זה מדיטציה זה

לא יודעת את מי לשאול כי אני קצת ביישנית, הלכתי למדיטציה שהסתבר שכולם כבר ידעו מה לעשות, רק אני בטעות, פדיחה היסטרית, והמנחה נתנה קצת הדרכה על איך להרגיש את הגוף, אבל אז היא שקעה גם היא בשקט כזה, וכולם מסביב גם, ולא הייתי בטוחה מה אני צריכה לעשות שם.

אז מה שקרה היה שלא פקחתי את העיניים, ובמשך כחצי שעה, בחושך ובשקט מוחלט, לא עשיתי כלום. היו קטעים ששמעתי כל מיני רחשים, למשל אלו שנושמים לידי או מכוניות בכביש או מישהו שקרא במדרגות בחוץ, היו קטעים שחשבתי על הגוף שלי והרגשתי ביתר שאת כל מיני איברים וגם איזו בליטה במזרון ששכחתי ליישר והציקה לי, והיו קטעים שכאילו התנפלו עלי כל מיני מחשבות, וכל הזמן ניסיתי לתת להן לעבור ולא לשקוע בהן, ואולי דוקא זה מה שפינה מקום לעוד ועוד כאלו.

בסוף היה דונג כזה של פעמון, והמנחה התעוררה והתחילה להנחית את כולם, ואני לא הרגשתי שכל כך המראתי האמת...

אבל בסוף בסוף, כלומר יום ויומיים אחרי זה, היתה לי הרגשה טובה יותר באופן שאולי, מי יודע, קשור לחצי שעה שקט הזו.

אשמח לתובנות!
תודה

אהלן מממודטה
לא הבנתי בדיוק מה שאלתך.
הדברים שהרגשת נשמעים קלאסיים לגמרי למדיטציות ראשונות, ובאופן כללי גם אנשים מנוסים שמורגלים בתרגול מדיטציות ארוכות חווים בד"כ בדקות הראשונות לישיבת תחושות דומות למה שחשת.
מה שקורה הרבה פעמים הוא שכשאנחנו עוצרים רגע ומסים למקד את תשומת הלב שלנו בדבר אחד, מתעוררות בנו כל ההתנגדויות הפנימיות, ופתאום נראה שיש יותר מחשבות, פתאום נראה שלא נוח לנו בגוף, פתאום מגרד לנו, מציק לנו והתודעה שלנו בורחת לכל כיוון אפשרי דווקא כשאנחנו מנסים לכנס אותה.
לאט לאט עם התרגול מתקצר הזמן שבו חווים את אי השקט הראשוני הזה לטובת זמני השקט שמתארכים, כשכמובן גם למצב הנפשי והמנטלי שאיתו אנחנו מגיעים למדיטציה יש השפעה מכרעת על האופן שבו המדיטציה תרגיש באותו יום.
לא יודעת אם עזר לך קצת....
מוזמנת להבהיר אם בא לך
בהצלחה בכל מקרה, וימים יפים @}

תודה רבה לך, גבירה

לא הבנתי בדיוק מה שאלתך.

אני שואלת אם מה שעשיתי היה באמת 'מדיטציה', כמו שהתכוון המשורר, או שסתם ישבתי בעיניים עצומות וחשבתי שזה זה. כלומר, זה מה שאנשים שעושים מדיטציה, נניח כל בוקר, עושים? מתיישבים במיטה, עוצמים עיניים, מקשיבים לעצמם ולכל מיני ומתכנסים בשקט? ולאט לאט השקט הזה שלהם יותר נקי, כלומר הראש לא בורח לכל מיני מקומות? ומה לגבי כל המחשבות שבאות והולכות, האם התנועה הרבה שלהן תוך כדי משקיטה אותן אחר כך, בשעות שאחרי?

או שכדי להגיע לתוצאות האלו שכתוב עליהן בספרים, שכמה מדיטציה עושה טוב וכל זה (ואני בטוחה שזה נכון) צריך למשל לדמיין משהו ספציפי, או לעשות איזה הליך מחשבתי מסוים של להתרכז במשהו (אום?), ואם סתם יושבים עם עיניים עצומות אז זה ממש לא זה.

כלומר... הממ.. .מה צריך לעשות כדי לזכות ביתרונות הגדולים של המדיטציה, כלומר מה צריך לעשות כדי שזו תהיה מדיטציה?

מקוה שהבהרתי...

