זקוקה לאוזן קשבת

[נפש_של_ברבור*]

את הסיפור הזה אני לא יכולה לכתוב אלא בעילום שם.
אני לא סובלת לכתוב בעילום שם אבל הגיעו מיים עד נפש ואני חייבת לפרוק קצת אחרת השתגע אז... עמכן הסליחה אבל זה מצב של בעילום או בכלל לא.
לפני הרבה שנים התאהבתי במישהו. אהבה כמו בסרטים. כמו בספרים. כמו בחלומות הכי ורודים כמו בדימיונות הכי פרועים. רציתי רק להתחתן איתו וללדת לו ילדים וניסיתי כל הזמן להכנס ממנו להריון אבל הוא ממש לא רצה והקפיד לגמור בחוץ. עברו שנים. שנים מאושרות מאין כמוהן של קסם של אהבה של תשוקה מטורפת וקירבה מדהימה. חיינו כאילו אנחנו איש אחד. נפש אחת שמתקיימת בשני גופים שונים.
עם הזמן אני הרגשתי שאני רוצה כבר להתמסד ולהיות רעייה ואם והוא לא. להפך, לאט לאט הוא התחיל להרגיש שהוא רוצה להתנסות עם עוד נשים (אני הייתי השנייה שלו הוא היה השלושים שלי אולי)
והתחיל לפזול לצדדים ולהרגיש מתוסכל ולא מסופק איתי.
אני כבר הבנתי בשלב הזה שאנחנו נפרדים ומכיוון שהתלות בינינו היתה ענקית ידעתי שזה יהיה מאוד קשה, וגם שיהיו לו המון רגשות אשמה על זה שהוא עוזב אותי כדאי לחוות נשים אחרות. הוא כבר התחיל להתעניין באחרות ואני קינאתי נורא והייתי שבורה מזה אבל ידעתי שאין מה לעשות הקשר בי
נינו לא ממש עובד כרגע ורק מונע מאיתנו להגשים את עצמנו. בקיצור שאנחנו תקועים אבל מפחדים להפרד כי אנחנו כל כך קשורים אחד לשנייה. לכן יזמתי אני את הפרידה ואמרתי לו שאני כבר לא אוהבת אותו כמו פעם. אמרתי את זה כי רציתי לשחרר אותו לדרכו ללא רגשות אשמה. (זה טיפה יותר מורכב מזה כי באותה תקופה אני הייתי חולה במחלה קשה והרגשתי שאין מצב שהוא ירשה לעצמו ללכת הלאה למרות שהיה ברור עוד לפני שחליתי שהדרך קוראת לכל אחד מאיתנו ללכת למקום שונה). הוא היה מופתע אבל אמר שגם לא ברור שהביחד שלנו הסתיים. זה היה עצוב. באותה תקופה לא גרנו יחד. בגלל המחלה שלי גרתי אצל הוריי והוא אצל הוריו ולכן הפרידה היתה ממש קצרה... הוא פשוט הלך... אבל לא בכעס אלא בהבנה ובהבטחה מצד שנינו שתמיד נשאר ידידים.
זה לא ממש קרה כי אחרי שלושה ימים היתה לו חברה בת 16 ואני שגם ככה עברתי תקופה נורא קשה קינאתי נורא. הוא רצה לבוא לבקר אותי אחרי סידרה של טיפולים קשים שעברתי אבל ביקשתי שלא יבוא. הוא טס איתה לאירופה. אני הבראתי והתחתנתי. ילדתי שני ילדים.לא ה זמנתי אותו לחתונה ולא סיפרתי עליו לבעלי. הוא התקשר אחריי שילדתי את בני הראשון והיתה שיחה מאוד נעימה ומרגשת (לא היה ברור אם אוכל ללדת אי פעם בגלל המחלה שהיתה לי... וסליחה אבל לא מעוניינת לפרט ). בכל אופן שנינו התרגשנו ושמחנו לשמוע אחד את השנייה.
מאז לא דיברנו יותר. שמעתי עליו פה ושם מחברים ידעתי שהוא מחליף חברות כלהזמן מטייל בעולם וחי בטוב.
כשיש לי תקופות קשות אני חולמת עליו. אני ממש מחכה שיגיע הלילה כדי לחלום עליו...
אני חושבת עליו המון ויש לי מקום בלב שברור לי שהוא רק שלו.
אני לא חושבת על לחזור אליו או משהו (אני חייה באושר גדול עם בעלי וילדיי) אבל יש את המקום הזה שהוא באמת רק שלי ושלו. מקום טוב ואוהב מעבר למילים ולהגדרות וליבשות ולארצות... משהו אחר כזה. נקי תמים אוהב נטו. איכפתי במלוא מובן המילה. או לפחות ככה חשבתי עד לא מזמן.
שתבינו שאני חושבת עליו כמעט כל יום... מדברת איתו בלב רואה אותו בעננים, שומעת אותו בשירת הציפורים...משתפת אותו בחוויות...
הוא חי כבר המון שנים בארופה. הוא מדריך טיולים שם. והנה נזדמנה לי הזדמנות לטוס לארופה לחודש במשך החופש הגדול, במסגרת העבודה של בעלי.
בעלי נוסע להמון כנסים והרצאות ואני מצאתי את עצמי בארופה עם שני ילדים ואחותי (שגם גרה בחול וקבענו להפגש איתה).
כתבתי לו מייל. היי אני כאן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ניפגש? אולי ניפגש ביורודיסני? תכיר את הילדים?
תודה על ההזמנה אני עסוק בימים אלו.
?????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????
ברר... איזה קור.... מקפיא.
מנסה שוב. לא רוצה להכביד אבל אני פה! אולי במקום אחר? אולי בלי הילדים? (לא לא לא אין לי שום כוונה לבגוד-נאמר לכם לא לו...)
אין תגובה.
היי, אולי לא שלחתי טוב אולי לא קיבלת את המייל שלי.... היי... אני פה! אולי ניפגש?
אין תגובה.
הלב נשבר. מתרסק. מתנפץ. האדם הזה שתמיד האמנתי שיהיה שם בשבילי בכל מצב בכל שלב בלי דיבורים בלי הסברים בלי כוונות בלי תוכניות רק חברות נטו. איפה אתה?? אני כותבת, איפה אתה? זו אני, באמת,אני רוצה להפגש מה אתה לא רוצה? (אני כבר שלושה שבועות לא ישנה בלילות ועוד מעט אני חוזרת וברור שלא אבוא לכאן שוב בשנים הקרובות.... אז אני מנסה שוב)
לא יודע. לא ממש. אני כבר לא אותו בנאדם.
אני המומה. איך זה יכול להיות? אני רוצה להמשיך לכתוב לו אבל אני מבינה שזה לא נכון. אני מניחה לו. אבל אני לא יכולה. אני כותבת יום לפני החזרה הביתה- סליחה אם איי פעם פגעתי בך. תמיד רציתי בשבילך רק טוב. תמיד אהבתי ותמיד אוהב אותך.
אין תגובה.
עד היום.
אנחנו בארץ כבר שבוע. לא מאמינה שלא פגשתי אותו.

