ומה עם אבא

בכוונה לא הוספתי סימן שאלה בסוף. כי אבא יש! וצריך מושא להמשך המשפט עד לסימן השאלה. איך ממשיכים?
ומה עם אבא - עושים היום? ומה עם אבא...
איפה האבא בכלל? איך אפשר להכיל ולתת לגיטימציה שלא תתפרש כילדותית לתסכול האב בגידול הילד? הרי לא למדו אותם איך לגדל אלא אך לפרנס! ואיך להלחם! ואיך לא לבכות! ומה עם אבא - מה עושים עם אבא?

ומה עם אבא - מה עושים עם אבא?

מה הכוונה?

מה הכוונה?
גם אני לא הבנתי

אנסה להוסיף כדי לבהר
מה 'הילד עושה' עם אבא... 'כשאמא רוצה לנוח/להתרועע...'? (עכשיו סימן השאלה מובן?)
איפה ואיך משתלב האב בדינמיקה המוחצת, המוחלטת כמעט והכל כך חיונית (כפי שכבר נאמר רבות) כשפתאום רוצים לתת לו את המקום להכנס ולתרום את חלקו? הוא האב הרי רגיל להיות גלגל חמישי/זמני/חלקי וכו'

הוא האב הרי רגיל להיות גלגל חמישי/זמני/חלקי וכו'
??????
האבא אצלנו הוא לגמרי לא גלגל חמישי זמני חלקי או כל דבר דומה לזה
אמנם הוא נמצא איתם פחות ממני
אבל הוא בהחלט לא פחות הורה ממני.
הילדים פונים אליו, מבקשים ממנו, מתגעגעים אליו, נרדמים איתו מתקלחים איתו, מתנחמים אצלו ועוד ועוד
וזה היה נכון מן ההתחלה, הוא התאהב בילדינו ברגע שיצא מהבטן ולי זה לקח כמה שבועות.

והוא אדם מן הישוב וכך גם אני והזוגיות שלנו היא לא איזו זוגיות מופלאה - מושלמת - חריגה, אנחנו לגמרי "רגילים".

אני ערה לכך שיש אבות שהיו גלגל חמישי ואז זה עשוי להיות מאתגר "להכניס" אותם להורות אולי לכך את מתיחסת?
לי צרמה ההכללה.

אגב יש הרבה דיונים בעניין

הורות שווה
אבהות מול אמהות
יומנו של אב טרי
להפוך להורה

מטרת האמירה היא לדבר על ההורות הקשה וה"אחרת" של האב - זו קיימת וראי גם הכלינקים לדפים באתר.
דוגמאות להצלחה אישית אינן מהעניין מכוון שהן טוענות לאי קיום הדבר מעקרו.
נחוצה שותפות האבות ותגובת אלו היודעות כי הדבר קיים ונחוצה שיתוף דעתן. מטרת הדיון בדף היא לא אי קבלת הדבר בשל דוגמא הפוכה.

מבין ללבו של הבעל השואף לחיבור עם בנו - לא בצורה אינסטרומנטאלית קרי: טיול הפעלה וכו'.
כאב אני רוצה להיות נזקק ע"י בני כמקור לניחומים כבר מגיל שנה. אין לי בעיה אם ההנקה ועקרונית אני לא חושב שזה מה שמסביר ויוצר חיבור "מודע" השונה בינו לבין האם.
חיבור "לא מודע" הוא חיבור אינסטנקטיבי, השרדותי תזונתי שאותו הילד לא יכול לעצור וגם לא לברוא כרצונו הוא במידה רבה מנותב לו באם ירצה או לא.
אך הילד גם בוחר בטיב וצורת ההתקשרות מול האחר/ההורה וכאן נכנסת תודעתו המכוונת. בשלב פתיחות זה מצד הילד האב אמור להפעיל סט כלים (רגשיים/ שכליים/ גופניים) ולהכנס לאפיק ההזקקות הרגשי של הילד.
אני חושב שהילד מפתח הזקקות אחרת ורגשית כלפי הדמות המאפשרת לו זאת, ברוב המקרים הרגישות הזאת מגיעה גם היא מהאם ולכן נראה כי היא מקיימת המשך ישיר של הזקקות הילד מהאפיק הלא מודע כהמשך להסטוריית ההזקקות שלו לגופה וריחה המוכרים.
ואני מעיז לחשוב שזה לא בהכרח כך אלא נבנה ככזה בשל חסר המצאות האב בנפשו ובגופו בזמנים אחרים של נכונות ופתיחות הילד לקשר חזק אל הורות שאיננה המשך ישיר של המגע הפיזי מהאם. האם רגישה ויודעת לספק גם חיבור רגשי חזק לבנה אבל לא רק היא יכולה/בנוייה לכך. אז איך נכנס הגבר לתמונה?

