חיבור האב לצאצאיו

אי שם לפני כמה אלפי שנים החליטה האנושות לחבר בין האב לצאצאיו. ומאז, נדמה שהאמהות עדיין לא הפנימו את הרעיון הזה במלואו. (צפריר מתוך דיון בדף גירושין וחינוך ביתי )
לדעתי הכירסום מהסמכות של האב נובע משינויים גלובליים בעקבות הקפיטליזם -
מצד אחד, הקשר הביולוגי בין אמהות לצאצאים הוא מאוד רגשי ומאחר והשבטיות התפרקה, האישה אינה מקבלת מספיק תמיכה רגשית בגידול ילדיה, ולכן הגבר מתבקש לקבל עליו גם תפקידים נשיים יותר ולמלא את החלל שנוצר.
מצד שני, גם האשה עוברת שינויים בעקבות תכתיבים חברתיים-תרבותיים, תכתיבים שהיא לא בהכרח מעוניינת בהם (לימודים, עבודה, קריירה) או שאינה מקבלת את התפקיד המסורתי של טיפוח הבית וגידול הילדים על עצמה בלבד.

שינויים,
אם ברצונך לפתוח דף על יחסי הורות או היחסים בין האם התרבותית והאב התרבותי, במובן הזה של חוסר תקשורת או תקשורת ברוכה, אני אשמח להשתתף בדיון כזה.
עם זאת, דיון אמיתי, של גברים ונשים - זוהי יותר משאלת לב מאפשרות סבירה.
שכן, יכולת הענייניות כמו פסה מן העולם, כאשר הצדקות רגשיות נכנסות לתמונה.

ובמובן הזה, כולנו אינפנטילים.
וזה בסדר, כאמור - זכותנו המלאה להיות מטומטמים - ככל שנחפוץ.

תודות.

זכותנו המלאה להיות מטומטמים - ככל שנחפוץ.
נכון, אבל יש לזה מחיר (-:

_זכותנו המלאה להיות מטומטמים - ככל שנחפוץ.
נכון, אבל יש לזה מחיר_
לאו דווקא, הטמטום ניתן חינם, לכל מי שחפץ בו.
תוצאותיו של הטמטום עשויות להיראות כמחיר, אבל בפועל סיבה ותוצאה זו רק הדרך המועדשפת עלינו לראות את המציאות, בעוד למציאות עצמה אין כל צורך בסיבה ותוצאה, ואלו רק חלק זעיר מחיינו בפועל.
ואני כותב את הדברים האלה ללא סיבה, ולדברים אלה לא אמורה להיות כל תוצאה.

תודות.

ואני כותב את הדברים האלה ללא סיבה, ולדברים אלה לא אמורה להיות כל תוצאה.
בדף אחר הסברת שאתה אוהב מילים, הנה למשל סיבה לכתיבה....
מאחר ואתה גם מגיב וממשיך להסביר את הלך מחשבותיך, אני מבינה מכך שהינך שם לב להדים שמילותיך יוצרות ועוקב אחר מוצא פיהם של אחרים,
והרי לך קשר של סיבה ותוצאה בדיון בו אתה משתתף.

עם זאת, דיון אמיתי, של גברים ונשים - זוהי יותר משאלת לב מאפשרות סבירה.
דיון אמיתי מכיל בתוכו מספר אמיתות,
דיון אמיתי, מבחינתי, הוא דיון מפרה, מחדד מחשבה, דיון שיש בו הקשבה וסובלנות.
דיון כזה יכול להתנהל כשהצדדים מעוניינים בכך,
כאשר הדיון פתוח לקהל הרחב באינטרנט, מסכימה איתך שהסיכוי שדיון כזה יתממש הוא קטן מאוד (אלא אם מתעלמים מתגובות שלא תורמות ומפתחים את אלו שכן).

גם אני עסוקה בשאלה הזאת כרגע. אשמח לשמוע דעות ותגובות של נשים וגברים.

לדעתי תרבות הצריכה יצרה כאן קונפליקט מעניין

מצד אחד, הקשר בין האב לצאצאיו הוא הישרדותי במובן הביולוגי של שימור הגנים והן במובן הכלכלי של שימור ההון שנצבר (בימי קדם, אדמות רכוש, בקר עבדים).
לכן, האב צריך את צאצאיו כדי לשרוד גם אחרי מותו. הוא צריך לדאוג לכך שיגיעו לבגרות כאשר הם מסוגלים להתמודד עם קשיי העולם ולשרוד כדי לשמר את מה שהאב יצר בחייו.