[נפש_של_ברבור*]

פפפפפפפ...........
טוב. מה היה קורה מבחינתי בפגישה כזאת?
העלאת זכרונות. צחוק. חיבה. אווירה של נעורים. בטח לא סקס... גם לא מעוניינת..
זה לא האכזבה שהפגישה לא התקיימה זה ההלם מזה שהוא לא זוכר אותי. אני חייה איתו אשכרה כל יום מחיי. שתבינו שהיינו יחד 8 שנים. אהבנו באמת ובתמים זה פשוט לא הסתדר אבל אף פעם לא חשבתי שיכול להיות מצב שמישהו מאיתנו יושיט יד לשני והשני לא יהיה שם. זה שוק עבורי. כאילו אשכרה חייתי באיזה אשלייה.
שתמיד נאהב...
אני חושבת שאולי זה טמון במשפט שאמרתי לו כשנפרדנו שאני כבר לא אוהבת אותו. אולי השקר הזה הצמיח מציאות כזאת מעוותת....
טוב. רק רציתי לספר למישהו אז תודה על ההקשבה.
אני אוהבת אותו!!!!!!!!!! אני רוצה לראות אותו עוד פעם בחיים האלו. אני לא אדם לגמרי בריא ולא יודעת אם אאריך חיים. אני אוהבת אותו. אני לא רוצה לפרק את המשפחה שלי. מממש לא. אני אוהבת את בעלי מאוד. אבל אני רוצה שזה יהיה כמו בפנטזיה שלי. שאי שם בעולם יהיה אדם שיאהב אותי ושיהיה לו אכפת ממני ולי ממנו. לא סתם אדם ז ה אדם שעבר איתי דברים ואני איתו... דברים רבים ומרגשים איך אני סתם אחת בשבילו פתאום?
אני עכשיו בהריון ונורא התלבטתי אם לטוס או לא אבל המחשבה על לפגוש אותו פשוט נתנה לי כוחות על ואני המומה שחזרתי לארץ בלי לפגוש אותו.

