התלבטות לגבי גן

קודם כל יש בי קונפליקט עמוק מאז הלידה. מצד אחד אני מאמינה שהכי טוב לבת שלי לגדול עם אמא עד גיל 3 לפחות. מצד שני אני יודעת שעוד שנה הפסקה מהקרירה שלי, פירושה סופה המוחלט. המקצוע גם ככה רווי וקשה לצעירים רוקים שזה עתה סימו את לימודיהם למצוא עבודה. ואני הפסקתי אותה לכמעט 4 שנים, בלי נסיון בכלל ועוד רוצה לעשות הסבה מקצועית (בתוך המקצוע). גם ככה נקודת המוצא שלי בעיתית. חבל לי לקבור כל סכוי לחזור לשוק העבודה בעתיד. בכל זאת השקעתי הרבה זמן וכסף ברכישת המקצוע. אני גם מרגישה שהעבודה חסרה לי ויש בי געגוע להפעלה של החלק ההוא במח. וגם געגוע לעצמי הישן. להיות לפעמים גם אני ולא תמיד רק אמא.
היה רעיון שעלה לעשות הסבה למקצוע אחר שיותר מתאים לאמא מהבית אבל כדי להכנס לזה זה יקח המון זמן ואני לא סגורה שזה מה שאני רוצה.
אז אחרי שנה ו-4, בדקנו אופציה לגן ומצאנו גן אנתרו שהוא הרע המיעוטו. האוכל שם בריא, יש רעיון חינוכי שעומד מאחורי הגן ויש קוי דמיון לגישה שלנו. הודיעו לנו שלמרות האיחור בהרשמה יש מקום משורין לילדה וזהו המקום האחרון בגן המבוקש, היחיד מסוגו באזור שלנו. דברתי עם הגננת והשיחה בטלפון לא קלחה משום מה. היא אמרה שהיא תודיע לי ביום למחרת מתי נפגש ולא חזרה אלי במשך 5 ימים. יצרתי קשר עם המשרדים וכשהיא חזרה אלי דברנו על האפשרות לבוא לצפות בגן שפועל השנה אבל כיון שהגן הקיים הוא בבית שלה (ושנה הבאה במבנה אחר) והיא לא מאפשרת צפיות. התאכזבתי ודאגתי להעביר לה את זה. כששאלתי שאלות היא אמרה שנדבר על הכל במפגש.
המפגש:
א'מתעוררת כמה דקות לפני שהגיע הזמן לצאת מהבית. נכנסים לאוטו והיא במצברוח לא משהו. בוכה כל הדרך. היא צריכה קקי ולא רוצה לעשות בחיתול. אני מעודדת אותה לעשות בחיתול (הפעם). היא עושה קקי . נכנסים עם ילדה עצבנית עם קקי...התחלה מצוינת. אני בכלל קיבלתי מחזור באותו היום, לאחר יותר משנתיים בלי מחזור ומרגישה מוזר עם עצמי באופן כללי. מאוחר יותר נגלה שהיא מפתחת חום גבוה ויוצאת לה גם שן. מנקים לה וע' זורק הערה שבדרך כלל היא עושה בשרותים. הגננת השניה צוחקת כי היא חושבת שזו בדיחה. אנחנו מסבירים שזה באמת והיא גמלה את עצמה פחות או יותר. מתחילים הסבר שטחי על "קשב" ואין קשב...יושבים על הרצפה ובאמצע קוביות לא'. היא נהנית. הן לא הבינו את השאלון ששלחנו בפקס כי יצא מטושטש. חבל כי השקעתי בזה זמן... מדברים על הלידה. על החיים שלה עד כה. הגננות מדברות על ריתמוס כל הזמן. כשמגיעים לשינה אנחנו אמרנו שנרדמת בהנקה או מבוגר לידה (אם לא נרדמת בהנקה) ושלוקח לה זמן. הגננת מלמדת אותנו "קסם" מאזכרת גם את הלוחשת לתינוקת (שמעולם לא קראתי) ומלמדת אותנו איך לעזור לא' להרדם מהר יותר. לשבת לידה ולשים כריות סביבה שתישן לבד. "זה קסם, פשוט קסם". אני מוצאת את עצמי מסבירה שזה נעשה כך מתוך בחירה ונותנת טיעונים לשיטתי שהיא עדיין זקוקה למגע. אחר כך לגבי הנקה יש שאלות כמו "יש מוצצי?" "חיתול"? והכוונה לא היתה לחיתול לקקי אלא לחפץ מעבר. רק ציצי? מרגישה מבט לא אוהד כשא' יושבת עלי בטן לבטן ויונקת. ע' גם הרגיש אותו הדבר. אחר כך יש לה גם מה לומר על הנקה. לפי הגישה האנתרו אמורים להניק עד גיל 9 חודשים. כמו אורך השהיה ברחם. חושבת לעצמי כמה זה נשמע לי שטויות אבל מקשיבה בנימוס. ומה הכי טבעי אחרי גיל 9 חודשים לדחוף סימילאק? אם נותנים תחליף אז סימן שצריך את המקור, לא? וחוצמזה בגיל 9 חודשים מי בכלל חלם על תזונה המבוססת על מוצקים. עד היום מוצקים הם לא ממש הבסיס. בהמשך הגננת מצינת שכל שאר התינוקות באים מ"הבית" ולא ממסגרת ויש יונקים "אבל לא ככה". לא הייתי מודעת עד כמה זה בולט אבל כשהינו שם הנקתי פעמיים נדמה לי. פעם אחרי הקקי ואחר כך שוב כשהיא ביקשה.
ואחרי כל שאלה שלנו שגולשת ממה שתכננה הגננת דואגת לומר שאין זמן ומראה חוסר סבלנות משווע. מסתכלת על השעון ותחושה שאין זמן והיא חייבת ללכת.
הלוווווווווו. אנחנו באנו להפקיד בידיכם את היקר לנו בעולם הזה. קבענו פגישה שמטרתה לתת לנו להבין לאן הילדה שלנו הולכת ואין לך סבלנת לענות לי על השאלות?. ולהטיף – כן. לזה יש זמן בשפע...
אחר כך היא אמרה שהן לא מנסות לרצות את ההורים אלא את הילדים ולא משקיעות בלוחות מודעות וכדו. זה דבר טוב אבל עדין, זו פגישה ראשונה ולשם כך נתכנסנו. לא?
היו עוד קטעים הזוים כמו שהיא סיפרה שראתה המון ערוץ ילדים (אולי התכוונה הורים?) בזמן שמירת הריון ולמדה על הנושא של ההרדמות המון. הביך אותי שהיא מספרת לי שזה מקור הידע שלה בענין.
ע' מספר בגאווה שא' אפילו אוכלת גזר כדי הלרגיע אותן שאין לה בעיה לאכול עוגיה שהציעו לנו ביציאה (בריאה שהילדים הכינו).אחר כך הרצאה על זה שאסור לתת בננה כי ילד נחנק ולא לתת עוד מלא דברים. טוב שלא אמרנו שהיא אוכלת גזרים מגיל 7 חודשים בערך. ע' מציין שיש כאלו שנותנים לילד להכניס מה שרוצה לפה. אפילו חצץ. הגננת נחרדת ואני אומרת בעדינות שזה בסדר שהגננת לא נותנת כי קשה לפקח בגן אבל בבית מותר לה.
הגננת השניה, צעירה יותר, עוד לא אמא. יותר מקבלת ופחות מטיפה. יותר עדינה ועם תקשורת טובה. א' בכתה כי ע' לקח לה משהו מהיד . אחרי כמה שניות, נתתי לה חיבוק כי ככה הרגיש לי. הגננת המכילה אומרת "זה היה נכון". שאלתי, מה? "החיבוק היה במקום". ואללה, תודה על הציונים. לא קראתי ספר כדי לדעת שזה נכון...אני פשוט אמא שלה.
שאלתי שאלות כדי לבחון את הגן ואחת השאלות היתה, מה עושים עם ילד שלא מתנהג "כמו שצריך". הן לא אהבו את הטרמינולוגיה. ומצאתי את עצמי מנסה לשאול את השאלה בלי ליפול למילים שהן לא "מבינות". נתתי דוגמא של מכות . אז הן אמרו שזה טבעי שיהיו מכות. אז שאלתי איך מגנים על ה"חלש". אז אין חלש וחזק וכל מיני סיפורים...ואז אמרו לי שא' חזקה . צחקתי ואמרתי שאני יודעת (באמת שהיא חזקה) והגננת אמרה לי "את לא יודעת עד כמה"... שוב אני מרגישה שמנסים לגלות לי פה משהו על ההורות או על הבת שלי ולא בא לי על זה בכלל.