מצד שני רוח הזמן גורמת לכך ש:
ההורים עסוקים יותר בעבודה ובשלל אביזרי תרבות הפנאי כמו מחשב וטלוויזיה.
הילדים נתונים להשפעה הולכת וגוברת של אמצעים חיצוניים המעצבים את התודעה.
ירידה באמונה בערכי המשפחה גורמת להתפרקות המשפחות לגירושים רבים, ולגידול ילד בבית שבו אביו אינו נוכח או שהגבר החי עם האם אינו אביו.
יתרה מזו, הטכנולוגיה (מבחנות, בנקי זרע וכדומה) יצרה מקרים רבים בו אין ולא יהיה קשר בין אב ביולוגי וצאצאיו.

לכן לדעתי השאלה היא מהו אב ומהו צאצא בעידן שלנו? האם הקשר מוגדר על ידי הקשר הגנטי בלבד?
אם לא, אז הגדרת הקשר היא למעשה התשובה לשאלה.

לדעתי תרבות הצריכה יצרה כאן קונפליקט מעניין
תרבות הצריכה היא רק חלק מהעניין, התרבות האנושית היא ההתרבות האנושית, מתבגרת אל תוך קשרים בין ההורים לצאצאים.

הקשר בין הזכר לצאצאיו ראשית דבר הוא הישרדותי במובן הזה שצאצאיו ממשיכים את הזן, ואת מי שהזכר הוא גם אם זה לא מודע לכך.

ההבדל התרבותי האנושי מהקשר הביולוגי, גנטי, חייתי, הוא שבטבע הזכר ברגיל לא יתרום לגידול צאצאים אחרים משלו, ושם תפקיד הנקבה הוא להגן על צאצאיה מפני זכרים אחרים. בתרבות האנושית נמצא הגבר חומל על כל תינוק, שלו או של אחר.

כאן, הקונפליקט המאפיין את הקשר בין האב וילדיו מתחיל דווקא בנכונות הנקבה לקבל את מקומו של הזכר בהתנהלות המשפחה, שהיא צמצום של העדר. אותו עדר בו הזכרים אינם חלק מההתנהלות למעט שמירה על טריטוריה (בעיקר מזכרים אחרים), עזרה בציד, והפרייה.

מחד, מוזמן הזכר אל הזוגיות ואל מקומו כאב, כמי שתרומתו לניהול המשפחה ברורה, ומאידך תהליך זה איטי מאוד, לא מלא, בבחינת מושיטה יד הנקבה אל הזכר, ומחזירה אותה מהר, פן זה יסכים.
בתרבויות רבות לא ממש מאפשר תהליך זה זוגיות ושותפות מלאה בגידול הצאצאים, ובתרבויות אחרות תופשת החמולה או השבט את מקום העדר, ותפקידי הזכרחים והנקבות - כמעט כמו בטבע, כשהזכרים בפועל משתמשים בכוחם, והנקבות נכנעות לתכתיבי הזכרים - לכאורה.

שכן גידול הצאצאים במיוחד כשאלה קטנים כולו בידי הנקבות.
לא בכדי טקסים שונים נכפו על המשפחה על ידי הזכרים, אם ברית המילה ואם טקסי התבגרות.

עם זאת, למרות התפוררות המשפחה בעידן זה, עדיין, המשפחה היא התא הבסיסי, במובן של אמא ואבא וצאצאים, נמצא האב מעורב יותר ויותר בגידול צאצאיו, ומרגע שנמצא הזכר מודע לאבהותו, ולאבהותו הספציפית - הופך לגבר - במובן התרבותי.

תרבות הצריכה אם כך אפשר שמצביעה על חלק מהבעייתיות, אבל עיקר הבעיה היא הקונפליקט בין האב והאם, כשלרוב נמצא האב מתקפל נוכח אמונותיה ורצונותיה של האם, שכן הכוח הנקבי הוא הוא השולט, ועוצמתו רבה משל הכוח הזכרי, והכוח הזכרי מראש הוא כוח הריסון. הריסון העצמי.

ריסון עצמי זה של האב, בנוגע לדרך הגידול של צאציו, נמצא מתפרץ על ידי רבים כהחברה הפטריאכלית, כך שבהתאגדם נמצאים הגברים כביכול שולטים בתרבות האנושית, בעוד בד' אמות, בתוך המשפחה, נמצאים כאמור מרוסנים. וטוב שכך.

