הפסקת הריון בשל מום

[פלוני_אלמונית*]

קצת על עצמי, אני בת 35 חיה בארהב נשואה ואם לבת 2.5. עד לפני שבוע הייתי בהריון שהיה מתוכנן ביותר. מודה שלא התחברתי להריון הזה כמעט בכלל מה שעמד בניגוד מוחלט להריון עם ביתי שהיה רווי התרגשות ואושר. בהריון הקודם הרגשתי שאני פשוט אוהבת את העוברית שלי והפעם כשראיתי את העובר לראשונה באולטראסאונד הרגשתי כלום ושום דבר. אבל רציתי את ההריון כי חשבתי ועודני חושבת שזה חשוב שלביתי יהיה אח או אחות. בשבוע 14 גילינו שיש בעיה כרומוזומלית על פי בדיקת הדם. למרות חוסר החיבור להריון הרגשתי נורא ועבר עלי ועל בעלי עוד חודש קשה של המתנה למי שפיר והמתנה לתוצאות שתאמו לתוצאות של בדיקת הדם. החלטנו מראש לפני בדיקת מי השפיר שאם התוצאה תהיה 100% שלילד יש בעיה כרומוזומלית אנחנו לא לוקחים את הסיכון ועושים הפסקת הריון. עד לרגע האחרון עוד קיוויתי שהתוצאה תהיה שונה אבל אחרי שקבלתי את הבשורה ולמרות שהכנתי את עצמי נפשית הרגשתי עצב ועם זאת גם הקלה על כך שסוף סוף אני יודעת. כבר באותו יום קבעתי תור להפלה שנקבעה כמה ימים אחר כך. למזלי פה לא צריך וועדות ועד שבוע 24 עושים הפלות מבלי לשאול יותר מדי שאלות. אחרי ההפלה הרגשתי נורא פיזית אבל הרגשתי מעולה מבחינה נפשית, סוף סוף זה מאחורי ואני יכולה להמשיך הלאה. לפני כמה ימים התחלתי להרגיש עצב בלתי מוסבר. והיום שבוע אחרי חזרתי לעבודה אבל אני לא מצליחה לעשות כלום. אני פשוט מרגישה נורא אבל לא יודעת למה. אני לא מרגישה חרטה או עצב על עצם המעשה שמבחינתי הוא היה בלתי נמנע. אני לא מאשימה את עצמי ובכל זאת אני רוצה לבכות כל הזמן ולא מצליחה לשים את האצבע על הסיבה.
אני תוהה אם עוד משהי חוותה דבר דומה?

[יולי_קו]

לא חוויתי משהו דומה.
ממה ששיתפת נשמע שאת עוברת תהליך של אבל.
אבל על מה?
אולי-
על ההריון שלא התחברת אליו.
על הסיכוי לתינוק חדש ואהוב שלא התממש- לא תינוק, ולא אהוב.
חוץ מזה יתכן שזו התגובה של הגוף שלך להורמוני ההריון שנגמרו בפתאומיות ובצורה חדה- זה יכול לגרום לדיכאון (למיטב ידיעתי).
יתאים לך אולי לכנות את עצמך בכינוי כלשהו במקום פלוני אלמונית ? זה יקל על התנהלות השיחה בדף שפתחת.

[הילה*]

תודה על התגובה. שינויים הורמונליים זה גם מה שאני חשבתי. היו לי רגעים כאלה גם אחרי הלידה הראשונה אבל אז זה היה הרבה יותר ברור כי לא היה שום מאורע עצוב שהיה מעורב בעניין. כאן זה פשוט מרגיש מבלבל כי יש כאן כמובן אלמנט של כאב

[יונת_שרון*]

או שפשוט ״כוס הדמעות״ שלך הלכה והמלאה במשך הזמן מדברים אחרים, כמו שקורה לכולנו, ועכשיו היא עברה את הסף וצריכה הזדמנות לשטוף את הכל החוצה.