הספר והסרט into the wild

אנונימי

2LAuzT]trailer x8Ek[/po]

זהירות:ספויילר - הדיון מכיל פרטים החושפים את סוף הסרט/ ספר.

בעניין אחר, ואין לי סיבה מיוחדת לכתוב את זה בדף הזה דווקא, אבל שיהיה (כי חשבתי עליך אופק בהקשר הזה) - ראינו סרט מדהים, יפהפה, על אינדבידואליזם טהור, פרידה מה"תרבות" ויציאה אל הטבע, מבוסס על סיפור אמיתי. סרט שביים שון פן שנקרא into the wild אני בדרך כלל לא אוהבת סרטים ארוכים, זה היה סרט של כמעט שלוש שעות שפשוט לא רציתי שיגמר ונשאר איתי כמה ימים אח"כ. יפהפה, מרגש, עם מבט ייחודי, ויש שם גם לקטנות וציד, מעניין מה תחשוב.

כן אני סימנתי את הסרט הזה כבר לפני חודשים ועוד לא יצא לראות...
לפני 10 שנה הסתובבתי באלסקה וחיפשתי זהב... אז שמעתי פעם ראשונה על הספר.. מה שכן המסר הסופי שמשתמע כי הוא מת בסוף כנראה מרעב הוא לא בדיוק מסר שמשלהב אותי..

מה שכן המסר הסופי שמשתמע כי הוא מת בסוף כנראה מרעב הוא לא בדיוק מסר שמשלהב אותי..

באופן מפתיע - הסוף מלא במשהו שאני חוויתי אפילו כאופטימי באיזשהו מובן. סוג של "זיכוך", אם זה לא נשמע פלצני מדי. צריך לראות כדי להבין. זה לא סרט מדכא, זה סרט יפהפה ומרגש.

הנה בזכותך יש לי את הסרט.. והיום עוד מעט נצפה בו.. ראיתי את "הבקרוב" של הסרט לאחר ההמלצה שלך ונדלקתי.
את יודעת מה גילינו היום? שמי שהמליצה לי לקרוא את הספר לאחר ששמעה על מסעותי באלסקה הייתה אריקה בכבודה ובעצמה.. עוד לפני שבכלל התחברנו...

מי עוד ראה את הסרט או קרא את הספר?

איזה כיף לכם, תבלו! סרט יפהפה, באמת, אחד היפים שראיתי. אגב, הסרט מציע גירסא משלו לסוף, שאינה ודאית (לגבי סיבת המוות שלו) - אכן רעב, אבל רעב שנובע מאכילת משהו רעיל שהוא טועה לאבחן כמשהו אכיל (שורש של משהו? לא זוכרת. הוא משתמש במגדיר צמחי בר וטועה באבחון), וגורם להרעלה חמורה, לחוסר יכולת לעכל אוכל ולמוות.

צריך להוסיך כאן אזהרת ספויילר, כי לא כולם מכירים את הסיפור ויודעים את הסוף. אני אשים בראש הדף.

אשמח לקרוא את הספר, אם יש למישהו להשאיל.

ראינו את הסרט. מאד נהנתי - כמעט הביא לדמעות (בחלקים הראשונים דווקא) אבל בשביל זה אני צריך כנראה לראות אותו לבד. הטרמפים, האמון, שריפת המזומנים, התהליכים שהדמויות עוברות..
זה שם את סרט ההשרדות בזמנו עם טום הנקס בכיס הקטן..

מאד הזדהיתי עם
אני בדרך כלל לא אוהבת סרטים ארוכים, זה היה סרט של כמעט שלוש שעות שפשוט לא רציתי שיגמר
אז פשוט נכנסתי לויקיפדיה Into]וקראתי עוד על הסיפור the Wild[/po] ...

בהחלט סיבת המוות לא ברורה בכלל.. מהר מאד החליטו שזה הרעלה למרות שלא מצאו רעלים... מה שמעניין הוא שלפחות מהסיפור שהוצג בסרט - הוא אכל משהו צמחי - וגם כאן רק לאחר שהיה ממש רעב כי עד אז התקיים בעיקר מבשר, הרגיש לא טוב - ואז קרא במגדיר שאמר לו שיכול להיות שהוא הולך לגווע ברעב.. והוא האמין.
באתר aliveandwell.org מספרים שסיבת המוות לאנשים שמאובחנים במחלה שנחשבת סופנית יכולה מאד להיות פשוט פלסיבו שלילי...

