טיפול בפחד מג'וקים

אנונימי

_{ראו גם: הרחקת ג'וקים / מקקים טיפשים}

דיון שהוצא מהדף בשמת א:

הערת עריכה: הדיון התחיל בדף אחר, לא זוכרת איזה! מי יכול/ה לעזור?

הי
מה שלומכם?
את חייבת לספר איך התגברת על עניין הג'וקים! זה פשוט מעולה!
ד"ש חמה ונשיקות לכולם

את חייבת לספר איך התגברת על עניין הג'וקים
כן כן.
גם אני צריכה.
לא רוצה. צריכה.

אוי, איפה כותבים את זה?
טוב, אני אכתוב פה תקציר, חייבת לרוץ להכין ארוחת ערב...
אז כמה שלבים בתהליך:

אחרי חותמ מרפא "מאסטר" ואחרי חותמ מרפא "תהילה" ולא זוכרת אם היה עוד אחד נוסף, לקחתי חותמ מרפא "אומץ" שצפריר אמר לי עליו בין היתר שהוא עוזר גם לפוביות כמו ההיסטריה הקיצונית שלי מג'וקים.

בין פרחי באך שלקחתי, לקחתי גם במשך תקופה תמצית שעוזרת לזה, mimulus.

במסגרת העבודה על כל מיני נושאים קשורים עם האייפקית שלי, דינה דיאמנט, עבדנו גם על הנושא של פחדים וחרדות. זה נושא רחב, קשור כמובן לאלרגיות בצורה הדוקה, ולעוד דברים שאני לא זוכרת כרגע. אחד הדברים שנאלצתי להבין בתהליך היה, להכיר ולהשלים עם העובדה שאני אדם רגיש. וכן נאלצתי להכיר ולהשלים עם העובדה שאני מלאה חרדות ופחדים שלא הייתי מודעת לקיומם, שלא הרגשתי את פעולתם והשפעתם, וכן הלאה. אז בשלב הראשון - להכיר בהם, להכיר אותם, לקרוא להם בשם, להבין שהם קיימים, להבין מתי ואיך הם משפיעים עלי, ולאט לאט, מתוך המודעות, ההכרה וההשלמה עם קיומם - גם לפעול בלי להיות מוכתבת על ידם. למדתי להרגיש פיזית את החרדה (או הפאניקה או כל וריאציה), ולפעול בלי להיות מוכתבת על ידה. כשאני לא מבטלת אותה, ובכל זאת לא מאפשרת לה לקבוע לי.

פה חשוב לציין, שכל הנושא הזה היה חדש ומוזר לי, כי תפסתי את עצמי כאדם הגיוני, רציונאלי ואמיץ. זה גם נכון. לכן זה עוד יותר מבלבל. זה על רגל אחת.

בדיקור הסיני, הרופא שלי חיזק את הדברים השונים שקשורים גם בחרדות/פחדים/אומץ מסוגים שונים. באופן כללי אגיד רק, שהרבה פעמים חרדות מופיעות כתוצאה מחוסר איזון במקום אחר, ואם מחזקים את המקום האחר, החרדות עוברות מעצמן.

בין היתר, שמתי לב שהיו אצלי תופעות של חולשה ברצפת האגן שגררו תופעות של חרדה. ידעתי על הקשר מקודם בגלל מישהי אחרת, וברגע שעשיתי פאולה בשביל לחזק את רצפת האגן (נגיד, הרמתי את הילדה, שמשקלה יותר מחצי ממשקלי, פתאום הרגשתי צניחה של הרחם או הנרתיק, ואחרי זה שמתי לב שצצה אצלי תחושה מתמדת של דאגנות, חרדנות וכדומה. התחלתי לעשות תרגילי פאולה באופן נמרץ, מה שצנח עלה בחזרה למקום, והחרדות נעלמו. הן היו ביטוי פיזי לתזוזה פיזית של משהו בגוף).

טוב, זה סעיף קשה. אנסה להגיד בשיא הקיצור והצינזור (וצינזרתי הרבה P-: ): למדתי לדכא את כל הבהלה שלי מול ג'וק, לדכא את הדחף שלי לצרוח אהההההההההההההההה, ולהגיב מול ג'וק בהתנסחות רגועה.