סה"כ זה גן מאד מומלץ ששיך לעמותת גנים אנתרו שפועלים באזור. כולם מאד ממליצים. אין עונשים, יש אוכל בריא, יש הקשבה לילדים, מכבדים אותם, מלמדים אותם דברים שמושיים כמו להכין לחם ולתלות כביסה. צעצועים טבעיים ולא בפלסטיק, שרים להם ולא שמים דיסק. בקיצור בתאוריה די מתאים לנו.
אז מה הבעיה?
קודם כל אין חיבור עם אחת הגננות ולא בא לי שיכנסו לי ל"ציצי" וילמדו אותי איך להיות אמא. לא בא לי שיסתכלו עלי בצורה כזו. כמו שהיא אמרה לי שצריך "לשחרר". אז בעיני אני מאד משחררת והקשר שלנו בהנקה לא סותר. אני משערת שאם היא תכנס לגן הן יראו שא' מאד עצמאית וכל התגיות שהודבקו בפגישה לא נכונות.
אני מנסה להבין עם עצמי אם אני מוכנה לשלוח אותה בכלל מחוץ לבית למסגרת? אם אני מוכנה ליחסים האלו של גננת- אמא? עד כמה חוסר החיבור לגננת חשוב? עם הגננת השניה דווקא היה חיבור למרות ההערות שלה אז אולי זה מספיק? מה הסכוי למצוא גננות עם חיבור לגישה שלנו? ואיך אני ארגיש עם עצמי אם אני אהיה איתה בבית עוד שנה וחצי?

טוב, אני משערת שאם את כותבת פה, את מצפה לתשובות ...בכוון מסוייים.
לדעתי זה שלב מאוד מוקדם לשלוח לגן. מאוד לא אהבתי את ה"מומחית לענייני", אם כל הדגלים שתלויים שם, זה נשמע לא קשוב, לא אינטילגנטי ובעיקר מאוד מכני. (לדעתי- מתאים לאנתרו, לא ממש אוהדת של הגישה).
בכל אופן, אני ממליצה לך בחום להישאר בבית ולדחות את ענייני הקריירה...

החיים יפתיעו אותך עם פתרונות יצירתיים והתפתחויות בלתי צפויות ובינתיים ביתך תקבל את הדבר החשוב ביותר לה כרגע:
אותך

ושתביני! אני עכשיו גם בודקת גן ילדים, אבל ילדיי גדולים יותר - (יהיו בני שלוש וחצי ורבע לחמש), הם יהיו ביחד בגן , הם מדברים ויכולים לבטא את עצמם, הם כבר כמעט עצמאיים לחלוטין בענייני שירותים והגן שנבדק, חסר כל דגל ושיטה מוצהרת- אני עוד לא יודעת מה הולך שם והבטן שלי מתהפכת אבל...
אני גרושה טרייה ואין מנוס כלכלית, למהלך הזה.
אם יש לך ברירה, אז עדיף לא לשלוח בגיל כזה- זו דעתי הצנועה (-:
בהצלחה רבה!

תשמעי- נשמע לי ממש , אבל ממש, לא משהו, לפי מה שאת מתארת.
בניגוד לידידתי מעלי אני כן אוהדת את הגישה האנתרופוסופית אבל קודם כל אני מתבוננת מי האנשים שעומדים לפני. לא אגיד לך שתמיד הכל היה נהדר (שנתיים במשפחתון אנתרופוסופי אחד ועכשיו שנה נוספת באחד אחר, גדול יותר) או שאף פעם לא הפריע לי שום דבר. אם זו ילדה בכורה שאת שולחת את צריכה להבין שגן זה לא בית וזה תהליך להבין את זה.
אבל וזה אבל ענק: גם אם גן הוא לא בית את חייבת להרגיש שמקשיבים לך, את חייבת להרגיש שהגננת מתקשרת איתך בצורה טובה וקשובה לך (ולילדה). לא שאצלי הם אהבו את הרעין של הבלי חיתולים (אבל כן הסכימו בשמחה לחיתולים רב פעמיים) והיתה תקופה די ארוכה של בלי חיתולים בבית ועם חיתולים בגן אצלנו, מה שהוביל לפספוסים כל יום כל היום ובשניה שהיא היתה בת שנתיים והגן שיתף פעולה אז גם היא התיישרה עם זה, גם בבית.
אני מניחה שלא תוכלי לצפות שהם יהיו בלי חיתולים אלא אם כן היא ממש אומרת. קצת פספוסים זה לא נורא אבל בגן אין מצב לקשב בדרך כלל.
אצלי בגיל שנתיים היא ינקה 8 פעמים ביום ולפני כן יותר ולא דפקתי חשבון. לא הנקתי שם מסיבותיי שלי אבל אם זה היה לי מתאים אז בהחלט זה מה שהייתי עושה.