שמחה מאוד שנהנית! גם אנחנו נראה אותו שוב, אני בטוחה.

לגבי ההרעלה - יכול להיות באמת שאתה צודק. מה שיפה בסרט, לכל אורכו וגם בנקודה זו של הסיפור, זה נקודת המבט שאינה שיפוטית ומצליחה לשמור על אלמנט כל-כך אנושי, שאני מרגישה שכל אדם יכול להתחבר לסיפור ולדמות - גם אם על-פניו אין קשר בינו לבין הדמות של אלכס סופרטרמפ. הבחירה בפרשנות הזו (הרעלה) היא סיפורית, והבמאי (שון פן, המדהים!) פשוט מספר סיפור יפהפה של אנושיות ואינדבידואליזם שלא מתבסס על בידול מהאחר, אלא חיבור מאוד חזק ל"עצמי" והרבה הרבה אהבה באיך שהאינדבידואל מביט על העולם שסביבו.

הסרט עדיין שוקע לתוכי...

הדרך שבה הסיפור הוצג היא כמו שיר (poem) אחד ארוך... מזכיר לי עוד סרט נפלא בשם Off]off the map the Map [/po]%28film%29
אם לא ראית, ממליץ לך בתמורה!

ראיתי את הטריילר. נראה מדהים!
זה סרט חדש? מאיפה משיגים לראות אותו?

במבי, תודה על ההמלצה ועל הסרט.
היו מספר דברים שהרחיקו אותי מהסרט, וכולן בחירות תמוהות של בימוי: קודם כל השירים הנוראים של אדי וודר שכל פעם היו לא במקום ואפילו נורא מזה- סיפוריים ותיאוריים. ליטרליים להחריד ממש.
וכל זה בזמן שהבימוי עצמו מלא באוויר והתפעמות (מוצדקת) מהמראות ומהאנשים, כאילו שון פן נבהל מהיצירה של עצמו, פחד להיות לא מובן או משהו כזה, והשתמש בשירים כדי להסביר (וזו כמובן טעות, שקט היה רק מעצים את החוויה).
דבר אחר שהוא סיגנוני במהותו ולא מקדם כלום בדרך כלל (ואני אלרגי אליו) הוא משחקי עריכה שהיו גרועים כשלעצמם (טכנית) ואיומים מבחינת הסיפור.
זה עוד יותר מעצבן משום שפן ממש יודע מה הוא עושה בדרך כלל (הסרט הקודם שלו "המגיפה" הוא סרט של קולנוען גדול שלא נופל בגלל שום שטות)

כמוך, מאוד אהבתי את החוסר שיפוטיות והיכולת שלו לספר סיפור מורכב שבו יש סימפטיה לדמויות מנוגדות. אהבתי את הזמן שהוא נתן לעצמו לספר את הסיפור.
הסיפור עצמו הוא טראגי בעיני, ואולי יותר מהכל (חוץ ממוות בטרם עת של איש מקסים) זה נוכח במשפט האחרון שהוא כותב במחברת, שאושר צריך לחוות עם עוד אנשים (ובניגוד אולי למה שהגיבור אומר קודם לאיש הזקן (והמרגש)- שיפסיק לחפש אושר ביחסים בין אנשים, האושר קיים בכל אינטראקציה עם העולם הסובב).

נזכרתי בשני סרטים אחרים בזמן הצפייה, הראשון והמתבקש הוא גריזלי מן המופתי של וורנר הרצוג, גם הוא על איש רומנטי (ובניגוד לגיבור הסרט הזה, פיסכוטי) והשני הוא סיפור פשוט של לינץ', סרט שכמעט אין בו יומרות וכולו התפעמות ואהבה לאדם ולמרחבים.

לגבי סיבת המוות של סופרטרמפ, אז אמנם היא השערה (כי אם לא זו הסיבה אז הסיבה היא התאבדות בהרעבה כנראה) אבל השערה סבירה. אופק, אני לא מבין כמוך בצמחים אבל באופן אישי מכיר צמחים שיכולים להפוך את המשתמש בהם לצמח לנצח.

זה סרט חדש? מאיפה משיגים לראות אותו?

באינטרנט (או מחברים שהורידו באינטרנט). אולי יש גם בספריות בלי תרגום? לא יודעת.