לא עשיתי את זה לבד. נעזרתי בדינה דיאמנט, האייפקית שלי, והנושא לא היה הג'וק אלא "הטיפול בחייזרים, גברים וחיות-פלא אחרות".
זה אומר: ראיתי ג'וק, כל הבטן קפצה לי לגְבָה גַלי אטומי, אבל כלפי חוץ אמרתי בטון רגוע וללא הרמת קול כלשהי: "אה, בןזוג, יש פה ג'וק, מימין לדלת והוא מתחבא מאחורי הדלי, יש נעל כאן בפינה".
כן, זה כלל הפנייה למיקום מדויק, וגם ברוב המקרים סיפקתי לו את הנעל ביד.

מה שכן, שמתי לב, שבעקבות כל הדברים שעשיתי (במיוחד חותמ האומץ), הרגשת הפאניקה בפנים, בתוכי, ירדה במידה ניכרת. גם הגועל ירד במידה ניכרת. עלתה במידה ניכרת היכולת להסתכל על הג'וק, אפילו שזה ממש קשה לי וכל פעם שאני נזכרת במראה של אחד מהם, אני מתמלאת גועל קיצוני ורגשות קשים אחרים שאין לי שם בשבילם. ואני מאלה שלא מסוגלים לראות פרסומת להדברה, כי יש שם ציור של ג'וק. אני לא יכולה להסתכל על זה, ואני לא יכולה להחזיק נייר כזה. אם אני לוקחת אותו למיחזור ניירות, אני מחזיקה אותו הפוך, מחביאה אותו בין ניירות אחרים.
כלומר: אני מגיבה גם לציור של ג'וק על נייר!!!!

זה מה שעזר לי כשמצאתי את עצמי לבד עם שני ילדים ישנים בבית ועם שני ג'וקים ענקיים.
טוב, ראשית, ההבנה שלא משנה מה זה, ולא משנה איך אני מרגישה כלפי זה - זה יכול לטפס על הילדים שלי (וזה משהו שמוציא את הלביאה שבי בכל מצב), ושנית, ההבנה הברורה שאין אף אחד שיציל אותי. זה קרה בשעה כה מאוחרת, שפשוט לא היה את מי להזעיק.
אבל לא הייתי יכולה לעשות את זה בלי היכולת לשתוק בפאניקה, בלי היכולת להסתכל על הג'וק כדי לראות איפה הוא, לאן הוא הולך, ולעמוד בזה ולא לברוח בזעקות (-:

עדיין, למען כנות הדיווח אני צריכה להבהיר, שהרגתי את שני הג'וקים מרחוק. במילואים שלו לפני כמה חודשים גם כן התמלאתי אומץ וזרקתי כפכף, מרחוק, על ג'וק. קלעתי בול. ולמחרת בבוקר הזעקתי את הגיס לפנות את הגופה (-:
"מרחוק" פירושו במגב. את הראשון במכות מגב כי הוא רץ על הרצפה. את השני דחקתי במכות מגב במטבח (לא היתה גישה ישירה להרוג אותו) והוא ברח לתוך הכיור. באמצעות קצה המגב פתחתי את הברז, ביד השנייה הפעלתי את הקומקום החשמלי, ובעוד הוא עומד שם חוכך בדעתו ומבולבל מהמים, שפכתי עליו ישירות מים רותחים מהקומקום. מרחוק... (הנה ייתרון ענק למטבח קטנטן! הכל בהישג יד, הכל קרוב, אני יכולה לעמוד במסדרון ולהרוג ג'וק בכיור... איפה אוכל לעשות כזה דבר במטבח מרווח?).

עוזר?

איזה עוזר.
מה שאת אומרת זה שאת עוברת תהליך מאוד מאוד ארוך, והדז'וק (הרשי לי להשתעשע במילה מבית אבא) הוא סייד אפקט משמח.
אני חוששת שאין בי עכשיו אומץ או צורך לצלול לתהליך כ"כ ארוך...
_{(אני כן הולכת לטפל בבטן שלי שמתהפכת בגלל נושא מסוים אחר. אולי אחרי 30 נושאים כאלה אוכל להרוג/לסלק מהבית בלי לחשוש שיחזרו איכסות. ואחרי הג'וקים באים העכברים...)}

תבשיל קדירה, לא תופעת לוואי. בהחלט במרכז הפחדים שלי, כי זה בלט במיוחד. למה לא תנסי חותמ אומץ?

