התלבטות לקראת לידה הבכור ויומולדת

[כרסתנית*]

השם המסורבל של הדף מעיד אולי קצת על הסמטוחה הקטנה שנכנסתי אליה...
בעוד חודש וקצת אני צפויה ללדת, (בעזרת השם...) בן שני
הבכור שלנו- מקסים ומהמם ובן שלוש
ישן איתנו, לא הולך לגן או מסגרת אחרת, מאד קשור אלינו
ועכשיו עם ההריון הקרב לקיצו- זה בולט יותר- רוצה לעבור למיטתנו מוקדם יותר בלילה למשל (הוא מתחיל את הלילה במיטתו ועד כה היה מגיע רק לפנות בוקר)
הוא רגיל ואוהב להישאר עם בייביסיטר לפעמים, בשעות היום בלבד
ואף פעם לא השארנו אותו לילה בלעדינו, אף אחד אחר מלבדי או בן זוגי, גם לא השכיב אותו לישון מעולם.
עד כאן הכל נהדר
אבל...
מלבד החרדות לקראת הלידה הצפויה ואיך יהיה וכו'- אני חושבת המון על מה יהיה איתו?
הלידה שלו היתה קצרה ובמשך היום
אבל מה עם הפעם זה יהיה בלילה? או יתארך? בקיצור- מה יקרה אם הוא יצטרך להיות בלילה בלעדינו ושלא נשכיב אותו לישון?
כן, אני יודעת שלידת בית היתה פותרת חלק מהבעיות
אבל זה לא יקרה כנראה, הפעם
בסופו של דבר אני מרגישה שיהייה לי יותר נכון ללדת בבי"ח את התינוק, בעיקר בגלל שיש לי סכרת והתינוק אמור לעבור בדיקת דם בשעה הראשונה לחייו
וחוץ מזה, זה מרגיש לי יותר נכון כרגע
בכל אופן- השאלה מה יהיה עם הבכור?
המחשבה על "אמא נעלמת וחוזרת עם תינוק" נראית לי מבאסת בשביל כולנו
בגלל המצב הרפואי, יש סיכוי שגם לא אוכל להשתחרר מיד מביה"ח...
בקיצור- אשמח מאד לשמוע מניסיון של אחרות איך זה היה עם הגדול

[כרסתנית*]

והתלבטות נוספת- יש לי יומולדת עוד כשבוע
די מזמן, לפני כמה חודשים (כשעוד עיניינו אותי דברים כאלו כמו יומולדת...)
קבעתי עם ההורים שלי שיבואו לישון אצלנו ואני ובן זוגי נצא ללילה בצימר
כך חשבנו שגם לראשונה אחרי 3 שנים נבלה לילה לבד
וגם חשבנו שזה יהיה "תירגול" כזה- שהנה, סבא וסבתא ישכיבו אותו, והוא יבלה איתם
וזה לא יהיה בהקשר ללידה דווקא - כלומר שלא שבסוף החוויה הזו, של לילה ראשון בלי אמא, אני אופיע עם תינוק...
בעיקר רצינו שכולנו נראה שזה עובר בסדר, ואז אם יהיה צורך בלידה שמישהו יהיה איתו בלילה- לא נהיה לחוצים...
אבל-
הנה מתקרב המועד
ובכלל עוד לא הזמנו צימר (מדובר על לילה אחד בסופ"ש הקרוב)
מלבד העובדה שאני כבר נורא כרסתנית ואין לי כ"כ כוח לזוז ולילה עם הבנזוג ממש לא מרגש אותי כרגע
אני גם מבינה שהלילה הזה להפרד מהילדון שלי- מכניס אותי לחרדות. לא בא לי. עצוב לי. לא רוצה
אני לא יודעת איך הוריי יקבלו אותו במיטה
(הם גידלו אותי באופן מאד שונה, המיטה שלהם היתה לגמרי מחוץ לתחום. אבל- הם פתוחים ומקבלים היום את "המוזרויות" שלנו ואין לי ספק שישתפו פעולה. עם זאת, זה יהיה מוזר להם ובטח גם לו)
אני שוקלת לוותר על הרעיון
וסתם לצאת לסרט ולחזור בלילה
זאת אומרת- שהם ישכיבו אותו, אבל אנחנו נחזור וגם נהייה שם בבוקר
אבל אז אני חוזרת שוב למה יהיה בלידה ואם נעדר ליותר זמן , ואז הוא יחווה פרידה ללילה מאיתנו יחד עם לידה, וכו'...
בקיצור- לופ.
ובינתיים אני מבחינה שכל עניין הלחגוג לי יומולדת בכיף קצת נדחק
וזה הפך למין משימה כזאת, מלחיצה- "לצאת ללילה כדי לחשל את כולנו"
אז בשביל מה בעצם?? זה נראה מיותר וטיפשי...
אין לי שום שימחה והתרגשות סביב זה, בעיקר תחושה כזו ש"צריך". אז מה העניין?
אבל אולי אם נעשה את זה זה בסוף כן יהיה כיף, וגם נראה שהכל היה בסדר ונירגע, ולא נהייה מוטרדים אם נצטרך להעדר בלילה בלידה...
אוף
טוב, אני גם קצת הורמונלית (השעה, הלופ...)
אני נורא אשמח לשמוע עצות וניסיון של אחרות

