הקשר הדיאדי

[מזמור_לילה*]

דיאדה.
השליש הרביעי, אבל גם כל החיים.
הקשר הדיאדי מנקודת מבטכן.
אני עדיין לא מרגישה שחבל הטבור הקושר אותי אל ילדיי נותק, אבל מצד שני מרגישה מנותקת מאמי. כמעט זרה לפעמים. רק הדמיון שתוקף מדי פעם באינטונציות שלי, בתנועות הידיים, בהעוויות הפנים - ואז אני אומרת בלב: אוף, הנה אמא...
זה בעצם עניין חד צדדי?
זה אנחנו עם עצמנו?

[כשאת_נהר*]

לא בטוחה שהבנתי את השאלות שלך עד הסוף. מה זאת אומרת "זה אנחנו עם עצמנו"?

אני מרגישה שיש לי שתי אמהות. אמא שלי של הילדות שלי, ואמא שלי של עכשיו. לאמא של הילדות אני עדיין מחוברת ועדיין לפעמים מעורבבת, לטוב ולרע (ולמכוער מאד) . את אמא של ההווה אני אוהבת מאד ומעריכה ובאמת מחוברת בהרבה מובנים, אבל היא אדם נפרד.

[מזמור_לילה*]

כשאת נהר, תוכלי להרחיב?
נדמה לי שאני מבינה קצת למה התכוונת, וקצת לא.
ובאשר אליי, השאלות שלי תמיד מעורפלות /-: (-;
פשוט חשבתי כמה שונה האופן בו, בעיני רוחי, אני מחוברת לילדיי, לעומת כמה שאינני מחוברת לאמי. והנחתי שבעיניה זה שונה לגמרי - כלומר, ייתכן והיא מרגישה אותו חיבור שאני מרגישה לילדים שלי, למרות שבמציאות שלי מולה אין חיבור. כלומר, הקשר הדיאדי המתמשך הוא בעיניה ורוחה של האמא (מכאן ״זה אנחנו עם עצמנו״).

[מזמור_לילה*]

מזמינה לפה את כל האמהות.
אמהות לתינוקות, אמהות לילדים, אמהות למתבגרים, אמהות למבוגרים, אמהות שהן סבתות.
אמהות עם אמא, אמהות ללא אמא, אמהות יחידניות, אמהות לילד אחד, אמהות לשמינייה.
אמהות יקרות.
ספרו: מהי דיאדה עבורכן.