הממת אותי בעניין הג'וקים. אני חושבת שזה אחד הדברים הכי טובים ומעשירים שקראתי באתר, התיאור שלך - גם את חרדותייך וגם את מבצע חיסול הג'וקים מרחוק.
קשה לי להתאפק ואני מוכרחה להודות שג'וק מת מרוח על הקיר או הרצפה מגעיל אותי יותר מג'וק חי ולכן אני לא מרשה להוריד עליהם נעל! (ואין לי תרסיסי הדברה בבית כבר איזה זמן). אבל אני די בטוחה שאת לא רוצה לשמוע מה אני כן עושה להם.

הי בשמת
קראתי עכשיו את התיאור של הג'וקים למעלה שלא היה מבייש שום ספר מתח או ספר אימים של ממש... בררררררר
פשוט מתה עלייך.
ובכלל רציתי לאחל לך חג שמח!
‎}

קראתי למעלה על חרדת הג'וקים שלך. זה נשמע דרך העיניים שלך כמו לחיות בכוננות ספיגה של אחד שחי בג'ונגל וחושש מנחשים מסוכנים בסביבה. בגלל שהג'וקים נפוצים יחסית - זו בטח התמודדות קשה. למען האמת, נראה שאת ממש בדרך להתגבר. המגב, הכפכף, אז סחטיין

.
אגב, כשאת נמצאת לצד מישהו ממש רגוע מג'וקים, ממש לחלוטין, זה משפיע קצת על רמת החרדה? אני יודעת ממני כשהיתה לי חרדת הקאות, כשהייית ליד מישהו רגוע ותומך זה הוקל או לפחות הייתי מרגישה בטוחה (היום אני מקיאה יופי, זה עבר איכשהו

).

זה נשמע דרך העיניים שלך כמו לחיות בכוננות ספיגה של אחד שחי בג'ונגל
לא, אין כל כך הרבה ג'וקים. גם הבנתי שהם באים מתריסי המרפסת/סלון (החלון היחיד בלי רשת) ומאז אני פשוט סוגרת שם לגמרי בלילה. חייבים פיתרון דחוף...

אגב, כשאת נמצאת לצד מישהו ממש רגוע מג'וקים, ממש לחלוטין, זה משפיע קצת על רמת החרדה?
לא רלבנטי. גם אין לי חרדת ג'וקים - כשאני רואה ג'וק אז זה מגעיל אותי ברמות ואז אני מגיבה. אז מה משנה מי נמצא או לא נמצא לידי? מי שנמצא (האיש, מן הסתם) הוא פשוט זה שקוראים לו לעזרה, שיהרוג את הנ"ל (-: ואוי ואבוי אם הייתי נשואה לאחד שאוהב ג'וקים כמוני (-;

לא, אין כל כך הרבה ג'וקים. גם הבנתי שהם באים מתריסי המרפסת/סלון (החלון היחיד בלי רשת) ומאז אני פשוט סוגרת שם לגמרי בלילה. חייבים פיתרון דחוף...
טוב, אני גרה בדירות שכירות ויש כאן בקיץ כמויות גו'קים מטורפות שנכנסים מכל החלונות עם התריסים הלא אטומים, וכל מיני סדקים בקירות ובכלל, לא חסר. .. לשמחתי אני אדישה לגמרי (נראה לי שהם בפאניקה יותר ממני), אבל יופי שאת גרה בבית מסודר בעניין הזה.

אה, לשיחת ג'וקים אני מצטרפת

אני עברתי גמילה מחרדת ג'וקים דרך דה סנסיטיזציה. בפעם הראשונה בקורס בצבא, כשבמגורי בנות בשטח של מטר רבוע בדרך לשירותים היו עשרים בממוצע. אחרי כמה שבועות דילגתי ביניהם באדישות.
בבית בג'ורג'יה היו כל כך הרבה, שאחרי כמה זמן אפילו הפסקתי את הלוחמה הקונבנציונלית (ע"ע נעל) כי ריחמתי עליהם, ונתתי להם לברוח.
כאן, לשמחתי, אין בכלל ג'וקים או לפחות לא היו בשנה שעברה. (קרציות זה יותר גרוע, ויש מהן כאן הרבה יותר מדיי - ומהסוג שמעביר מחלת ליים. הצד האפל של האיילות שמסתובבות בחצר).

