התייעצות ובקשה לעיצה

[אמונה_בה'*]

כנראה למשהו מציק שעזבתי את העבודה ואני בבית עם פיצית...
קרוב משפחה ביקש ממני כי אהיה מטפלת לבנו מייד לאחר שאשתו תשוב מחופשת לידה.
מעבר למחמאה שיכולה להסתתר כאן על הערכה לטיפול שלי בביתי, אני יודעת שזה מגיע ממקום של : יש לי בעיה-למצוא מטפלת, הנה פתרון זמין, יעיל, זול ונוח.
חשבתי על כך כשאשתו זרקה לי לפני שילדה כי היא חושבת עלי כמטפלת. לא עניתי לה יותר מידי אז, חשבתי על כך והגעתי למסקנה שלא שווה לי. לאחר הלידה היא אמרה שוב וכדי שלא תפתח ציפיות, הודעתי לה שלא מתאים לי. מעבר לתדהמה, היא אמרה שתחפש משהי באזור.
היא סיפרה לי שהיא מצאה משהי שגרה רחוק מאד ומבקשת 1200 ש' ומשהי שגרה קרוב יותר ומבקשת 1900 ש'.
רקע: בבית עם פיצית בת 9 חודשים. יונקת מלא די צמודה אלי, בשלב של צמיחת שיניים על כל המשתמע מכך, כמעט ולא ישנה במשך היום, משתדלת להשקיע זמן איכות כמה שאפשר. הפיצית חובבת חברה מושבעת, בבוקר משתדלת להוציא אותה לסיבוב.
כלכלית, בעלי עובד די טוב אבל המשכורת אינה מספיקה גם לחסכון לדירה (רוצים לקנות מתי שהוא...)
והתחילו לי לבטים.
חשבתי על כך שיתכן ועוד היו שחוו מצבי התלבטות בנושא הזה
ובכלל, מעריכה מאד את דעתם של גולשי באופן שישקפו לי את התהיות בנושא...
תודה!

[חיפאית_חיננית*]

זה נראה לי משהו מאוד אינדיבידואלי.

אבל לפי מה שכתבת, נראה לי שרחשי ליבך נגד העניין.

הניסיון האישי שלי לא היה כל כך מוצלח. שמרתי על בן של חברה, החל מגיל 7 חודשים. בבית הייתי עם שני בני, בן ה-9 חודשים ובן ה-שלוש. כל זמן שאחד ישן או שהם הסתדרו בינהם, היה מצויין. בהתחלה גם הבן הגדול התלהב מהעניין. עם הזמן, הוא פחות התלהב. כל פעם שהיתה סיטואציה בה שני הקטנים צריכים "ידיים" היה מאוד קשה. כשלא היתה ברירה הלכתי עם מנשא קדמי ואחורי, וכך נרגעו (אבל זה היה לי מורכב להכניס אותם, ובינתיים לפחות אחד צורח). אבל עם הזמן זה נהיה כבד וקשה. בזמן כזה היו כמה השלכות: 1.הגדול נדחק הצידה. מאחר והיו שני קטנים שהיו חייבים את התייחסותי. 2. היו לי רגשות אשמה קשים - לא תמיד יכולתי לטפל בשני התינוקות במקביל. אם טיפלתי בבני, הרגשתי לא טוב שאיני מתפנה מייד לשני, שעליו הופקדתי ולשם כך אני מקבלת שכר. אם טיפלתי בתינוק השני, הרגשתי לא טוב כלפי בני שרואה את אימו שאינה מתפנה אליו ו"מעדיפה" תינוק אחר. בסופו של דבר, אחרי שעברתי משבר אחד וניסיתי חודש נוסף, הודעתי לחברה שלי שאני מעוניינת להפסיק.
בקיצור, כפי שקראת, הנתונים שלי שונים משלך, אבל נראה לי שהעיקרון דומה.

אם את סך הכל מרוצה עכשיו בהתנהלות בבית - לדעתי שווה לך להמשיך כך, ולא להכניס ילד נוסף, למרות השיקול הכלכלי. לפעמים דווקא לא טוב לעשות עסקים עם המשפחה, במיוחד לא בהקשר כזה שיכול להיות מאוד עדין ומורכב.

אם תחליטי לבסוף שכן - אני ממליצה לגבש החלטה מראש איך את מודיעה במידה ובשלב מסוים לא מתאים לך (זה לא משהו שאפשר לקבוע תקופת ניסיון, מאחר וכל הזמן הסיטואציה משתנה, כי הילדים גדלים ומשתנים בצורה מאוד משמעותית), ולהסכים רק במידה ונראה לך שאם אכן תרצי בשלב מסוים להפסיק, זה באמת יתקבל בהסכמה ובשלום.

בכל מקרה בהצלחה בהחלטה!

[אמונה_בה'*]

וואו!
תודה, בהחלט הארת את עיניי. באמת זה קצת שונה כי אני רק עם הקטנה בבית וחשבתי על נקודה נוספת, שכך (אולי) תהיה לה חברה. אבל אולי זה באמת בעייתי הקטע של העסקים במשפחה...
תודה!

[אמא_נמרה*]

ממה שאת כותבת נשמע שאת לא רוצה להיות מטפלת. גם אני מקבלת כל הזמן הצעות, ואני מסבירה שאני אוהבת לטפל בילדים שלי , אבל ילדים של אחרים יום יום כל היום זה סיפור אחר לגמרי. אם את רוצה להרוויח כסף, אני מציעה לך למצוא עבודה שתעניין אותך. בנוסף, להיות מטפלת של קרובת משפחה, במיוחד כשזו לא הנטיה הטבעית שלך..נראה לי מתכון לסכסוכים ועוגמת נפש משפחתית. עדיף לך לסרב עכשיו בנחרצות, עם כל אי הנעימות, מאשר להיכנס לפלונטר סבוך עוד יותר אחר כך.

אם את רוצה חברה לבתך וגם להרוויח קצת כסף, את יכולה להציע שירותי בייביסיטר לילדים בגיל של בתך או מעט מבוגרים ממה, לשעות ספורות ולמספר מצומצם של ימים. אני עשיתי משהו דומה כשבני היה בן שנה+ , וזה היה מוצלח.

[אמא_נמרה*]

עוד משהו, אני לא יודעת היכן את גרה, אבל 1200 וגם 1900 ש"ח למשרת טיפול מלאה בינוק זה תשלום זעום ביותר, מעליב ממש. בכום הזה את יכולה ליהות סיעת בצהון של המתנס, שלוש שעות ביום, ויחד עם בתך.

[אמונה_בה'*]

אמא נמרה, תודה!
חשבתי על רעיון הבייבי סיטר אבל אני לא כל כך יודעת איך להפוך את זה למעשי. אני לא מכירה הרבה משפחות עם ילדים פה בסביבה, אני לא כל כך מעורבבת פה. יש המון משפחות אבל נראה לי שדרך מודעות רחוב לא יבואו. יש רעיונות מסויימים?
ממש היה לי חשוב לשמוע לגבי המחיר, תודה!