כאשר נמצאת האשה מגבירה את דרישותיה כלפי הגבר, וסיפור דג הזהב הוא אמת לאמיתה במובנים רבים ובמקרים רבים - בדרך הטבע, על פיה האשה אינה מרוצה ועל הגבר לרָצות אותה, נמצא כבסיס איתן להתנהלות של משפחה , כהכללה רבתי, כשברור שהכללה זו כמעט איננה רלוונטית למקרה הפרטי, ובהחלט רלוונטית לנוכח מקצבי הזוגיות הכללית.

כאשר איזון עדין זה בין משימותיו של הגבר לרָצות את האשה, וביןם הסכמתה של האשה לקבל את הגבר מופר, ונמצא הגבר מתקומם, ולעיתם התקוממותו פוגענית, אין כל פלא שהמשפחה מזדעזעת כולה.
כאשר לא משכילים השניים ליישר הדורים ולהסכים להסכים, פרידה או גירושין נמצאים מתרחשים מאליהם, ובמובן של האנושות כולה, תהליכים אלה מועצמים וגם על מנת להקטין ילודה, שאין פתרון טוב מזה להתאמת היושבים לקן - מבחינת התפוצצות האוכלוסין.

לעתיד לבוא בכל מקרה אם כך כמות הצאצאים תקטן באופן משמעותי והתרומה לכלל תהיה עיקר לכל אלה שלא יהיו הורים ביולוגיים, אם בעזרה בגידול הילדים ואם בכל דרך שהפרט יתרום לכלל.

עד כאן.

תודות

בתרבות האנושית נמצא הגבר חומל על כל תינוק, שלו או של אחר.
אני תוהה על המשפט הזה, מאין מגיעה הקביעה הזו? האם אין היא מנוגדת להנחה הנפוצה כי לנשים יש את ה'גישה' לתינוקות ואילו רוב הגברים רחוקים מזה יותר?

לא חשבתי על גירושין מעולם כעל דרך תרבותית להתמודד עם פיצוץ האוכלוסין. מעין 'צונאמי' תרבותי.

בעבר, כך לפחות נהוג לחשוב, העולם נשלט על ידי גברים.
הנשים היו שפחות כנועות שמילאו את רצונו.
בין יתר התפקידים, נשים ילדו ילדים עבור הגבר שלהן.
הילדים גם שייכים שמית למשפחת הגבר.
באותה תקופה, חיבור הגבר לצאציו היה מבוסס על כך שהוא סיפק להם הגנה פיזית ולאמם את המשאבים החומריים הדרושים לגידול הילד.

בעידן שלנו, התחזק כוחה של האישה.
התחזקות כוחה של האם מאפשר לה לדרוש מהאב דברים שפעם היא לא יכלה לדרוש מפאת חולשתה.
לדעתי, הדרישה לחיבור האב לצאציו היא דרישה לראות חיבור מאולץ יותר בין האב וצאצאיו.
לדעתי, האם רוצה שהאב יתחבר לצאצאיו באותו אופן שהיא מתחברת אליהם - מנקודת המבט הנשית.
לדעתי, האם רוצה שיתוף שמשמעותו היא שהגבר יאמץ את דרכי החשיבה וההתנהגות הנשית.

באותה תקופה, חיבור הגבר לצאציו היה מבוסס על כך שהוא סיפק להם הגנה פיזית ולאמם את המשאבים החומריים הדרושים לגידול הילד.
והם כמוה היו קניינו, כמו הגמלים הזהב והצאן,הם היו כח עבודה בממלכתו ולמובחר שבהם הוענקה הירושה והכח לשלוט על השבט
זה היה היש לי יותר הרבה טוב ויפה הגברי
ומהו החיבור הנשי שהוא מתבקש להאלץ ולהתחבר מסכן אל ילדיו היום?
הוא מתבקש להכירם ,לחתלם, לשאתם,ללטפם,לדבר איתם (רחמנא ליצלן)ואילו אישתו הפכה לשותפה הכרחית כמעט בסיפוק הצרכים הכלכליים ואינה מוותרת על שמה יותר כל כך בקלות
ואפילו מעבירה את שמה ביחד עם שם האב לצאצאים אוי אוי אוי
והרי לנו סיכוי שהאנושות תחדול לראות באנשים חפץ או תפקיד או קניין או בועל
ותתחיל לראות בהם נפשות חפשיות עם רצון ויכולת הגשמה
לאו דווקא היבט נשי אלא התפתחות אנושית בתהליך
גברים רבים בעידן זה לא יוותרו על החיבור לצאצאים כפי שהוא היום
הם לא פחות גבריים אם הם הולכים עם תינוק במנשא,הם פשוט זוכים לחוש יותר רוך ואהבה מאבותיהם ולא מוותרים על כך, זה לא תולדה ישירה של דרישות האשה החזקה
זה טבעי לגבר לאהוב באותה המידה אך הוא נאלץ לוותר על קירבה כזו כי זה החליש את הגבריות שלו בעיני השבט והפך אותו לרך מידי מכדי לצאת להרוג
ואנושות עשויה לאפשר לכל מגדר תפקידים שלא התאפשרו בעבר, ולא בגלל האשה שהתחזקה

