הסתר פנים

[צפריר_שפרון*]

שנמצאת הנפש בכל עת מסתירה פניה היחסיות, אלה או אחרות. כך, ניתן לראות כיצד ילדים לעתים עוטים אדרת שאינה מוכרת לנו ומגלים את פניהם המוסתרות, מה שנתפש בעיני צרות מבטינו כ"התנהגות חריגה" או מצב בו אנו תופשים את האירוע בו הילד אינו מבטא את מי שהוא, כאירוע שלילי או ככזה הנדרש לתיקון. ואין הדברים כך.

למשל, לעתים, כשהילד מיטמטם, זה העושה עצמו כאדיש, או מנותק, או אידיוט, הוא מבטא פנים אנושיות, אלה אשר טבועות בו, והביא אותם איתו בהיווצרו - אי אז במקור המטאפיזי של נשמתו, או רוחו הייחודית והאנושית - רוח אדם, או שנמצא משקף לסביבתו את דרישותיה ממנו - היה אידיוט, הצג טימטום, אל תצליח, אל לך לשמוח.
כך או כך הרי שלנוכח גילוי פנים זה הנדרש בעבור הילד כדרך לביטוי עצמי או כדרך לניקוי רעלים ניתן לומר, אנו מתקשים לקבל את טימטומנו שלנו, ואת דרכנו להעלים עין ולהתנתק מחלקים שלמים של המציאות, או הקיום בהווה המתמשך, הרגע, הנצח.
בבחינת מסתירים פנינו מרוח הדברים - ממהותה, מה "מה", מכל מה שמתרחש מעל פני האדמה, ומעדיפים לבטא את גילוי פנינו האישיות ברמת "איך" שמתרחש בפיזי, ומכאן להקיש על המה, כשהגרעין לתפישת חיינו הוא רק במה ש מתגלה על פני האדמה, בבחינת מאדירים חומר ומאיינים רוח. במילים אחרות מדוממים את החיים ואת החומר כשבפועל גם באלו וגם בזה הקיום רווי בחיים.

שזהו הסתר פנים, שנמצא האדם מסתיר פניו מאלוהיו ומידיעתו את האחדות, זו הכוללת גם את מה שאינו ניתן להגדרה במילים, זו המאוזנת, גן העדן בו נמצאת הנפש בשוויה הן נוכח התפעמות החיים והן נוכח הדממה והדממת הדומם, בעודה מתבוננת בדממה, חיה וקיימת, אישית כל כך, אנושית כל כך.

ומכאן כאשר מתגלות פנים אחרות, עולה הצורך הזה בהסבר הפנים.
אז, כשנדע לפנות אל הסבר הפנים וליישמו אל כל חלקינו, אל רבוא פנינו, שכל אחד מאתנו עוטה על פניו אינספור תפקידים, ביטויים אישיים, מסכות ורעשנים, נוכל אט אט להניח שם לכל פן ופן את מקומו ואת כבודו ואת תרומתו למי שבסופו של דבר מייצג את האני הבודד ואת האיני - זה המייצג את האנושות כולה והאני אינו שם (כפי שמבטאים מצוין "שוטי הנבואה" כשהם שרים "אין אני, אין אני..." שוב ושוב).

מכאן שהסבר פנים נמצא כמפתח לקבלת עצמינו וזולתנו תוך הרחבת המבט והעמקת ההתבוננות.
מכאן, מתוך העמקה זו של ההתבוננות יגיע זמן גילוי פניו של הנסתר, מקור הדברים עצמם, זה המניח את היצירה האישית כביטוי עליון של התקיימות היקום הזה, על כל גווניו וצורותיו, תוך הענקת מודעות אישית לכל הצומח, ההולך, המדבר והדומם, כך שעולה השלם על סכום חלקיו, והאנושות בתבניתה האנושית מזדככת. אט אט.