[נפש_של_ברבור*]

אפילו הרופאים ממש המליצו לי לא לטוס אבל הרגשתי שהזמן נכון לי עכשיו לפגוש אותו וכל כך סמכתי על התחושות שלי
פתאום הכל התערער לי
פתאום זה העמיד לי גם דברים אחרים בחיים( שהיו כל כך ברורים לי) בסימן שאלה.
פתאום אני מרגישה אחרת לגבי עצמי ולגבי כל החיים שלי. אני חוזרת ומדגישה יש לי חיים מדהימים אבל זה פשוט ריסק אותי. באמת. היה לי כל כך חשוב לדעת שלמרות הכל אני חשובה לו ואהיה חשובה לו תמיד. אני ממש לא חוזרת לעצמי מאז הטיסה. כולם חושבים שזה ההריון... עוזרים לי בכל דבר.. אני מוקפת בעזרה וחיבה אבל הנפש שלי שבורה. זה כאילו נפרדתי ממנו רק השבוע ולא לפני 14 שנה באותו ערב על הספסל.

[נפש_של_ברבור*]

איך זה יכול להיות שאהבה גדולה כל כך נגמרת אצל צד אחד? איך אחרי קירבה כזאת ואינטימיות כזאת אנחנו פתאום זרים? זה לא נתפס לי. אני תמיד ראיתי בקשר שלנו משהו שהוא מעבר למילים ולזמן. זה היה אחד הדברים המשמעותיים ביותר בחיים שלי ותמיד שאבתי כוחות מהמקום הזה ותמיד ידעתי שיבוא היום שדרכינו יצטלבו בחזרה... חשבתי שאולי כשהוא גם יתחתן ויהיו לו ילדים הוא יחזור לארץ ואנחנו שתי המשפחות נצא לפיקניקים בשבת בבוקר.... חשבתי על הרבה דברים אבל אף פעם אף פעם לא חשבתי שיכול להיות שאני אחפש אותו והוא לא יהיה מעוניין לפגוש אותי.
אתמול חשבתי שאולי הוא בתקופה לא טובה וזה משהו בינו לבין עצמו אבל לא ממש נראה לי.
משום מה נראה לי שיש שם איזה כעס כלפיי. כמו שאני כל השנים טיפחתי את האהבה הוא טיפח את הכעס הזה... ככה נראה לי... אבל אם לא הייתי יודעת זה לא היה מפריע לי אבל עכשיו כשאני יודעת אני מרגישה שאני לא יכולה להשלים עם זה. לא יתכן שהוא יהיה במקום שלילי כלפיי וכלפי הקשר שלנו... אני רוצה לנדנד לו. אני רוצה לשלוח לו עוד ועוד מיילים ולנסות להבין מה קרה אולי גם להתנצל ? אני מתאפקת כי זה ברור שאני מכבידה ומציקה. לפחות על חמש מיילים הוא לא ענה בכלל ועל מה שענה ענה ממש בכוח. חשבתי פתאום- אולי יש לו חברה חדשה שהיא קנאית??? למה אני לא יכולה להפסיק להתעסק בזה? אני ממש ממש באובססוסיה עם הנושא הזה. כמו בת 16. תבינו שבחיים שלי שום דבר לא מובן מאליו. לא היה ברור בכלל שאחייה עד גיל כזה ולא היה ברור שאוכל ללדת אי פעם ואולי בגלל זה אני רואה דברים אחרת. חשוב לי שלא יהיה כעס ביני לבין אף אדם בעולם ובטח מישהו שכל כך חשוב לי ושאני רוצה להיות חשובה לו בחזרה. במרגיעון כתוב לי: כולנו זקוקים לחיבוק.
זה באמת הדבר היחיד שרציתי. לא רציתי לבגוד ולא רציתי לעורר שדים... חיבוק. מבט בעיניים שאומר- היי אתה חשוב לי... את חשובה לי... חיזוק כזה מפעם וחזרה לחיים האמיתיים....
דברים משתנים. עובדה. ודווקא בגלל זה אני חושבת שהם יכולים להשתנות גם בחזרה. אני רוצה לנדנד לו יום ולילה. אז במקום זה אני כותבת פה.