אל דנטה - אתה מביא ביקורת קולנוע, אני - כשאני רואה סרט - שוכחת לגמרי את כל מה שלמדתי בחוג לקולנוע, ושוקעת לתוך החוויה. ובמקרה הזה - היתה חוויה חזקה, גם קולנועית וגם רגשית.

משחקי עריכה שהיו גרועים כשלעצמם (טכנית) ואיומים מבחינת הסיפור.

אתה מתכוון לקפיצה בזמנים, בין המסע לבין האוטובוס? חשבתי שזה יפהפה ומאוד מאוד מוסיף לסיפור.

לגבי השירים - את צודק, זה כנראה עניין של טעם (תמוה, אכן). אם תקרא את הלינק שהבאתי בהתחלה, פן אכן חיפש במוזיקה משהו שיספר חלק מהסיפור. אני בכלל לא שמתי לב למילים של השירים (טוב שראינו בלי תרגום). לי זה לא הפריע, חוץ מזה שלא אהבתי את השירים (כלומר, עניין של טעם). אבל בניגוד לסרטים אחרים ששירים מעצבנים יכולים להרוס לי סרט, בכלל לא שמתי לב אליהם. נראה לי שהתאהבתי - בשון פן (טוב, מה החוכמה, וכבר הייתי מאוהבת), בכריסטופר סופרטרמפ (מי לא) ובסיפור שמלא אנושיות, דבר שאותי מרגש תמיד יותר מכל דבר אחר - אני סאקרית של סיפור, ולא של "קולנוע". ה"קולנוע" הוא בונוס מבחינתי, ואני שמה לב אליו רק כשהוא לא עובד מבחינתי. בסרט הזה הכל עבד לי, ובגדול.

ואם אין סיפור - כמו למשל טרנטינו החדש - אז ברור שהקולנוע הוא הסיפור.

הסיפור עצמו הוא טראגי בעיני, ואולי יותר מהכל (חוץ ממוות בטרם עת של איש מקסים) זה נוכח במשפט האחרון שהוא כותב במחברת, שאושר צריך לחוות עם עוד אנשים

איך אנחנו חווים אחרת דברים, זה מעניין - לדעתי הסיפור ממש לא טראגי, בכל אופן לא הסיפור כפי שהוא מובא בסרט. הוא עצוב, הוא שמח, הוא מרגש, הוא אנושי. כל מי שמופיע בו הוא בנאדם שלם. הסיפור מלא באהבה, והמשפט הזה מגלם בתוכו את כל זה. התובנה הזאת לא באה (לחווייתי האישית כמובן) מתוך יאוש, אלא מתוך איזשהו "זיכוך". ומה שיפה זה שהזיכוך הזה הוא לא הוליוודי, אלא - שוב - קטן ואנושי. שון פן אומר בלינק שהבאתי קודם ש: "מה שריגש אותי בסיפור היה התחושה שלי שהבחור הזה יצר לעצמו חיים מאוד מלאים בתקופה קצרה...הוא חי את כל הפרקים באופן שאנשים מעטים מאוד חווים". זאת התחושה שאני קיבלתי - לא ריחמתי עליו, לא הבטתי עליו מבחוץ, הייתי איתו (ועם ההורים שלו, ועם הזקן, ועם ההיפים). הייתי איתם בתוך הסיפור. זאת חוויה מאוד חזקה בעיניי, ולא הרבה סרטים (במקרה שלי) הצליחו לשאוב אותי במובן הזה פנימה.

עוד סרט טבע יפהפה never cry woolf

This film dramatizes the true story of Farley Mowat, when he was sent to the Canadian tundra area to collect evidence of the grievous harm the wolf population was allegedly doing to the caribou herds. In his struggle to survive in that difficult environment he studies the wolves, and realizes that the old beliefs about wolves and their supposed threat are almost totally false. Furthermore, he learns that humans represent a far greater threat to the land, and also to the wolves, a species which plays an important role in the ecosystem of the north

אמא פולנייה תשמע\תראה כזה סיפור ... וכל מה שהיא תקלוט זה "איך הוא יכול לעשות כזה דבר להורים שלו... אנוכי!"
אפשר להבין אותה.. אפשר להבין כל מיני דברים - אבל הסיפור הזה הוא רב-מימדי..