הי לך שוב
את שואלת כמה שאלות, ועל כל אחת מהן אפשר לדבר ולכתוב תילי תילים

מדיטציה בעצם היא לא מה שאנחנו עושים. מדיטציה למעשה היא מצב שבו התודעה מכוונת למקום אחד וגלי המחשבה פוחתים מאוד או פוסקים כך שהתודעה שלנו שקטה ויכולה לבוא במגע עם רבדים אחרים מעודנים יותר בקיום שלנו שהרעש שבו אנחנו חיים ביום יום בד"כ מסתיר.
כל השיטות הרבות לתירגול מדיטציה הן בסופו של טכניקות (ואכן יש המון המון) להשקטת התודעה וכולן לגיטימיות בהתחשב כמובן בהתאמתן למי שמתרגל אותן.
מכיוון ששהיה במצב מדיטציה בו התודעה מפוקסת ו הראש לא בורח לכל מיני מקומות זה אולי אחד הדברים הקשים ביותר לעשות, הרבה מהטכניקות מלמדות למקד את תשומת הלב בדבר אחד, על מנת "לקשור" את התודעה ולרכז אותה ולמנוע ממנה להתפזר.
אפשר למקד את תשומת הלב בכל מיני דברים: בנשימה, בכניסה וביציאה שלה מהגוף, במגע האוויר עם הנחיריים, אפשר להתמקד באיבר מסויים בגוף (עמוד השדרה, הבטן, הלב...) ולהתבונן בנשימה נכנסת ויוצאת דרכם, יש באמת אינסוף דרכים.
יש דימוי מוצלח שמתאר יפה את העניין הזה ובו מתארים תינוק שמשחק עם חפץ חד או מסוכן שאנחנו רוצים להרחיק ממנו וכדי לעשות את זה ולעבור את זה בשלום, אנחנו לוקחים ממנו את הסכין לדוגמא ונותנים לו צעצוע אחר במקום.
אותו דבר כאן, התודעה שלנו היא התינוק שמשחק כל הזמן עם המחשבות והרגשות שלנו וכדי להרחיק אותם ממנה אנחנו נותנים לה "צעצוע" אחר להתעסק בו..

אם תרגול מדיטציה הוא דבר שמעניין אותך, הייתי ממליצה לך למצוא לך מסגרת באיזור מגורייך שבה תוכלי לתרגל. זה יכול להיות חוג מדיטציה או יוגה שהמדיטציה היא חלק בלתי נפרד ממנה. מאוד קשה לתרגל בהתחלה ללא מסגרת וללמוד להבין בלי מורה או מסגרת שמרכזת, מסבירה ותומכת בתהליך.
אם תרצי את יכולה לקרוא עוד על יוגה ומדיטציה באתר "היוגה" www.anandanow.com שלי או פשוט לחפש ברשת, יש אינספור חומר בנושא.
ואם יש לך עוד שאלות, כמובן שאשמח לענות @}

הי גבירה יקרה, איזה יופי שבאת לכאן, ותודה על התשובות המושקעות והיפיפיות, שמבהירות לי מאד!

ובטח שיש לי עוד שאלה, ומצוין שהזכרת יוגה, כי זהו בדיוק.

כשאני מתרגלת יוגה, ואז יש את שלב ההרפיה הזה בשכיבה נינוחה והמנחה מתחילה להדריך אותנו בדמיון, אז אני בקלות מתנתקת מכל המחשבות ודי מהר גם מהמילים שלה. ורק כשהיא אומרת עכשיו לפקוח עיניים אני פוקחת, ואין לי מושג כמה זמן עבר או מה היא אמרה בין לבין...

השאלה שלי היא איך יודעים אם נרדמים או לא.
ולמה אחרי יוגה עושים את המדיטציה בשכיבה, ואילו בסשנים של מדיטציה לבד - בישיבה.

המון המון תודה!!

אהלן

איזה כיף שאת באת לפה, כי השאלות שלך חכמות ומדוייקות מאוד (וזאת חכמה לא קטנה) ומאפשרות לי לענות לך תשובות מדוייקות. (-:
לשאלתך הראשונה, באמת קיים גבול דק מאוד בין הרפיה מאוד עמוקה לבין שינה. זו הסיבה שהרבה אנשים פשוט נרדמים בהרפיה (מאוד קל לחצות את הגבול הזה), אצלי בשעורים יש אנשים שמהשניה שהם נשכבים להרפיה הם פשוט מתחילים לנחור

ההבדל המהותי בין שינה להרפיה היא כמובן המודעות. אם בזמן ההרפיה, למרות המצב השקט של המוח עדיין יש לך סוג של מודעות לגוף, למצב המחשבות, לנשימה וכ', כנראה שמה שאת חווה היא הרפיה עמוקה. אם לא, מאוד יכול להיות שגלשת מעט הלאה לנמנום...
הסיבה שאחרי שעור יוגה מתרגלים הרפיה היא בעיקר כדי לתת לגוף ולתודעה את האפשרות להפנים ולספוג אליו את העבודה שנעשתה, ולסיים את השעור כשהתודעה והגוף רגועים ורפויים. באותה מידה בהחלט מומלץ לסיים עם מדיטציה ולקבל את תחושת שקט ורעננות, רק שרוב האנשים בשעורי היוגה מאוד עייפים אחרי השעור ומרגישים צורך לשכב. מעבר לזה יש חשיבות לשכיבה ולשחרור האחיזה הטוטאלי הזה בגוף.

