טמפרטורת המזון

יש אנשים שיכולים לשתות תה רותח ולאכול מרק מהביל מהסיר. אני לא אחת מהם, ולמרות שניסיתי לאמן את עצמי, אני תמיד מקבלת כויה בלשון..
אז התחלתי לחשוב - האם זה טבעי ו/או בריא לאכול אוכל כ"כ חם? לאדם הקדמון היו מדורות, אבל האם גופנו מותאם לאכול מזון שהורתח? האם טמפרטורת המזון האידיאלית היא לא פושר - כמו חום הגוף האנושי, נגיד? אם הולכים לפי ההנקה, ברור שלתינוק הטמפרטורה הטבעית היא חום הגוף. האם כך זה נמשך? ומה עם ליקוט ירקות בחורף?

אני קראתי שלאכול/לשתות מזון חם מאוד יכול לגרום לנסיגת חניכיים.
השפתיים והלשון משמשות גם כמנגנון הגנה מלהכניס דברים חמים/קרים מדי לגוף.

זו עוד דוגמא שהגוף שלנו עושה את העבודה שלו כדי לשמור עלינו - ואנחנו בכח מרגילים אותו למשהו שמזיק לנו.

כשזורקים חתיכה של "עוף" לתוך סיר מים רותחים - מה קורה? הבשר מתכווץ.. מה אתם חושבים קורה לחניכיים שלכם כשחושפים אותם למרק\תה\קפה... וכו? אין לי ספק שאנשים רבים סובלים מבעיות בחניכיים כתוצאה מהרתחת המזון ונוזלים במיוחד. אני אסיר תודה להוריי שלא הרגילו אותי לצרוך משקאות רותחים בנעוריי.. זה מדהים כמה המנהג הזה של לשתות חם שגור בתרבות שלנו.. וראוי לציין שרוב המשקאות שאנחנו שותים הם ידועים לתרבותינו רק בכמה המאות האחרונות - קפה ותה (מצמח התה - ירוק\שחור) וקקאו.. ואותם שותים עם הרבה סוכר שלא לדבר על הקפאין אותו צרכו תרבויות האדמה רק למטרות טקסיות ורפואיות..
כשחום הגוף שלנו מתחיל לעלות, אחרי 42 מעלות אנחנו מתחילים.. למות.. (החלבונים במוח מתפרקים בין השאר) - השינויי הכימי במזון (לו אנו קוראים "בישול") מתרחש אף הוא בסביבות הטמפרטורה הזו.. סיבה אחת מיני רבות להרגל הזה היא שהסוכר הוא דבר ממכר (ממכר לפי ההגדרה שלי זה משהו שקשה עד בלתי אפשרי להפסיק לצרוך אותו גם לאחר מודעות שאומרת להפחית עד להפסיק לגמרי) ובישול העמילנים הדומיננטיים כל כך בתרבות שלנו הופך אותם לסוכר. זה פותח כאן שיחה שלמה על איך מבחינה כימית בגוף ההתמכרות הזו מתרחשת - בפעם אחרת.

צריך להבדיל בין מה שאנו צריכים במצבים קיצוניים של השרדות למה שצריך פשוט להתקיים בשפע ובבריאות.. הבישול והאש אפשרו להורינו הקדומים לצאת מהאזורים הטרופיים (גן עדן) למקומות עם מזג אוויר קיצוני יותר - והטכנולוגיה של הבישול והצייד באופן טבעי נעשו שימושיות יותר - אבל לאו דווקא הכרחיות. הבשר והדגנים הם מזונות קומפקטיים ונוחים מבחינות שונות אבל לאו דווקא אידיאלים.

לדוגמא - ג'יין גודל שצפתה בשימפנזות ראתה שהן שכמות השורשים שהן אוכלות גודלת רק כשיש בצורת, כלומר כשאין שום דבר אחר. השורשים מהווים אחוז מאד קטן מהתזונה שלהם בחיים רגילים..
אני חושב שמה שקרה לנו זה שהגיעה ה"בצורת" והתחלנו למצוא כל מיני טריקים לצריכת מזון שאנו לא אוכלים בדרך כלל שהפכו אותו לטעים מאד (וכנראה גם ממכר) והיום אנו מוצאים את עצמינו רחוקים ומבולבלים מאד מהתזונא האידיאלית..
that's my blurb for now

כשזורקים חתיכה של "עוף" לתוך סיר מים רותחים - מה קורה? הבשר מתכווץ.. מה אתם חושבים קורה לחניכיים שלכם כשחושפים אותם למרק\תה\קפה
אאוץ'! אף-פם לא חשבתי על זה ככה.
דווקא מכירה שותי-רותח מושבעים שאין להם בעיות בפה בכלל, ולהפך, נשבעים לי שזה עוזר לגוף להילחם במחלות. אולי כי הם מבושלים ומשומרים בצורה שאפילו הווירוסים בוחלים בהם..
הבעיה שלי שאינני שותה ואוכלת רותח, וצריכה בד"כ להמתין שיתקרר (גם ככה אני או-כ-לת נו-רא ל-אט).