בכל מקרה מה שתיארת נשמע לי מזעזע. נשמעת לי גננת ש- אני לא יודעת- אישית לא ממש הייתי שמחה להשאיר אצלה ילד שלי. כן יכולה לומר לך שאצלנו היתה הרדמה עם ליטופים ולכל הפחות נוכחות של מבוגר, למשל. ובעיקר- הקשבה והמון המון כבוד ואהבה אלי ולמקום שלי כאמא, לא ציונים ולא בטיח. נשמע לי שתתרחקי משם כמו מאש. אם יש גן טוב אחר בסביבה שלכם, לא אנתרופוסופי (ואני מהנעולות על השיטה) בהחלט הייתי בודקת.

ועוד דבר: לצטט מהלוחשת זה כל כך לא אנתרופוסופי כמו שאני מכירה, ובכלל לצטט מהטלויזיה. לגננת הזו יש ילדים? מאד חשוב, כי נשמע לי שאין לה.

אם יש גן טוב אחר בסביבה שלכם, לא אנתרופוסופי (ואני מהנעולות על השיטה) בהחלט הייתי בודקת.
אני מאד מסכימהס. הגננת חשובה הרבה יותר מהשיטה

שליחה על ידי אחת* » 29 אפריל 2009, 10:19

הגננת חשובה הרבה יותר מהשיטה
מסכימה.
אגב, הבכורה שלי בגן אנתרופוסופי, שאותו בחרנו לפי הצוות וההרגשה,
הוא פשוט היה הכי טוב באזור. נשמע לי שאת כבר יודעת מה את (לא) רוצה.
בהצלחה

לגננת הזו יש ילדים?

לגננת המדוברת יש ילד שפגשנו. ולגננת השניה נראה לי שאין אבל אל הגענו לזה.

נשמע לי שאת כבר יודעת מה את (לא) רוצה.

אני יודעת שזה לא זה.
וכל כך חבל לי כי בדיוק נכנסנו למקום האחרון וזה בדיוק באזור ובדיוק נשמע יותר נורמלי מכל שאר האופציות מסביב. וקיבלנו המלצות והעמותה הזו מוכרת באזור וכולם מהללים. ו...ו...
ואולי היא לא כזו נוראית ואני סתם ביקורתית (כי אני כזו). עוד לא הבנתי מה זה להיות אמא של א' במסגרת שהיא לא ה"בית" (מצחיק לכתוב בית כי אנחנו מלא בחוץ).
גם יכול להיות שהתאורים שלי פה הם לא הכי אוביקטיבים וזה לא היה כל כך נורא כי הן גם אמרו דברים נהדרים כמו הקשבה לצרכים רגשיים של הילד, כבוד. והיו דברים יפים כמו שכשהבן שלה נתן מכה לא' היא נתנה לה חיבוק מאד חם ואוהב ואז העבירה אלי כעבור זמן מה שלא נרגעה. ועוד רעיונות יפים.

אולי הפכנו לקיצוניים מידי? איפה אני אמצא גן שיקבל אותנו בכלל? נראה לי שאנחנו לא נצליח להשתלב בכל המסגרות האלה ואולי יותר מתאים לנו חינוך ביתי.?
או שעדיף להסתיר את כל הנושא של האבנים בפה, הנקות כל שעה ואל תוך הלילה, קשב לקקי, חיתולי בד, לידת בית ומה עוד מטורלל אצלינו?
אבל גם בענין הזה של חינוך ביתי אני עדיין לא שם. יש הרבה רגעי תסכול ודכאון כשאני חושבת על מה אני מפספסת שם בחוץ. ומה עם כל מה שפיתחתי וכל הכספים שהורי השקיעו (כשלא היה להם) כדי שאני אלמד באוניברסיטה Xבפקולטה X ועוד מלא תהיות. וריק לי בלי למצוא זמן לשבת ולקרוא (א' אוהבת להיות שותפה פעילה גם בקריאה שלי...)
כמובן שיש גם הרבה רגעי שמחה ואושר שאני עם ביתי ואני נותנת לה את כל מה שהיא צריכה בשנים הקריטיות האלו של חיה.אבל מהנסיון הקצר שלי אני לא לגמרי מרגישה מיצוי.

אשמח לשמוע איך מתמודדים עם החוסר הזה של לצאת לעבוד ולמצות את עצמי וכו, עם השאיפה להיות אמא.

אני יכולה רק לשתף אותך בניסיוני.

אני עם פעוט בן שנתיים כמאט בבית, ועם תינוק בן חודשיים וחצי.
ואני יכולה לומר שרק קצת לפני הלידה הרגשתי חוסר מיצוי. זאת אומרת בערך בגיל שנה ושמונה, שבע.
עכשיו כמובן הכל שונה, כי יש עוד אח תינוק ומאוד קשה וצפוף לנו ואנחנו שוקלים גן.

בכל מקרה מה שרציתי להגיד זה שאולי תחכי עוד כמה חודשים.
אני כשהוא היה בן שנה ו4 רק התחלתי להרגיש שיש מצב לדבר ברמת התיאוריה על גן.
יש הבדל משמעותי בחודשים האלו.

עוד דבר שיכול לעזור לך זה לא מעבר משמעותי - מהבית לגן, אלא התנסות באופציה של בייבי סיטר מטפלת לתקופה קצרה.
מעיל "שלב מעבר" כזה.