מדיטציה היא כבר סיפור אחר לגמרי, במדיטציה אנחנו רוצים את עמוד השדרה זקוף וישר ואנחנו רוצים לעודד את המצב של שקט ונינוחות גופנית מצד אחד ביחד עם מודעות גבוהה ועירנות מוחלטת. והסיבה שבד"כ לא מתרגלים מדיטציות בשכיבה, היא בדיוק בגלל הנטיה שלנו להירדם במצב הזה
ואגב, המון פעמים אפשר לראות אנשים לגמרי נרדמים בגם בישיבה..

והכי משעשע, זה שכתבתי על זה אפילו פוסט פעם באתר שלי. @}

גם אל תצפי לרחף עכשיו מעל המזרון

, הייתי אפילו מציעה לא לצפות לכלום, תסתכלי על זה כעל תרגול יומיומי.
עם הזמן תשימי לב לשינויים שחלים במדיטציה עצמה וביום יום שלך.
בהצלחה.

וואו, אני לומדת המון. הפוסט שכתבת, גבירה בחום, ממש מרתק!
אני חושבת שאני מתחילה להבין תיאורטית, אבל הבלגן המעשי גדול

קורה לי, לפעמים, בשכיבה הזו בסוף היוגה, שאני מרגישה מה שאת כנראה מתארת. שהמחשבות מפנות מקום למשהו אחר, ויש ריק כזה שאליו נכנסים דברים חדשים, למשל שאני צופה מלמעלה בנעשה, או נמצאת בזמן אחר או במקום אחר, כאילו רואה הכל, אבל לא נוגעת בכלום. זו הרגשה משכרת! אבל גם אז, לפעמים, באיזשהו שלב אני כאילו נמחקת, וכבר לא בטוחה אם אני במודעות או לא. מצד שני, לפעמים אני ישר 'נמחקת', ואז אני לא בטוחה אם אני כזו מוצלחת שישר המראתי לי ללא נודע, או שנרדמתי שלא נדע. הרעיון מובן, ההפרדה בשטח לא פשוטה לי.

ויוטי יקרה, לא תאמיני אבל היו מקרים שכן הרגשתי שאני מתחילה לרחף עכשיו מעל המזרון

בדיוק ככה! ולפעמים זה אפילו קורה לי לא בהתכווננות ממש, למשל כשאני הרוגה עם הילדים והכל וצונחת על הספה גמורה חצי מתה ועוצמת לרגע עיניים, ואז פתאום מרגישה מין טלטול נעים כזה, כאילו אני מתחילה לרחף.
אבל זה לא קורה הרבה.

עוד פעם אני לא בטוחה מה אני שואלת...

ועוד משהו, כל השאלות נובעות מזה שעד היום חשבתי שאיזו כלה אני במדיטציה, אבל השבוע התנסיתי לראשונה במדיטציה בישיבה, וכאמור לא קרה שום דבר קוסמי כנ"ל. ואז עלה בדעתי שאולי כל ההצלחות הקודמות שלי היו סתם שינה ערבה... וההרגשה הטובה שאחר כך היתה, כמובן, כי אני כל כך זקוקה לשינה!

מממודטה יקרה
נשמעות חוויות הרפייתיות למהדרין... וגם הייתי מפסיקה להטריד את עצמי בשאלה מה בדיוק היה שם.
הרפייה היא הרפייה, ואם נרדמים אז נרדמים, אין צורך להיאבק בזה.
ובאשר למדיטציות, אם לפני השבוע אף אחת מהמדיטציות שעשית לא היתה בישיבה, סביר להניח שרוב מה שכן חווית היה יותר לכיוון ההרפיה ופחות לכיוון המדטיציה.
אני מאוד מסכימה עם יוטי לגבי היכולת לא לשפוט את המדטיציות שלך. המדיטציות הן תמיד שונות אחת מהשניה ותלויות מצב נפשי, הורמונלי, מנטלי.. לפעמים יש בהן ריכוז גדול ושקט וזה נפלא, ולפעמים יושבים בדיוק באותו המקום ובאותה השעה והמחשבות דוהרות בראש כמו אקספרס של חצות וזה גם בסדר.
וצריך פשוט להמשיך ולתרגל מבלי לצפות או לנסות להגיע לשומקום.
אם יש לך קבוצה שאת יכולה לתרגל בה באופן קבוע זה ממש מצויין ועליה, אפ רוצים אפשר להוסיף תרגולים בבית בהתאם לזמן ולרצון.
ואגב הרפייה עמוקה, האם יצא לך לתרגל יוגה נידרה בעבר?
אם לא, מאוד מומלץ, אפשר לתרגל את זה לבד מתוך האזנה לדיסק וזו הרפיה ממש נפלאה.

