הראי בחברה המערבית

[פלוני_אלמונית*]

אנחנו כ"כ לא מודעים לכמה אנחנו בעצם מודעים לעצמנו. בחברה המערבית אנחנו מתרגלים לראות את עצמנו בראי על בסיס יומיומי. בחברה טבעית זה קורה רק עם השתקפויות מעורפלות במים.
איך זה משפיע על ילד מתפתח? איך זה משפיע על דימוי עצמי, על התקשטות, על מעצורים רגשיים?

[אהבת_עולם*]

באמת נושא מעניין.
חשבתי על זה הרבה פעמים.
מצחיק שאפילו בשבוע שעבר חיפשתי את הערך 'מראה' בוויקיפדיה, כי עניין אותי מתי המציאו את המראה, מי המציא אותה, ואיך חיו לפני כן.
(לצערי לא היה יותר מדי מידע על הנ"ל. יותר הסבריים פיזיקליים. מראה בוויקיפדיה

יש שבטים שאנשים שם בחיים לא ראו את עצמם. זה מדהים.
(ראיתי פעם איזה סרט תיעודי על מטיילים/חוקרים שהגיעו לאיזה שבט באפריקה שבחיים לא ראו אדם לבן. הם נתנו להם מראות, והם היו בהלם לראות את עצמם פעם ראשונה בחיים. נדמה לי שהיה קישור לזה פעם בככר השוק).

מעניין איך זה לחיות בלי לדעת איך אתה נראה?

אולי זה בעייתי אם יש לך פטרוזיליה בין השיניים. (ואם אתה חי בחברה שפטרוזיליה בין השיניים מהווה בעיה ).
מצד שני, זו הייתה יכולה להיות הקלה רצינית.

אני קצת 'חולת ראי'.
בכל מקום שיש ראי, אני לא יכולה לא להסתכל.
וגם אם יש עוד דברים מסביב, תשומת הלב שלי שוב ושוב נמשכת לראי.
(בין שזה כדי להתפעל ממה שאני רואה, ובין שזה כדי לתקן את איך שאני נראית או לוודא שהמצב לא עד כדי כך גרוע - תלוי באיזה יום זה קורה).
אם אני רוקדת באולם שיש בו ראי, אני מוצאת עצמי רוקדת כמעט אך ורק עם דמותי היקרה, ושוכחת שיש אנשים מסביב.
גם אם אני מנסה להתנתק, אני די מהר נשאבת שוב בלי לשים לב. (בעצם, גם כשאני רוקדת לבד, אם יש מראה, במקום להיות מרוכזת רק בריקוד אני מרותקת למראה).
בהולכי ברחוב, אני שוב ושוב בוחנת את דמותי - בחלונות ראווה, בחלונות של מכוניות וכו'.

משערת שאני לא היחידה בעניין הזה, ברמה כזאת או אחרת.
נראה לי שזה קצת כמו שרובנו, באלבום תמונות, יחפשו קודם כל את עצמם.

משערת גם שזה לא הכי בריא, אבל זה הרגל מאוד מושרש.

אשמח לשמוע איך אחרים חווים את זה, וגם עוד מידע על איך זה בשבטים פרימיטיביים אם יש למישהו מידע.

[אהבת_עולם*]

דבר נוסף, נדמה לי שביהדות או בקבלה אומרים שלא טוב להראות לתינוק את בבואתו לפני גיל שנה (או אולי 7 חודשים?).
אני לא יודעת מה הסיבה. אם זה אמונות תפלות או משהו מבוסס.

אבל אני באמת חושבת הרבה פעמים אם זה כזה בריא שתינוקות ופעוטות נחשפים למראה מגיל כ"כ צעיר.
די מהר הם מתרגלים לחפש את דמותם במראה.
אם מלבישים להם למשל כובע חמוד - ממהרים למראה לבדוק איך זה נראה וכיו"ב.
נראה לי שמגיל צעיר אנחנו מלמדים אותם סוג של נרקיסיזם.
(טוב, כמובן שזה לא מתבטא רק בהקשר למראות. אלא ביחס אליהם באופן כללי 'מי הכי יפה? מי הכי חכם?' וכו').

מצד שני, פעמים רבות נוח לנו כמבוגרים להשתמש במראה עם ילדים.
תינוק בוכה למשל הרבה פעמים קל להרגיע מול מראה. יש בזה משהו שמרתק אותו.

וחוצמזה, אם אנחנו משתמשים במראה כ"כ הרבה, קשה למנוע מילד להיחשף לזה.

[אהבת_עולם*]

מוזר שלאף אחד אין מה לומר בעניין....?