אכן התלבטות קשה שמופיעה כאן המון באתר, וקשה לתת תשובה חד משמעית.
בכל אופן לדעתי לא מזיק לבדוק עוד אופציה ולו כדי לדעת אם ההתנגדות היא דוקא לגן הזה או בכלל לרעיון של מסגרת. בנוסף, לי יש תחושה (ויסלחו לי כל אלה ששממליצים בהתלהבות על הגן שלהם) שהורים כמעט תמיד ימליצו על הגן שהם בחרו לילדים שלהם, גם אם הם מלאי ביקורת עליו ואפילו אם הם לא מסווים את הביקורת (מעין דיסוננס קוגניטיבי) ובענייני גן זה לפעמים ממש עניין של "לחץ חברתי" של מה הדעה על הגן וזה לא תמיד מעוגן במציאות.
בקיצור מה שאני מנסה לומר הוא: עיזבי המלצות. מה את חושבת על הגן? מה לגבי גן אחר? לפעמים בגנים בלי גישה מיוחדת יש פשוט גננות שהן נשמות טובות עם גישה בריאה ופתוחה לילדים, גננות שכבר ראו ילדים יונקים "כאלה" ויודעות שהם משוחררים, חמודים נוחים לפחות כמו הילדים האחרים (ולי ברור שהדעות הקדומות על ילדים יונקים לא נכונות, יש ילדים עצבניים ויש נוחים גם בין היונקים וגםבין המבוקבקים).
בנוסף, נראה לי הכרחי לבוא לראות: באיזה טון היא מדברת עם הילדים? איך האוירה, איך הזמינות לילדים. נראה לי שזה דבר להתעקש עליו- מה אכפת לה שזה בבית שלה? נשמע לי כמו תירוץ. תשאלי אותה באיזה שעה ביום אפשר לבוא לראות, כי באמת לא פייר להפתיע, ואולי יש זמן לחוץ שיכול להפריע לילדים נוכחות של אדם זר, אבל אם זה בתיאום, היא יכולה להיערך ולהזמין אותך לזמן של פעילות, כדי שתראי.

ובהמשך למה שאורורה אמרה, אני חושבת שאת תרגישי את הילדה כבר בשלבי מוכנות שונים, מתי זה בכלל ריאלי לשלוח מבחינת הילדה. הילדה שלי בת שנתיים ושבעה חודשים וממש בזמן האחרון התחילה להגיד כל הזמן שהיא רוצה ללכת לגן. בגיל שנה וחצי הרגשתי אצלה איזו בשלות כזו, איזו נקודה בזמן שלו הייתי מעוניינת לחזור לשוק העבודה, הרגיש לי שהיא הגיעה למצב שהיא יכולה "להסתדר" בגן, כלומר שאם אשלח אותה "יהיה בסדר", אבל לא דקה לפני גיל שנה וחצי. בקיצור, היות וכמה חודשים לכאן או לכאן לא ישנה לך מאוד נראה לי שיותר כדאי להרגיש את הילדה, אם זה בכלל ריאלי לשלוח אותה מבחינת בשלות רגישית. אני חושבת שבסה"כ זה גיל שנקלטים בו קשה בגן.

תראי, אני חושבת שהדבר הכי משמעותי הוא לבוא (אולי בלי הבת אפילו, אם את יכולה) לאיזו שעה-שעתיים ולהתבונן על התנהלות הגן. איך היחס לילדים? איך ההתנהלות? אם היא לא מוכנה זה מאד מאד בעייתי.

בעייני זה פחות משמעותי איך מתייחסים לכל ה"שגעונות" שלכם. גם אני הכנסתי ילדה למשפחתון בגיל מאד מוקדם (בהתחלה רק ליומיים בשבוע) ובאתי עם דגלים ועקרונות: לינה משותפת, הנקה 18 פעם ביממה ובלי חיתולים/רב פעמי- זה מה שהיה אצלנו בבית. בדיעבד אני מבינה שזה ממש לא משנה. זה בכלל לא עקרוני וחשוב מה נהוג אצלכם בבית. בית זה בית וגן זה גן. אולי גם תגלי עם הזמן שאת לא כזו חריגה ושכולם או רובם ישנים עם הילדים רק לא קוראים לזה לינה משותפת ושהם לא עושים מזה כזה רעש ובלגן. תכירי עוד אימהות ותראי שגם להן יש ענייני הנקה בדיוק כמו לך, בגילאים דומים.
אני מניחה שאת לא מצפה לבלי חיתולים בגן. אני מניחה שאת כן מצפה כשהיא בוכה יחבקו אותה וינחמו אותה. צריך להפריד בין עיקר וטפל. מעבר לזה מאחר ואת לא נמצאת בגן אז זה לא עניינה של הגננת כמה היא יונקת, זה גם לא רלוונטי אם בבית היא נרדמת רק על הציצי (מה שהיה אצלנו, למשל) , אלא למצוא דרך לעזור לה להירדם בצורה טובה. ואם היא תצליח להירדם אצלה עם כריות בצורה טובה ובלי צרחות איומות, אז מצויין, לגננת אין ציצי להציע לה.
לא ציינת בת כמה היא אבל מאד משמעותי גם העניין הזה לקליטה שלה.
ובקשר למה שאמרתי לגבי היות הגננת אמא- זה לא מחוייב המציאות, יש גננות שמסוגלות להית גננות גם בלי זה, אבל יש כאלה שיודעות הכל בלי בעצם שעברו כלום ואז זה בעיה, כי זה פוגם בתקשורת שלכם איתה.

לפי מה שכתבת אין כאן התלבטות בכלל (כלומר אני מסכימה ש נשמעת לי גננת ש- אני לא יודעת- אישית לא ממש הייתי שמחה להשאיר אצלה ילד שלי.
לא יכולה להמליץ לך להכניס בן 1.4 לגן. האם המקצוע שלך מאפשר תמרון - למשל עבודה בחצאי ימים, או ימים ספורים בשבוע, או עבודה חלקית מהבית? אם כן, הייתי מנסה לתמרן עם מטפלת נחמדה לשעות האלה, בסדרי גודל האלה זו עדיין נשארת הוצאה סבירה.
אם לא, הייתי עושה סיעור מוחות נוסף לגבי המקצוע - ומנסה למצוא אפיקים דומים/שונים שבהם תוכלי להשתמש בכישורים שרכשת וגם לא להיזרק לגמרי מהשוק אחרי הפסקה של 4-5 שנים. יש כאן מישהי באתר, שכחתי מה שם הדף שלה, שנותנת ייעוץ בדיוק בזה - התפתחות מקצועית במסלולים חדשים.

אני חושבת שאת תרגישי את הילדה כבר בשלבי מוכנות שונים, מתי זה בכלל ריאלי לשלוח מבחינת הילדה

אני מרגישה שיש לה ענין רב בילדים. רודפת אחר ילדים וניגשת לשחק עם כולם. מאד חברותית ויוזמת קשר.
כשאני השארתי אותה עם אחרים (וזה קרה פעם פעמים) היא לא הביעה כל קושי, אכלה טוב, לא ביקשה אמא או ציצי נהנתה ושמחה לראות אותי כמובן כשחזרתי. אין לה קושי להפרד ממני.
בגלל שלא השארתי אותה בגיל מוקדם אני מרגישה שאין לה חרדת נטישה או קושי לנתק את עצמה ממני. ובכלל יש לה בטחון עצמי שזה כנראה קשור לאופי ולנשיאה.
אני גם סומכת עליה שהיא יודעת להגיד לא כשהיא לא רוצה משהו ולהביע את עמדתה.
הייתי מעדיפה שתוכל לדבר יותר כדי לספר לי מה קורה כשאני לא נמצאת והיא עוד לא בשלב הזה אבל עד ספטמבר היא אמורה לדבר קצת יותר.