אני חושבת שאני מתחילה להבין תיאורטית, אבל הבלגן המעשי גדול
ברוכה הבאה למועדון

לאט לאט, מתחילים הדברים ליפול למקום. ואח"כ שוב מתבלגנים ושוב נופלים למקום ברמה וברובד עמוקים יותר
לונה פארק שלם @}

בטח שאני יודעת מה זה יוגה נידרה , עשיתי גוגל וקראתי...
תודה על ההמלצה!

ועוד שאלה אחת ודי, בבקשה

(וכל כך שמחה ומודה לאפשרות להדרכה בלונה פארק המקסים הזה!)

מה ההבדל בין הרפיה/מדיטציה מודרכת, למשל כמו בקלטות שאת מציעה או כמו בסוף היוגה, ובין שעושים לבד? נגיד אם מישהו אומר לי עכשיו תדמייני שאת ככה וככה, ואני מדמיינת בצייתנות, וגם מרגישה בכל גופי וחושי מה שהוא אומר (רטובה אם הוא אומר מים, עפה אם הוא אומר ציפור וכו') - אז מה זה?
[ - הרפיה, מדיטציה, היפנוזה? אחר? - ] למה עושים את זה בכלל?

מממודטה חמודה,
את באמת כ"כ נלהבת ורוצה לדעת, וזה ממש משמח ותנאי חשוב והכרחי לרצות, יש לך רצון גדול

שוב, לא בטוחה שהבנתי כראוי את השאלה. למה עושים את מה בכלל??
בהתחלה תרגול עצמי של מדיטציה הוא קשה. קשה מאוד מכל הבחינות, ולכן צריך מישהו שינחה אותנו, שיפנה את תשומת ליבנו שיהווה מסגרת ותמיכה ומורה דרך שיוביל אותנו בדרך הפתלתלה הזו.
בסופו של דבר, מדיטציה היא מצב, כמו שכבר הסברתי קודם, שנרצה לדעת להיכנס אליו לבד.
עם עצמינו ביומיום, ובסופו של דבר לשהות בו כל הזמן, גם כשאנחנו שוטפים כלים או יושבים במשרד... להיות מחוברים לאותו גרעין פנימי ולהיות איתו במגע בכל מצב..
בהתחלה כאמור קשה לעשות את זה לבד, ולכן מאוד עוזרת הנחיה של מישהו מנוסה, מורה שיודע מה הוא עושה ויכול להוביל אותנו בדרך.
בנוסף לפעמים אנשים מתחילים לתרגל גם עם עצמם בבית, עד שמדיטציה הופכת להיות משהו שנכנס לחיים. וגם אז אין זה סותר. גם אני שמתרגלת מדיטציה כמעט כל יום עם עצמי, אוהבת לללכת לתרגל גם בחוץ, יש משהו אחר בחוויה הזו.
זה פשוט לא סותר

למה עושים את מה בכלל??

סליחה שלא הייתי ברורה. את ההנחיה, למה עושים הנחיה ולא רק אומרים עכשיו שקט

ואני כל כך שמחה שענית לי, כי מהתשובה הזו, האחרונה, למדתי הכי הרבה מכל דברייך
מלאת תודה והערכה
ברכות, ממני

בבקשה רבה, אין על מה להצטער, בשביל זה משוחחים ולומדים.
תראי, כשהמנחה השבוע הנחתה הנחיה כללית ואז צללה אל תוך השקט שלה, גם את הרגשתי שהיו כל מיני רגעים שלא ממש ידעת מה לעשות בהם... זו הסיבה שעם מתחילים בד"כ נותנים הנחיות ברורות יותר ומשתמשים ביותר דמיון מודרך. לאט לאט הולכים וגדלים טווחי השקט.
גם אני למדתי ולומדת כל הזמן משאלות של אחרים, ושואלת את השאלות שלי (הן הרי לא נגמרות

)
ולומדת איך לענות תשובות ברורות יותר ושמחה לדבר על הנושא המרתק הזה תמיד

כך שתרגישי לגמרי חופשי
ברכות חזרה

באופן טבעי

באופן טבעי