמים את ילדיי מביתו מתוך התפרצות זעם...תגובת ילדי עוד נחשבת מעודנת, למרות שנדרש תיקון והוא גם נעשה.

"ולא הכנסת לשם אינטליגנציה רגשית":

יכול ליהיות שלא הייתי מספיק קשובה לחלק הזה בי באותם רגעים..אבל האמיני לי שהוא קיים.
ושאלה: כשלך יש מצב רוח שלילי, האם את עוצרת רגע לחשוב על החלק הזה בך? באותו הרגע הוא נעלם...
ושוב אני חוזרת על המשפט - דומה מושך דומה, ומה שמפריע לך באחר צריך ליהיות מתוקן גם אצלך. אנחנו בהחלט ראי אחד לשני. כשזה יתוקן אצלך בפנים, הכל יראה אחרת. גם לגביי וגם לגבייך.


"אם בנך היה צעיר יותר והיה הולך לחבר גדול ממנו ומקבל תשובה קצרת רוח, היית רותחת ונעלבת וקוראת בדיוק כמו האמא ההיא, למעט יותר יחס נעים לילדך.":

נכון. הייתי רגשנית לשנייה, ובאותו הרגע הייתי בוחרת לתת לילד כלים ולעזור לו להבין שאין שום קשר אליו לבין הסרוב.
היה מקרה כזה עם בני הקטן שנעלב כאשר אמרו לו שכרגע אי אפשר לבוא ושיבוא בזמן אחר.
בני הקטן חזר בוכה. לא הערתי לאותם "סרבנים" אלא דאגתי לחזק אותו והיום כאשר נתקל בסרוב הוא אומר "אי אפשר עכשיו", וחוזר לענייניו.
אולי גם בעתיד יהיו עוד מצבים כאלו או דומים ולדעתי זה רק יחשל.
החוסן שלנו נבנה ממצבים כאלו.
הולכת עימי האמונה שיש לכל אחד כוחות להתמודד עם כל דבר, ושדברים לא קורים סתם.
אלו שיעורים.
אולי הילד אפילו לא בכה על הסרוב...אולי הוא בכה על הצטברויות רגשיות אחרות שעברו עליו ובמקרה הסיטואצייה היוותה לו טריגר ומצע נוח לשחרור רגשות, והאצבע כוונה אלינו.
גם ההיבט הזה צריך להבדק. וכמובן אינני בורחת מאחריות, יודעת את שעליי לשפר.
טוב....נכנסת לעשות בדק בית נוסף, מכל המשפטים שכתבתם ושאני כתבתי, כדאי שאבחן אותם אחד אחד איך זה מדבר אלי. יש לי עבודה לעשות, מזל שאני הולכת לישון.
תודה!

[פלוני_אלמונית במקור*]

הי. אני פלוני אלמונית המקורית בדף זה.
אעשה לי סימן היכר.
כן, אני זו ששאלה לגבי החינוך הביתי.
אני לומדת את האתר אז יש לי טעויות, סליחה.

[חלוקית_נחל*]

פלונית מקורית יקרה, אני לא רואה את זה כחפירה, אלא כדילוגי החיים. זה מאפשר לי חופש, שמחה ודיוק. זה מעשי ומחובר ליום יום. אני מדמה את זה להסתכלות מגבוה - אז אני רואה יותר פרטים קטנים שנותנים לי תמונה מלאה יותר כשאני רחוקה ממנה...

כמה יפה כתבת והגבת.

אני מוצאת את עצמי בשלב שאני לא תמיד אומרת את שעל ליבי ולא עושה את מה שמתאים לי ומיטיב איתי מחשש שיתפס כהתנהגות לא נעימה/נימוסית וכו'. כל פעם אני מתבדה ורואה שכשאני שלמה עם עצמי פנימית זה מתקבל ללא משקעים סביבתיים וללא מהומות. הרבה פעמים אני עוד נתקעת מאחור עם התחושות והלמידה כשאחרים התקדמו ושכחו...
השאיפה שלי היא שפי וליבי יהיו שווים וגם להרחיב את דקות המודעות שלי, לייצר רצפים ארוכים יותר ולמצוא את המשמעות בפעולות שאני עושה גם בשגרתיות והיומיומיות, בקלילות ובפשטות.