[נפש_של_ברבור*]

שינוי משמעותי ועמוק מתחיל כאשר יש לי יחסים עמוקים עם מה שיש לי ולא עם מה שאין לי כתבה עירית לוי האחת והיחידה בדף כל דבר הוא שיעור

[נפש_של_ברבור*]

אבל אני לא רוצה להשלים עם זה. אני מבינה את השיעור ואני מבינה שאני אמורה להיות במציאות שלי עכשיו ויש לי הרבה ממה לשמוח אני בהריון תקין סוף סוף אחרי שני הריונות לא תקינים... אני מוקפת באנשים שאוהבים אותי מוקפת בארועים שמחים.... בן אחי מתחתן...אמא שלי ואני ביחסים מעולים אחרי שנים של ניתוק... אני חייה טוב עם בעלי וילדי. טוב מאוד. אנחנו צוחקים המון אנחנו אוהבים המון. בכל יום שישי הילדים ישנים אצל אמא שלי ואנחנו יוצאים לסרט או הצגה.. אבל אני לא יכולה להשלים עם התגובה שלו. אני חייבת ממש חייבת לדבר איתו.

[נפש_של_ברבור*]

אם רק הייתי יודעת שהוא חושב עליי דברים טובים ועדיין אוהב אותי באמת שזה היה לי מספיק. לא הייתי חייבת לדבר איתו.
במרגיעון כתוב לי גם בצד השני יושב בנאדם....
איך זה קרה????????????????
מה עובר עליו? מה הוא מרגיש? הוא פגוע?

[פלוני_אלמונית*]

תודה על ההזמנה אני עסוק בימים אלו.
עסוק = לא פנוי?

אולי יש לו חברה חדשה שהיא קנאית???
מה הוא מרגיש? הוא פגוע?
סביר יותר להניח שבזמן שחלף הוא בנה לעצמו חיים חדשים, כפי שאת בנית, ואולי מרגיש פחות את הצורך לשחזר את העבר.
את נשמעת קצת מעורפלת, יש לך משפחה ואהבה ובכל זאת את מחפשת את מה שהיה - האם את מרגישה שאת זקוקה לריגוש הזה? מדוע את צריכה את הפגישה המחודשת הזו? היא מעלה בך ריגושים שלא קיימים בחיים שלך כרגע?

העלאת זכרונות. צחוק. חיבה. אווירה של נעורים. בטח לא סקס... גם לא מעוניינת..
האם דיברת עם בעלך על זה?

סליחה אם השאלות שלי נשמעות קנטרניות.

[פלוני_אלמונית*]

_כשיש לי תקופות קשות אני חולמת עליו. אני ממש מחכה שיגיע הלילה כדי לחלום עליו...
אני חושבת עליו המון ויש לי מקום בלב שברור לי שהוא רק שלו._
את שומרת לעצמך מקום שלא שייך למשפחה שלך כרגע. זה בסדר, גם פנטזיות זה בסדר. אבל את מצפה ממנו שגם אצלו יהיה כך ואת מתאכזבת מרה כשזה לא כך. בסך הכל גם חיבור שהוא מעבר למילים ולזמן, מתפרק לנוכח לחצים של ציפיות ומחלות ובחורות אחרות ובחורים אחרים... וגם הוא רק בנאדם, ולא מלאך.

[ההולכת_באתרים*]

כי אחרי שלושה ימים היתה לו חברה בת 16
אה?

[פלונית_אלמונית*]

<תגובה מ-אהבת עולם:>

העלאת זכרונות. צחוק. חיבה. אווירה של נעורים. בטח לא סקס... גם לא מעוניינת..

ומה אם הוא כן היה מעוניין? מה אם זה מה שהוא היה מבין ממך ומושך לשם? מה אם הוא היה מפתה אותך לזה?
את בטוחה שהיית יכולה לעמוד בזה?

וגם אם כן היית עומדת בזה - אולי פגישה כזאת הייתה פוגעת בו? אולי היא הייתה גורמת לו שוב להימשך אלייך ולרצות אותך - בעוד שאת בכלל לא בכיוון?

אני מבינה את הכאב שלך.
אבל חושבת שאולי זה לטובתכם שלא נפגשתם. כי לא בהכרח שזה היה קורה כזה פשוט כמו שתכננת.