אוי ואבוי אם הייתי נשואה לאחד שאוהב ג'וקים כמוני
אחי וגיסתי הם כאלה... היא סיפרה לי פעם שכשהם רואים ג'וק הם קופצים על המיטה, והיא צועקת לו: "תהרוג אותו, אתה בן!"

גרתי בימי הלימודים בדירה שכורה מיתולוגית שהיו בה כל כך הרבה ג'וקים שכל פעם שהיינו מגיעים הביתה, היינו צריכים להכניס מפתח למנעול, לעצום עיניים, להדליק את האור בעיניים עצומות, לספור בערך עד 20 שכל הג'וקים יברחו ורק אז לפתוח את העיניים ולהכנס בבטחון ובעוצמה לבית...

וכל מיני סדקים בקירות ובכלל, לא חסר
אה, פספסת את חלק א' של הסאגה... אחרי שהאיש ואני איתרנו המון חורים וסדקים והאיש סתם וסתם וסתם, ועל כמות ענקית של "אוטוסטראדות ג'וקים" פשוט הדביק מאסקינג טייפ (האייקון בדרך) הזמנתי את חיים ד. (המלצות בדף המלצות בעלי מלאכה או שטעיתי בשם?) והוא סתם לי את החורים ובא לציון גואל ואין יותר ג'וקים משום חורים וסדקים אמן.

וכן, התריסים בסלון סגורים לגמרי. אני לא יודעת מה נעשה כשיהיה יותר חם. זה או להיחנק - או ג'וקים. בשלב זה, אני מעדיפה להיחנק S-:

אוהו, פתחתי תיבת פנדורה! או שמא יש לומר, תיבת ג'וקים!

בשמת, ניסיתם ריסוס אקולוגי, מבוסס על תמציות צמחים? תלמה פינץ ממליצה על מישהו. היא אומרת שאצלם זה היה יעיל מאוד. (גם זה רעיל ומחייב פינוי הבית לכמה שעות, אבל זה עדיין רעיל פחות מכימיקלים סינתטיים).

גם זה רעיל ומחייב פינוי הבית לכמה שעות
עם כל הכבוד לפאניקות והיסטריות, מעדיפה ג'וקים על רעלים (-:

לעניין הג'וקים - קראתי איפה שהוא שצריך לסגור את פתחי הכיורים אמבטיה, לשים משהו כבד על המסננת כדי שלא יכנסו ג'וקים.

המשך הסאגה על הג'וקים, שיש לה קשר מעניין גם לדיון על המטבח:

אתמול, למרות התריסים הסגורים הרמטית - מתקפת ג'וקים גם בחדר השינה וגם (כנראה) מהסלון.
קודם שומעים מין צליל פיצוץ כזה, כאילו התעתקו לי מישהם לתוך הבית, ואז רואים ג'וקים רצים.
מאיפה לעזאזל הם נכנסים?
חשד: צליל הפיצוץ הוא מהנחיתה שלהם מתעופה ישירות על התריסים מבחוץ (האיש ראה אתמול אחד שמנסה להיכנס ולא מצליח, ויכול היה לראות ולשמוע את צליל הפיצוץ בהתאמה למה שההוא עשה). אלה מהם שיש להם מספיק שכל, לא מוותרים כשהם מגלים תריסים סגורים (בסלון) או רשת (בחדר השינה). הם מוצאים דרך להשתחל מתחת לתריס, או דרך להשתחל מהרשת (לא מבינה איפה).

מאז לפני שבועיים עם ליל-האימים התחלתי לחשוב ברצינות על עניין הג'וקים. זה היה קשור גם לעובדה שהאיש היה בחו"ל ולי יצא לשטוף את הבית כמעט כל יום, שזו לא התדירות הרגילה פה.
פתאום שמתי לב, שנעים לי בבית כל הזמן.
שמתי לב, שקל לי פי אלף יותר לשמור עליו נקי ומסודר, כשהוא נקי. שיש לי כוחות.