יש גם לחץ שאם לא נרשמים עכשיו אז לא נוכל להרשם מאוחר יותר ואז נפספס ונחכה עוד שנה מספטמבר שזה עוד שנה וחצי.
אם הייתי מתכננת הריון הייתי כבר נשארת איתה אבל בנתיים לא בתכנון.
הכל אבל כל כך דינמי ומשתנה. באמת אולי הזמן יעשה את שלו ונקבל תובנות חדשות עם הזמן...

האם המקצוע שלך מאפשר תמרון - למשל עבודה בחצאי ימים, או ימים ספורים בשבוע, או עבודה חלקית מהבית?

עקרונית -כן אבל
מצב השוק כיום ממש לא מזהיר וקשה למצוא תנאים מתאימים
וכמו שצינתי אני עושה הסבה מקצועית בתוך המקצוע, יש לי הפסקה של 4 שנים מאז ההכשרה שלי ואין לי נסיון חוץ מההתמחות.

הייתי מנסה לתמרן עם מטפלת
למזלי אני בכלל לא צריכה לתמרן כי בן הזוג עובד מהבית והוא יכול לתמרן אם מדובר במשרה חלקית וכדו.

אם לא, הייתי עושה סיעור מוחות נוסף לגבי המקצוע - ומנסה למצוא אפיקים דומים/שונים שבהם תוכלי להשתמש בכישורים שרכשת וגם לא להיזרק לגמרי מהשוק אחרי הפסקה של 4-5 שנים. יש כאן מישהי באתר, שכחתי מה שם הדף שלה, שנותנת ייעוץ בדיוק בזה - התפתחות מקצועית במסלולים חדשים.

את צודקת. אני צריכה להתמקד ולחפש עבודה ב"מגבלות" של להיות אמא ולראות אם אני מוצאת. לא לוותר מהר וללכת על משרה מלאה. אני אנסה למצוא פרויקטים ולבחון את הענין לעומק.
תודה על ההפניה:).

למרות שזה רעיון שעלה לי בשלבים שונים. איכשהו כשקראתי את זה הבנתי את זה יותר טוב...
אפילו חשבתי על עוד רעיון- לחכות למיתון הזה שיחלוף ובנתיים לעשות תואר שני בתחום וככה להכנס קצת לענינים.

איך שאני אוהבת את החשיבה של האנשים פה (לא יודעת איך עושים איקון אז- אקיון של איש אוהב).

יש גם לחץ שאם לא נרשמים עכשיו אז לא נוכל להרשם מאוחר יותר ואז נפספס ונחכה עוד שנה מספטמבר שזה עוד שנה וחצי

אפשר להרשם ואז ללא ללכת. זו גם אופציה. מקסימום תפסידו את דמי ההרשמה. קורה שנרשמים במרץ - אפריל, ועד ספטמבר משהו קורה, זה לא סוף העולם.

תראי, אני חושבת שהדבר הכי משמעותי הוא לבוא (אולי בלי הבת אפילו, אם את יכולה) לאיזו שעה-שעתיים ולהתבונן על התנהלות הגן. איך היחס לילדים? איך ההתנהלות? אם היא לא מוכנה זה מאד מאד בעייתי

אני אנסה לבדוק אם יש אופציה כזו, אף על פי שהובהר לי כי לא איפשרו לשאר ההורים ולא יתנו לי להיות שונה בענין הזה. הרבה מהילדים בגן הם אחים של ילדים ששיכים לאותה עמותה והם מכירים את המערכת. אני אתעקש ואדבר איתם. רק שיש ברקע מעין "איום" שיש עוד הרבה בתור ושממש זכיתי למקום האחרון ואם אני לא רוצה עוד מליונים יקפצו על המקום...
זה בהחלט משהו ששווה התעקשות ובדיקה נוספת מולם, לפני שאני מחליטה משהו. אולי אני אדבר עם ההנהלה.

ובקשר למה שאמרתי לגבי היות הגננת אמא- זה לא מחוייב המציאות, יש גננות שמסוגלות להית גננות גם בלי זה, אבל יש כאלה שיודעות הכל בלי בעצם שעברו כלום ואז זה בעיה, כי זה פוגם בתקשורת שלכם איתה

דוקא יותר זרם עם הגננת שנראה לי שאין לה ילדים. אבל בעצם אני לא יודעת אם יש לה או אין לה. אני הרגשתי שהיא יודעת הרבה ויש לה גישה טובה לילדים אבל לא הרגשתי נוח עם חלוקת הציונים לגבי ההורות שלי (למרות שההערות היו חיוביות). כל הסיטואציה היתה מוזרה.

זו שיש לה ילד, נשמעה לי כמו עוד אמא או סבתא עם כל האזהרות המוכרות והעצות הידועות.

בקצרה וחוזרת על דברי קודמותי -- שנה וארבע זה מוקדם מאוד לגן. אני התחלתי בגיל הזה לקחת מטפלת שהתחילה חלקי מאוד (3 שעות 3 פעמים בשבוע) ולאט-לאט זרמנו עם זה והגדלנו את המשרה יחד עם הילד, שאהב אותה מאוד, וככה גם אני הצלחתי לעבוד יותר ויותר. רק אחרי גיל שנתיים התחיל ללכת לגן. זה עדיין מוקדם אבל ככה זה עם ילידי אוגוסט...
אני אישית תומכת באמא עובדת -- לי למשל נורא קשה לעבוד עכשיו עם תינוקת בבית ועוד ילד, אפילו שהוא בגן, אבל נעים לי לעבוד ולהיות עסוקה קצת במשהו שהוא לא הילדים. ולהפעיל את המוח, כמו שאמרת. קשה לי לוותר על זה.
ולעניין האנתרופוסופים -- אמנם לא הייתי בגן אנתרופוסופי בעצמי, אבל ממה שאני שומעת מכמה וכמה חברים ששלחו לגנים אנתרופוסופיים שונים את ילדיהם, הגוֹתיות חמורת הסבר הזאת בכלל לא נשמעת לי. גם המטיפנות והניסיון לחנך את ההורים עוברים כחוט השני ביניהם, ולסיכום -- גם הגננת ההיא נשמעת ממש לא משהו, שלא לומר טיפה פרימיטיבית.
ועוד לגבי גן ראשון באופן כללי: אמנם לא תמיד אפשר לדעת, אבל בגדול כדאי מאוד מאוד שזה יהיה מקום שאת מרגישה שהילד/ה יכולה להיות בו יותר משנה אחת. זה לקח שאני למדתי.
אבל בגדול -- רדי מהגן עכשיו, מצאי לך איזה בייביסיטרית למשרה גמישה ותתגמשי ביחד איתה ועם הבן זוג.