[אמא_ללי*]

מזדהה מאד מאד... נדמה לי שאפילו פתחתי על זה דף פעם לקראת הלידה השנייה - פרידה לצורך לידה אם אני זוכרת נכון.

תראי - בקשר ליומולדת, נשמע לי ממש מיותר להיכנס ללחץ סביב תכניות שחשבת שיתאימו לך. זאת תקופה כל כך רגישה, גם בינך לבין עצמך וגם עם הבן שלך, חבל כל כך להוסיף מתחים. תעשו מה שכיף לכם ומתאים לכם, ואני לא חושבת שיש טעם להיפרד ממנו רק בשביל האימון, בטח לא בזמן כמו יומולדת שאמור להיות לך בילוי נטו. כלומר, אם מתאים לכם לצאת בערב וזה בסדר גם בשבילו, אז תעשו את זה. אבל לא בגלל שהחלטת או ש"צריך".

ובקשר ללידה.... בסוף זה מסתדר איך שהוא. אני כל כך מבינה את החששות האלה, אנחנו חיים בחו"ל אז בכלל לא ידעתי איך זה יסתדר. בסוף הלידה התחילה לפנות בוקר והקטנה-גדולה עוד ישנה שכיצאנו מהבית לבית החולים. כשהיא התעוררה סבתא סיפרה לה שנסענו ללדת את התינוקת, ששעתיים אחר כך כבר היתה בחוץ. ולא הרבה זמן אחרי הלידה בעלי קפץ הביתה, היה איתה כמה שעות ואחרי הצהריים הם חזרו ביחד לבית החולים לראות אותי ואת הרכה הנולדת (והגדולה כל שתי דקות הצביעה עליה ושאלה "מה זה?"). ובלילה היחיד שנשארנו בבית החולים, אמא שלי היתה איתי כך שבתי ישנה עם אבא, כמו שהיא היתה רגילה מהתקופה של סוף ההריון. למחרת כשהיא חזרה מהגן כבר היינו כולנו בבית

ועוד משהו - גם אם הלידה תהיה בלילה, או תהיה יותר ארוכה, הוא הרי יהיה עם אנשים שכל כך אוהבים אותו, וכל כך מחוברים להתרגשות של האירוע. אז אולי הוא לא יסכים להירדם איתם ויהיה לו לילה קצת הפוך, אבל זה לא בהכרח אומר שיהיה לו מאד קשה. אני חושבת שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות במצב הזה הוא לנסות לתת את מלוא האמון שלך במי שיהיה איתו בשעות האלה, ולהאמין שהכל יהיה בסדר.

בדיעבד אני חושבת שהחשש הגדול הזה בנוגע לזמן הלידה מסמן את החשש מכל השינויים שיהיו ביחסים עם הבכור וביכולת לטפל בו אחרי ההצטרפות של תינוק חדש למשפחה.... ולכן זה גם הרבה מעבר לדאגה של מה יהיה ברמה המעשית בזמן הלידה....

[כרסתנית*]

תודה אמא ללי
קראתי את הדף שפתחת, אכן יש דימיון...
אשמח אם תספרי קצת איך זה היה בסוף, הימים הראשונים
וזה ממש נכון
בדיעבד אני חושבת שהחשש הגדול הזה בנוגע לזמן הלידה מסמן את החשש מכל השינויים שיהיו ביחסים עם הבכור וביכולת לטפל בו אחרי ההצטרפות של תינוק חדש למשפחה.... ולכן זה גם הרבה מעבר לדאגה של מה יהיה ברמה המעשית בזמן הלידה....