חשבתי המון "למה אני היסטרית מג'וקים?" הרי אי אפשר לומר שאני "מפחדת" מהם. נכון, זו המלה שאנחנו משתמשים בה, אבל זה לא מדוייק. אני לא "מפחדת" שהם יעשו לי משהו - אני מפחדת שהם יגעו בי, יתקרבו אלי, לראות אותם.
ככל שחשבתי יותר, המלה שהתרקמה לי במוח בקשר לדברים האלה היתה

גועל

הרגשתי שלמושג "גועל" יש משמעות בחיים שלי (הקוסמת מארץ עוץ, זה קשור גם לצבע הלבן, למטבח נקי, ליכולת לבשל במטבח שלי, לטוהר ולטיהור).
הרגשתי, שאם משהו "מגעיל" לי בבית, זה חוסם אותי. אני לא יכולה לעבוד בו לפני שאני מסלקת את הגועל.
נזכרתי, שבהריון הגועל היה בממדים מטורפים, מה שרומז לי שהוא קיים גם בחיים ה"רגילים", לא מופיע יש מאיין.

אני לא "מפחדת" מג'וקים. הם מגעילים אותי ואני באופן אישי רגישה לכל דבר שמעורר גועל.
אני לא יכולה לאכול מה שמגעיל אותי. אני לא רוצה לראות מה שמגעיל אותי.
אני לא יכולה לחיות בבית שמגעיל אותי, ואם הבית שלי מגעיל אותי, זה מרוקן אותי מכוחותי. הדרך לצאת מזה היא לשמור באופן מתמיד ורציף שהבית לא יגעיל אותי, וששום דבר בבית לא יגעיל אותי.
אם אף פעם אין שום דבר "מגעיל" בבית, הכוחות שלי נשמרים כל הזמן, טוב לי במקום שלי, ויש לי כוחות.
אם משהו "מגעיל" מופיע ואני לא מנקה אותו מהחיים שלי במהירות, אז הנוכחות שלו מתחילה לגדול ולקחת לי כוחות. חייבת "להרוג אותו כשהוא קטן" כדי לשמור על עצמי.
אני רגישה לצבעים, לריחות, לצורות, להרמוניות, לדיסהרמוניות מסוימות, לרעש, לבלגן שעושה רעש בעיניים, לקולות אלקטרוניים, לאבק ולעובש (זה כבר בדרגת אלרגיה של ממש), ולעוד דברים שלא חשבתי עליהם.
הרגישות הזאת היא חלק ממני, ואני חייבת ללמוד לקבל אותה, להשלים אותה ולחיות איתה.
ההתנגדות להיות "רגישה" רק החלישה אותי. אין מה להתנגד. את מה שאפשר לחזק, אני מחזקת. אבל אני כנראה לא יכולה להפוך פתאום ל"אדם לא רגיש". אז אין ברירה אלא ללמוד להיות חזקה ומתפקדת עם הרגישויות ולא נגדן.

דרך להשתחל מהרשת (לא מבינה איפה).
אם הרשת שלכם נעה על מסילה שהיא מעין סכין, להבדיל מנעה בתוך מסילה, במסילה עצמה יש פתח ניקוז די גדול. אני חושדת שהיתושים שלנו נכנסים משם.

לא הבנתי איך הגועל והרגישות מתחברים לפוקוס במסרים.
תתרגמי?

אם הרשת שלכם נעה על מסילה שהיא מעין סכין, להבדיל מנעה בתוך מסילה, במסילה עצמה יש פתח ניקוז די גדול. אני חושדת שהיתושים שלנו נכנסים משם.
לא, זו רשת גלילה שנפתחת מתוך קופסא. והיא בדיוק הוחלפה בחדשה, כי הישנה היתה קרועה בכמה מקומות. החדשה שלמה לגמרי וחזקה!

_לא הבנתי איך הגועל והרגישות מתחברים לפוקוס במסרים.
תתרגמי?_
להבין. להבין. שנים לא הבנתי מה אני מרגישה ומה אני משדרת ולמה אני פועלת. למשל, לאיש שידרתי "היסטריה" בקשר לג'וקים. בעצמי לא הבנתי שמדובר בגועל.

