תודה לכל הנשים שכתבו בפתיחות על ההפלות שלהן
זה נתן לי את הכוח והידע לעבור את ההפלה הטבעית שלי.
בלעדיכן לא הייתי עומדת בזה, בזכותכן ידעתי למה לצפות. ידעתי לא להיבהל, ידעתי לחכות ולהאמין ביכולתו המופלאה של הגוף לעשות את מה שהוא אמור ויודע לעשות. תודה
אני כותבת כי אני יודעת כמה זה חשוב. מקווה לעזור לנשים שלצערי עוד יחוו הפלה.
עברתי הפלה טובה. מחזקת. שיעור חשוב באמונה.
הסיפור שלי (עם הקדמה ארוכה) :
שנתיים וחצי חיכינו להריון הזה.
30 מחזורים כואבים, 30 התרסקויות.
כל פעם שהגיע האדום האדום הזה נשברתי מחדש.
נזכרתי כמה נאיבים היינו איך היינו משוכנעים שכשרק נרצה זה יבוא.
הריי אנחנו שנינו בריאים, צימחונים, מחוברים לגוף.
את הביוץ שלי הרגשתי כל חודש. חודש שמאל חודש ימין, חיכינו.
נפגשנו יחסית מאוחר. שנינו בניי שלושים+ הוא ארופאי חיי בהולנד.
חיכינו שאהיה חוקית. הריי ברגע שננסה זה יקרה ואני רוצה אותו לידי בבדיקות.
ביום שקיבלתי את הדרכון הארופאי שלי התחלנו לנסות. כבר מהחודש הראשון דמיינתי את הסימנים....
כל פעם מחדש המחזור הגיע וניפץ.כלום לא קרה.
אחרי שנה התחלנו בדיקות.הכל תקין.אנחנו "לא מוסברים"
המשכנו לנסות התחלתי דיקור.....כלום.
באחד הביקורים שלי בארץ הבאתי את התיק הרפואי. הגניקולוגית שלי היתה בשוק. עם ספירת זרע כזו היא לא היתה מבזבזת זמו על הזרעות. ישר הפריות.
בן זוגי שיחיה התחיל דיקור. דיברנו וחשבנו ובכינו ודיברנו הפריות זה עוד לא בשבילנו. אנחנו שכ"כ מחוברים לטבע לא יכולנו דווקא בדבר הגדול הזה להתנתק ככה.
כולן מסביבי הרו וילדו סיבוב ראשון, סיבוב שני ואנחנו- כלום
במקום לגדל ילד התחלתי לגדל כאבי בטן איומים.
ניתוח גילה גידול.
חברתי הטובה מספרת שהיא שוב בהריון ואני.....מגדלת גידול.
המחזור מתאחר
אני משוכנעת שהגוף יצא מאיזון בגלל הניתוח. לא מחפשת סימנים. לא מאמינה לאלה שיש.
אחרי שבועיים איחור..... בדיקת הריון.
חיובי!!!!!!
שני פסים ברורים
אנחנו בשוק
החצי יוצא לרוץ
לא יכול להיות
למחרת, שמונה בבוקר, רגע לפני שאני הולכת ללימודים הוא הולך לסופר
עוד בדיקה.....קשה להאמין
חיובי.....חזק...ברור.....אני בהריון
כבר באותו יום סיפרתי לחברים הטובים בכיתה
האושר ממלא מאיים להטביע
סוף סוף גם אנחנו
אני בסוף שבוע חמישי. חברתי הטובה שבוע לפני
התל"מ שבוע לפני יומולדת 38 ! לא יכולה להיות מתנה טובה מזה
אנחנו בהולנד, כמעט ולא עושים בדיקות. אין בטא, אולטרסאונד ראשון בשבוע 7-8
קובעים תור
מלאים התרגשות. האיש מנשק מלטף, חושבים על שמות האושר בהתגלמותו.
אולטרסאונד. סופסופ נראה אותו
מגיעים מחכים הלב מאיים להתפקע מהתרגשות
נשכבת הוא מחזיק לי את היד
משהו לא בסדר אני רואה בפנים של טכנאית האולטרסאונד
היא שואלת תאריך של וסת אחרון אולי טעיתי משהו לא תקין שק הריון יפה וגדול אבל ריק. שום דבר.אין עובר אין כלום רק שק.
מבהירה שאין תקווה
שולחת לבית חולים
אני מחליטה לחכות יותר מידי סיפורים באינטרנט על נסים שקרו
שבועיים עוברים הכל ממשיך החזה ממשיך לגדול(סופסופ יש לי ציצים
) הבטן מתחילה לצאת בערבים זאת טעות אני יודעת הכל בסדראולטרסאונד נוסף
לא נשארו ניסים בשבילנו
אותו שק הריון ממשיך לגדול עדיין ריק
בי"ח
מה עם הפלה טבעית אני שואלת....... לפי הגדילה של השק זה יכול לקחת חודשים
קובעת תור לגרידה. פה משלבים גרידה בכדורים. לוקחים מיפוגין (כדור שמפסיק את הורמוני ההריון) אחרי יומיים ציטוטק ואז אחרי שלוש שעות גרידה
אני קוראת באובססיה את כל סיפורי ההפלה שאפשר למצוא
מחפשת כוח לחכות, יודעת שאין לי. אני לא עומדת בזה יותר כבר 3 שבועות אני עם הידיעה שמשהו לא תקין
שבוע 11, לא יכולה יותר
ביום שבת בי"ס( כן אני יודעת שבת.....אבל אני חייה בחו"ל )
לפני חודש הסופש עבר ביעף. הייתי כ"כ מאושרת הייתי בהריון, ועכשיו נלחמת בדמעות מחייכת לכל אותם ששואלים איך אני....