אני מסכימה עם הפלונית המקורית שהכול מתקיים בתוכנו. וגם אותו ילד שסורב בסיטואציה הזו, בוודאי סרב לאחרים בסיטואציות אחרות. היום הוא צעיר מול בוגר ומחר הוא הבוגר מול צעירים ממנו. ההסכמה הזו לכל החלקים שהתקיימו בתוכי גם אפשרה לי שחרור גדול. גם ההבנה שזה לצורך למידה. זה הכול. היא מתרחשת ועוברים הלאה..ניתן היה לראות את זה כול כך יפה מהתיאור של הפלונית המקורית על אופי היחסים שלהם.

[פלוני_אלמונית*]

זה בסדר, ביקשתי גם הערות וגם הארות- תודה . אני באה ללמוד.
.... אבל התשובה שלך אלי (אני הפלונית שכתבה שתגובתה לא תומכת) מלאה התגוננויות והפניה של השאלות אלי עצמי.

כמובן שאני אישית לפעמים עונה לאנשים בצורה לא יפה, או מסרבת בלי התחשבות.
אין לי כל טענה אל בנך והתנהגותו, זה טבעי להגיב איך שהוא הגיב. רק אמרתי שאת נותנת לו גיבוי גם כשהוא מתנהג בחוסר נימוס, במקום להוליך בעדינות למקום שבו תתני לו מודל לסרב באסרטיביות לילד השני ועדיין לא לפגוע ברגשות.
אני גם מבינה שאת לא מאוד מחבבת את ילדיה של האם השנייה. זה קורה גם לי, זה קורה לכל אחד. אבל זה לא המצב האידיאלי. זה מצב של קונפליקט. את מחפשת את ההרמוניה אם הבנתי נכון. או אולי את מחפשת רק הצדקה עצמית ושיגידו לך שילדייך בסדר גמור. אם כך: את בסדר, ילדייך בסדר, כל אחד נוהג כך לפעמים. אבל ביקשת ניתוח לסיטואציה, ומנקודת המבט שלי את רוצה שיאשרו ויצדיקו לך את ההתנהגות הילדית של בנך, ואת רוצה לטעון שההתנהגות הילדית של המשפחה השנייה היא פסולה ולא מוצדקת.

[ישראלונה*]

פלוני אלמונית במקור. קראתי את הסיפור שלך כמה פעמים והיה לי קצת קשה איתו. אני חושבת שאת מזכירה לי מישהי שאני מכירה (את בטוח לא היא, היא לא ישראלית, אבל בהתנהגות כן).
אני, כמו, פלוני אלמונית שכתבה לך רוצה לנסות להבין ואולי להראות לך מה הצד השני יכול להבין מהתנהגותך (אני כמובן לא מכ ירהאותה גם כן אבל לפי מה שהבנתי מההודעה).
דבר ראשון- היחס שלך כלפי החברה הוא לא כל כך ברור. את לא ממש רואה אותה כחברה תמימה, קשה לך לתת בה אמון. אולי כאן מתחילה הבעיה? אולי היא מעוררת בך רגשות שליליים או בעיתיות מסוימת שגורמת להתנהגות שלך כלפיה וכלפי הילדים שלה בצורה לא הכי חיובית בלי שתשימי אפילו לב. אולי (אין לי מושג) היא מגיעה לחברות הזאת ממקום הרבה יותר פשוט (כי אין לה את הקושי שלך שהזכרת, לתת אמון בכללי) והיא לא מבינה את הקושי הזה.