בשמת, מזדהה כמעט עם כל מילה בענייני המקקים. כולל המהלך של ההשתחררות מהתלות במישהו אחר והיירוט מרחוק...
מוסיפה שחרדות (וגועל) מחרקים הם תופעות שורדות אבולוציונית.

אצלי אישית, לא היו חרדות בתור ילדה, הייתי מרימה חיפושיות, חגבים וכו'.
בעקבות מסע עינויים שלי על ידי אחותי התפתחה חרדה מנמלים גדולות (שמאז שככה), חרדות מכל חרק ממשפחת הדבורים, גועל ממקקים וחוסר יכולת לגעת בשום חרק משום סוג שהוא..

לעניין המטבח (אם אני כבר נדחפת, אז לכל הדיון

) אני מבינה אותך במאה אחוז בקשר לנקיונו ולעיצובו, ורואה קשר הדוק עם עניין המקקים.
אצלי כל המזון סגור בקופסאות אטומות במזווה, המקרר נקי, ואין מצב שיישאר אוכל פתוח בחוץ. זה מושך מקקים ושאר חרקים. מכיוון שגם פירורי מזון שתקועים באיזו פינה תחת איזה מדף יכולים למשוך אותם, התפתח צורך ב"נקיון אמיתי", כזה שלא רק למראית עין.

אין מצב שיישאר אוכל פתוח בחוץ
ברור, אחרת החתולים מזנבים.
אח"כ באים אלי כל מיני אורחים מבתים מתוקתקים, ומשאירים אוכל על השיש

רשת גלילה שנפתחת מתוך קופסא
אני לא מכירה רשתות גלילה, אבל חמי המומחה לאלומיניום אומר שתריסי גלילה פוגעים באיטום של הבית, אז אולי גם רשת גלילה? כלומר אולי המקק מגיע דרך ארגז הרשת?

בעקבות מסע עינויים שלי על ידי אחותי התפתחה חרדה מנמלים גדולות (שמאז שככה) חרדות מכל חרק ממשפחת הדבורים, גועל ממקקים וחוסר יכולת לגעת בשום חרק משום סוג שהוא..
אוי, זה מצב חמור משלי. נמלים ועכבישים, שנראים לי חיות נקיות, לא מגעילים אותי בכלל. אני מעלה נמלים על היד שלי. גם הורגת אותן ביד, אבל זה כבר סיפור אחר (-; לגבי תולעים, אילפתי את עצמי עם בוא הילדים. אני קוראת להם בחדווה לבוא לראות תולעת שמצאתי בחסה, והם מאכילים אותה ועוקבים אחריה בעניין ובצהלות. אבל אני עדיין לא אגע בה ביד... אקח אותה על עלה או על דף ואחזיר לטבע.

עכבישים זו חרדה איומה שלי. אבל אני ממש ממש משתפרת. אני כבר יכולה לישון בחדר שיש לו עכביש בפינה. ולא לצרוח כשמוצאת אחד על המיטה או אפילו על הבגדים. דבורים, דבורים וצרעות משתקים אותי... ג'וקים, חל שיפור משמעותי. למרות שבפעם היחידה שבה הלך לי ג'וק על היד לקח לי כמה שעות להפסיק להרגיש את זה ולהפסיק להתחלחל...

כשגרתי ברמת אביב (רח' קרני) נכנס לי עכברוש הביתה, לחלון הקומה השניה, כשהייתי לגמרי לבד (האיש היה בחו"ל בנסיעת עבודה). כאילו להוסיף חטא על פשע, זה היה ביום שבו ניקיתי את כל הבית

ובצד השני חיכה לי ג'וק ענק. ממש בין הפטיש לסדן.

ברחתי יחפה בתחתונים לבית הוריו... (זה התחיל בזה שעמדתי על השולחן בסלון, התקשרתי לאיש שמרמות ההיסטריה היה בטוח שמישהו מת, אח"כ לאמא שלי שגדלה בכפר עם נחשים ועקרבים אז פשוט צחקה עליי, אח"כ להוריו שאמרו שפשוט אבוא ונטפל בזה למחרת. אף אחד לא האמין לי שראיתי עכברוש. למחרת נתפס עכברוש ענק (ענק. זה היה מזעזע.) וחוץ מהאיש שהיה צריך להתמודד איתו, אף אחד לא מצא לנכון להתנצל על זה שצחק עליי או לא האמין לי.