שזה אשר מסתיר פניו, לכשיתבונן אל פנימיותו בעצמו, על פני להסתיר עולמו הפנימי מעצמו, יוכל להתבונן בגובה העיניים, ביראת קודש וללא כל פחד אל מקורו, אז ילמד להביא את תודתו והודייתו על מתנת חייו בחומר אל מודעותו, על פני להשאיר את כל אלה בצד הנסתר, במיסתורין.

שעולה ידיעה במקום בו אין ויכוח, ועדיין עולות אי הבנות,
ועולה אמונה מלאה, ועדיין עולים ספקות,
וקיים הקיום בהווה ועדיין זה מתהווה,
זה כנגד זה וזה לצד זה.
והסתר פנים מצניע, ונשוא פנים יהיר,
וענווה מאפשרת תהודת מקור
שזורה ביצירה אישית ואנושית.

---

עד כאן.

[חגית_ל*]

אין ספק, חטאתי באי-הסבר פנים לשכני בגינה בוויכוח לוהט ואני מאוד מאוד מצירה על כך.
הייתה לי הזדמנות להתנצל והתנצלתי.

[ש_מים_וארץ*]

מכאן שהסבר פנים נמצא כמפתח לקבלת עצמינו וזולתנו תוך הרחבת המבט והעמקת ההתבוננות.
הוא המשפט שהסביר את פניו לפנַי.

גם זה...._שעולה ידיעה במקום בו אין ויכוח, ועדיין עולות אי הבנות,
ועולה אמונה מלאה, ועדיין עולים ספקות,
וקיים הקיום בהווה ועדיין זה מתהווה,
זה כנגד זה וזה לצד זה._ .....מאוד יפה ומדבר אלי.

ואת זה... _והסתר פנים מצניע, ונשוא פנים יהיר,
וענווה מאפשרת תהודת מקור
שזורה ביצירה אישית ואנושית._ ....אני עוד מנסה להבין...

[ארני_ש*]

אני עוד מנסה להבין...
את הקשר בין הסתר פנים של צפריר , לבין הסבר פנים (אולי סבר פנים )של חגית _ל ?!
לפי מה שהבנתי לא ממש אותו דבר .

[חגית_ל*]

מכאן שהסבר פנים נמצא כמפתח לקבלת עצמינו וזולתנו תוך הרחבת המבט והעמקת ההתבוננות.

[צפריר_שפרון*]

ארני,
שנמצא הסתר פנים בבסיס המקום בו אנו נדרשים להסבר פנים. מכאן כאשר חגית פתחה את הסבר פניה לאותה שכנה והצליחה ליישר את ההדורים - הסתר פניה נמוג ופניה הנסתרות הפכו גלויות לעצמה.
זה הפתח.

ואילו היתה מניחה את הדברים כך, היתה נדרשת להתבונן בפן הזה אשר לא מניח יישור ההדורים. אז, מתוך התבוננות במקום הזה בו הסבר פנים החוצה לא מתאפשר (לעתים בשל אותה שכנה שגם לה יש חלק בעניין), עשויה להסביר פניה פנימה, אל אותו חלק שאינו מאפשר ולקבל אותו תוך הסבר פנים עצמי.
אז, גם אם בפיזי לא ישרה את ההדורים במקרה הספציפי הזה - הרי שתדע איך להמנע ממקום דומה בעתיד (אם בכך רצונה), כשתבחן את האירוע המסוים הזה או אירועים דומים לו בעתיד ותדע לזהות סמנים מקדימים אשר מעוררים בה את הצורך להליט את פניה ולהסתירם.
זה השער.

ובסופו של עניין, נדרש הסבר הפנים לעתים על מנת להגיע למקום בו ניתן להתבונן בגובה העיניים. שיש מקרים בהם אין כל אפשרות להקשיב בגובה העיניים מתוך חולשת המקשיב, ויש מקרים בהם אין כל אפשרות להתבונן בגובה העיניים מתוך חולשת המתבונן, וכאשר אל יהירות זו או צניעות זו מתגלה הסבר פנים, הרי שעולה ענווה וזו בדרכה מאפשרת גילוי פנים, גם אם גילוי זה עדיין נסתר - לאדם עצמו בבחינת העולם הפנימי, למציאות שסביבו בבחינת העולם החיצוני או לשניהם גם יחד.