אני מוצאת שיש משהו בדעות של לא להתרגז, וציפייה מהגברים לאמץ את נקודת המבט הנשית.
ויש משהו בדברייך, עשב השדה, על הבעייתיות הגדולה כל כך בחיבור הגברי, האנטיתזה, של הבעלות והקניין וכו'.

אבל ישנן עובדות ביולוגיות. למשל- ההנקה. אני פוגשת היום יותר ויותר גברים שמסוגלים לומר בפה מלא שהם היו רוצים להניק. (ובטוחה שיש הרבה במילכוד של בין לבין- להיות בתפקיד מטפל 'נשי' לכאורה ולהנות מזה אך עדיין להיות שבוי בדפוסים 'גבריים' ולא להיות מסוגל להגיד את זה) .
גם לזה יש פן בעייתי. כאילו משהו ברצף הביולוגי לא נכון.
דעות?

בחרתי בשם הזה כי רציתי למתן תגובות כמו של עשב השדה.
לכן השתדלתי לתאר מצב שהיה את השינוי שחל באופן פלסטי בלי להיות שיפוטי ולהגיד מה אני רוצה.
אני אפילו לא מקדיש מחשבה לשאלה מה אני רוצה כי זה פשוט לא רלוונטי.
אני חי בעידן שלנו וחייב לחיות את חיי בין הגבולות של האסור המקובלים בו.
גבולות אלו עברו שינוי מהותי ושינוי זה גזר גם שינוי בקשר של כל אדם עם סביבתו.

כמו בכל שינוי, גם בשינוי הזה יש דברים ברוכים ויש כאלו המעלים געגועים לעבר הטוב
לדוגמה, יש מגמה של חזרה לטבע אבל בעצם רוב האנשים לא רוצים ממש לחזור לחיות בטבע בלי בתים, מכוניות, מחשבים...

גם לגבי השינויים שחלו במעמדו של הגבר אין לנו מה להיות שיפוטיים. זה פשוט המצב החדש.
אני סבור שכמו שכבר אירע אין ספור פעמים בעבר, כולנו נסתגל למצב החדש.

לסיום אגיב על משפט אחד:
והרי לנו סיכוי שהאנושות תחדול לראות באנשים חפץ או תפקיד או קניין או בועל
לדעתי את טועה. האנושות בעידן החומרני מאד שלנו רואה בכל אדם, גבר, אישה, ילד, אבא, אמא ושאר ערכים חפץ.
תפיסה זו גם מחלחלת לבתים למשפחות וגורמת למחזות נוראיים במקום בו אמורים לשרור השקט ההרמוניה והבטחון.
ערכו של האדם נמצא לדעתי בירידה ובמקביל יורד ערכה של המשפחה שרבות ממנה מתפרקות לצערי
כמו ששינויים חברתיים כתבה,
לדעתי הכירסום מהסמכות של האב נובע משינויים גלובליים בעקבות הקפיטליזם -

אני משתדל לא להיות שיפוטי כי זה ממילא לא יעזור..

בעבר, כך לפחות נהוג לחשוב, העולם נשלט על ידי גברים.
מסקרן אותי, יש לך סיבה טובה לחשוב שזה לא היה באמת ככה?

מספר דוגמאות אפילו מתהנ"ך.
שרה מאלצת את אברהם, הגבר החזק והעשיר לסלק מהבית את הגר פילגשו ואת ישמעאל בנם אל מוות אכזרי במדבר.
רבקה עוזרת ליעקב לנצל את כהות החושים של יצחק כדי שהוא יעניק לו את הברכה.
מעשה הדודאים....

טענתי בקיצור היא שהגבר תמיד הרגיש חיבור לצאצאיו אותו ביטא באופן גברי.
בגלל שינויים חברתיים והיסטוריים מעמדו של הגבר בתא המשפחתי נחלש
אני לא שיפוטי אלא לדעתי מציין רק עובדה.
עכשיו, כשהאישה חזקה יותר, היא יכולה לדרוש מהגבר שיראה את העולם באופן שבו היא רואה אותו....

באופן טבעי

באופן טבעי