האם כל סיפור עם מוות בסופו הוא טראגי? ומה אם המוות הוא לא בטעות. מה אם המוות הבלתי נמנע הוא פשוט חלק מהחיים...
יש כאן סיפור על בן אדם שבחר להשתחרר מהפחד (כולל הפחד מהמוות) ולחפש אחר האמת. הוא הצליח וגם נותן לרבים השראה בחייו ולאחר מותו.

לגבי השערת ההרעלה - בסרט אלכס באופן מובהק לא משתמש בעקרון המשיכה... הוא ניזון בעיקר מבשר מבושל ואורז - ואז כשהוא רעב (עד צעקות תסכול לשמיים..) ולא מוצא עוד בע"ח (מה שתמוה באוגוסט באלסקה!) הוא לוקח מגדיר צמחים ומתחיל לתת שמות לצמחים.. אחרי זה כשהוא בטוח לגבי הגדרת הצמח רואים אותו לוקח גוש גדול מאד של שורשים ו\או עלים ובולע בחופזה! עכשיו זה מה שמראים בסרט.. בספר יש השערה יותר מורכבת ולא חד משמעית.

אז ראיתם off the map?

אז ראיתם off the map

אני מורידה, תודה

כשאני רואה סרט - שוכחת לגמרי את כל מה שלמדתי בחוג לקולנוע, ושוקעת לתוך החוויה.
הדברים הללו הפריעו לי לא מתוך עמדה שהיא מראש ביקורתית, הם הפריעו לי משום שהם הרחיקו אותי לפתע מהסיפור והפנו את המבט שלי לסגנון.
לא היתה לי בעיה עם הפלאשבקים, נהפוך הוא - הם היו לעניין ומוצלחים. הפריע לי למשל סצינת הסיום עם הקאטים המהירים שלה- זהו תכסיס עלק אפטיבי אבל בתכלס מרחיק. גישה אמביינטית היתה גורמת לי יותר לחוות את הסיפור ופחות מרחיקה.
עוד עניין היו שוטים בסלואו מושן שגם הם היו לא לעניין ומרחיקים (הוא עומד עם זרועות פרושות בקצה הר והמצלמה חגה סביבו דרך הליקופטר. ראבאק שון! זה היה פאדיחה כבר בקליפים של מוטלי קרו!!)
הגרסא שראיתי היתה עם תרגום והשירים גם תורגמו, אני מניח שללא תרגום העניין היה פחות מפריע אולי.
לסיכום העניין הקולנועי- נראה ששון התאהב יתר על המידה בדמות וקצת איבד את הראש פה ושם. אין בזה כדי להעיב על כך שהסרט הוא כנה ויפה.

לגבי הסיפור עצמו, את הסוף הבנתי אחרת. הוא כותב במחברת שהוא "כלוא בטבע", הנהר חוסם אותו, הוא בוכה וכותב שהוא בודד, ונדמה שרק שהוא כלוא לחלוטין הוא מבין את הצורך שלו בבני אדם וכבר מאוחר מדי עבורו. זה בעיני טראגי.
אני מסכים (אופק) שמוות הוא חלק מהחיים. השאלה היא מתי. בגיל 23 זה מוקדם מדי (לדעתי האישית) ובטח שלא ממש ברור כשמדובר בבחירה של האדם למות (לפי הסרט הוא לא התאבד).
לגבי הוריו, אני כנראה פולניה. (ובטח כשמדובר באחותו האהובה). האיש מקסים אבל כמו כולם, יש לו בלינד ספוט רציני בתודעה.

עוד סרט (שמבוסס על ספר) שראיתי כבר די מזמן אבל נזכרתי בו עכשיו והוא בהחלט יככב אם נעשה ערב מרטון סרטים בסגנון ... הוא walkabout
http://en.wikipedia.org/wiki/Walkabout_(film)

נזכרתי כי גם בסרט הזה יש שוטים וקצת משחקי עריכה... וגם הוא על מסע בחזרה אל הפרא. אל דנטה.. אם ראית, מה דעתך על מקרה המוות בסרט זה?

אתמול ראינו את off the map,
אהבתי את התחושות שהסרט העלה בי. גם דמעות לאחר הצפיה כשהעברתי את הסרט שוב בתוכי וחשתי את הכמיהה הישנה "לרדת מן המפה" מתעוררת שוב.

לגבי הוריו, אני כנראה פולניה

אה, גם אני...

באופן טבעי

באופן טבעי