כשגרתי בר"א (קרני) נכנס לי עכברוש הביתה, לחלון הקומה השניה
אכן. הם חצופים כאן.
לפני כמה חודשים נכנס אלינו. לחלון הקומה השלישית.
ולפני שנתיים שלוש ניסה בבת אחת אחד לחלון מרפסת המטבח הצפונית, ולתריסי הסלון הדרומיים! שניים בבת אחת! ענקיים! ובאותו לילה הצליח אחד להיכנס לשכן שמעלינו, בקומה רביעית!

כשגרתי בר"א (קרני) נכנס לי עכברוש הביתה, לחלון הקומה השניה
בטוח שזה עכברוש? ממה שקראתי זה יכול להיות החולדות שגרות בעיר, ופיתחו יכולות טיפוס על מרזבים.

טוב, כשדיברתם על ג'וקים זה עוד היה משעשע, אבל עכברושים? או הגרסה שאמורה להיות מעודדת -
החולדות שגרות בעיר, ופיתחו יכולות טיפוס על מרזבים?
זה מעל לכוחותי.
כשהייתי ילדה הקרינו לילדי הקיבוץ איזה סרט עם עכברושים, גרסה כלשהי לחלילן מהמלין כנראה (אגב, זו אותה המלין של גליקל מהמלין? פתאום שאלתי את עצמי). זה עשה לי סיוטים לכל החיים. שנים לא הייתי מוכנה לקרוא את "הדבר" בגלל זה.
איזה מזל שעזבתי את ר"א!

עכשיו גם לי יש חלושס

בטוח שזה עכברוש
כן. :-\

חשבתי שעכברוש הוא חולדה.

גם אני. אפילו בדקתי את זה בשעתו ויש כמה מקורות שמחזקים את הטענה שאלה שמות שונים לאותה החיה.

אלא מה? כש{{}}אני אומרת חולדה אני מתכוונת לחולדות מעבדה, או לחולדות מחמד. בינוניות בגודל, בד"כ לבנות (מקסימום כמה כתמים שחורים) עם עיניים אדומות, נקיות ואפילו חמודות... וכשאני אומרת עכברוש אני מתכוונת ליצור גדול כמעט פי שלושה, בד"כ שחור או אפור, עם זנב אימתני, ארוך ועבה. חיה מבחילה, מזוהמת, נושאת מחלות וענקית. (תסלח לי אלה לי לה אם היא מגדלת את אלה.) זה לא אומר שאני מגדירה פה עכשיו את מונחי השפה, אבל מסתבר שזו אבחנה שגורה למדי.

עד כמה שידוע לי, החמודים מהמעבדות הם עכברים.

למיטב ידיעתי במעבדות יש עכברים לבנים קטנים וחמודים וגם חולדות לבנות ונעימות - גדולות מהעכברים.
שני אלה שונים לגמרי מאחיהם האפורים והמבעיתים.

מה שתבשיל אמרה. אפילו בדקתי את זה וכתבתי תגובה ארכנית ומסבירה על הגנוס RATTUS ועל המין הספציפי שהינו שחור וגדול ומטפב יפה על קירות... אבל מחקתי. יש גבול לכמה אני מוכנה להתעסק בחולדות...

בשמת שלום.
מיגור ג'וקים עם "תכלית" שכתבת עליהם בדף על הדברה אקולוגית - את אכן מרוצה? האם זה מיגר את הג'וקים? וכמה זה עולה? מה עושים? קונים את החומר הזה, או שמא מזמינים את החברה הבייתה?
תודה רבה ושנה נהדרת
@}

אז ככה: "תכלית" הם בעצם אדם אחד, הדר ברקת שמו. מזמינים אותו הביתה, הוא בודק מה ואיפה צריך לשים לפי הממצאים (איפה יש ג'וקים וכו'). מיגר את הג'וקים תיכף ומייד ואין עד עצם היום הזה