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אם יש לכם אפשרות להשתמש בשירותי מלונית, הגדול יוכל לישון שם אתכם כבר בלילה שלאחר הלידה.

אין לי שום שימחה והתרגשות סביב זה, בעיקר תחושה כזו ש"צריך". אז מה העניין?
גם אני חושבת שלצאת רק בשביל לרשום בפרוטוקול שיצאתם, פעם ראשונה להשאיר אותו לבד, זה תרגול מיותר.

[כרסתנית*]

בדיוק על מלונית חשבתי ובררתי היום
אבל הבעיה שמלונית יש רק באיכילוב ובת"הש- 2 בתי חולים שלא ממש בא לי ללדת בהם
כי אני מתכוונת ללדת ללא התערבויות ואין לי כוח למאבקים
מה גם שבתל השומר לא יתנו לי לקחת את התינוק החדש למלונית- כי אני עם סכרת הריון
באסה
ולניאדו, היכן שאני מתכננת ללדת, מרגיש כ"כ רחוק מהבית...

[אמא_ללי*]

מה אם לעבור למלונית אחרי הלידה בלניאדו? כמה זמן אחרי הלידה עוד צריכים לעקוב אחרי רמת הסוכר של התינוק?

בכל מקרה, אני חושבת שאת תגלי שאחרי לידה שנייה מרגישים אחרת לגמרי, ואולי תרגישי שאת מסוגלת להיות לבד בלילה (או עם עזרה של מישהו אחר) ואז בעלך יוכל לחזור הביתה אל הבן שלכם כדי לישון איתו. בכל מקרה אני לא בטוחה שבשביל הילד זה טוב לבוא לישון במקום אחר - מאד תלוי בו ובאיך שהוא מגיב לשינויים כאלה.

וגם תמיד אפשר להשתחרר יחסית מהר אם הכל הולך בסדר, לא?
כשיהיה לי קצת יותר זמן אני אכתוב על הימים הראשונים אחרי הלידה. בגדול - ההתחלה היתה ממש אופוריה, הבומים הגיעו אחר כך

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

בכל מקרה אני לא בטוחה שבשביל הילד זה טוב לבוא לישון במקום אחר - מאד תלוי בו ובאיך שהוא מגיב לשינויים כאלה.
כן, זה משהו שרציתי לכתוב אבל לא הצלחתי לנסח לגמרי. אולי את תדעי, כאמא של הילד, מה יהיה לו יותר קל/קשה: להמשיך במעין-שגרה ולהיות עם הסבים שפנויים רק אליו, או לישון במקום זר אבל אתכם ועם התינוק החדש, ועם סדרי עדיפויות חדשים. ואולי בכלל לא תדעי כי אתם במצב כ"כ משתנה ונזיל, וגם הילד ישתנה איתו, אפילו אם רק טיפ טיפה.
וגם אצלנו ביום-יומיים שאחרי היה high מוחלט מצדו, הוא לא הצליח לעשות כלום וכל הזמן רץ אלי למיטה/ספה, לראות את התינוק.

[כרסתנית*]

קודם כל אני רוצה להגיד שהתגובות שלכן נורא חשובות לי
זה נורא מחזק ומבהיר
דברים שאני כאילו אמורה לדעת, אבל אני בתוך כזה ענן מעורפל - שאני צריכה לשמוע את זה מבחוץ
אז תודה
אשמח מאד אם תספרו איך זה היה, בהכי קונקרטי. האם נעדרתן מהבית? לכמה זמן? איך זה הרגיש? איך היה לחזור? איך הגדול/ה הגיבו לתינוק...

בכל מקרה אני לא בטוחה שבשביל הילד זה טוב לבוא לישון במקום אחר - מאד תלוי בו ובאיך שהוא מגיב לשינויים כאלה.
אין לי ספק שבמקרה שלנו עדיף היה לקחת אותו באמת איתנו (מלונית או משהו כזה), אבל זה כאמור לא יכול לקרות...
וגם תמיד אפשר להשתחרר יחסית מהר אם הכל הולך בסדר, לא
אז זהו, שאני חוששת שבגלל הסכרת לא ישחררו אותנו מהר...
זו גם גדי הסיבה שאני הולכת ללדת בבי"ח, כי אחרת די נראה לי שבגלל שהניתוק הזה מרגיש לי לא נכון- הייתי יולדת בבית...
באסה

[אמא_ללי*]

אז זהו, שאני חוששת שבגלל הסכרת לא ישחררו אותנו מהר...
אולי תפרטי קצת מה הנהלים שקשורים לסכרת כדי שנוכל לחשוב על זה ביחד? אני לא מכירה בכלל את איך שזה משפיע על הלידה והילוד.