כך קורה שיש המאירים בעיניהם ממש, ומקרינים את הטוב והמוטב, וכל העולם כולו מואר באור יקרות זה ושמח בו, בעוד הם עצמם מסתירים פניהם מעצמם ומחשיבים עצמם כעיוורים, או אלה אשר דרכם עולה הארה זו - מבחירתם, וכל העולם כולו מואר באור יקרות זה ובעודו מואר מתקלס בהם משל נמצאים מסנוורים, ויש אלה אשר מסתירים פניהם ופונים אל הכוח הגנוז, ונראים כבויים, מכבים ומפיצים חוסר והעולם מאפשר להם הארת האין אור הזה.
אלה, אלה ואלה נמצאים מבורכים, שללא האור אין אין אור וללא האין אור אין אור. וללא הסתר פנים לא יכול להתקיים הסבר פנים.

גם כשנדרש הסבר פנים ללימון, בכל מקרה הוא ישאר חמוץ, אבל פניך שלך יתבהרו במילותיך הטובות.

<צפריר מודה שלעתים אינו מצליח להסביר פניו, לעתים הוא מחליט להסתיר פניו, לעתים אינו מצליח לקבל הסבר פנים או הסתר פנים מאחרים, ולעתים כל זה לא רלוונטי - שנמצאות פניו גלויות לפני אלוהיו ונמצאים אלה - אלוהיו - מסבירים פנים בתהילתם>

[צפריר_שפרון*]

_ואת זה... והסתר פנים מצניע, ונשוא פנים יהיר,
וענווה מאפשרת תהודת מקור
שזורה ביצירה אישית ואנושית. ....אני עוד מנסה להבין..._

שנמצא הסתר פנים עולה מתוך צניעות הנפש, נטייתה לבוא מלמטה, לפנות כלפי מעלה ולחפש ישועה משם. מכאן מידה זו של צניעות.
ובהיפוכה של מידת הצניעות עולה מידת היוהרה, שזו נטייתה של הנפש לבוא מלמעלה, ולחפש הכרה משם.

ובהכרח מי שנמצא פונה מלמטה כלפי פלוני - מניח את פלוני הזה כמתבונן מלמעלה, וזה הפונה מלמעלה אל אלמוני - מניח את אלמוני הזה כפונה מלמטה. אלה ואלה מידתם אחת. ונמצא כל אחד עשוי לבחון מובנים אלה כאשר מזמין אותם מהמציאות וזו נענית להזמנה ומזמנת את האירועים והנסיבות המתאימים לכך. וכאן מצוי שער, וזה ניתן למעבר.

והענווה היא אותו מקום בו אין צניעותה של הנפש או יוהרתה נדרשים לבוא לכדי ביטוי, שבענווה נמצאת הנפש מאפשרת לתהודת המקור - אותו אזור מטאפיזי ניתן לומר, מקור תהודתה הפרטית של אותה נפש - להדהד דרכה - כשהיא מסורה לתפקידה - הדהוד אותה תהודה ייחודית, אישית.
ומתוך היות הענווה מתקיימת הריהי שזורה כביטוי אישי של עצמה בתוך המארג הזה האנושי. ואין כל אפשרות להגזים במידה זו של הענווה, וזה מקומו של האדם, ומייצגת הרוח האנושית מקום זה של ענווה - שפניה של הרוח האנושית כוללים את כל הפנים האנושיות כולן ומכאן חמלה. ונמצאת החמלה מקבילה לענווה, כפי שהענווה מאזנת ניתן לומר היבטי צניעות ויוהרה, נמצאת החמלה מאזנת היבטי רחמים ודין. ואלה השתיים - החמלה והענווה נצפות לעולם בהתבוננות על החסד. זה שמניע את האהבה. ומכאן נמצאים הדברים ברורים מאליהם.