דעותיי ותקחי לאן שתרצי כמובן (-:

אין חשיבות לעובדה אם יש לה ילדים או אין. אני הייתי גננת ראשית, זו שהקימה את הגן (אני לא גננת במקצועי ולא הייתי אמא אז) ודווקא מחלקת לעצמי ציון ממש לא רע, באיך שעבדתי עם הילדים. אחד המינוסים הגדולים שלי היו:
שלא ידעתי כל כך איך להפסיק את האלימות ביניהם.
כמובן שכשיש ילדים זה מוסיף פרספקיטבה ועומק אבל...לא חסרים אנשים שיעשו זאת טוב גם בלי .

אני חושבת שבגיל כזה ילד חווה נטישה כשההורה לא נמצא לידו ברגעי מצוקה, ברגעי חדווה ובוודאי כשהוא צריך לחלוק את עולמו עם הרבה ילדים מסביבו וכמה גננות.

שוב- זו דעתי. מקווה שתמצאו את דרככם @}

שנה וארבע? אם יש לך אפשרות חכי עוד שנה. פשוט חכי. לי לא היתה, שלחתי מגיל שנה וחצי, ליומיים בשבוע. זה הרבה יותר קשה משמעותית מאשר בגיל מאוחר יותר. אחרי גיל שנתיים ואפילו שנתיים וחצי זה הרבה הרבה יותר קל. לא ממליצה על שום גן, אם לא חייבים.
בקשר למה שנקודות אמרה- גם אני הייתי אחלה גננת לפני שהיו לי ילדים. כזו שהציעו לה משרה בלי שלמדה את המקצוע. אלימות לא היתה אצלי, בעיקר הורים וילדים מבסוטים, יש אצלנו כמה אנשים בישוב שעד היום זוכרים לי חסד נעורים. זה לא קשור אבל. יש כאלה ויש כאלה, נתקלתי בכאלה שחושבות שיודעות הכל עוד בטרם היו לאימהות, ומכאלה הצעתי להיזהר.

רוקדת לאור ירח, אני שומרת לעצמי את הזכות להיועץ בך בשביל עצמי......
(ממש אהבתי מה שאת כותבת, כל מילה ומילה שלך מסדרות לי דברים בראש).

ולמתלבטת, מה דעתך להשאיר אותה אולי לחצי יום בגן?
ככה לא צריך להרדים אותה שם בכלל.

אה וגם אני שמתי לב, שיש הבדל משמעותי בין גיל שנה ו4 לגיל שנתיים.
מה משמעותי? שמיים וארץ ממש.

לפני שאני כותבת אני רק רוצ לציין שלא קראתי הכל, אז סליחה עם מה שאני כותבת לא מתאים כאן או שלא בהקשר הנכון.
אני גם חשבתי שאהיה בחינוך ביתי עד גיל אוחר וראיתי שיותר נכון למשפחה כולה שהילדה כן תלך לגן והיא התחילה משפחתון מגיל שנה ו10 חודשים ל3 ימים בשבוע ולפי דעתי זה היה בסדר גמור בשבילה.
אצלי הסיבות לא היו לחזור לקריירה כלשהיא אלה פשוט הקשבה לכך שאני לא יכולה לספק לילדה שלי את הצרכים החברתיים שלה. וכל ילד הוא אחר לגמריי בקטע הזה.
אז אם לך נכון שהבת שלך תלך לגן בבקשה תתעלמי מאלו שממליצות לך לחכות. רק את יודעת מה טוב בשבילך ובשביל הבת שלך.

ולגבי הגן ההוא שראית, אני לא הבנתי האם צפית בגן בשעת פעילות? לפי דעתי אין בכלל צורך לדבר עם הצוות, מה שכן צריך זה לראות את הצוות בפעולה.
ולגבי זה שכולם חושבים שזה גן נהדר ומומלץ, שוב מה שחשוב הוא מה את חושבת ולא מה כולם. שהרי גם בשאר תחומי החיים את לא כמו כולם.

ואולי הפתרון עבורך הוא לחפש מטפלת שמתאימה לצרכים שלך ולמצוא עוד ילד או שניים להורים בעלי השקפת עולם דומה שיחלקו איתך את המטפלת?

לא קראתי הכל, ובכל זאת, אם לשלוח בגיל כזה, לדעתי אין צורך במספר רב של ילדים סביבה כמו שיש בגן (למרות שלא כתבת כמה ילדים יהיו). מסגרת של "משפחתון", עם 3-5 ילדים, בבית המטפלת, באווירה של בית, ומטפלת רגישה וקשובה, נשמעת לי אפשרות טובה הרבה יותר.

רק שיש ברקע מעין "איום" שיש עוד הרבה בתור ושממש זכיתי למקום האחרון ואם אני לא רוצה עוד מליונים יקפצו על המקום...
לפעמים זה נכון, אבל לפעמים זה סתם איום...

ולגבי זה שכולם חושבים שזה גן נהדר ומומלץ, שוב מה שחשוב הוא מה את חושבת ולא מה כולם
לגמרי מסכימה.
רוצה להוסיף שבשנה שעברה הייתי בהתלבטות אם להוציא מאנתרו' בגלל קשיים לוגיסטיים ולשלוח לגן שברחוב שלי, וניסיתי לדבר עם הורים עם ילדים מתוך הגן וכאלה בגיל בתי שעמדו לעבור אליו ולכולם היתה תשובה שלילדים כיף והכל סבבה.
אני הלכתי לשם פעם אחת לכמה שעות ומה שראיתי מבחינתי לא היה בכלל סבבה. חשבתי שאני פסיכית או משהו. השנה, אחרי שאנחנו כבר מזמן בגן אחר, ההורים של הילדים שאמורים לעבור אליו הלכו לראות וחשבו כמוני. הם לא רוצים אנתרו' כמוני, אבל גם הם הבינו שמה שהולך שם זה בכלל לא סבבה והם התארגנו לשנות שם כמה דברים (זה גן ששייך למועצה ולישוב, לא פרטי).