אני מרגישה שיש לה צפייה גדולה ממני לאהוב את ילדייה ולקבל אותם הכי טוב
אני חושבת שכל אמא מצפה את זה מהחברות שלה. איך היא מתנהגת לילדיך?

קרה מקרה בעבר שקשור לכך שהיא כעסה עלי שלא עניתי לצפיותייה החבויים לספק לבנה הרגיש את מבוקשו
המשפט הזה קצת בעייתי. מה ביקש הילד? אם הוא ביקש לעבור על אחד מחוקי הבית שלכם אז הבעיה מגיעה ממנה. אבל אולי הוא ביקש משהו שכמארחת יכולת או היית צריכה לספק, במיוחד אם הילד קטן.

עברה שנה מאז, כאשר במהלכה היה נתק ביוזמתי ללא הסברים וללא טינה כלשהי, פשוט הרגשתי שהקשר הזה לא מסב לי טוב מאולץ ומאלץ.

אני מבינה שהיית צריכה נתק, אבל העובדה שלא הסברת לה יכול להיות שהפריע לה או פגע בה. כמובן השאלה היא איזה סוג של חברות אתן. אם אתן לא חברות ממש טובות או אם הנתק לא היה ממש ארוך אז אולי היא לא שמה לב. למה חזרת להתקרב אליה?

מסתבר שהילד הלך לבית הוריו ובכה

אני לא יודעת איך הם ילדים בני 6 או 7 (שלי הגדול בן 3) אבל אני משערת שהוא לא זייף את הבכי אלא באמת נעלב. ואם זה ככה אז אולי באמת היתה שם התנהגות שלא הייתה לגמרי בסדר כלפי ילד בגילו. את בעצמך אומרת שהתגובה היתה של מישהו עסוק וכמו שאת אומרת בלי סבלנות. אני חושבת שגם לי אמא היה מפריע אם הבן שלי היה מגיע ובוכה כי ענו לו בצורה מסוימת. הייתי מסבירה לו שלא קרה כלום אבל אני משערת שגם הייתי אומרת לו שייקח מזה דוגמא איך לא להתנהג כי צריך לדעת לא לפגוע בילדים אחרים, במיוחד אם הם קטנים ממנו. אני חושבת שהתנהגותו של בנך במקרה הזה אולי לא הייתה טובה מספיק.

הסברתי לה שאני והיא שונות, ושעדיף לו לילד לא לבוא כשאין לי חשק ומצב רוח להכיל אותו, ושמותר לי ולילדיי לסרב
זה ללא ספק. ואני חושבת שהיא כבר היתה צריכה להכיר אותך ולדעת שהיא צריכה לצלצל אליך ולשאול אם הילדים יכולים לבוא. אולי כדאי להבהיר לה את הנקודה הזאת? אתן שונות ובניגוד אליה לא מתאים לך לקבל את הילדים שלה תמיד (וזאת זכותך המלאה) ולן עדיף שהיא תצלצל לברר לפניכן.

בלי קשר אני מתחילת הקשר מתהלכת בתחושה פנימית מאוד חזקה שהחברות הזו לא טובה לי
יכול להיות שאת צודקת. ואולי לא. אבל אני חושבת שיש משהו בקשר הזה שמטריד אותך. נשמע כאילו אתן ממש שונות ושהפערים ביניבן מונעים התנהלות בהרמוניה. למה את חברה שלה? (שאלה רצינית. הרי הילדים שלכם לא באותו גיל, אתן שונות אבל את בוחרת להיפגש איתה ושילדכם ישחקו, אז יש סיבה לכך ואולי את צריכה לדעת מה היא כן תורמת לך כדי לדעת אם החברות הזאת טובה או לא).

ואם החלטת שהחברות השאת לא טובה לך (וזה מאוד לגיטימי, את לא חייבת להיות חברה של כולם) אז תתנתקי. לא בצורה חדה אבל תפסיקי ליזום פגישות ואני משערת שהיא תבין את הרמז .