זו גם גדי הסיבה שאני הולכת ללדת בבי"ח, כי אחרת די נראה לי שבגלל שהניתוק הזה מרגיש לי לא נכון- הייתי יולדת בבית...
מציעה לך, עד כמה שאפשר, לשחרר את האופציה של "מה אם הייתי יולדת בבית". אם זאת ההחלטה שקיבלתם וזה מה שאפשרי ומתאים עבורכם, אז זה מה שיש, וחבל לענות את עצמך. גם בלידת בית לדעתי יש התלבטויות בנוגע לילד הגדול יותר - אני חושבת למשל שאם הייתי יולדת בבית לבת שלי בזמנו ממש לא היה מתאים להיות נוכחת בזמן הלידה. ואחת הסיבות שירדנו מהרעיון היה שאין לנו כאן מקום אחר שמוכר ובטוח שהיא תוכל להיות בו בזמן הלידה.... בקיצור הדאגה לבכור נמצאת שם בכל מקרה.

בקשר לאיך שזה היה אצלנו, כתבתי לך למעלה איך זה התנהל מבחינת הזמנים. נעדרתי מהבית קצת יותר מ- 24 שעות בסה"כ, בחלקן השגרה שלה התקיימה כרגיל, וגם היא היתה איתנו כמה שעות בבית החולים אחה"צ ככה שלא נפרדנו לכל פרק הזמן הזה. בימים הראשונים שאחרי הלידה אמא שלי עוד היתה אצלנו, הקטנטונת ישנה המון המון (בכלל בשבועות הראשונים לחיים היא ישנה חלקים נכבדים מהיממה), ואני הייתי בהיי מטורף, גם מבחינה פיסית וגם מבחינה נפשית. פתאום יכולתי לחבק את הגדולה שלי או לעשות לה אמבטיה, דברים שבסוף ההריון כבר ממש לא הייתי מסוגלת. והייתי כל כך שלווה ומאושרת שאני חושבת שזה הקרין על הכל. הגדולה בהתחלה הסתובבה סביב התינוקת בחשש, לקח לה זמן להבין מה זה היצור החדש והקטן הזה..... ונראה לי שלוקח עוד זמן עד שהם מבינים שהחדש לא חוזר לשום מקום ואז מתחילות הצרות

יש פה כמה דפים על ההורות לשניים, שניים שאני זוכרת הם
להסתדר עם שני ילדים
וכמובן קרוטונית בלוג אמהות 2 המעולה והמחכים
ובטח יש עוד

אתם מדברים איתו על הלידה ועל מה שיהיה? איך הוא מגיב? איך הוא מתייחס לזה?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

וכמובן קרוטונית בלוג אמהות 2 המעולה והמחכים
למה להתחיל ישר עם הארד-קור? אולי תהיה לה חוויה טובה יותר משלי? ....

אין לי ספק שבמקרה שלנו עדיף היה לקחת אותו באמת איתנו (מלונית או משהו כזה), אבל זה כאמור לא יכול לקרות...
כמו שכתבו לך, בהחלט אפשר להשתחרר ולנסוע למלונית בבי"ח אחר אחרי הלידה. יש לזה קשיים משלו (מעבר אחרי לידה) אבל זו אפשרות.

אשמח מאד אם תספרו איך זה היה, בהכי קונקרטי. האם נעדרתן מהבית? לכמה זמן? איך זה הרגיש? איך היה לחזור? איך הגדול/ה הגיבו לתינוק...
אני ילדתי בבית. אבל מה שרלוונטי לך - כל התכנונים שלי לגבי "מה לעשות עם הגדול" ולאן להוציא אותו מהבית, קרסו בזמן אמת. הוא פשוט הלך לישון ואני ילדתי

אז זהו, שאני חוששת שבגלל הסכרת לא ישחררו אותנו מהר...
אז זה הזמן לברר עם לניאדו מה בדיוק בדיוק הנהלים שם אחרי סכרת, מה זה אומר מבחינת התינוק וכמה זמן זה לוקח.
לא רק בשביל הגדול - בשבילך ובשביל התינוק! האם הם כופים פרידה? לכמה זמן?

[כרסי_בין_שיניי*]

הולכת לעשות שיעורי בית...
אני קולטת כמה בעצם אין לי מושג מה באמת הנהלים אחרי הלידה
ואולי בכל זאת בבית???