מסתבר שלאנשים חשובים דברים שונים שלא לדבר על זה שאצלנו לפחות אלה שאמרו "הכל סבבה" היו הורים לילדים מספר 3-4 ואלה ששנה אחריהם התארגנו אלה הורים לילד ראשון ולעיתים עדיין יחיד. ככה שזה גם משנה את הפרספקטיבה ואת הרצון /מסוגלות לראות דברים שלא לדבר על לרצות לשנות.

והיא התחילה משפחתון מגיל שנה ו10 חודשים ל3 ימים בשבוע
ההבדל בין שנה וארבע לשנה ועשר הוא עצום. יש גם הבדל תהומי בין שבוע חלקי לשבוע מלא.

_והיא התחילה משפחתון מגיל שנה ו10 חודשים ל3 ימים בשבוע
ההבדל בין שנה וארבע לשנה ועשר הוא עצום. יש גם הבדל תהומי בין שבוע חלקי לשבוע מלא._
מסכימה, אבל רוצה לציין ולהדגיש שהכי חשוב הילד עצמו.
הבת שלי התחילה ללכת לגן בגיל כמעט שנתיים
בשבילה אני חושבת שזה עדיין היה מוקדם מדי,
אפילו שהייתה כביכול מאוד בוגרת לגילה (מבחינה טכנית-חיצונית-לוגיסטית וכו').
הבשלות הרגשית של הילד היא הגורם המכריע והחשוב באמת.
אני חושבת שרוב רובם של הילדים בגיל שנה וארבע עדיין לא בשלים,
וגם שבגיל זה אין להם צורך בחברה אינטנסיבית של ילדים, אף על פי שהם מגלים עניין רב בילדים אחרים,
זאת בניגוד לגיל שלוש למשל.

נקודה שאולי לא כוסתה כאן, היא שלדעתי יש הבדל אדיר בין צורך של פעוט צעיר כזה בחברה, שיכול להיות שבאמת קיים, לבין הצורך שלו להיות בחברה של הרבה ילדים/פעוטות, בלי ההורה, למשך הרבה זמן, כל יום. היתה לי חברה שבגיל שנה הבת שלה החלה להתעניין בילדים, ולכן היא אמרה שהיא צריכה ללכת לגן. היא מאוד התחרטה אח"כ ואמרה שהיא לא היתה בשלה בכלל. היתה קליטה ארוכה וקשה, ולמעשה אני חושבת שלקח לפחות שנתייים עד שהילדה באמת אהבה את הגן. עולות לי בראש שתי דוגמאות נוספות של חברות שהכניסו בגיל שנה ושבע בערך. זה היה ארוך וקשה. הילדים תמיד בכו בטירוף אחרי שבת או חג, ובטח אחרי הקיץ. לדעתי קליטה שלוקחת שנה או שנתיים היא לא קליטה, זה אומר שהילד נכנס בגיל הלא מתאים.

במשך השנים שלי בבית ראיתי הרבה ילדים שהיו בטיפול אצל מטפלת. עם כל החסרונות של הרבה מטפלות, הילדים שמחים ומקבלים טיפול טוב ונראים במצב הרבה, הרבה יותר טוב מאשר פעוטות צעירים כל כך, שהולכים לגן. יצא לי לראות לא מעט ילדים קטנים כאלה לפני שהם נכנסו לגן, ואחרי כמה חודשים. אין מה להשוות, ולא לטובה.

אני לא מנסה לומר לך לא לעבוד, אבל לגבי טיפול בבתך, you can do better מאשר הגן הזה.

סאלוש הוציא לי את המילים. כשאמרתי בשלות לא התכוונתי כמה היא אוהבת חברת ילדים. ברור שהיא אוהבת חברת ילדים. מי לא. התכוונתי לדברים אחרים. כמה היא זקוקה לך . למשל, הבת שלי עד לא מזמן היתה מזנקת אל זרועותי למשמע כל אוירון שחולף בשמים או שקשוק רכבת, או משאית עוברת, או מסור מוטורי שגוזם עצים. פעם בדקה בערך. מבחינתי המשמעות היתה שהיא לא יכולה עדיין ללכת לגן, כי היא צריכה אותי במקום הזה, שבגן לא יהיה את המענה אליו.

סאלוש, מה שכתבת נשמע מאוד שיפוטי ומחליש.

אני לא חושבת שזה לא נכון, אלא.. שכל סיטואציה ומה שנכון לה.
אני ראיתי מטפלות מזעזעות פשוט, זה לא מדוייק שתמיד מטפלת עדיפה מגן.

כמו כן אני לא חושבת שזה נכון לומר לאמא - "את יכולה לעשות טוב יותר".
כי היא עושה.
את הכי טוב שהיא יכולה.
היא מתלבטת, ובודקת, ורואה את כל הסיטואציה - ובוחרת את מה שנכון לכולם.

כל מילה של סאלוש.

שליחה על ידי קוראת* » 01 מאי 2009, 10:06

כל מילה של סאלוש.

שליחה על ידי סאלוש* » 01 מאי 2009, 11:14

אורורה, תודה על ההערה.

קשה מאוד ואולי לפעמים אני לא מצליחה בזה, למצוא את הגבול הדק, בין לא לומר דברים כדי לא לתת למישהו תחושה רעה, ובין להסתיר כווני מחשבה שאולי יעזרו למישהו. כלומר, לפעמים אני לא אומר כלום כדי לא לפגוע, ובדיעבד מבינה שלא מסרתי מידע שאולי היה עוזר. אני לא תמיד יודעת איפה לעצור וגם התשובה שונה מאדם לאדם. זה קל יותר כשמדברים פנים אל פנים, ואפשר לראות את התגובות של השומע, וקשה יותר במדיה כתובה, שבה אני באמת לא יודעת בדיוק איפה אנשים עומדים. אני קוראת את המילים ואולי מפרשת אותן שונה מאיך שנאמרו.

ועם כל הסייגים, כתבה כאן אישה שהיא מתלבטת, והיה נדמה לי שהיא פתוחה לשמוע דיעות. אם הייתי חושבת שהיא צריכה רק תמיכה בהכנסה לגן הזה, היתי כותבת משהו אחר, או לא כותבת כלום.

אני מסכימה איתך בהחלט שלכל סיטואציה מתאים משהו אחר.

ללא ספק, כל אמא עושה את הטוב ביותר שהיא יכולה בזמן נתון, בסיטואציה נפשית ובמצב פיזי נתון. זה לא אומר שאין ערך לשקול אפשרויות נוספות להתפתחות.