נכנסת לשירותים....יש דימום!
אני מאושרת מעולם לא שמחתי כל כך על דימום......האושר לא נמשך. כלום לא קורה ובערב אני לוקחת את הכדור הראשון
יום שני (monday) דימום. ממשי. מסיבי כאבי בטן התכווצויות, כמו מחזור קשה
אני מתפללת שיקרה, שיצא לבד....
בערב מתחילים כאבים אמיתיים. גלים של כאב מפלחים את הגוף לשניים. מעולם לא ילדתי אבל אני חושבת שזה כמו צירים. כאב שרק מים חמים זורמים יכולים להפיג. כמויות של דם
גושים גדולים ממש (סליחה על הפרטים אבל.....נראה כמו כבדים גדולים) ודם. מרגישה שזה בסדר. אין סחרחורת לא מרגישה חולשה. הדגמה של חברה שבוע לפני מבהירה לי שכשתחבושת נראית מלאה להפחיד מדובר על משהו כמו 4 כפיות ולא יותר ( ממליצה לכן לנסות עם תחבושת נקיה וקפה זה דיי מדהים) לא מפחדת. החצי לידיי. כואב את מכאובי מנסה לעזור ולא יודע איך.מדממת ובוכה. הפוגה..... גל חדש של כאבים ודם..... עוד גושים ......הפוגה. אמצע הלילה. יודעת שעוד לא נגמר. נשארים בסלון. אני רצה כל חצי שעה " להתרוקן" ואז גל חזק במיוחד של כאב. שוצף ושוטף מרגישה שאני נשברת לא יכולה יותר ואז הוא יוצא. השק. ההבטחה. הילד שלא יוולד לנו. זה ברור שזה זה.( לא אדום כמו ה"גושים", עם פסים של אפור ולבן, יותר גדול, יותר חלק )הכאב נפסק מיד. מתמלאת מן תחושת גאווה ואנרגיה. עשיתי את זה. הוא בחוץ. האיש היפה והרגיש שלי קובר אותו בגינה. לא יכולה לזרוק אותו בשירותים. זה אנחנו. זה התמצית של אהבתנו. הולכים לישון. אני הרוסה. נרדמת ישר.
יום שלישי מתעוררים בבוקר כדי ללכת לבי"ח ( לגרידה שאני כ"כ מקווה שכבר לא אצטרך) את הציטוטק לא לקחתי.
בבי"ח מתעקשת על אולטרסאונד בטני. לא יכולה לדמיין חדירה. הכל כ"כ פתוח ומדמם הרופא מסכים לנסות. רואה שאריות. רוצה לגרד. אני עוצרת אותו. אולי אפשר לחכות. אומר לי לקחת את הכדור. אני מסכימה כדי לצאת משם. קובעים לי תור ליום שני.
מגיעים הביתה. אני מרגישה שהרחם ממשיכה לעבוד. לא יכולה לקחת את הכדור מחכה.
יום רביעי הדימום נחלש. אני מתחילה לדאוג. לא נראה לי שיצא מספיק. יושבת מול הכדור. לא מסוגלת לקחת אותו. מאמינה בגוף שלי. הוא הביא אותי עד הנה. האיש שלי מודאג. הוא רוצה שיגמר. רוצה שאהיה אחרי . אמא מנסה להלחיץ. החברות בארץ כולם אומרים לי לקחת לגמור עם זה ואני....לא מסוגלת. נשברת. פורצת בבכי מטלטל מסבירה לאיש שאני מפחדת שמרגיש לי לא טוב. מחליטים לחכות לסופ"ש.
לא קורה הרבה. מקפידה לנוח לשתות הרבה. תה סרפד.
מחכה מתפללת מדברת עם הגוף עם הרחם.
ביום שישי מתקשרת לבית חולים לשאול אם עוד מותר לקחת את הכדור.
מרגישה שעוד נשאר שם בפנים והכי לא רוצה גרידה. הם אומרים לי שלא. מאוחר מידי. לחכות לביקורת ביום שני.
מכינה את עצמי לרע מכל. הרופא בודק.....הרחם נקיה. בלי הכדור בלי גרידה. הגוף המופלא שלי הצליח.
והיום יום שלישי, שבוע ויום אחרי שהכל התחיל, יום אחרי שהכל נגמר רישמית, יושבת וכואבת את הריקנות האבדן הסוף.
_
משתמשת