[פלוני_אלמונית*]

מעניין.עפ"י יהדות למשל גבר לא אמור להסתכל במראה.זה לא אסור,אבל מעבר לצחצוח שיניים ולשטוף פנים בבוקר אין לו מה לחפש שם.
לעומת זאת מסופר שהרבי מלויבאוויטש הגיע לביקור במוסד לימודי שנפתח עבור צעירות חוזרות בתשובה ונקרא ע"ש אימו המנוחה,והעיר כי אין מראות בחדרים ונשים צריכות מראה!
(ללמד גם שבין צניעות להופעה נאה אין סתירה).
לגבי תינוקות-כתוב בזהר שתינוק שאין לו שיניים רואה במראה דברים שאנחנו לא רואים וזה עלול להפחיד אותו או להזיק לו

[רוזמרין*]

מעניין איך זה לחיות בלי לדעת איך אתה נראה? אולי זה בעייתי אם יש לך פטרוזיליה בין השיניים.
אבל איפה שיכולה להתקע לי פטרוזיליה בין השיניים, אין מראה. אלא אם יש לך מראה על קיר שולחן האוכל.
אגב, בתור שונאת מראות כרונית, מעניין אותי לדעת אם זה כרוך גם אצל אחרים בחוסר עניין באיפור, בגדים, תספורת ודיאטה.

[פלוני_אלמונית*]

מעניין אותי לדעת אם זה כרוך גם אצל אחרים בחוסר עניין באיפור, בגדים, תספורת ודיאטה.
על עצמי אני יכולה להעיד שכן. זה גם נשמע לי הגיוני.
אני נוסעת הרבה ברכבות כאן (בחו"ל) וממש שמה לב איך נשים מאופרות ומסורקות מסתכלות באובססיביות בבואתן בחלון, ומסדרות כל הזמן את השיער וכאלה.
או לחילופין בסמרט-פון (יש שם אופציה של מראה או שהן פשוט מצלמות את עצמן?? גם בזה אני לא מבינה גדולה...).
זה די מצחיק לפעמים לראות את הפרצופים הסקסיים שהן עושות לעצמן בהשתקפות בחלון!

[שלגיה*]

מראת פלאים
הרבה עוזבים אותי לבד עם המראה מולי
ולא נותנים לי להוריד את המסכה שלי

[אבישג_א*]

אגב, בתור שונאת מראות כרונית, מעניין אותי לדעת אם זה כרוך גם אצל אחרים בחוסר עניין באיפור, בגדים, תספורת ודיאטה.
בול
הקשר די בולט בין הנושאים אני חושבת
רמת העניין שלי בכל הנושאים האלה דומה למדי (כלומר לא קיימת)

[אם_ילדה*]

אגב, בתור שונאת מראות כרונית, מעניין אותי לדעת אם זה כרוך גם אצל אחרים בחוסר עניין באיפור, בגדים, תספורת ודיאטה.
גם אצלי זה משפיע כנראה על חוסר צורך במראה. אין בי שנאה, פשוט חוסר צורך.
עברתי המון בתים בחיי, ובהרבה מהם לא היו מראות. היינו תמיד מארגנים מראה קטנטונת לבן זוג כדי שיוכל להתגלח וזהו.

פעם מישהי אמרה לי שמבחינה אנרגטית זה ממש לא טוב לשים מראה בחדר שינה, ובגלל זה בבתי מלון היא מכסה את המראה. לא יודעת בדיוק מה הסיבה (האמת גם לא זוכרת מי אמרה לי את זה (-:)

בקשר לילדה בדיוק השבוע היה לי קטע מצחיק איתה. היא קיבלה מתנה שמלה, והיא תמיד אוהבת ללבוש משהו חדשה (אפילו סוודר שהיא קיבלה בדיוק שחזרנו מטיול בשיא החום, מטפטפות מזיעה). יש לי תנור אפיה שהדלת שלו היא כמעט מאה אחוז מראה. זה שהיא הסתכלה עליה לא הפתיע אותי, היא משחקת מול הדלת המון פעמים. אפילו מדברת עם הדמות של עצמה. מה שהרס אותי היה איך היא הסתכלה על עצמה, היא עשתה חצי סיבוב, כמו שנשים עושות כדי לבדוק איך נראה התחת. לא נראה לי שהיא קיבלה את זה ממני. גם בבית הזה יש רק מראות מעל הכיור, אמנם גדולות, אבל עדיין כאלה שמשקפות רק חצי גוף. בכלל נראה לי שאני מגדלת ליידי קטנה (-:.
הנקודה שהעלתן פה לגבי מתי להראות להם את עצמם בראי מעניינת ביותר.
אצלנו זה היה בגיל חצי שנה או אפילו יותר (שוב עברנו בית). מראה קטנה שהיינו עוברים לידה הרבה, אז זה היה בלתי נמנע. באמת הרגשתי שיש בזה משהו לא טבעי. אולי בגלל זה היא כל כך אוהבת להסתכל על עצמה???

בקשר לשבטים, לא הצלחתי למצוא את הקשור. השאלה שחשבתי עליה - אם יש מקור מים לידם, אז זה גם דרך להסתכל על עצמך, לא? אולי הם היו המומים מהמראה עצמה.

[פלוני_אלמונית*]

יש גם את הקטע שבזמן אבל ביהדות מכסים את כל המראות בבית בבדים. וגם בפנג שואי, אומרים לא לשים מראה בכניסה - ויש שני הסברים מתחרים - או שתראה את דמותך כשתיכנס ועוד חשוך ותיבהל (משהו זז בחושך) או שהצ'י (אנרגיית החיים) שייכנס הביתה מהדלת יחזור ישר החוצה.