לי זה עדיין לא ברור.

למה האב הרי רגיל להיות גלגל חמישי/זמני/חלקי וכו'?
ואיך באה לידי ביטוי ההורות הקשה וה"אחרת" של האב?
ובאמת מה 'הילד עושה' עם אבא... 'כשאמא רוצה לנוח/להתרועע...'?

אולי אם תפרטי מה קורה אצלכם יהיה קל יותר לענות לך.
[או לפחות להבין אם התשובות שיש לי להציע בכלל רלוונטיות לגבייך].

ראשית אני מחפשת שיתוף דעות לנושא הכללי של מקומו של ההורה האב במערכת היחסים האינטימית של התינוק מול אימו.
אינני רוצה להעלות שאלה במובן הפשוט של בעיה אשר תשובה לה אלא לייצר דיון על סוגיה סבוכה.
אינני רוצה לספר על מקרה ספציפי כזה או אחר מכוון שהוא יחטא למטרה הבנת הקונספט הכללי של קשר אב לילדו באשר הוא.
בנושא 'הורות קשה' כוונתי להורות אשר קשה לאב בשל המחסומים הקיימים בינו ובין בנו באופן טבעי כאשר ישנה האם העונה לצרכי התינוק במלואם?!

אפרת,
ראשית אני לא בטוחה שהבנתי אותך גם עכשיו
ושנית נראה לי ממה שכן הבנתי שעדיין יש ביננו אי הסכמה בסיסית. למשל את טוענת
בשל המחסומים הקיימים בינו ובין בנו באופן טבעי כאשר ישנה האם העונה לצרכי התינוק במלואם
אני מסכימה שאמהות עונות על הרבה מאוד מצורכי התינוק אבל חושבת שאנחנו לא יכולות לענות על צורכי התינוק במלואם
שנית אני מסתכלת על המשפחה כמערכת שבה לכל הפרטים יש צרכים ולכן כשאבא עונה על צורכי התינוק שהוא יכול לענות עליהם (חיבוק, רחצה, החלפת חיתולים - העצם כל מה שהוא לא הנקה) הוא בעקיפין עונה גם על צורכי האם (מנוחה) וגם מתחבר לתינוק.
ושלישית אני לא בטוחה שיש שם מחסומים וודאי לא "טבעיים"

אני לא מיתממת ברור לי

שהרבה אבות לא מטפלים בתינוקות שלהם (ומתצפיותי זה תערובת של אבא חושש עם אמא לא מאפשרת - סליחה על הקצרנות מקווה שהרעיון מובן)
שלאמהות יש עדיפות (ביולוגית?) עדיפות במובן שתינוקות מעדיפים את אמא (אני מדברת על קטנטנם אח"כ יש שינויים מכל מיני סוגים)

אבל מזה לגזור שהאב הוא "גלגל חמישי" או שההורות של האב היא "קשה" - פה אנחנו חלוקות. אידיאולוגית, לא רק על סמך נסיוני המועט והלא מייצג סטטיסטית

תודה להתייחסותיך אני חשה שרק כעט אנו מקדמות את הדיון וחורגות משגרות ו"תקינות פוליטית" - האב איננו כאם נקודה ועל זאת אנו מסכימות.
ציר הקשר של האב עם בנו הוא אחר ושונה - למה וכיצד? זאת אנו חייבות להבין גם בהקשר לפועולנו אנו האמהות במסגרת התא המשפחתי שאנו חייבות לשמר ולהמשיך. אינטרס המשפחתיות מוטל ביתר שאת על כתפנו הצרות כאשר ילדנו מגיח לעולם ומשנה את הדינמיקה הזוגית.
עדיין יש בטענתי התיחסות בלתי מתחסדת מול האמת - האב הוא גלגל חמישי בציר האינטימי שלי כאם לילדי!! גם אם הוא קשוב וקשור ותומך בילדו.
מה ההגדרה הנגזרת מ'גלגל חמישי' אינני יודעת לומר בוודאות - אני חשה וחווה את הכשל התקשורתי והקושי בחיבור אינטימי של ילדי מול אביו (אב רגיש, מבין, קשוב וכואב לילדו) במובן הזורם והקיומי.
מה דעתך?
מה דעתכם?