מצלצלים אליו, לפי הטלפון שרשמתי שם, והוא מגיע מתי שקובעים איתו. חוץ מזה גם אדם מאוד נחמד. כל ביקור עולה 180 ש"ח, וחייבת לסייג: לא בכל המקרים זה פותר את הבעיה בביקור הראשון. תלוי כמה המצב בבית חמור. יש מקרים שצריך עוד ביקורים.
אצלנו גם היתה מכת נמלים, והיא יותר מורכבת:
מדי פעם זן חדש חופר לו דרך לתוך הבית שלנו ואז צריך שוב להזמין אותו כדי לטפל בהן. בדיוק לפני יום כיפור צצה לפתע השתוללות של נמלים. אז לקחתי כמה גרגרים שהוא שם אצלנו בשביל קן אחר, שמתי להן על השביל שלהן, ואכן כבר כמעט אין שם נמלים (הן לקחו את הרעל לקן). אבל יש עוד קצת. הן היו מורכבות מיותר מזן אחד של נמלים ויש כנראה זן אחד שלא רגיש לרעל הזה. אם הן ימשיכו, לא תהיה לי ברירה אלא להזמין אותו, שיביא עוד סוגים, כדי לתת לזן ששרד.

תוספת חדשה: בתי טענה השבוע (מתוך פליאה על בורותי P-: ) שברור שהם אותה חיה: החולדה היא הנקבה, והעכברוש הוא הזכר P-:
(איך לא חשבתי על זה קודם (-: ).

הדיון התחיל בדף אחר, לא זוכרת איזה! מי יכול/ה לעזור?
דכאון של אמהות בבית

4.2008 16:38

<ג'וקים? מפחדים ממני!>

מקקים טיפשים

תודה, דגנית ב!!!

טכניקת EFT כנראה יעילה ביותר בטיפול בפוביות ממוקדות.
--
מציע טיפול ב EFT ללא תשלום. אני עובד בשיטה כשנה, עד כה על עצמי, ובנושאים כלליים הרבה יותר מפוביות. בטיפול בפוביה המטרה היא להגיע לתוצאות תוך מס' שעות לכל היותר.
תצטרכו להגיע אלי (ירושלים) ולקחת אחריות מלאה על שלומכם.
[email protected] 0523729162

אני לא יודעת מה לעשות עם זה. אני גרה בדירת חדר, אם יש בו ג'וק אין לי לאן לברוח, ואני מפחדת להיות. החדר מבולגן לאללה. הג'וק הולך לי על כל הדברים ומסתתר ביניהם.

הרגשות שעולים לי:
גועל נפש.
אני לא מוכנה לא מוכנה לא מוכנה לקבל את הנוכחות שלו. את הקיום שלו. דיסוננס ענק עם העולם.

לא עמדתי בזה וריססתי אותו ברעל. קרוב למיטה, קרוב למחשב. הוא המשיך להתפתל בשגעון על כל החפצים שלי והתפגר מתחת לשידה. עכשיו יש לי צריבה בקנה הנשימה מעורבבת עם הבחילה והבהלה והפחד שיבוא עוד אחד.

אני לא חיידקופובית, ואין לי בעיה לשבת שעה מול עקרב או נדל ואפילו מול נחש צפע (קרה לי לאחרונה כשחיכיתי ללוכד והשגחתי שלא יעלם). אבל ניקיתי היום כיור מלא בריקבון וסירחון, וזה גזל ממני את כל כוחות התמודדות שלי עם גועל להיום, כל דבר קטן שזז מהמאוורר אני פוחדת שזה עוד גו'ק...

שליחה על ידי ברטה* » 30 יולי 2012, 12:40

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שבוע טוב,
היי בשמת יש לי ילדה (23) שמאוד מאוד מפחדת מג'קים גם מילת ג'ק מאוד מפחידה אותה היא נכנסת להסטריה ברמות
כתבת לפני שנתיים שאת השתמשת בטיפול של חותמ מרפא "מאסטר" ואחרי חותמ מרפא "תהילה"וגם בפרחי בך mimulus ,
האם היו עוד דברים נוספים,
אשמח מאוד לקבל ממך תשובה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי,
שמי שרה ואני מחפשת מישהו/ מישהי שמוכן להתראייין על הפחד שלו מג'וקים ולשתף את הצופים על ההתמודדות שלו והקשיים שלו בנושא.
אשמח אם תחזרו אלי 052-8348635