מסכימה עם סאלוש אבל יש לי אבל.
אין לי ספק ששהות של ילד עם מטפלת/בייביסיטר היא עדיפה בגילאים האלה.
מצד שני, אישית חוויתי ילדה עם צורך חברתי מאד מאד מאד גדול. בישוב שלי, כשהיא הסתובבה עם מטפלת (נעימה וקשובה), לא היה מספיק מענה לצורך הזה. גם בימים שהיתה איתי (עבדתי רק יומיים בשבוע) לא הצלחתי תמיד להפגיש אותה נאלצנו בדרך כלל לנסוע לצורך זה ולא תמיד זה היה אפשרי.
אני ממש לא חושבת שלהשאיר ילד בגיל הזה בגן בגיל הזה זה טוב או אידיאלי. אצלי כן מצאתי פיתרון שאמר שהם 3 ילדים (חלק מהזמן פחות, היו גם שעות שהיתה שם לבד), רק יומיים בשבוע, וזה כן היה מאד מוקדם אבל כן אחרי ההסתגלות הראשונה פתר את הצורך שלה להיות כל הזמן כל הזמן עם ילדים. זה לא פתר לגמרי כמובן, אבל זה כן עזר בעניין הזה.

לכן בעיני מאד תלוי בסיטואציה. האם מטפלת תוכל להיפגש עם ילדים נוספים בסביבה כשהיא איתה? כי אצלנו חלק מהעיסקה אמר שהן שתיהן כל היום יחד לבד ולעיתים רחוקות מאד מצליחים לפגוש מישהו בחוץ.
כמה ילדים יש בגן? (כבר יצא לי להיתקל במצב של 2-3 ילדים וזה נראה לי סביר לגיל הזה, לא הרבה מדי).
מי המטפלים בגן?
וחשוב מה הצורך החברתי של הילד? כי נכון שבגיל שנה וארבע אף ילד לא בשל להיפרד מאמא לשעות רבות גם אם הוא מתעניין מאד בילדים אחרים, מצד שני, יכול להיות שיש לו צרכים נוספים שיכולים לעזור לו להתאקלם.
ועוד דבר, מאד אינדיוידואלי: איך הילד מגיב כשאמא לא בסביבה. יש ילדים היסטריים שנכנסים ללחץ אם אמא בחדר השני או מתרחקת מטר מהם (שלי היתה כזו, לא השארתי אותה עם זה בגן אלא טיפלתי בזה) ויש ילדים שכשאמא נעלמת בקושי שמים לב, ראיתי כאלה במו עיני.
את כל הדברים האלה כדאי וצריך לקחת בחשבון.

סאלוש, תודה.

סאלוש- הכל היה במקום ולא נעלבתי
דווקא אהבתי את הישירות וחשבתי על זה
אני תוהה עדין אם אני יכולה לעשות את זה...יש מחיר אישי כבד
מעבר למקצוע ביומיום קשה!!! ויש תחושת חוסר מיצוי
לפעמים משעמם או מתיש...
maybe 'i can do better' elsewhere???

הרעיון של משפחתון נשמע לי טוב יותר מגן בכל מקרה.

ולגבי האופי אני מרגישה שהיא אקטיבית וחברותית בצורה יוצאת דופן זאת בהשוואה שלי לאחרים ומפידבק של אנשים זרים וקרובים.
אמא משעממת???
ולא אכפת לה איפה אני...חוצמה ימי מחלה

ולגבי האופי אני מרגישה שהיא אקטיבית וחברותית בצורה יוצאת דופן זאת בהשוואה שלי לאחרים ומפידבק של אנשים זרים וקרובים.
רק שתדעי שזה לא קשור לגן, כמו שאמרה סאלוש. כלומר, גם לי יש ילדה (בת 4 כבר) שכבר בגיל חצי שנה היה ברור שהרבה יותר קל להיות איתה כשהיא בסביבת אנשים ובעיקר ילדים. זה לא קשור בכלום ליכולת שלה להיות כל יום בלעדייך במקום בו היא צריכה להתחלק עם הרבה ילדים אחרים בטיפול בה. יש כאן גם את העניין של להיות מחוץ לבית, גם להיות בלעדייך וגם להיות עם הרבה ילדים ומעט מבוגרים.
אם העניין הוא שקשה לך איתה יש פתרונות. אפשר גם לקחת בייביסיטר קבועה פעמיים בשבוע שתלך איתה קצת לגן משחקים בלעדייך בזמן שאת שותה קפה עם חברה. אם העניין הוא הפרנסה להקריירה, אין לי מה להגיד לך כי גם לי היה שיקול (שהיה בעייתי לטווח הקצר אבל נכון לטווח הארוך) של לשמור על מקום עבודה שמתאים מאד כשיש ילדה בת 4 בבית והרבה פחות מתאים כשיש תינוקת בבית.

שליחה על ידי סאלוש* » 01 מאי 2009, 22:27

_אני תוהה עדין אם אני יכולה לעשות את זה...יש מחיר אישי כבד
מעבר למקצוע ביומיום קשה!!! ויש תחושת חוסר מיצוי_

נראה לי שכולנו עברנו/עוברות את זה בוורסיות כאלה ואחרות. כל אחת מוצאת את האיזון שלה ומה שמתאים לאחת לא מתאים בהכרח לאחרת. הטיפול בילד, לפי התחושות שלי, הולך ומשתפר, הולך ונהיה קל יותר, וגם אינטנסיבי פחות. בגיל שנתיים הילדה שלי אהבה מאוד ללכת לישון לילה אצל אמא שלי. זה היה תענוג. היא גם העדיפה את הבייביסיטר על פני ללא היסוס, כמו שמישהי כתבה כאן מעלי ואני לא מוצאת עכשיו.

אני בתחושה שלרוב הבעיות והקשיים עם הילדים אפשר למצוא פתרונות, חלקם פשוטים ופרקטיים, וחלקם קשורים יותר לעבודה עצמית עם עצמך (או עם מישהו או כל דרך אחרת) כדי למצוא את המקורות הרגשיים של הקשיים, ולפתור אותם מהשורש. זה הבונוס של ההורות שהיא מעמתת אותך עם קשיים ומאפשרת לך לפתור אותם. אני חושבת שרובנו עוסקות בדברים האלה פה באתר למשל. הפתרון של לעבוד הוא לפעמים פתרון מתאים, ולפעמים רק מעמיס קשיים ולא פותר דבר.

בהצלחה (-:

יש כאן מישהי באתר, שכחתי מה שם הדף שלה, שנותנת ייעוץ בדיוק בזה - התפתחות מקצועית במסלולים חדשים
לקוחות ועבודה לעצמאים