אינטרס המשפחתיות מוטל ביתר שאת על כתפנו הצרות כאשר ילדנו מגיח לעולם ומשנה את הדינמיקה הזוגית.
להיפך.
דוקא משום שבתחילת חייו התינוק צמוד לאם, והעומס הטיפול בו (קרי:הנקה כל שעה-שעתיים) מוטל עליה, האב הוא זה שפנוי לדאוג לכלל המסגרת המשפחתית. הוא גם תמתחזק את הקשר שלו עם האם (לרוב היא הרבה פחות פנויה לכך), גם בונה את הקשר שלו עם התינוק, וגם תומך בקשר של האם עם התינוק (למשל יש מחקרים שמראים כי אחד הפרמטרים היותר משמעותיים להצלחת הנקה הוא תמיכת האב בהנקה).

האב הוא גלגל חמישי בציר האינטימי שלי כאם לילדי!!
אני לא חושב שבמערכת כל-כך מורכבת כמו משפחה אפשר באמת "לבודד משתנים". הרי יש גם ציר אינטימי בין האם לאב (אחרת לא היה תינוק...), ויש ציר אינטימי בין האב לתינוק. אבל מערכת היחסים בין השלושה היא לא סכום שלושת הצירים האלו אלא תערובת שלהם.

חשה וחווה את הכשל התקשורתי והקושי בחיבור אינטימי של ילדי מול אביו (אב רגיש, מבין, קשוב וכואב לילדו) במובן הזורם והקיומי.
לא ברור מה את חשה וחווה, ומה הכשל שאת מאתרת אצלכם.
אם תפרטי יהיה יותר קל להגיב לעניין.

שוב, מנסה לא להכנס לדוגמאות אלא לדון במהות הבדלי ה'קישוריות'(?!) בין אם לילד ולעומתה בין האב לילדו - דוגמאות יצמצמו הדיון ולא ירחיבו אותו.

לדעתי האב לבדו לא יוכל לתחזק קשר מעצם הגדרת הזוגיות כפועל יוצא של הזוג (השניים) ולא פועלו של האחד בלבד ביצירת הזוגיות.

להערת 'בידוד המשתנים' - הרי שאני מודה בחטא הכוונת הדיון על האלמנטים כבדידים המכוונים את הקשר ולא ביצירת דיון על קשר ככלל. מטרתי היא להעלות לדיון נושא מורכב אך לאפשר הבנתו ע"י דיון באלמנטים ממנו הוא מורכב.

סוג ותוכן התגובות גורם לי לחשוב שאמירתי לא במקומה או שהיא לא ברורה או לא מקובלת על באי העמוד בהגדרה וכעיקרון - האם יסוד טענותי לא מוכר בשום אופן או שנוסח הדברים עדיין לא מובן בעיקרו?

תגובתכם...

לדעתי האב לבדו לא יוכל לתחזק קשר
כמובן. אבל בשלב הזה הוא יותר פנוי להשקיע בו מאשר האם, ולכן יכול להיות יותר דומיננטי. בשלבים אחרים בחיים זה יכול להיות הפוך.
באותה מידה האב פנוי לתמוך בקשר בין האמא לילד, מאשר האם פנויה לתמוך בקשר בין הילד לאב. האם לזה את מתכוונת?

מנסה לא להכנס לדוגמאות אלא לדון במהות הבדלי ה'קישוריות'(?!) בין אם לילד ולעומתה בין האב לילדו - דוגמאות יצמצמו הדיון ולא ירחיבו אותו.
אבל בלי דוגמאות האמירות שלך נשארות תלויות בחלל האוויר, ללא כל אחיזה.
הקשר של הילד לאבא אכן שונה מאד מהקשר שלו עם האמא, אבל לא נובע מכך שהוא חסר או פגום (זה כמו לטעון שלאב יש פגם גופני כי הוא לא יכול להניק). כך שמבחינה מהות{{}}ית אין כאן כל כשל.

מבחינה קונקרטית, אכן יש הרבה הורים (אמהות ואבות) שהקשר בינם לבין ילדם הוא בעייתי. אם את רוצה להתייחס למצב כזה, אז יש להביא את המקרה הספציפי.